בתשובה למיץ פטל, 28/05/01 14:38
סיכום הדיון 24393
היה מעניין לקרוא ניתוח סמיוטי ורעיוני של ההשפעה המאנית (קרי אלכסנדרינית) על השינויים בהרגלי התגובה באייל.
סיכום הדיון 24394
אני יכול להעיד על עצמי שאני מודע לכך ושלעיתים אני עושה זאת בכוונה תחילה.
כמו-כן, אני מוצא את אופן הכתיבה הזה להיות נוח ומעניין למדי, אם כי לעיתים טרחני ומנוכר משהו.

בכל מקרה, ב''סיכום'' לא הייתה כוונתי בהכרח לסיום, כי אם קטיעת כיוון ההתפתחות של הדיון למען מסקנה כללית יותר.

אשמח להמשיך ולהתדיין בנושא זה, באם יוצגו טיעונים נוספים וחדשים בעניין.

ואגב, אני משוכנע שלא רחוק היום שמאמר על אופן התפתחותו של ה'אייל' והזרמים התת-קרקעיים שבו יתפרסם, למעשה אני בטוח שכבר כעת ניתן להגיע לכמה מסקנות מרתקות בנושא.
הזמנה לדיון 24399
לדעתי, כפי שכתבתי, אכן הצגת ''מסקנה כללית'' או למעשה עמדה ברורה בנושא העקרוני של חופש הביטוי, שממנה נגזר החלק הראשון, ''מותר'', בעמדתך ''מותר, אבל לא ראוי'' לגבי הסוגיה הפרטית של סרטון ההתמוטטות.

אני מציע לדון בנושא העקרוני של מהותן של חדשות, וחדשות בטלוויזיה בפרט, על מנת להבין מהי העמדה העקרונית שלך (ושל אחרים) בנושא זה, שממנה נגזר החלק השני, ''אבל לא ראוי'', של עמדתך בסוגיה הפרטית שנדונה כאן.
מקבל את ההזמנה 24410
יפה, בוא נדון ב"מהותן של חדשות".
לעניות דעתי, פתיחת הדיון צריכה להיות בהגדרה הכללית כי כל נושא שיש בו חשיבות (ולא רק או אפילו בהכרח עניין) ציבורית ראוי לדיווח, מלבד...

ואת שלושת הנקודות ניתן להרחיב (אם בכלל) באמצעים, נושאים, מקרים או מניעים מסוימים.

לדעתי, המניע העיקרי שעמד מאחורי פרסום הסרט המדובר היה הגדלת הזעזוע של הצופה, מתוך שיקול קר של רווח ושאיפה למידרוג גבוה ככל האפשר (ראה הפמפום של ידיעות אחרונות ב-Ynet לגבי שידור הסרט מאוחר יותר באותו היום), זאת תוך התעלמות מסבלם הישיר והברור של הקורבנות, וללא תוספת מידע משמעותית כלשהיא למקרה דנן.

אשמח לשמוע הגדרה אחרת או תגובה מצידך לנושא.
מקבל את ההזמנה 24414
כמו שקורה בד"כ כשאני מציג שאלה (או נושא), כך גם הפעם - אין לי תשובה מוכנה. אני עוזב בצד כרגע את שאלת המניע, כיוון שהיא לא קשורה לשאלת "מהות החדשות". אתה סיפקת תשובה משלך לשאלה "על מה ראוי לדווח", אולם כפי שאתה שם לב, התשובה לשאלה זו אינה מקדמת אותנו להבנה בקשר לחובה, לצורך או לאפשרות להציג את הסרט המדובר, כיוון שזו איננה שאלת ה"על מה", אלא שאלת ה"מה ואיך" (וזאת בהנחה שהאסון בירושלים הוא, גם לדעתך, נושא שיש בו חשיבות ציבורית). לפיכך אני חייב לחדד את השאלה, ואולי תוכל לענות עליה קודם כל מנקודת-מבט אישית: מה *אתה* רוצה לראות בחדשות בטלוויזיה. ודוק: לא *על מה* אלא *מה*. תשובה אפשרית קיצונית: "אני רוצה לראות את הטלפרומפטר. אין מקום לצילומי עתונות, להקלטות, ולווידאו". תשובה אפשרית קיצונית אחרת: "אני רוצה לדפדף בין מאות ערוצים, שכל אחד מהם מחובר בשידור חי למצלמה המוצבת דרך-קבע באיזה מקום בארץ או בעולם. אני לא רוצה לשמוע קריינים, פרשנים ומרואיינים (חדשות יד-שנייה), ובטח שלא לראות את ראשיהם המדברים".
מקבל את ההזמנה 24415
נפלא - תשובות מוכנות הן לרוב דבר משעמם שנקרא כמו הכתבה של מורה לא מוצלח במיוחד לספרות.

בקשר לשאלה שלך - האם אתה שואל למעשה איך אני רוצה לצרוך את החדשות שלי? ("טקסט על המסך"/"מצלמה ללא פרשנות" כשתי אופציות קיצוניות)
אם כן, אני חייב להגיד שאין לי תשובה ברורה ואצטרך לשקול את העניין לפרק זמן.

כמו כן, חשבתי שאנחנו מדברים על מהות החדשות, והשאלה שלך (כפי שהבנתי אותה) נוגעת למעטפת, הקליפה החיצונית של האופן שבו החדשות מועברות אלי כצופה - היבט שנראה לי משני לעומת התוכן.
מקבל את ההזמנה 24418
האם "החדשות" הן הדברים שמספרים לנו עליהם בחדשות, או הסיפורים החדשותיים עצמם? הדברים שמספרים לנו עליהם, כך אנו רוצים להאמין, הם *תמיד* המציאות, ובד"כ - המציאות-כפי-שהיתה-גם-אם-העתונאי-לא-היה-שם. מבחינה זו השאלה "מהן החדשות" (והתשובה "כלב נשך אדם - לא חדשות, אדם נשך כלב - חדשות") היא השאלה "איזה חלקים מהמציאות הם בעלי משמעות עבורנו", והיא קשורה קשר הדוק בשאלה "מי אנחנו". בכל אלה פחות מעניין אותי לעסוק, כאמור, כיוון שהם לא רלוונטיים (כפי שזה נראה בינתיים) לסרט-החתונה או למראות 1-8 מהרשימה שלי (שבסופו של הדיון, אני מקווה שלא תצטרך לומר לי מה דעתך על כ"א מהם, כיוון שתציג עקרונות-החלטה שלפיהם אדע מה דעתך בכל מקרה). מה שכן רלוונטי הוא שאלת הסיפור החדשותי כמהות נפרדת-בהכרח מהמציאות. מהן מטרותיו (אם יש לו, ואם צריכות להיות לו כאלה) ומהם האמצעים לקרבן. אם יש צורך להגיד זאת - כולם כולל כולם (כולל עתונאים-לעתיד-בשאיפה) מוזמנים לקחת חלק בדיון.
מקבל את ההזמנה 27409
אני מדביק את המלבן הזה כאן, גם מתוך תקווה שאתה, גלעד, אולי תסכים לחזור לדיון הזה בינינו שנטשת אותו באופן חד-צדדי. ביהמ"ש התיר היום לשדר סרט וידאו שבו נראים נערים תוקפים קשות אזרח. הסרט הוצג הערב בחדשות ערוץ 2 (אינני יודע אם הוצג בערוץ הראשון או לא). מה דעתך? מה דעתכם? אגב, אינני בקיא בהגדרות, אבל הסרט הזה צולם ע"י מבצעי הפשע - זה הופך אותו לכמעט-סנאף או סנאף, הלא כן?
(דיווח ב"הארץ":)
"חסר לכם אידיוט?" 27436
מצטער, לא ידעתי שנטשתי באופן חד-צדדי את הדיון...

ובכן, הנה שבתי, אך אינני מכיר את הנושא כלל וכלל ולא ראיתי את הסרט עליו אתה מדבר (והפעם לא מתוך כוונה תחילה).
מה היה האירוע (רקע כללי)?
האם מדובר בקטינים?
האם הסרט מגלה עובדות חדשות שלא היו ידועות?
האם זאת עוד דוגמא כמו הרבות שפירסמת קודם לכן, או שיש כאן משהו שיכול להרחיב את הדיון העקרוני, ולא רק הפרטני של מקרים כאלו?

באם תשיב, אולי אשיב גם אני.
"חסר לכם אידיוט?" 27438
האם קראת את הדיווח ב"הארץ" אליו הפניתי? האם אתה מכיר את הארוע המדובר? לפחות חלק מהתוקפים הם קטינים (הפרסום הותנה בטשטוש זהותם). הארוע: השתכרו, יצאו החוצה, מישהו (זר להם) העיר להם על קולניותם, הפילוהו, בעטו בו, האיש סובל מנזק מוחי חמור, היה מחוסר הכרה במשך חודשים ועודנו מאושפז. המקרה, כאמור, קרה מזמן, ואף דווח בזמנו. מה ערכו של הסרט? האם אלה חדשות? האם זה חלק מהסיפור החדשותי? אני בהחלט מעדיף תשובות עקרוניות לשאלות ששאלתי בהודעות ה"עקרוניות" שלי בפתיל הזה (נדמה לי שאחת מהן תופיע *מתחת* להודעתי זו), אולם אם יש לך מה לומר בקשר לדוגמא פרטית זו (אני אעדיף, ככלל, הדגמה של העקרונות שלך ביחס לדוגמאות קונקרטיות - היפותטיות או לא) - אתה מוזמן. ולא רק אתה.
"חסר לכם אידיוט?" 27446
קראתי עכשיו (מצטער, חשבתי שהוא נעלם לתהום הנשייה בזמן שראיתי את הודעתך לראשונה).
המקרה לא מוכר לי מהעבר, וכמדומני שרק עכשיו התוודעתי אליו.

ע"פ התרשמות ראשונית מהפרטים שסיפקת וממה שהיה ב"הארץ" אין בקלטת הזאת משום סיפוק מידע חדש על המקרה, ונדמה כי מטרתה העיקרית היא "לזעזע" (או בניסוח המכובס של הכתבה: "בשל חשיבותו הציבורית").

הקורבן מאושפז עדיין בבית-החולים וסובל מפגיעה מוחית קשה, מי שצריך לראות את המעשה שגרם לו להגיע לשם במצב שכזה כדי שיוכל להעריך את חומרת הפשע שבוצע בו הוא נכה רגשית.

בנוסף, שידור שכזה הוא חלק ממנגנון שמזין את עצמו, ככל שמשודרים יותר סרטים שכאלו יורד רף הרגישות הציבורית לתוכנם, ועולה רמת האימה והעוצמה הרגשית שסרטים עתידיים שכאלה צריכים לעורר בכדי שלמי שעתיד לשדר אותם יהיה אינטרס לעשות כן (והאינטרס הוא בסופו של דבר, אם לא בלבד, כלכלי - סרטים שכאלה הם מסחטות רייטינג ממדרגה ראשונה, גם ובעיקר בגלל שהם "אותנטיים").

אם כך, כפי שניתן לראות, אני מציב כמה שיקולים מרכזיים בבואי לבחון מקרה שכזה.
הראשון - האם יש בכך תועלת כלשהי?
האם הסרט מגלה לנו משהו חדש?
האם הוא חושף משהו שלא ניתן להבין מהתיאור המילולי של המקרה?
האם יש בו עניין ציבורי (ולא עניין לציבור) מובהק?

השני - האם ההקרנה שווה את מחירה?
כלומר, בהתבוננות על השינוי בשני המדדים הנגדיים שהצגתי כאן, ירידת רף הרגישות הכללית אל מול עליית רף ה"אמפטיה" הפרטנית (שהרי זאת מטרתם המוצהרת של הסרטים מהסוג שאינו מספק מידע חדש, ליצור אמפטיה אצל הצופה כלפי הקורבן, ולעיתים קרובות גם חוסר-אמפטיה כלפי המבצע).
כדאי לשים לב לכך כי ככל שהרף הראשון יהיה נמוך יותר, כך יהיה קשה יותר להגיע לנקודת ההשפעה, אם תרצה, של הרף השני.

השלישי - מי מרוויח משידור תמונות קשות וכואבות שכאלה, ומאילו סיבות?
האם שיקולים מסחריים עולים על שיקולים מוסריים או אנושיים?
האם צריך להניח לגוף מסחרי לסחור כך ברגשותיהם של בני-אדם, וכל זה לטובתו הפיננסית המובהקת שלו?

אלו רק כמה שיקולים שעלו בדעתי, ואני בטוח שיש עוד.

ובכן, מה דעתך על השאלות ועל הקריטריונים הנ"ל?
להסניף סנאף 29367
לא קשור ישירות לסרט הספציפי הזה, אבל נתקלתי לא מזמן במאמר הטוען שהסיפור של סרטי סנאף הנו אגדה אורבנית, לפחות מלכתחילה.

המאמר:

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים