בתשובה לד''ר בר ביצוע, 11/09/04 13:16
עידוד התחרות 246291
כן, ברור לי שסביבה של חוסר ודאות עלולה להיות הרסנית לעסקים ולחיים בכלל (חוץ מהמקרים שזה כיף). מהדברים שלך אני מבין שאתה מסכים שחוסר-ודאות הרסני מתקיים הן במקרה שבו אין מספיק חוקי משחק (למשל, במקרה שחוסכים פרטיים לא יכולים לדעת שהבנק לא יתמוטט מחר), והן במקרה שהחוקים משתנים בצורה תכופה.
אני מתאר לעצמי גם שתסכים שלפעמים יש צורך בשינוי מסוים של כללי המשחק, בהתאם לשינויים תרבותיים ולהתפתחויות. כך שנשארנו עם שאלות כמו מי זכאי להחליט על שינויים בחוקי המשחק.
האמנם?
עידוד התחרות 246308
דוגמת החוסכים והתמוטטות הבנק נכונה, אבל אינה רלוונטית לניגוח שוק חופשי: הבנקים דווקא נוטים ליפול פחות ולהתאושש מהר יותר בתנאי שוק חופשי בהשוואה לשוק רגולטורי יותר. ביטוח הכסף בבנק הוא אופציה אפשרית גם בשוק חופשי (שם גם חברת הביטוח נופלת פחות).
רעיון השוק החופשי גורס שככל שהמורכבות של העולם העסקי, הטכנולוגי והאנושי תגדל, פחות ופחות יהיה אפשר בכלל לנסות לשלוט על כללי המשחק באופן יעיל (כאשר הדוגמה הטובה ביותר היא הקומוניזם, שניסה לשלוט בכל הפרמטרים, ולא הצליח ליצור יעילות אפילו באחד), ומראה מדוע אין בכך צורך.
עידוד התחרות 246321
אולי בשוק חופשי לגמרי הבנקים נוטים ליפול פחות ולהתאושש מהר. אני לא יודע. אבל זה לא ממש עוזר לי כבעל-עסק שרוצה לעבוד עם בנק.
ביטוח הכסף בבנק הוא לא תשובה. לבעל עסק או ליזם מן השורה אין את הזמן והיכולת הדרושים לעסוק בכל סעיפי ביטוח הכסף בבנק או בכל הסעיפים של חוקי המשחק האחרים. לכן זה תפקיד של המדינה המודרנית, ליצור סביבה בה יש חוקי משחק שמעניקים ודאות.

אני מסכים שככל שהמורכבות של העולם גדלה, היכולת לשלוט על חוקי המשחק נעשית מורכבת, ובשלב מסוים השליטה עצמה היא זאת שבולמת את ההתפתחות העסקית והחברתית.
רעיון השוק החופשי לא ''מראה שאין בכך צורך'' (לפחות לא לפי מה שאני מבין מד''ר בר ביצוע).
עידוד התחרות 246324
דווקא לבעל עסק, שמאוד מאוד מעוניין בהצלחת העסק שלו (הרבה יותר מזה שפקיד במשרד בירוקרטי מעוניין בכך) יש את כל הזמן לבטח כיאות את השקעותיו (בבנק ומחוצה לו) ולקרוא (באופן אישי או ע"י רואה חשבון ועורך דין) כל פסיק בחוזה. כנ"ל בנק, וחברת ביטוח, המעוניינים שישקיעו בהם, ינסחו חוזה שעונה בצורה הטובה ביותר ללקוח. בנוסף, החוזה ביניהם לא ישתנה חדשות לבקרים ע"י החלטה שרירותית של הרגולטור, אלא רק בהסכמה הדדית בין הצדדים.
לגבי "יצירת ודאות" - לא זאת בלבד שאין זה תפקיד המדינה במישור העסקי (אלא רק הבטחוני), זה לא בשליטתה בכלל (אפילו אם היא טוטליטרית): המישור העסקי נקבע ע"י גורמים חיצוניים רבים, שוק גלובלי, קדמה טכנולוגית (ההופכת ענפים שלמים למיותרים ומייצרת ענפי תעסוקה חדשים) ומה לא. ניסיון לשלוט על זה לא רק שבולם קדמה, הוא אף מזיז הכל לאחור, לצורך הפשטה, כדי שהרגולטורים המסכנים שהופקדו להחליט על כל הפרמטרים המשתנים יומיומית יוכלו להבין מה רוצים מהם.

אני שמח שאתה מסכים לחלק הראשון, וזה אמור להרתיע אותך מלרצות להשתמש ברגולטור, הנדרש במקרי קיצון מעטים מאוד, המערבים בד"כ ביטחון פנים וחוץ ותשתיות מסויימות.
עידוד התחרות 246331
לפני רגע סיפרת לי שהמורכבות של העולם העסקי, הטכנולוגי והאנושי תגדל, עד שאפילו הרגולטור לא יוכל להשתלט על המורכבות הזאת. ועכשיו אתה רוצה לומר לי שכל בעל עסק יוכל לעשות זאת? אני לא מבין אותך.

המישור העסקי נקבע ע"י גורמים רבים. יש כאלה שבהם המדינה יכולה לסייע (למשל, ליצור מערכות שיעניקו מינימום ודאות, כמו להבטיח את השקעותיך בבנק), ויש כאלה שהיא לא יכולה לסייע בהם והיא אף עלולה להזיק. מה חדש?
עידוד התחרות 246326
יש לי בעיה עם החיבור שאתה עושה בין "חוקי המשחק" ובין מניעת אי הוודאות של קיום הבנק מחר. יש כאן הנחה שניתן באמת, באמצעות ניסוח חוקי המשחק, ליצור מצב בו בנקים לא מתמוטטים (או להפחית את הסיכויים באופן מהותי), ההנחה הזאת לא מבוססת (ולדעתי ההיפך הוא הנכון - אתה מסיר את האחריות מן הבנקים ומוסר אותה בידי המדינה מה שמעודד "הליכה על הקצה" של הבנקים). באופן כללי אני מוצא את השגיאה הזאת בהרבה מאוד מהמלל הסוציאליסטי הנהוג כאן, הרעיון שניתן להמיר את החירות (אותה אנו מפסידים לטובת המוסדות המדיניים) בבטחון. גם אם הייתי מסכים לטענה שבבסיס העניין (שהחירות היא מחיר ששווה לשלמו עבור בטחון) אני חושש שהתוצאה במציאות איננה כזאת, אנחנו מוותרים על החירות ולא משיגים יותר בטחון.

החיים מלאים באי וודאות ואין בכוחם של חוקים למנוע את המצב הזה, מחר יכול לרדת גשם ויכול להיות שלא, אין לנו שליטה על העננים. באופן דומה, למרות שיש אשליה כזאת, איננו יכולים לשלוט באמת בתוצאות של מהלכים הנעשים על ידי בני אדם. אותו בנק שעשוי להתמוטט מחר לא יתמוטט משום שהנהלת הבנק רצתה בהתמוטטות אלא בגלל שהמהלכים שעשתה (או לא עשתה) היו שגויים. המחשבה שכפייה של אמצעי זה או אחר תבטיח אותנו מפני מקרים של התמוטטות היא לא סבירה. הידע המוחזק בידי הממשלה איננו מתקדם יותר מהידע המצוי בקרב הנהלות הבנקים (ורובו ככולו פותח ממילא בבנקים, באמצעות נסיה וטעיה במהלך השנים) - אם יצוץ לו מחר איזה גורם מסוכן שעשוי למוטט בנקים כמגדל קלפים לא נוכל לדעת עליו מראש - גם אם אנחנו יושבים בממשלה או במשרדי הרגולטור. לבנק, כזכור, יש אינטרס *לא להתמוטט*, סביר להניח שינקוט באמצעי זהירות גם בלי שיכריחו אותו‏1, יש כמובן הבדל בין המצבים, במצב בו אמצעי הזהירות ננקטים באופן וולנטרי סביר להניח שיתפתח מגוון שעשוי לעזור, לפחות לחלק מהבנקים, להתגונן מפני אותה תופעה בלתי צפויה (כמו הגיוון הגנטי בקרב מיני חיות וצמחים). כמובן שיש גם ייתרון נוסף הנעוץ בגמישות הגדולה של האמצעים הוולנטריים, המחוקק זז לאט, עד שהוא יגיב יהיה כבר מאוחר מדי.

"אני מתאר לעצמי גם שתסכים שלפעמים יש צורך בשינוי מסוים של כללי המשחק, בהתאם לשינויים תרבותיים ולהתפתחויות. כך שנשארנו עם שאלות כמו מי זכאי להחליט על שינויים בחוקי המשחק."

אני לא רואה מדוע יש צורך לשנות את כללי המשחק בהתאם לשינויים תרבותיים. המטרה של חוקי המשחק היא להפוך, במידת האפשר, את החיים המשותפים למעין "משחק" בו האזרחים חופשיים לשתף פעולה באופן וולנטרי ומכאן שאנחנו מתמקדים בהוצאת אותם דברים "לא הוגנים" כמו שימוש בכוח הזרוע. בכל הנוגע לכללי משחק מעין אלו, אינני חושב שזה סביר שיהיה צורך תכוף (אם בכלל) בהרבה שינויים‏2. צורך תכוף בשינויים מהותיים מעיד לדעתי על פגם בחוקים. החוקים צריכים להיות כלליים ככל האפשר, רק חוקים כלליים וברורים יכולים לשרת את המטרה של שיוויון בפני החוק‏3 - בעיקר משום שרעיון השיוויון בפני החוק הוא *עוורון* החוק - בחוקקך חוקים כלליים אינך יכול לחזות בצורה טובה את מי הם ישרתו טוב יותר (והאידאל הוא שהם ישרתו את כולם בצורה שווה), ככל שנדרש לרדת לפירוט יותר גבוה כך יקל עליך לחזות את השפעתו על קבוצות אלו ואחרות ומכאן גם ה"פיתוי" לוודא שהוא ייצר יתרון לקבוצת האינטרס שלך.
חוקי המשחק צריכים לקבוע, לשיטתי, שתנאי החוזה הנחתם בין שני אזרחים (למשל, מעסיק ועובד) יהיה מחייבים וברי אכיפה. אין צורך שחוקי המשחק יכתיבו מה יהיה כתוב באותו חוזה.

1 כמובן שאתה תגיד "ומה אם הוא לא" אבל זאת שאלה שניתן לשאול גם במקרה המרוגלץ. הבנק צריך להיות חופשי לבחור לו את דרך פעולתו והלקוחות צריכים להיות חופשיים לבחור להם את הבנק הרצוי להם, יהיו לקוחות שיעדיפו את הבנקים הסולידיים (פחות רווחים, יותר בטחון) ויהיו כאלו שילכו על הבנקים הסיכוניים יותר.
2 בכל מקרה, אם יש שינויים אזי הם יותר טכניים, למשל: שינוי דיני החוזים כדי לכלול אפשרות של "חתימה אלקטרונית" כאסמכתה.
3 מה שהאייק מראה זה שהתכנון (במובן הסוציאליסטי של המילה) הוא אנטי דמוקרטי בעליל משום שהוא דורש ירידה לפרטים. מאחר ובתי המחוקקים אינם יכולים לרדת לפרטים מעין אלו משום שככל שרמת הפירוט עולה, כן עולה רמת חוסר ההסכמה. הפתרון של האצלת סמכויות ל"מומחים" הופך להיות הפתרון היחידי ובכך אתה מעניק את השלטון לפקידים ומעקר את כוחו של בית הנבחרים.
עידוד התחרות 246332
אני לא רוצה רגולטור שיפקח על פעולותיו של הבנק כדי שהוא לא יתמוטט. לא אכפת לי אם בגלל פעולות לא נכונות בעלי הבנק יפסידו את כספם - זה עניינם. הנקודה היא שבמדינה מודרנית כדי לעשות עסקים צריך בנקים, ואני רוצה להבטיח את כספם של המשקיעים. סיכמנו כבר שאנשים ועסקים זקוקים לודאות מסוימת כדי שיוכלו להקדיש את זמנם לייזום וניהול עסקים במקום לבחינת הסיכויים של התמוטטות הבנק שלהם (כדוגמא). הדרך ליצור את הודאות הזאת היא לא ערובות של המדינה נגד התמוטטות הבנקים, אלא ביטוח שהבנק יעשה מפני התמוטטות.
אבל כאן אנחנו שוב נכנסים לבעיה. אנחנו רוצים להבטיח שהביטוח של הבנק יהיה "מספיק טוב". יזם או בעל עסק קטן לא לוקח הביתה לקרוא לפני השינה עשרה ארגזי ארכיב שכוללים את מסמכי הביטוח, כדי לראות אם הביטוח מספיק טוב. אני צריך, שוב, איזה סוג של פיקוח שיקבע מה צריך לכלול הביטוח הזה, והאם זה מתבצע בפועל (או למשל, שחברת הביטוח לא מנהלת את חשבונותיה בבנק אותו היא מבטחת). מצידי הבנק וחברת הביטוח יכולים להיות פרטיים לחלוטין. עדיין, אני צריך איזשהו רגולטור, שיבטיח *מינימום* ודאות.

בוא נעזוב את הפסקה השנייה שלך כרגע (לא שאין לי מה להגיד, זה רק קצת חורג מהדיון הממוקד).
עידוד התחרות 246344
אתה מגזים מצד אחד, וממעיט מצד שני: לא מדובר ב"ארגזים שצריך לקחת הביתה", ולקוח בנק לא צריך להבין או לקרוא בעצמו את כל היופי חי הטופסולוגי (למרות שזה גם מומלץ) אלא לבדוק אותו באמצעות עו"ד, רו"ח או כל בעל מקצוע רלוונטי אחר, בדיוק כמו שתוך כדי החיים הוא לא צריך ללמוד מכונאות רכב כשרכבו מתקלקל, אן ללמוד לייצר בעצמו את החלב לקורנפלקס.
לעומת זאת, ללקוח הבנק יש את האינטרס הגדול ביותר לוודא שאם הוא רוצה מסלול ברמת ודאות מסויימת, היא מתקיימת. את זה המדינה לא יכולה להבטיח (יותר מפולות בנקים ולפרק זמן ממושך יותר עם השלכות רציניות יותר תחת רגולציה), ופקידיה תמיד *הרבה פחות* יעילים בניסוח סעיפי חוזה שמתאימים לכל מקרה פרטני או לכל התפתחות בשוק ההון. כך לא זאת בלבד שהרגולטור אינו יכול להבטיח מינימום ודאות, התערבותו משפיע חזק מאוד בהפחתה משמעותית של המקסימום והאופטימום.
עידוד התחרות 246347
נראה לך שעו"ד או רו"ח יכולים לבדוק עבור כל לקוח את מסמכי הביטוח של הבנק? כשכתבתי עשרה ארגזים זה היה בצחוק. אני מניח שהטפסים הקשורים לעניין ממלאים כמה חדרים. אתה מתעלם מהמורכבות של החיים בעולם המודרני.

גם הדוגמאות שהבאת, של החלב שאני קונה כדי להכין קורנפלקס או המכונאי שאני מתקן אצלו את הרכב - מפוקחות ע"י המדינה, ומסיבות טובות. לי, כפרט, אין אפשרות לפקח על תהליך ייצור החלב. על המכונאים המדינה מפקחת כי רכב שלא תוקן כהלכה עלול לסכן אחרים.
אפשר לראות בשני המקרים דאגה ל*ביטחון הפיזי* של האזרחים, שמירה עליהם מפני אחרים. זהו בפירוש עניין של המדינה, גם לדעת חסידי השוק החופשי.

תזכיר לי היכן הוכחת ש"ופקידיה תמיד *הרבה פחות* יעילים בניסוח סעיפי חוזה שמתאימים לכל מקרה פרטני או לכל התפתחות בשוק ההון"?
עידוד התחרות 246351
טוב שלא הגענו לערים של נייר. איזה חדרים ואילו ארגזים? הסכם השקעה בין צדדים הוא לכל היותר חוברת המכילה תאור של מקרים ותגובות רלוונטיים, כאשר תפקיד המדינה ברקע הוא כבורר במקרה של הפרת חוזה עפ"י חוקי חוזים בסיסיים.
המכונאי והחלב לקורנפלקס לא מפוקחים על ידי המדינה בשום אופן שמתקרב לזה של הפיקוח והרגולציה על המערכת הבנקאית, וכאן אתה חוטא באי ירידה לפרטים: המדינה בודקת מעט מאוד פרמטרים ברכב, ואינה מכתיבה אם מכונאי גם יכול לפתוח סוכנות למכירת רכב או לא, ועל פי איזה נוהל יתקן את הרכב, וממי יקנה את חלקי החילוף (ובאיזה מחיר). שוק החלב והמכונאות גם אינו מתנהג כקרטל כתוצאה מעודף הרגולציה ממנו "נהנה" השרות הבנקאי.

באחד הדיונים הקודמים ביננו הוזכר נושא יעילות מגזר פרטי מול ציבורי, והיה נדמה לי שהגענו להסכמה לפחות שם. אם לא: תגיד לי אתה מה נראה לך הגיוני (לפני שעוברים לתחום הדוגמאות של מולאם לעומת פרטי עליו שוחחנו בעבר): מאה פקידים (אלף פקידים? עשרת אלפים פקידים?) במשרד האוצר יעילים יותר מעשרות אלפי עו"ד, רו"ח, בנקאים וכיו"ב מקצוענים בתחומם המטפלים במהלך כל חייהם במקרים ספציפיים, נגישותם לנתונים ספציפיים טובה יותר, והאינטרס שלהם לסייע ללקוחותיהם גבוה יותר (כי משכורתם תלויה בכך), או ההיפך?
עידוד התחרות 246356
1. אני לא מדבר על הסכם השקעה בין הבנק ללקוח. אני מדבר על ההסכם בין הבנק לחברת הביטוח המבטחת את כספי המשקיעים במקרה של התמוטטות הבנק. ללא פיקוח, אני כלקוח צריך לבדוק את ההסכם בעצמי.

2. אני לא מדבר כרגע על מידת הרגולציה. יכול להיות שהיום השוק הבנקאי מפוקח באופן הדוק מדי, ויכול להיות שלא (אין לי מושג). חשבתי שאנחנו מדברים על העיקרון.

3. יכול להיות שהגענו להסכמה בנושא מסוים שם שהמגזר הפרטי יעיל יותר מהמגזר הציבורי. זה בודאי נכון ביחס לרוב המגזר העסקי. אבל אני לא סובר שרעיונות השוק החופשי מתאימים לכל המערכת החברתית. ככל שזה אמור בחקיקה ופיקוח, היעילות העסקית פשוט לא רלוונטית לעניין, והיא עשויה אף להזיק.
עידוד התחרות 246378
1. גם הסכם עם חברת ביטוח אינו עב כרס יתר על המידה, וגם שם זהו תפקידם של עו"ד ורו"ח, שיודעים שאם לא יעשו עבודתם נאמנה, יאבדו את מטה לחמם. המוני חוזים נחתמים ללא קשר לרגולציות ממשלתיות, ואין הם פחות טובים ופחות עמידים (ויש אומרים אף יותר טובים ויותר עמידים) מחוזים שמנוסחים ע"י פקידי ממשלה. אין שום צורך שהממשלה תהיה מעורבת בפרטי ההסכם ביני לבין הבנק או ביני לבין חברת הביטוח.
2. אין כאן עקרונות. אני לא תומך שוק חופשי מטעמי מוסר. זה כלל לא מעניין אותי. אני תומך בשיטה כי היא פשוט הביאה, מביאה ותביא לתוצאות טובות יותר בכל תחום כלכלי וחברתי בו בודקים.
3. דיבורים באוויר, שנוגדים את ההגיון אותו הצעתי בתגובתי הקודמת בלא להציע אלטרנטיבה. תן דוגמה אחת שמחזקת לדעתך את הקו הזה, או הצע היגיון נגדי מדוע פיקוח ציבורי יהיה יעיל יותר מפרטי, או מדוע רגולציה ממשלתית תהיה עדיפה על רגולציה וולנטרית באיזשהו תחום.
עידוד התחרות 246382
1. אני לא מצליח להחליט אם אתה צוחק. הסכם כזה בין חברת ביטוח לבנק הוא הסכם אדיר בהיקפו. יצא לי כבר לבקש מסוכן הביטוח שלי ביטוח אחריות מקצועית עבור פרויקט שביצעתי (מוגבל בהיקפו ודי פשוט לטעמי, אם כי לא בשטאנס הרגיל), וכמות הניירת שהלכה שם הייתה מפליאה ממש.
אגב, כבר היום, כשאני פותח חשבון בנק או מזמין התקנה של כבלים וכולי מחתימים אותי על אינספור טפסים שרובם לא מובנים לי. אתה באמת מצפה שארוץ לעו"ד על כל הסכם שאני חותם עליו? אתה מצפה שישאר לי זמן או רצון לעשות דברים אחרים?

2+3. הצעתי משהו מאוד קונקרטי כדי להתחיל. חקיקה שתחייב בנקים לבטח את כספי לקוחותיהם במקרה של התמוטטות הבנק, ורשות שתדאג לכך שזה אכן נעשה בצורה ראויה. רשות כזאת תבטיח ודאות מינימלית לבעלי העסקים, והיא תאפשר להם להקדיש את זמנם לעסקיהם.
עידוד התחרות 246386
1. אני לא מבין מה אתה רוצה: כשהלכת לסוכן הביטוח שלך, האם בדקת מי ייצר את הניירת? קראת כל סעיף קטן? כנראה שאם אתה האדם הממוצע, ולא חברה מסחרית המעסיקה באופן קבוע עו"ד ורו"ח, קראת קצת highlights וכל מיני סעיפים הכוונת אליהם, וסמכת על זה שהנייר סטנדרטי, אחרת חברת הביטוח לא היתה בחיים היום. איפה המדינה קשורה לזה?
2. אני לא רוצה שבנקים יחייבו אותי לבטח. אולי אני לא מעוניין לבטח (כי בקושי יש לי כסף להפקיד?) אולי אם יהיה ביטוח חובה לכל דבר "מסוכן" אז לא ישאר לי גרוש לאוכל? אולי ראוי יותר שהבנקים והלקוחות ילמדו לבד מה עדיף להם? (יש כאלה שיעדיפו ביטוח וכאלה שלא.) האם תדרוש ביטוח גם ממשקיעים בבורסה? אלה יכולים להפסיד כמעט כל שנה מה שעשוי לקרות בבנק פעם ביובל? אולי תדרוש מכל מפעל לבטח עצמו, כדי שלעובדים יהיו משכורות גם לאחר שיפשוט רגל עקב תחרות?
יש לי רעיון - תקרא ל"ביטוח" הזה "מס", וכדי שכולם יהיו מבוטחים על הכל, תגבה הרבה "ביטוח", ואז אתה תוכל להיות בטוח ששום דבר לא יפול - כי שום דבר גם לא יקום.
עידוד התחרות 246395
1. הסעיף הזה הולך ונעשה סהרורי. אין "חוזה סטנדרטי" בין בנק לחברת ביטוח. אין בכלל כזה דבר "חוזה סטנדרטי" כשמדברים על ביטוח של מאות מיליונים (או מיליארדים).

כהערת אגב, אני יכול לחתום על חוזים סטנדרטיים גם בלי להתעמק בכל חוזה וחוזה, רק בגלל שהמדינה (כמחוקק וכבית-משפט) דאגה להתייחס גם לתוכן החוזים ולא רק לצורה. חוזים לא יכולים לעבור על חוקי הגנת הצרכן, למשל. או, בית המשפט לוקח בחשבון בפסיקתו לא רק את הכתוב, אלא גם את כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת בכתוב.

2. לא אכפת לי מה אתה כמפקיד בודד רוצה. אם תחזור להתחלה, הדיון הוא על התועלת של "חוקי משחק" לסביבה העסקית וליזמות, והרעיון של חיוב הבנקים לבטח הוא בסה"כ הדגמה לחוק משחק כזה.
עידוד התחרות 246401
1. מובן שאין חוזה סטנדרטי בין בנק לחברת ביטוח. התייחסתי רק לאנקדוטה שלך. (תחליט אם אתה בוחר לדבר במישור העסקי או האישי):
בשל היות כל הסכם ייחודי לתנאים בו הוא נחתם, הצדדים המסכימים תמיד ינסחו אותו יותר טוב מכל ניסוח גנרי שמוסכם ע"י המחוקק. בין בנק לחברת ביטוח גם אין משמעות להיקף ההסכם ובוודאי לא להעדר מקצועיות של המנסחים אותו, ואז אין שום צורך במחוקק או רגולטור. כל תפקיד הרגולטור במקרה זה הוא כשופט במקרה של הפרת חוזה ע"י אחד הצדדים, וככזה הוא צריך מס' חוקים כלליים בדיני חוזים (שאינם קשורים לתחום הבנקאי ולא מחייבים רגולציה בתחום זה).
2. ראה 1.
עידוד התחרות 246402
שים לב, יש כאן צדדים שמנסחים הסכם (הבנק וחברת הביטוח), ויש את המוטב של הביטוח (לקוח הבנק), שהוא אינו צד בהסכם. לכן, זה שהצדדים להסכם יכולים לנסח הסכם טוב לתועלתם, לא ממש רלוונטי לעניין. הרגולטור כאן אמור לדאוג לאינטרס של הלקוח.
עידוד התחרות 246404
הצדדים מנסחים הסכם כדי שיהיה טוב להם. יהיה להם טוב אם יהיו להם לקוחות. הסכם שינוסח באופן שלא יבטיח ללקוח את ממונו במסלולי ההפקדות המבוטחות לא ימשוך אליו לקוחות וחבל על המאמץ.
הממשלה אינה אף פעם בצד הלקוח, גם אם הלקוח יהונתן אורן חושב שהיא לצידו: היא מנסחת חוקים וקובעת תקנות שעד שהם יוצאים לפועל הם מיושנים (קבועי זמן בירוקרטיים שונים מקבועי זמן מסחריים), הם אף פעם לא מתאימים במדויק לכל מקרה, ולכן חברות ואזרחים רבים צריכים "לבלות" בבית המשפט וליצור תקדימים, והרגולציה תמיד מתכוננת ל"מלחמה הקודמת", תוך כדי הפיכת המיסים שמשולמים לרגולטור הענק, לעשן משכורות בירוקרטיות.
אתה מסרב להתייחס לדוגמאות הבנקים בישראל - משק בו הרגולטור עם הארגזים במחסנים מעורב עד צוואר (מה זה מעורב? שני הבנקים הגדולים הם שלו בתור התחלה!), ואזרחי ישראל מאבדים את כספם כשבנק נופל, חוטפים אינפלציה כשהממשלה מדפיסה כסף להציל בנקים, משלמים עמלת שורה ואומרים תודה.

אז אולי תהיה קצת פחות דמגוגי ויותר תכלילתי בלהאיר את עיני היכן הרגולטור המיטיב עוזר לי כלקוח בבנק?
עידוד התחרות 246406
אולי די? דמגוגי תקרא לאחותך, ואני לא יודע מה זה "תכלילתי".

אני מצטער, אבל הדיון הזה לא מתקדם לשום מקום. לקוחות נורמליים לא יכולים לבדוק הסכם מורכב בין בנק לחברת ביטוח. הדוגמאות בישראל לא רלוונטיות כרגע. הצעתי הצעה קונקרטית, ואתה מספר לי סיפורים על אינפלציה ואזרחים שאומרים תודה.
עידוד התחרות 246432
אהה. נו, טוב לדעת שגסות רוח אינה רק נחלת תומכי שוק חופשי, כדבריך.
דמגוגיה היא תאור של זריקת סיסמאות מהסוג שציינת בתגובה עליה עניתי. מאחר ואתה יורד לרמה הזו (כולל הטפלות לשגיאת הקלדה), תחת לענות לנקודות שאני מעלה, בהחלט אפשר להפסיק.
עידוד התרבותיות 246950
עצת חינם (לכולם), אם יורשה לי. בעצם, לא עצה, הפצרה. בדיון רציני, כדאי להוציא מהלקסיקון את המילה "דמגוגיה". להגיד למישהו שמה שהוא כתב זה דמגוגיה, זה די בכיוון של סתם לקלל אותו. נכון שיש כל מיני הגדרות בעלות תוכן לדמגוגיה; אבל הרי בר-הפלוגתא אף פעם לא יסכים שמה שהוא כתב זה דמגוגיה. הוא השקיע לפחות קצת בכתיבת טיעונים מסוימים, וסביר שלפחות לדעתו הם לא ריקים לחלוטין. אז גם אם אתה ממש בטוח שמה שהוא כתב עונה להגדרה, אני חושב שמוטב להתאפק; זה ממש לא מעודד להגיב, בוודאי שלא עניינית.

נכון ש"דמגוגיה" זה לא ממש כמו "מטומטם". כן סביר בעיני לומר "דמגוגיה" - כאשר לא רוצים להמשיך דיון, אלא דווקא לחתוך אותו. "כל מה שאתה כותב הוא דמגוגיה, ולכן אני מעדיף לא להמשיך את הדיון איתך" - כן. "אולי תסביר לי עם קצת פחות דמגוגיה" - לא.
עידוד התחרות 246367
"אני רוצה להבטיח את כספם של המשקיעים"

האם לא התייחסתי לבעיה הזאת‏1? אתה רוצה. יופי! השאלה היא האם זה אפשרי והאם הרגולטור אכן יכול לגרום לזה לקרות. התשובה היא לא (ומאחר ולא התייחסת לטיעונים שלי או הבאת משלך, לא ברור על מה אתה מבסס את הביטחון הזה).

ליזם אין צורך לבחון באופן אישי את תנאי הביטוח הביטחונות או כל דבר אחר הנוגע לעניין בדיוק כפי שאתה אינך צריך לבחון באופן אישי את רצפת הייצור של מפעל המכוניות כדי לדעת אם המכונית שלך בטיחותית או חסכונית. בשביל זה יש עתונות, מומחים וכו.

יש משהו מעט צבוע בטיעון ה"חיסכון באנרגיה" שלך, ממתי אתה כל כך דואג לבעלי העסקים? לא זכור לי שטיעונים נוסח "זה מכביד על העסקים" הטרידו אותך בעבר. מאוד מוזר.
אם התמוטטות הבנק היא דבר שבגדר האפשר (והיא בהחלט בגדר האפשר) אזי ראוי שלקוחות הבנקים יהיו מודעים ולו ברמה המינימלית לכך שהדבר אפשרי ויערכו בהתאם. אתה לא חוסך למשקיע שום דבר על ידי זה שאתה מכונן רגולטור מאחר ו:
א. הרגולטור עולה לו כסף באופן ישיר (כספי המיסים הממנים את המנגנון)
ב. הרגולטור עולה כסף באופן עקיף (על ידי גרימת עלויות מיותרות לבנקים, עלויות שיגלגלו עליו)
ג. כפי שטענתי (והתעלמת באלגנטיות) הרגולטור איננו מונע את האפשרות שיתמוטטו בנקים. לכל היותר אתה נותן לאנשים להרגיש שאננים במקום שראוי שיהיו יותר זהירים.

1 ובכלל, על מה אתה חושב שדיברתי? בעלי הבנק אינם רוצים לפשוט רגל וזה, ביחד עם העדר הרצון הזה אצל לקוחותיהם, יוצר תמריץ ברור לנקיטת צעדים אלו ואחרים להתגוננות מפני מקרים כאלו.
עידוד התחרות 246370
מהתחלה.
1. סיכמנו כבר: העניין אינו ש*אני רוצה* אלא יצירת חוקי משחק שמעניקים ודאות מינימלית לבעלי העסקים.
2. סיכמנו כבר: הדאגה של בעלי הבנקים ולקוחותיהם אינה מבטיחה שבנקים לא יתמוטטו.
3. לכן: לא טענתי שהרגולטור עשוי למנוע התמוטטות בנקים. טענתי שהוא יכול לחייב בנקים לבטח עצמם כנגד התמוטטות כזאת, לפקח שהם עושים זאת כראוי, וכך ליצור תנאי-משחק שמעניקים ודאות מינימלית ללקוחות הבנק.
כן, זה עולה כסף, אבל באופן משמעותי פחות מכל אופציה אחרת.

4. אני לא בוחן את רצפת הייצור של מפעל המכוניות. בין השאר, בגלל שהמדינה עושה זאת עבורי.
5. אני דואג לבעלי העסקים לא פחות ממך. יהיה נעים יותר לנהל דיון אם תוכל להיפטר מכינויי הגנאי.
עידוד התחרות 246375
1. כפי שטענתי, אין לך דרך ליצור את הוודאות הזאת.
2. בדיוק כפי שהרגולטור איננו מבטיח זאת, גם אם הוא מחייב את בעלי הבנקים לעשות ביטוח.
3. ראה 1. כן זה עולה כסף ולא מייצר יותר וודאות ממצב של שוק חופשי. מה הרווחת כאן? הקישור ל"תנאי משחק" הוא קלוש למדי.
4. טעות בידך. אם תבחן את ההיסטוריה של תעשית הרכב תראה שהחידושים בתחום הבטיחות והחסכון באו הרבה לפני הרגולציה.
5. אני מאוד שמח. קבל את התנצלותי הכנה.
עידוד התחרות 246377
למה זה "לא מייצר יותר וודאות ממצב של שוק חופשי" אם חברת הביטוח תחזיר לי את ערך פקדונותי במקרה שהבנק יתמוטט?
עידוד התחרות 246413
כי גם במצב של שוק חופשי ינקוט הבנק באמצעים להבטיח את עצמו מפני התמוטטות והחזרת ערך הפקדונות. הוודאות של האמצעים האלו (וזה לא רק או בכלל, ביטוח) איננה שונה אם כפית אותם על מישהו או אם הוא נקט אותם באופן וולנטרי.
עידוד התחרות 246374
להבנתי בינתיים, אחת ההצדקות החזקות ביותר לאי השוויון הכלכלי הוא הסיכון שנוטלים על עצמם בעלי ההון. כלומר למרות שבעל המפעל אולי אינו תורם יותר לרווחיות המפעל מאשר פועליו, הוא נוטל את עיקר הסיכון בכישלון המפעל על עצמו - ולכן גם צודק שהרווח יהיה שלו. כלומר באיזשהו מובן מוכלל דמוי תוחלת של "רווח*סיכון" כן מתקיים שוויון כלכלי בתנאים של שוק חופשי.

כלומר, גם בלי להכנס לפסיכולוגיה בגרוש, אפשר לצפות במודל השוק החופשי שהעשירים יהיו שחקנים אוהבי סיכון. מנהל הבנק הוא עשיר.

כמובן שמנהל הבנק אינו רוצה לפשוט את הרגל, אבל אם האמור לעיל עד כאן נכון, אפשר לצפות שבהעדר מנגנון שירסן מעט את אהבת הסיכון שלו לטובת לקוחותיו שונאי הסיכון - כולם יתאכזבו בסופו של דבר.

הנתונים העומדים בפני המשקיעים (הקטנים לכל הפחות, אבל לא רק) בבואם לבחור את הבנק איתם יעשו עסקים - מורכבים בעיקר מההיסטוריה של אותו בנק. שוב "אפשר לצפות" שדווקא הבנקים ה-*לא* זהירים, שעדיין לא התמוטטו, יציגו רזומה מרשים יותר. מומחים? אותם בנקים יציגו מומחים משל עצמם - עם עבודה קלה הרבה יותר - כי הרי "ההיסטוריה מוכיחה" שהם צודקים.

האם רגולטור פותר את הבעיה? סביר בעיני שלכל הפחות הוא מחליש אותה, כי גם לשאר הבנקים יש עליו השפעה, והרגולטור הוא גם נציגה של המדינה - דהיינו חברת הביטוח בה כל הבנקים מבוטחים מכוח חוק, ולכן בעלת אינטרס חזק לרסן "אהבת סיכון".
עידוד התחרות 246380
לא ברור לי איך הגעת למסקנה שעשיר=אוהב סיכונים, זה לא בהכרח נכון. זה גם לא נכון לטעון שמנהלי הבנקים (בניגוד לבעלים) הם בהכרח אנשים עשירים (כלומר, הם אולי מרוויחים הרבה אבל מדובר בשכירים ברוב המקרים).
בנק, כמו כל עסק אחר בשוק חופשי, צריך לפעול בדרך שתרצה את לקוחותיו, מי שלא עושה כן, לא יצליח למשוך לקוחות. רוב לקוחות הבנקים מחפשים השקעה סולידית, לא משום שהם לא רוצים להרוויח הרבה אלא משום שהם מעדיפים בטחון על פני הסיכוי לרווחים גדולים. מכיוון שכך יטו רוב האנשים ללכת לבנקים המנוהלים בצורה סולידית. ישנה דרך מאוד פשוטה לבדוק את הנושא וזה על ידי התבוננות בתשואה אותה מבטיחים, אם מישהו מבטיח לך תשואה גבוהה באופן לא נורמלי, סביר ביותר להניח שגם הסיכון גבוה יותר.
אם אותו "בנק מסוכן" שעליו את מדברת מראה תשואות גבוהות מהנורמלי, ברור שהדבר מושג על ידי סיכון גבוה - ומכאן שיהיה לו קשה מאוד לעבוד עליך, אם הוא מראה תשואות נמוכות או סטנדרטיות, לשם מה ההתנהגות המסוכנת?
אין צורך ברגולטור ככוח נגדי כדי "לרסן" את תאוות הסיכון משום שהכוח כבר קיים ומבוטא על ידי רצון מרבית הלקוחות (בדיוק כפי שאין צורך בממשלה כדי להבטיח מחירים נמוכים ומוצרים איכותיים בשאר הפלחים של השוק, מספיק שהלקוחות ירצו בכך)

"האם רגולטור פותר את הבעיה? סביר בעיני שלכל הפחות הוא מחליש אותה, כי גם לשאר הבנקים יש עליו השפעה, והרגולטור הוא גם נציגה של המדינה - דהיינו חברת הביטוח בה כל הבנקים מבוטחים מכוח חוק, ולכן בעלת אינטרס חזק לרסן "אהבת סיכון"."

את טועה, אם המדינה מעניקה "ביטוח" לכל הבנקים (גם אם זה על ידי הצגת תנאים אלו ואחרים של רגולציה) אזי לקיחת הסיכון איננה באמת לקיחת סיכון. הביטוח שלך דווקא מעודד לקיחת סיכונים מיותרים, הן על ידי הבנקים ובוודאי שעל ידי הלקוחות.
עידוד התחרות 246463
הטענה שבמקרה שיש ביטוח אז לקיחת סיכון אינה לקיחת סיכון היא מטופשת (סליחה).
במקרה שבנק מגיע לפשיטת רגל בעליו יפסידו כמו הבעלים של כל עסק שפשט רגל, מי שאחראי לסיכון ישא בתוצאות.
הלקוחות לא אמורים לסבול והביטוח נועד להם.
עידוד התחרות 246506
שים לב שהמילה ביטוח מופיעה בין מרכאות. כוונתי לכך שהמצב כיום הוא שהמדינה תחלץ להצלת לקוחות הבנקים בלי קשר למעשי הבנקים.
עידוד התחרות 246512
זה בדיוק מה שהתכוונתי.

ה''מבוטחים'' הם לקוחות הבנק ולא בעלי הבנק.
עידוד התחרות 246737
סליחה על ההתפרצות, אבל "חסכון באנרגיה" הוא טיעון חשוב מאין כמותו גם לדעתי. אחת התכונות המרכזיות של מנגנון השוק החפשי היא הפצת מידע כלכלי כך שיהיה נגיש לכל הפרטים ויקל עליהם לקבל החלטות. בהקשר של בנקים, הריבית שמציע כל בנק ללקוחותיו אמורה לשקף נכונה את רמת הסיכון שלו. ככל שהריבית גבוהה יותר - הבנק מסוכן יותר.

כך זה כשהשוק פועל היטב. אבל האם במציאות זהו המצב?

לו הבנקים היו מתנהלים בשקיפות, כך שהיקף החובות המסופקים שלהם היה מדווח על ידם בכנות, ייתכן שלא היה צורך ברגולציה "מתערבת". אבל בהעדר ביקורת חשבונאית יעילה על הבנקים (ובכלל, כל עוד הלקוח הוא זה שמשלם את שכרו של רואה החשבון שמבקר אותו) - אין שקיפות ויש צורך ברשות רגולטורית שבסמכותה לבצע ביקורת חשבונאית בלתי תלויה.
עידוד התחרות 246747
"כך זה כשהשוק פועל היטב. אבל האם במציאות זהו המצב?"

האם אותה מציאות שעליה אתה מדבר היא תולדה של שוק חופשי או מרוגלץ?
שוק הבנקאות הישראלי הוא כזכור לא שוק חופשי. אם אנחנו יכולים ללמוד ממנו משהו זה בעיקר בתחום של "איך בנקים מתנהגים תחת רגולציה" ולא "איך בנקים מתנהגים בשוק החופשי"...
עידוד התחרות 246915
כשאתה מדבר על שוק לא מרוגלץ, האם הכוונה לשוק שבו חברות אינן משלמות מיסים?

כי אחרת, בכל מדינה בה נהוג מס חברות, הממשלה מחייבת את החברות לדווח על רווחיהן לפי סטנדרט אחיד...

או שמא יש להניח ששוק חפשי אינו כולל תשלום מיסים?
עידוד התחרות 246934
אין קשר בין תשלום מיסים וחובת הדיווח לרגולציה כך שאני לא רואה איך זה רלוונטי.
כדי לקיים שוק חופשי אתה צריך כמובן חוקים, בתי משפט, משטרה וכל אותם דברים שעליהם אמונה המדינה, כדי שאלו יפעלו צריך כסף ולמיטב ידיעתי, לא הומצא הפטנט שמאפשר את השגת הכסף ללא מיסים ומכאן שיש צורך במיסים.
עידוד התחרות 246937
כדי לגבות מסים, הממשלה צריכה לקבוע (בחקיקה) עבור החברות את תקני הדיווח החשבונאי, כלומר רגולציה. לכן כל דו''ח רווח והפסד כפוף לרגולציה. ומכאן שאין שוק מניות ללא רגולציה.
עידוד התחרות 247027
רק לצורך הבהרה: הממשלה גובה אחוז מסוים מהרווח כמס חברות, ולכן היא מגדירה בחוק כיצד יש לחשב את הרווח. זה משליך על כלל התקינה החשבונאית ועל שווי המניה.
עידוד התחרות 247062
ומזה אנו למדים ש....
מה בדיוק אנחנו למדים?
עידוד התחרות 247689
הפתיל התחיל בשאלה האם גובה הריבית שבנק ישראלי מציע ללקוחותיו קשור לרמת הסיכון שלו.

כפי הנראה, בארץ לא מתקיים קשר כזה, למרות שבשוק אידיאלי היה אמור להיות קשר ישיר בין השניים. טענת הנגד היתה שחוסר ההתאמה בין הריבית לרמת הסיכון נובעת מכך שהשוק בארץ מרוגלץ. הדוגמה שנתתי לגבי מיסוי נועדה להראות שכל מערך הדיווח על חובות מסופקים הוא בהכרח מרוגלץ (בכל המדינות) ולכן הטיעון על "שוק ללא רגולציה" הוא ריק מתוכן. ברור גם שבהיעדר מידע אמין על תיק ההלוואות של בנק לא ניתן לקבוע את רמת הסיכון שלו, ובשום מקום בעולם בנק אינו מספק מידע כזה מרצונו החפשי.

אמור מעתה: אין שוק לא מרוגלץ, אלא לכל שוק יש את דרגת הרגולציה האופטימלית עבורו.
עידוד התחרות 247694
אמור מאתה: אין ולא שוק אחד בו גובה הריבית משקף נכונה את רמת הסיכון בדיעבד.
עידוד התחרות 247698
על זה אני חותם בשתי ידיים, וגם זה רק מפני שאין לי יותר משתיים.

ובכל זאת, לפעמים יש בידי הנהלת בנק מידע על לווה שנקלע לקשיים וסביר שלא יוכל לפרוע את חובותיו, או על השקעה שכפי הנראה לא תעלה יפה. זוהי אינפורמציה שבדרך כלל לא מגיעה לידיעת הציבור, אולם למפקח על הבנקים יש אליה גישה. לולא היו בידיו כלים להכריח את הבנק להקטין את הסיכון (כפי שעשה, למשל, במשבר הנדל''ן האחרון) - היה המידע מגיע לקהל הרחב רק עם התמוטטות הבנק.
עידוד התחרות 247707
א. אם אתה רוצה לטעון טענה *נגד* שוק חופשי מתוך המציאות עליך להביא דוגמה מציאותית שבה יש שוק חופשי. שוק הבנקאות הישראלי איננו שוק חופשי וביחס למדינות אחרות הוא מאוד *לא* חופשי.

ב. רגולציה איננה מיסוי, העובדה שחברות חייבות דיווח לצרכי מס איננה מהווה רגולציה ולא ברור לי מדוע נראה לך שזה אותו הדבר. מה גם שזו טענה ריקה שהרי כולנו משלמים מס ועל פי ההגיון הזה הרי בעצם הכל מרוגלץ (חוץ מהמאפיה) אז איך בדיוק מועילה לנו ההבחנה הזאת.
עידוד התחרות 249246
אפשר שהאזרחים יתרמו למדינה מרצונם החופשי. אם רעיון זה ישים, כמעט מובן מאליו שהוא נהדר, שכן קל לראות איך הוא ישפר פלאים את רמת השלטון (בעיקר בכך שיהפוך אותו למצומצם ביותר).
עידוד התחרות 249249
אני אמנם אינני מחסידי איין ראנד אבל אתה בהחלט נובח על העץ הלא נכון...
עידוד התחרות 249323
כן, צודק.
עידוד התחרות 249254
אני עדיין לא מבין למה אחרי כל הדברים היפים שאמרת על התארגנויות פרטיות לצורך סלילה כבישים, תכנון ערים, תמיכה בנזקקים, פיקוח על תרופות וחינוך פרטי, אתה מתעקש לדרוש קיום של משטרה ובתי משפט.

למה מנגנון השוק החופשי לא יכול לדאוג למשטרות פרטיות, ובתי משפט פרטיים, הרי כבר אפשר לראות שמתקיימים מוסדות בוררות וחברות שמירה פרטיים שמחליפים חלק ניכר מהפונקציות של המשטרה ובתי המשפט. אז למה לא להפריט אותם לחלוטין ביחד עם מערכת החינוך הממשלתית ובתי החולים הממשלתיים?
עידוד התחרות 249268
מנגנון השוק החופשי מתבסס על שיתוף פעולה וולנטרי בין האזרחים. כדי ששיתוף פעולה כזה יהיה אפשרי, יש צורך למנוע מאותו מיעוט המעוניין בשימוש בכוח הזרוע או בהונאה כדי להשיג את מטרותיו לעשות כן. לשם כך יש צורך במשטרה ובתי משפט שימנעו כפיה בכוח הזרוע והפרת חוזים.
עידוד התחרות 249280
אפרופו, אחד הדברים שהכי הרגיזו אותי בזמן האחרון, זה מישהו שטען בפני שהממשלה הלינה את שכר עובדי הרשויות המקומיות, כי היא קפיטליסטית.
עידוד התחרות 249322
אותי מרגיז באופן כללי שמאשימים בכל מיני קלקולים אמיתיים או מדומים בישראל את ''הקפיטליזם החזירי'' כאילו יש בישראל איזה הד ולו קלוש לחשיבה קפיטליסטית.
עידוד התחרות 249355
אבל עליך להודות שיש בישראל הד, לא קלוש כלל, לחשיבה חזירית.
עידוד התחרות 249360
בוודאי. יש בישראל שילוב נורא בין כלכלה קולקטיביסטית ופוליטקאים נעדרי תחושת ממלכתיות הרואים בפוליטיקה מנוף לצבירת נכסים וקידום אינטרסים פרטיים. דווקא בגלל מאפיין זה של הישראלי, עבור ישראל יש לקפיטליזם (ולליברטריאניזם בכלל) ערך גדול מערכו (העצום) עבור מדינות אחרות.
בכל אופן, כל הקלקולים בישראל אינם יכולים להעיד דבר על בעיות עקרוניות במדינה חופשית מהטעם הפשוט שישראל אינה כזו.
עידוד התחרות 249363
לא רק שישראל אינה כזו, חסידי הקפיטליזם לא מצליחים להצביע על אף מדינה אחת שאפילו מתקרבת לכך, מלבד ההיא שהוקמה ב''מרד הנפילים''.
עידוד התחרות 249380
ארה"ב התקרבה לכך בתחומים מסוימים במידה סבירה בראשית דרכה, אבל בעיקרון אתה צודק. צריך רק להיזהר מלהסיק מכאן מסקנות חפוזות; אין פירושו של דבר שהשיטה לא טובה או שאינה "עובדת" וכיו"ב.
עידוד התחרות 249381
אכן, צריך רק להיזהר מלהסיק מכאן מסקנות חפוזות; אין פירושו של דבר שהשיטה לא טובה או שאינה "עובדת" (וגם לא ההיפך מכך: שהיא טובה או "עובדת"). המסקנה ש(כנראה) ניתן להסיק מכאן, היא שהשיטה לא ישימה, או אינה עובדת.
עידוד התחרות 249385
לא לגמרי הבנתי מה ביקשת לומר לנוכח הסתירה לכאורה שבין המשפט הראשון ובין המשפט השני בתגובתך (בהנחה שלא כיוונת להבדל הדק שבין ''פירושו של דבר'' ובין ''המסקנה מכאן'').
מכל מקום, בהתייחס לטענה כי מהעובדה שאין ולא הייתה מעולם שום מדינה חופשית אפשר להסיק שהשיטה החופשית אינה ישימה, זו טענה חסרת בסיס. אותה לוגיקה בדיוק הייתה מובילה אותך להסיק במאה השבע-עשרה, נניח, שחופש הדת אינו בר יישום, והנה במאה השמונה-עשרה הוא יושם בהצלחה לא מבוטלת.
עידוד התחרות 249395
אם לא הבנת מה ביקשתי לומר, לא נורא, אני רגיל להיות לא מובן.
אם מצאת סתירה בין המשפט הראשון ובין המשפט השני בתגובתי (לא כיוונתי להבדל הדק שבין ''פירושו של דבר'' ובין ''המסקנה מכאן''), אתה מוזמן להאיר את עיני היכן היא.
אכן, במאה השבע-עשרה, נניח, חופש הדת לא היה בר יישום, כמוהו גם האפשרות שאדם ינחת על הירח.
עידוד התחרות 249423
לעניין הסתירה, האם לא טענת, במשפט הראשון, שרעיון המדינה הקפיטליסטית ישים, ואילו אז טענת, במשפט השני, שאינו ישים?
מכל מקום, כאשר אומרים "רעיון המדינה החופשית אינו ישים" הכוונה ליישום ברמה עקרונית, כלומר בנסיבות כלשהן, ולא בנסיבות מסוימות או בכל נסיבות שהן. נכונותה של טענה זו אינה תלויה אפוא במקום ובזמן, והיא נכונה או לא נכונה עתה בדיוק כפי שתהיה אי-פעם בעתיד או שהייתה אי-פעם בעבר (מה שעשוי להשתנות הוא ידיעתנו אם היא נכונה או לא). ממילא העובדה שמדינות חופשיות לא התקיימו עד כה אין בה כדי ללמד הרבה (שלא לומר דבר) על נכונותה או אי-נכונותה של הטענה.
עידוד התחרות 249521
הסתירה:
במשפט א' כתבת: אין פירושו... שהשיטה לא טובה או שאינה עובדת...
במשפט ב' כתבת: המסקנה... היא שהשיטה לא יישימה או שאינה עובדת...
מרכאות אינן קישוט 249657
או שיש לך בעיה בדפדפן, ואינך רואה סימנים מסוימים, או שגם כאן אתה מגיב בלי לדעת באמת על מה אתה מדבר.
עידוד התחרות 249520
לא נורא, המדינות שהתקרבו לאידאל ההפוך עושות את העבודה התעמולתית עבור הקפיטליזם בחינם... מלאכתם של צדיקים וכל זה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים