בתשובה ליוני לזרסון, 22/05/01 18:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוב, המילה 'העדפה' בעייתית וטעונת בירור, בפרט כאשר דנים במוח. אבן לא מעדיפה ליפול, אלקטרון לא בוחר להימצא בחברת גרעין, אלומת אור עוברת דרך עדשה מבלי לחשב לעצמה התמרת פורייה. באופן דומה, הממטיקה מנסה לנסח עקרונות פעולה לגבי אופן התפשטותם של רעיונות. אין היא מתחייבת לגבי ההתרחשות עצמה, כי אם יוצרת מודל פשטני האמור להניב תוצאות *התואמות* את המצוי. אנסה לחדד. מחר יקום פרופ' ריצ'ארד דוקינץ, ובהשראת קודמיו יציע מודל משלו - ממציקה. הממציקה מניחה קיומם של ציקים, הלא הם גמדים קטנים היושבים בועדת-קבלה במוחנו, ומחליטים בישיבות-ועד סוערות אילו רעיונות יתקבלו למוחנו ואילו יסולקו לצמיתות. אתה אומר שהממציקה אינה מתקבלת על הדעת, כיוון שלכולנו ידוע כמה עולה קילו בורקס וכמה בורקסים מתכלים בכל שעה של ישיבה. עם זאת, אתה מודה, קשה למדוד כמה בורקסים צורך כל ציק בשעה. נחוץ מחקר נוסף שיבדוק זאת, טרם נשלול את הממציקה. אני טוען כי הממציקה, כמערכת הנחות, אינה מתחייבת כלל לגבי צריכת הבורקסים של כל ציק, ואינה יכולה להתחייב על כך. בפרט אין מובן למחקר נגדי השולל את הממציקה על סמך תשומות הבצק. אוכל להמשיך ולהפליג בדימויים שונים מן ההנדסה וכו', אך תחילה הבה ניישר קו ונברר עד כמה אנו מבינים זה את זה. האמנם הדימוי שהבאתי מתייחס לטענתך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי לחלוטין לאיזה אספקט בטענה שלי אתה מתכוון. האם אתה מתכוון לטענתי אודות קיומם של מנגוני סינון מלבד "בדיקת העקביות" (שתיארתי בסעיף 4), ואתה טוען שטענה זו, המסתמכת על ההשערה ש"בדיקת העקביות" צורכת משאבים רבים, אינה מבוססת דיה? אם כן, אז אינני מסכים איתך. ולגבי המילה "העדפה", הסכמתי איתך שאין לה ולמודעות דבר. היא מבטאת כל כולה שם נרדף לתהליך הפיזיולוגי שבו המוח מאמץ ממים מסויימים ודוחה אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו דנים במכשלה הקודמת, כרונולוגית ורעיונית, לממטיקה עצמה. במקרה הפרטי של דיון זה, מתבטאת אותה מכשלה בהסקת ה*אמונה* כי לאדם אין רצון חופשי, מתוך אימוץ הראיה הממטית. ההכרח להסיק אמונה זו הוא שקרי מבחינה לוגית. (אמירות טריביאליות נשזרו בקטע להלן, שלא מתוך כוונה לזלזל בתבונתכם) ההבנה האנושית מוגבלת. לכן משתמש האדם בקירובים, כדי להתמקד בתיאור אותם היבטים במציאות המעניינים אותו באותו רגע. בפרט הוא מאמץ צורת הסתכלות ומינוחים המשמשים אותו בצורה מועילה יותר לאפיון הבעיה. הממטיקה אינה אומרת דבר על התהליך הפיזיולוגי שבו המוח מאמץ ממים מסוימים ודוחה אחרים. לא קיים תהליך כזה. הממטיקה לא אומרת דבר על המוח, דהיינו על אותו איבר בגופך הכפוף לכל חוקי הטבע. זאת כשם שמדע הכלכלה אינו אומר דבר על תנועת חתיכות נייר בעולם, כי אם על דינמיקה של הון. באופן דומה מתארת הממטיקה דינמיקה של רעיונות. אפלטון הגה את מישור האידאות. אידאות הן נצחיות. כפנסיה במשהב"ט, קיומה של אידאה במישור האידאות מובטח גם אם לא ישאר ולו אדם אחד שיחזיק בה. לכן, כאשר מעוניינים לאפיין התפשטות של רעיונות, לא ניתן להשתמש בהצלחה במונחים שטבע אפלטון. חלל זה מילא דוקינס בהמציאו את הממטיקה. אידאית יש אלוהים ויש אין-אלוהים. ממטית, לא יהיה יותר אלוהים כשלא יהיו יותר אנשים שיחזיקו בממות דתיות. מכאן לא ניתן להסיק שלא קיים אלוהים, או שקיומו מותנה בקיום האדם, אלא שבראיה ממטית, הישרדות הממות השונות של אלוהים מותנית בקיום נשאים שיחזיקו בהן, ויעבירו אותן הלאה. להמשך הדיון אולי מוטב להציג את הבעיה הפסיכופיסית, אך קטונתי מלתארה בצורה בהירה. אם הבעיה מוכרת לך, אשרינו. אחרת, חיפוש באייל או עיון בספרון של ליבוביץ', בהוצאת האוני' המשודרת, יוכל לעזור. כל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל שבחים על הדיון המעניין והמעמיק ועל האתר כולו. הערות: לגבי "לכן משתמש האדם בקירובים...": להערכתי הקירובים הם זיהוי תבניות מוכרות בקלט )מהן גם מורכבים הממים( והשלמתן מן הנסיון. לגבי מוסר ורצון חופשי )קשור אולי גם להסתייגויותיו של וינסנט לעיל(: כפי שמראה ר. דוקינס ב"הגן האנוכי", המוסר הינו תוצר אבולוציוני. במילים אחרות, סטטיסטית, ליצורים בחברות מפותחות, הנולדים עם צורך מוסרי )למשל חמלה(, יש יתרון שרידתי על פני החסרים צורך כזה. דבר זה אינו צריך להפחית כהוא זה מחווית הבחירה האישית. באופן כללי סובייקטיביות חווית הרצון החופשי, בדומה לסובייקטיביות כל חוויה, אין בה כדי לגרוע מעוצמתה או מתוקפה. זה רק קצת מבאס לחשוב על זה לעיתים. לגבי ה"אחריות", בחברות מתוקנות )קיימות כאלה?(, ענישה אינה כבמשפט האמריקאי - כדי לנקום באחראים או כדי לתקן עוול בשם האסטטיקה של הצדק )"לעשות צדק"(, המטרה היא לתרום באופן רציונלי השפעה )"מתקפת ממים"( על המכונה האנושית - למשל לשם הרתעה. טוב, הארכתי בדברי ופתאום שמתי לב שבאסון הנורא בתלפיות, בדיוק כששרית חדד אמרה "אין לי", פתאום לא היתה רצפה. ערב נעים ושבוע מנחם לכולנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל שים לב, קיומו של אלוהים או קיומו לא תלוי בממטיקה, רק האמונה בו. אותו הדבר אם רוב הממים, הם תלויים במציאות. המח יוצר לעצמו ממים בסיסים כמו הבנה של כח המשיכה, וכנראה שהוא ידחה ממים שמתעלמים או נוגדים את קיומו של כח המשיכה. ואין לי מושג מה זה פסיכופיסיקה (לאמרות שאני יכול לנחש) וגם בכתביו של אפלוטון לא קראתי בעיון. אבל אני מסכים שהממתיקה דוחה את קיומו של מישור האידיאות, ובצדק. בסך הכל מישור האידאות של אפלטון היו הממים שהוא בחר או המציא, והם משתנים מפרט לפרט. שימו לב שהעליתי כאן נקודה שלא הועלתה (נראה לי) בדיון, המצאת ממים. איפשהו היה תת דיון על הגדרת חוכמה לפי תורת הממים, ופשוט התעלמנו מכך שהמח גם יכול להמציא ממים בעצמו. למשל: "אדום זה יפה" יכול להיווצר באמצעות העברתו בחברה כפי שמתואר במאמר, או למשל שיוך הצבע עם מאכל טעימים ומזינים כמו עגבניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, באשר למי שלא קרא, למי שלא שמע: פסיכופיסיקה עוסקת בבעיית גוף-ונפש. כלומר, מי מהם קיים, ואם שניהם, כיצד נשמרת הקורלציה בינם (מדוע כשהגוף נפצע - הנפש כואבת וכו'). נושא מעניין, אך קצרה היריעה. אבל כל זה מזכיר לי שאלה לא פחות מרתקת: מה הם אבני היסוד של הממים, ממה המוח מרכיב אותם, באילו נסיבות הם נוצרים. אם יש למישהו רעיונות - אשמח לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוכל להפנותך לאתר של ויליאם קלוין, שעונה בדיוק על השאלות האלה בכמה ספרים שלו: www.williamcalvin.com. האתר אפילו מכיל את הספרים עצמם, והפניות לאמאזון, שם תוכל להזמין אותם, אם מתחשק לך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |