 |
אבקש להבהיר משהו: לא פסלתי את המאמר של עידו. לא טענתי שהוא חסר ערך. כלל וכלל לא. אני מוצא בו ענין (כפי שציינתי בתגובתי המקורית), וקראתיו בשמחה. עם זאת, מצאתי בו גם דברים שלא נשאו חן בעיני, ועליהם הלנתי בתגובתי. אין בכך משום דה-לגיטימציה של המאמר, ואחרי הכל, הן זו רק דעתי.
ולענין: אתה אומר שהכתיבה קאליידוסקופית. אני חושב שהיא לא מספיק בהירה. אין מה להוסיף על כך, וניוותר חלוקים בדעותינו.
באשר לבודריאר ולגלגל: לא דרשתי חדשנות כהכרח. לא אמרתי שעידו צריך לספק לנו מדריך טיולים ייחודי וחתרני. אכן, ההערה על להקת קדאפי והמשמעות בסימולקרה בעלת ערך בעיני, למשל. שוב, אני *מוצא* ערך במאמר. ספציפית התייחסתי לשתיים-שלוש נקודות בעייתיות בעיני במאמר: אזכור חוויה כלשהי בבית הכנסת מבלי לשתף אותנו באמת בטיבה, למשל.
המשפט שציטטתי ושציטטת אחרי תלוש מהקשר. מתקבל הרושם שעידו כתב אותו וציפה למחיאות כפיים לאחריו. הוא משפט שהייתי מקבל כחלק מטקסט ספרותי, כהגיג או כהיגד של דמות בהקשר של אופייה ועולמה. זו הזיקה הספרותית עליה דיברתי בתגובתי המקורית – נדמה שהרטוגזון מנסה לממש ערכים אסתטיים ספרותיים בכתיבתו, כמו ממואר ספרותי, ומשפט זה כמו גם כל תיאור העובדת הסינית במסעדה הם חלק מאותו נסיון, לדעתי. על כך הערתי: אם הרטוגזון רואה את יומן המסע הזה כיצירה בעלת ערך ספרותי, יש לשופטה באמות מידה ספרותיות. כך עשיתי, ולכן גם חתמתי את תגובתי המקורית בהבהרה (בוטה, אולי אפילו יומרנית) של שתי דרכים להתיר את סבך העירוב של כתיבתו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש