בתשובה להאייל האלמוני, 03/09/04 0:51
בוקר טוב לך 244874
למה ללכת למחוזות היפותטיים? תראה קטע מאימייל שקיבלתי לאחרונה מהאנשים הטובים בתעאיוש:
----------------------------------------------
בהתאם להחלטות שהתקבלו במליאות קודמות באזור המרכז התקיימו בשבועות האחרונים התייעצויות ובדיקות ביחס לאפשרות שנציגי הוועדות העממיות האזוריות נגד הגדר במרכז הגדה המערבית יבואו לביקור הסברה בישראל. היוזמה לממש סוף-סוף את הרעיון, שהוצע לראשונה בשנת 2001 על ידי נציגים מאזור סלפית, זכתה לתגובה נלהבת מצד הפעילים הפלסטינים שבפניהם הצגנו את העניין.

בפגישת המליאה נסביר בפירוט את הרעיון ונדווח על הבדיקות שכבר נעשו לקראת מימושו, נציג את הבעיות שטרם נפתרו ונפרוש את התחומים השונים שבהם נזדקק לעזרה בהכנות לביקור ובעת הביקור עצמו.

ראוי להבהיר כבר עתה כי מדובר בשילוב של פעולת הסברה שנועדה לתת קול לנציגים של הנפגעים הישירים מן הגדרות והחומות, ובו בזמן לממש בדרך של מאבק אזרחי לא-אלים את זכותנו להיפגש ואת אי-השלמתם ואי-השלמתנו עם האפרטהייד הפיסי וה"חוקי" המנסה למנוע כל מפגש שוויוני וחיובי בין בני שתי החברות.

"להיפגש ולדבר על השלום האפשרי ועל המכשולים והגדרות שבדרכו" – זוהי מטרה שראויה להרבה מאוד מאמץ והקרבה!

תאריך הביקור הוא ככל הנראה 30 בספטמבר (לידיעת המליאות האחרות, אנא הימנעו מקביעת פעילויות סמוכות). לכאורה מדובר בעוד הרבה זמן, אבל המחויבות שלנו היא להכין את הביקור בצורה שתבטיח תוצאות מרביות. אנו מחויבים למאמץ אדיר ההולם את הנכונות של אורחינו להסתכן בצעדי ענישה מצד כוחות הכיבוש ולהתייצב לדבר בתל אביב בפני קהל ישראלי. הדרך מהגדה המערבית לתל אביב ארוכה וקשה הרבה יותר מהדרך שעשינו פעמים רבות מתל אביב ומכפר קאסם למחוזות הכיבוש.
בוקר טוב לך 246129
כל זה טוב ויפה, נחמד מצד הפלשתינאים שהם מוכנים כשזה משרת אותם לנסות דרכים לא אלימות לצד המאבק המזויין, אבל כל עוד הדבר לא מלווה בהצהרה על הפסקת המאבק המזויין, הפלשתינאים לא יכולים רק לצפות שהישראלים יבינו אותם, את הסבל שלהם, את הפגיעה בהם. עם כל הכבוד להסברה או לתעמולה שמקדמת את הצרכים והשאיפות שלהם, "לדבר על השלום" יכול להיות פרודוקטיבי רק אם הם יכירו שגם לישראל יש צרכים ותביעות לגיטימיות. אולי, הם לא היו סובלים כל כך מהגדר אם הישראלים לא היו נאלצים להגן על עצמם באמצעות גדר. (וזה בלי להכנס לשאלה אם הפיתרון של הגדר הוא פיתרון טוב, או פיתרון בכלל). בסופו של דבר צריך להגיע להסכם ששני הצדדים מכריזים שאין להם יותר תביעות מהצד השני, ל"דבר על השלום" זה לא מספיק. לחיות בשלום יהיה אפשר רק אם מדינת ישראל, כמדינת היהודים. לא תהיה תחת איום מהפלשתינאים בתוך תחומה או מחוץ לגבולותיה, וההסכמים יתחשבו גם בזכויות של עם ישראל, ברצונות ובצרכים (האסרטגים, החיונים להמשך הקיום, וכן סוג של הכרה בקשר ההסטורי, סוג של שמירה על זיקה כזו או אחרת למקומות הקדושים, הסדרים בנוגע למים, הסדרי בטחון ועוד ועוד) אבל כל עוד הפלשתינאים חושבים שלדבר על שלום פירושו רק לדבר על העוול ,הנישול, הגירוש, הדיכוי, והסבל שלהם, ואיך ניתן להפסיק אותם ולדאוג לזכויות האלמנטריות שלהם ולצדק המגיע להם. בלי להתחשב בזכויות ובצדק ובסבל ובמלחמות שנכפו על ישראל, אם לא מהכיבוש הערבי אז מסוף המאה שעברה עם דגש על מלחמת 1948 שכמעט לא היתה משפחה בישראל שלא היו בה נפגעים (המילחמה שגרמה לחילופי אוכלוסיות , כשיהודי מדינות ערב נאלצו לברוח מהפרעות שנעשו בהם, והגיעו לישראל ואילו הערבים שחיו בישראל ושיתפו פעולה עם צבאות ערב גילו לזוועתם שההסכמה של האוכלוסיה האזרחית להתפנות מתוך פחד או מתוך מחשבה שתוך שבועיים הם חוזרים ומקבלים את הרכוש של היהודים שיעלמו עד אז, הביא עליהם את חורבנם), ודגש על הטרור הרצחני, והשימוש שמדינות ערב עשו בבעיה הפלשתינאית כדי לתקוף את ישראל לנסות להשמידה, למנוע ממנה חיים של שלום בטחון ושגשוג כלכלי, אי אפשר לומר שלפלשתינאים אין חלק במה שמדינות ערב עשו לישראל, כי העילה היתה התגייסות למענם. סבל וקורבנות הרי לא היו נחלתו של צד אחד בלבד, וראוי שנזכור שמתבקש שבקשת מחילה על מעשי עוול ואי צדק תבוא משני הצדדים, ודרישת פיצויים אינה יכולה לבוא רק מצד אחד. אם באמת מה שמעניין אותנו הוא מפגש חיובי ושיוויוני בין שתי החברות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים