בתשובה להאייל האלמוני, 26/06/04 9:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה גבר או אשה? לא, כי אם אתה גבר, ואם לא לקחת על עצמך את גידול ילדיך (אם יש כאלה), אתה מתבקש לא להטיף מוסר בנושא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני גבר נשוי עם ילד, לי ולאשתי קריירות מקצועיות ואנחנו בכל זאת מצליחים לשלב בינהן לבין ההורות. אני חושב שמי שאינם מסוגלים להיות הורים, בגלל שהם רואים את ילדיהם כ"מטרד" שמפריע להם ב"מהלך חייהם התקין", עדיף (להם ולילדיהם) שלא יגדלו ילדים. אגב, איך גאי משתתף בגידול ברוקלין ולורדס? ודרך אגב, התגובה הפבלובית שלך ("כי אם אתה גבר") מוכיחה שאת שוביניסטית נשית טיפוסית, ששופטת אנשים לפי המגדר שלהם ("אשה=טוב, גבר=רע") ולא לפי המקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה לך על פירוט של הנ"ל, דברים כמו- מה הקריירה שלך, ומה של אשתך, מי נשאר בבית עם הילדים כשהם נולדו, מי לקח אחר כך חופש מהעבודה בכל פעם שהיה צורך בריאותי או חינוכי, האם זה היה באופן שויוני לחלוטין? או שה"אנחנו" הזה הוא הסיפור הרגיל שבו 90 אחוז מהעול, כן, ה ע ו ל , נופלים על האשה. שגם עושה ויתורים בהתאם, בקריירה המקצועית שלה. כי אני לא מכירה אף זוג אחד שבו הגבר ויתר ויתורים בקריירה שלו למען גידול הילדים. אני לא אומרת שאין, אבל אני פשוט לא מכירה מקרה כזה. או אתה מהסוג הנדיר הזה? מפני שבד"כ או שהאשה מוותרת, או שיש להם עזרה מסבתות (לא סבים), או שהם מספיק עשירים לקחת או-פר (שוב אשה, לא גבר). אז מה אתה, עשיר, נדיר, או סתם יהיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי פירוט של הנ"ל - none of your god damn business - צאי לי מהחיים. כמו שאני לא מבקש ממך פרטים אישיים, אל תבקשי ממני. בכל מקרה, פספסת לגמרי את הנקודה. תקראי שוב את התגובה הראשונה שלי (תגובה 228665), ואחרי שתביני על מה התרעומת, תחזרי אלי. ולעניין התגובה (השוביניסטית הנשית הטיפוסית) שלך לגבי חלוקת העבודה: אני כן מכיר זוגות שבהם הבעל לקח את חופשת הלידה, או שהבעל והאישה התחלקו בחופשת הלידה. אני גם מכיר מקרים שבהם האב הקדיש את כל זמנו, או לחילופין עבד מהבית (כמו במקרה הפרטי של אבי מולידי), לטובת הורות. אני רואה בכך שילוב קריירה והורות. מי שרואה בכך "ויתורים בקריירה למען גידול הילדים" - צר לי עליו וצר לי על ילדיו. אז מה את? שונאת גברים, וורקהוליסטית, או סתם קלפטע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אנחנו נצא עכשיו זה לזה מהחיים. תודה ולא להתראות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת מכיר זוגות שבהם הבעל לקח את חופשת הלידה (להבדיל ממקרים בהם הבעל והאישה התחלקו בחופשת הלידה)? כי אני כן מכיר (הכרות שאין קרובה ממנה) זוגות שבהם הבעל והאישה התחלקו בחופשת הלידה, אבל למיטב ידיעתי, לפחות במדינת ישראל, המצב החוקי הוא שהאשה חייבת לקחת לפחות ששה משנים עשר שבועות חופשת הלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה, אתה לא קורא הארץ ביום שישי? הנה מאמר בדיוק על זה- האיש שאתה מכיר היכרות שאין קרובה ממנה, הוא אחד מ-700 גברים בלבד בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב במיוחד לפסקה הזאת במאמר: "מעסיקים רבים אינם מקבלים נשים לעבודה משום שהם יודעים שהן עשויות להיעדר בגלל הילדים. אם גם גברים יתחילו להיעדר מאותה סיבה, גם אותם יתחילו לשאול אם הם נשואים ומתי הם מתכננים ללדת. אם זה יקרה, ייתכן שגברים ישתלבו פחות בתפקידים בכירים ואז אולי שוק העבודה יתאים את עצמו סוף סוף למשפחה. את מי זה מפחיד? את הגברים. יש להם יותר מה להפסיד". כבר דיברנו על זה מתישהו ואיפשהו באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור ששנוי לכוון יתר שוויון פוגע בבעלי זכויות היתר. מה חדש כאן? זה נכון גם לגבי שכר שווה על עבודה שווה, לקבלת תושבים ערבים לקציר, ולכל דוגמא שתעלי על דעתך בה יש נסיון לתיקון המכוון ליתר שוויון. בעלי זכויות היתר נאבקים על נחלת אבותיהם, טבעי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? אפילו לתשבץ עדיין לא הגעתי. והנתון, שרק 700 גברים (או ליתר דיוק - זוגות) ניצלו את הפריווילגיה, נראה לי קצת נמוך, אבל בהחלט לא מפתיע. למרות התגובות המופתעות משהו מסביב, ההתיחסות נטתה באופן מובהק לכוון - "איזה cool", ולא לכוון של "משהו דפוק אצלכם". אגב - לגברים שבקהל - מומלץ בהחלט. אתם לא מעלים על דעתכם איזה רושם זה עושה על הבחורות בסביבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לעשות לך היכרות עם זכר שמגדל את ילדיו. כמעט בכל הפרמטרים שהזכרת. אחרי שנהיה מכרים, אכיר לך עוד כמה מכרים שלי מאותו הזן והמגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להתייחס לויכוח לגופו, אני רוצה לציין מניסיון אישי קרוב (קרוב עד שלא יכול להיות קרוב יותר), שלפעמים הגישה שאת מתנגדת לה, שמעדיפה ויתורים מסויימים וחלקיים דווקא של האישה ולא של הגבר על קרירה, לצורך גידול הילדים, ובמיוחד ההנקה, מקבלת תמיכה דווקא מהצלע הנשית שאולי נפגעת (1) הרבה יותר ממני (יצא המרצע מין השק). (1) עצם הגדרת ההיפגעות כהיפגעות אף היא עניין של גישה, כי הקרירה אינה כל החיים. לו זה היה כך לא הייתי יושב עכשיו ומתקתק, אלא מנסה למצוא איזו דרך איך להשקיע את הזמן הזה בקידום הקרירה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה שה"היפגעות" איננה בהכרח ובכל המקרים היפגעות. אבל זה תלוי באשה עצמה, ברצונותיה, ובקיום בחירה חופשית. וב"בחירה חופשית" אני כוללת גם יכולת התעלמות מציפיות ולחצים חברתיים. ונכון, קריירה זה לא הכל בחיים, ויש גם דברים כמו תקתוק באייל. אבל למה לדעתך יש יותר גברים מנשים, בין המתקתקים באייל? מה קרה, לנשים אין מה להגיד? או שאולי אין להן זמן ואנרגיה לדברים כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאינך רואה בי אשם בכך שאין יותר נשים בין המשתתפים באייל. . . אם את שואלת באמת לדעתי לסיבות לכך, אני נוטה לראות בכך בעיה של ''תנאי התחלה'', והתפתחות או אבולוציה של חברה. מכל מקום, זו למשל דוגמה שבה אי אפשר להאשים לא רק אותי אלא את הגברים בכלל, וגם איני חושב שיש לפחות בדוגמה זו עניין של לחצים חברתיים. אגב, זה מצחיק אבל תוך כדי הקלדה אני שומע שיחה בין אשתי (שלא יודעת שאני משתתף כאן בדיון על ההנקה), ובין בת של גיסתה שנולדה לה זה עתה בת, והיא התקשרה אליה כדי לברכה, על נושא ההנקה. בת גיסתה הזאת מניקה. אמא שלה שהיא אשת אח של אשתי לא הניקה. אמא של אשתי לא הניקה (למרות שהייתה עקרת בית), אבל הטענה הייתה שהיו לכך סיבות רפואיות (לא היה לה חלב), והיא וגם חמי עשו שתיפות מוח לכולם על החשיבות שבהנקה. אשתי הניקה את כל ארבעת הילדים. הכל עלה בשיחה הטלפונית הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיבה מיוחדת שאתה מדבר על "בת גיסתה" של אשתך, במקום לקרוא לה "בת אחיה" (או "אחייניתה"), של אשתך? ו- לא, לא האשמתי אותך, או כל אדם ספציפי אחר, במצב. וזו גם לא היתה בדיוק האשמה, אלא יותר ציון עובדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. זה משהו לפסיכולוגים. כנראה בגלל שאחר כך הוזכר שאותה גיסה לא הניקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם כתבתי ''שתיפות מוח'' במקום ''שטיפות מוח. אבל זה כנראה בגלל סיבה אחרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |