בתשובה לאורי, 09/06/04 20:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע אם יש שחיתות במערכת שירותי הרווחה בקשר לאימוץ. ממעט המגעים שהיו לי איתם לפני שנואשתי ופניתי לערוצים אחרים, לא נראה לי ששוחד הוא אופציה אמיתית, למרות שאף פעם אי אפשר לדעת בוודאות. ההבדלים בין המערכות שאתה מתאר לבין האימוץ, מהם (ייתכן) שנובע השוני הם בהיקף הפעילות. יש מעט אימוצים בארץ, ובכל אחד כזה מעורבים אנשים רבים, עד לראש האגף/מחלקה/או איך שזה נקרא (זה יה מזמן, כך שאל תסיק מזכרוני החלוש שאני סוס מזוייף) לאימוץ במשרד הרווחה. שוחד בתנאים האלה מחייב שיתוף פעולה של יותר מדי גורמים. אולי ניתן לשחד אנשים בודדים כך שיתנו קידום לא הוגן בתור או חוות דעת טובה יותר, אני באמת לא יודע. אף אחד לא נתן לי להבין בקריצה או ברמז שיש אפשרות כזאת, ולא קיבלתי שום טלפון מסתורי הביתה עם הצעות מפתות, שלא לדבר על משהו שמזכיר אפילו במקצת את מה שקורה בתחום הרפואה שם הרופאים פשוא דורשים "תרומות". עלי להודות, עם זאת, שאולי הטכניקה של מתן שוחד פשוט לא מוכרת לי דיה, כי משום מה אף פעם לא יצא לי להשתמש בה(*). לפחות בזמני, לא היו "מאכערים" שהסתובבו במשרד הרווחה והציעו קיצורי דרך (אם היו, הייתי משתמש בהם, אבל זה רק בגלל שאני חרא של בן אדם), וזה בד"כ עוד סימן לכך שהמערכת לא חולה מדי. (*) דוקא במדינה בה כן אימצתי את הילד שלי בסוף נרמז לי בצורה די בוטה שקצת שוחד יוכל לעזור, אבל הייתי טיפש מספיק כדי לא להבין את זה אלא בדיעבד. האיש שרצה את השוחד נואש ממני בסוף והעניין סודר בלי זה, אחרי עיכוב של כמה שעות מורטות עצבים בשדה התעופה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה כאן טענה חזקה מאוד כנגד האפשרות של שחיתות מערכתית. אם אכן ישנם גורמים רבים במערכת שהכוח מחולק ביניהם ואיש אינו נמצא בעמדת סמכות "קריטית" (כלומר, צומת שכל אחד חייב לעבור בה) הרי שהסיכוי לשחיתות כוללת במערכת יורד. טענה נוגדת חזקה אחרת העולה כאן בעקיפין וישירות במקומות אחרים, היא שאלו הכפותים ל"מסלול ישראל" בלבד (כלומר, ללא אימוץ חו"ל) הם העניים יותר ולכן כמות הכסף המחפשת מוצא שחיתותי במערכת קטנה בהרבה. מצד שני, ההתנסות שלך חלקית, כיוון שנואשת מהם אחרי זמן קצר (כך נדמה) ולא הלכת "עד הסוף" כאן. מדוע בעצם, אגב? בגלל הסיכוי הדל להגיע לאימוץ בפועל בדרך זו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל כמה סיבות שהעיקרית ביניהן היתה ההבהרה שבמקרה הטוב, אם נעבור את כל מסלול המכשולים בהצלחה, מדובר על תהליך שייקח בערך 7 שנים או יותר (זה היה אורך ה"תור" באותו זמן). שכשהחלטנו לאמץ כבר לא היינו בני עשרים, וממש לא נראה לנו לחכות עוד שנים ארוכות. רצינו להיות הורים, לא סבים. אני לא יודע מה המצב היום, אבל באותו זמן היחס של משרד הרווחה היה בכיוון של הדגשת הקשיים, אולי כדי למנוע תיסכולים מהמאמצים הפוטנציאליים ואולי כדי להרתיע כי התור הארוך יצר לחצים על עובדי המשרד. הזוגות שפונים לאימוץ הם הרבה פעמים קצרי רוח, אחרי שנים של טיפולי פוריות לא מוצלחים ועם מעט מאוד סבלנות לכשלון נוסף. מי שנדחה תוך כדי התהליך (עוברים כל מיני מבחנים ומבדקים וחוות דעת של פסיכולוגים) מהווה בעיה גדולה למשרד הרווחה - הרבה בכי, צעקות ואיומים הולכים שם - לעומת מי שמחליט לא להתחיל אותו בכלל. בנוסף, למשרד יש אינטרס למצוא פתרון לילדים בגיל מבוגר יותר או לילדים עם מומים, ובאופן טבעי הם מנסים להפנות אותך לכיוון הזה. אני, בנוסף להיותי גזען גם לא רציתי ילד בן חמש עם תיסמונת דאון, אבל כבר סיכמנו שאני חרא של בן-אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבע שנים נשמע על גבול הבלתי אפשרי. אם זוג ממוצע מגיע, כפי שאתה מציין, אחרי שנים של טיפולי פוריות שכשלו, מדובר מן הסתם בזוג באמצע שנות השלושים ואם זמן ההמתנה הוא כשבע שנים, זוג שגילו 35 שנים בתחילת התהליך יהיה בגיל 42 בסופו, וזה ממש על גבול הכשירות (פער השנים אסור שיעלה על 43 שנים לפי התקנות (כאן: http://www.horim.co.il/vpages/N0021.htm). במלים אחרות, אם אחד ההורים הוא בן יותר מ-35 אז חבל על הזמן, לא? הסיכוי שהם ייזכו לאמץ אפסי. גם זה נימוק שמנקה מעט מצל השחיתות: במקום לחץ בישראל, מניידים את רוב ההורים לאמץ בחו"ל תמורת תשלום. לא כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשבון שלך בערך נכון. רוב הזוגות שהכרתי היו בסביבות גיל שלושים. אני לא זוכר אם הדרישה לגבי 43 שנים היתה בתוקף באותה תקופה. היו איתי בחו"ל כעשרה זוגות, וכמעט כולם ניסו לפני כן לאמץ בארץ ונפסלו או נרתעו מההמתנה. אינני יודע אם היינו נמצאים כשירים או לא, כאמור אנחנו החלטנו לא לחכות. הלחץ בישראל קיים למרות אפשרויות האימוץ בחו"ל שאז היו לגמרי בלתי מוסדרות, וכרוכות בשהיה לא קצרה בארץ זרה שאינך מכיר את מנהגיה, את המוסדות והנהלים המקובלים בה, ובהרבה מקרים גם את השפה. זה הופך אותך תלוי לחלוטין בעורכי דין שאינך יכול באמת לסמוך עליהם, ומכל העסק נודף ריח לא נעים של משהו על גבול החוקי (ראה מקרה ברונה). מדובר על ארצות מהעולם השלישי עם סדרי שלטון פרוצים ועורכי דין תאבי בצע לגביהם אתה פשוט לקוח שלא יראו יותר לעולם. אולי לא פחות חשוב מזה, רבים מעדיפים לאמץ ילד ממוצא יהודי. לאחרים, גיורו של תינוק לא יהודי אינו עניין פשוט. בשעתי היה בארץ רב אחד (בעצם שניים, אבל אחד מהם עסק רק בהורים קיבוצניקים) שהסכים לעשות זאת בכל מיני תנאים משפילים, הצהרות שקריות על שמירת מצוות כולל כשרות, התחייבות לחנך את הילד בבי"ס דתי וכמובן גם תרומה קטנה למטרות קדושות. אחרי כמה שנים שמעתי שגם הרב ההוא חדל ממנהגו, ואין לי מושג מה קורה היום בעניין זה. היו עוד כל מיני קשיים ביורוקרטיים - אבל כמובן כל זה מתגמד לעומת ההמתנה בת שבע השנים(*). דווקא מבחינה כספית זה לא היה בסדר גודל בלתי אפשרי גם למשפחות מהמעמד הבינוני. הכל, כולל שהיה לא קצרה באותה ארץ, עלה לנו משהו כמו 15,000 דולר. (*) שבע שנים זאת הערכה בלבד, כי איש אינו יודע מה יהיה מספר התינוקות המועמדים לאימוץ בשנים בהן אתה אמור לחכות. עכשיו נדמה לי שאולי הגזמתי קודם, וההערכה שקיבלנו ממשרד הרווחה היתה 5-7 שנים. לא זוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל נתונים: אתה מדבר על המתנה של 5-7 שנים בארץ. מכיוון שנתוני משרד הרווחה מדברים על 130 ילדים שנמסרו לאימוץ השנה, אפשר לומר כי מספר הממתינים בארץ הוא כ-800. מה היחס, להערכתך, בינם לבין "מאמצי חו"ל"? חוץ מזה, האם יש הרבה מועמדים לאימוץ הנדחים על ידי השירות? [הנתונים, לפי בירור שלי: ישנן תשע עמותות: טף, הומניקט, עתיד הילדים, הילד הצוחק, דניס, יד לילד, מזל, בר-אור ואנוש. הגדולה בהן, טף, ביצעה כ-400 אימוצים, כך שניתן להניח שבסיכום כולל מספר אימוצי חו"ל גדול מאימוצי ישראל. השאלה היא, בכמה?] ושאלת תם: מה זה משנה אם התינוק אינו רשום כיהודי? כדי להבהיר: אני לא שואל רק כדי לדעת אלא כדי להבין איך הדברים משליכים על טענותי הקודמות. ובמיוחד: א. מספר המחכים לאימוץ והיחס בין אימוץ חו"ל לאימוץ ישראל מגדיר את מידת ה"לחץ" המופעל על המערכת בארץ. ב. מאחר וידוע כי כל מועמד לאימוץ חו"ל באמצעות העמותות לאימוץ בין-ארצי חייב לקבל אישור מטעם השירות למען הילד, אם ישנו מספר נדחים גדול יחסית, הדבר יוצר לחץ מהותי לשירותים בלתי חוקיים לאימוץ חו"ל. ג. ובנובע מהסעיף הקודם: אם ישנו לחץ כזה, מאחר וידוע כי המחיר הכולל של אימוץ הוא בין 15 ל-20 אלף דולר, אפשר יהיה להעריך את עוצמת התמריץ לפעילות בלתי-חוקית או נושקת לבלתי חוקית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |