בתשובה לשועל, 28/06/04 11:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואצל יוצא כוורת אחר, ובוודאי מטעמי משקל בלבד (שהרי זו לא שגיאה שאנשים עושים בדיבור), ולכן חינני בעיני: "מרבדים אפרוש רגלייך". שמעתי שיש מלינים על הציווי בתחילת אותה השורה, "שולי נעלייך" (צ"ל "שְלי"?), אבל אני לא אחראי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חסרון אות היחס החינני איננו נדיר גם במקורותינו - אנסה להיזכר בדוגמאות מאוחר יותר. לשון נקבה של "שַׁל", משורש של"ה, הוא "שְׁלי"; אבל נראה לי סביר בהחלט להשתמש ב"שֹׁלִּי", מהשורש של"ל, שלו משמעות דומה: "וגם שול תשולו לה מן הצבתים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לומר שגם "איפה יוסי? הלך הבית1" האהוב של חיילינו, שורשיו נטועים במקורות? 1 שבפעם הראשונה שממעתי אותו נבהלתי, חשבתי שהיתה איזו רעידת אדמה, או די-9... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |