בתשובה לצבי, 03/10/04 3:55
נדוש, נדוש. 250310
הטענה הרגילה של משכורות רעב במדינות המתפתחות חוזרת על עצמה פעם אחר פעם, וכל פעם מפספסת את הנקודה.

אם ננתח את הטענה היא בנויה על הנחות היסוד הבאות:
- אין לאנשים יכולת בחירה בעבודה במפעל והם משועבדים אליו על ידי משטר צבאי.
- כיון שמשכורת מנימום במדינת ישראל שווה לבערך 3 דולר, משכורת נמוכה ממנה ב1-2 דולר איננה מאפשרת קיום ונקראת משכורת רעב.
(- מפעלים בין לאומיים לא תורמים לפיתוח הכלכלי במדינות האלו)
ומצירוף טענות אלו עולה כתב אישום נגד המערכת הבין לאומית.

כדי להפיל את כתב האישום נפיל את שני הטענות.

- כדי למדוד את יכולת הבחירה של אנשים כדאי למדוד במדד היעיל ביותר- הרגליים שלהם. אנשים שלא נוח להם במקום מגוריהם, מרימים את הרגליים, והולכים. דוגמא טובה לכך היא ישראל. למרות כל הדיבורים על ציוניות וחלוציות התקיימה במקביל לעלייה המתמדת לארץ גם ירידה מתמדת, מהעליה השניה, ולאורך כל תקופת ההתיישבות והקמת המדינה. היתה תקופה אחת שבה הפסיקה הירידה, והיא תקופת הסכמי השלום 1993-2000, לתשומת לב הימניים שבינינו. עכשיו פרצה מלחמה והירידה חזרה, כפי שמעידות כל הפרסומות בדוא"ל שלי.
גם בימינו אנשים הולכים, הם עוברים מצפון אפריקה לאירופה, מרוסיה לישראל, ומהעולם כולו לארה"ב. אולם זהו רק פן אחד של הגירה. פן נוסף הוא ההגירה מהכפר לעיר. תהליך האורבנזיציה שעד לפני מאה שנה הקיף את העולם המערבי התרחב כיום לעולם כולו. וגם כאן הסיבה היא דומה, לאנשים אין עבודה בכפרים והם הולכים למצוא אותה בערים. הם מוצאים אותה באותם בתי חרושת בין לאומיים. הם גם מקבלים משכורות גבוהות יותר מהבן דוד שלהם בכפר. להם בבית יש טלויזיה הוא צריך להסתכל בטלויזיה הכללית של הכפר. אם לא היה שווה להם לעבוד באותם בתי חרושת, הם היו מרימים את הרגליים ונעלמים מהאיזור. הם לא, בכיוון ההפוך, הם מרימים את הרגליים ומגיעים לעבודה מידי יום. כנראה זה שווה להם.

- הנחה שנייה משכורת מקומית במדינות המפותחות איננה מאפשרת יכולת קיום. גם הנחה הזאת מופרכת. היא אולי לא מאפשרת יכולת קיום בישראל, אולם יחסית ליכולת קיום של אנשים באזור, זאת משכורת מכובדת מאד. צריך תמיד לזכור כי את ההשוואה בין המשכורות צריך לעשות מול המשכורות המקומיות ולא מול המשכורות בארצות המפותחות.
גם כמות שעות העבודה היא עניין יחסי. בעולם המערבי הורגלנו בעשרות השנים האחרונות לזמן עבודה מוגבל. זו ראייה מאד מוגבלת של היכולת האנושית. בתחילת המהפכה התעשייתית אנשים גם במערב עבדו שעות מרובות בהרבה ושרדו אותם. כיום אנחנו מפונקים ולא מאמינים שהאדם יכול לעבוד כל כך קשה אולם "שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך".

ואולי החיסרון של חוקי תאונות עבודה ופנסיה הוא הבעייתי כאן מבחינה מוסרית? האם המערב צריך לכוף על המדינות המתפתחות את החוקים האלו?
כאן נכנס הגורם של "נהמא דכיסופא" (לחם של בושה). אנשים מעדיפים לאכול את לחמם בעקבות פועלם ולא לקבל אותו בחינם מאנשים אחרים. לדעתי, אנשים יעדיפו להשיג את החוקים האלו בעצמם ולא מתוך פרטנליזים של מדינות המערב.
נדוש, נדוש. 250395
נא הבא את נתוני הירידה מהארץ. כדי שנוכל לעשות קורלציה עם העובדות.
זה נמצא במאמר של רובינשטיין בהארץ 250402
כנראה ''עולים או מהגרים''. ניסתי למצוא אותו, אך העליתי חרס בידי.
ניסתי להסתייע בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם כאן ידי לא העלתה ארוכה.
אולי אתה תצליח במקום שאני נחלתי מפלה.
זה נמצא במאמר של רובינשטיין בהארץ 250410
"בשנת 2001 יצאו לחו"ל 27,000 תושבים שלא חזרו עד סוף 2003. 4.3 לכל 1000 תושבים - שיעור גבוה מזה שנרשם בין השנים 1996-2000 (בין 3.4 ל-‏3.7 ל-‏1000). שיעורי התושבים ששהו בחו"ל מעל שנה גבוהים במיוחד בקרב גברים בני 20-24 (8.1 ל-‏1000).
בשנת 2001 חזרו לארץ 7,800 תושבים לאחר שהות בחו"ל של יותר משנה. שיעור זה של 1.2 ל-‏1000 תושבים יציב מאז 1997". (מתוך "מבחר נתונים מהשנתון הסטטיסטי לישראל מס' 55" - http://www.cbs.gov.il/hodaot2004/01_04_246.htm

את הלוח הרלוונטי ניתן למצוא כאן: http://www1.cbs.gov.il/shnaton55/st04_09.pdf

כמו כן ניתן לעיין גם בלוח הבא, שמציג את הנתונים עבור סוף שנות ה-‏80 ותחילת שנות ה-‏90 (מתוך השנתון הסטטיסטי של 96 - המוקדם ביותר שיש באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה):
זה נמצא במאמר של רובינשטיין בהארץ 250422
בינתיים אני רואה שהיתה עלייה בהגירה ב 2001, לא מפתיע מיוחד בהתחשב במלחמה שנפלה עלינו.

לעומת זאת, לפי הלוח נראה שבשנים 90-92 היה שיעור הגירה נמוך דווקא בתקופת שמיר.

מסקנה ברורה כשמש - לא השלום ותקוות השלום הם אלו שמשפיעים על אנשים אלא המצב הבטחוני. מצב בטחוני רעוע נוצר בעקבות אוסלו. העובדה שהרוצחים נצרו את נשקם (יחסית) עד לקבלת שטחים נכבדים של יהודה ושומרון במסגרת הסכם ווי לא אמורה לבלבל אותנו לגבי העובדות.

אילו התקוות היו העניין הרי שהייתי מצפה לגל הגירה ב 96-99, דבר שלא היה.
זה נמצא במאמר של רובינשטיין בהארץ 250486
אינני מבין איך אתה מצליח להסיק מסקנות אודות תקופת אוסלו, כשזהו פרק הזמן היחיד שלגביו *אין* לנו נתונים... ב-‏96-99 הייתה הגירה נמוכה (יחסית) מישראל החוצה. לא שזה משנה, כי אלו דווקא היו שנות ממשלת נתניהו, שלא התאפיינה ביותר מדי תקוות לשלום.
זה נמצא במאמר של רובינשטיין בהארץ 250508
ראשית, תודה רבה על הנתונים.

שנית, אני פשוט הנחתי שהמאמר לא משקר מראש ועד סוף, ואכן היתה הגירה נמוכה מ 1990 עד 2000.

אני מכיר משפחה אחת שירדה מהארץ בעקבות מלחמת אוסלו. הם לא התאכזבו מהסיכוי לשלום. מה כן היה איני יודע, אני רק יודע שהוא עבד בקבלנות זעירה עם פועלים ערבים. משהאופציה הזאת ירדה מהפרק הוא ניסה לעבוד עם יהודים, רעיון די מופרך כידוע. כנראה שהוא מצא אופציה טובה יותר בחו"ל ונסע.
זה נמצא במאמר של רובינשטיין בהארץ 250567
ברור שהיו משפחות שירדו מהארץ. תמיד יש - וזה גם מופיע בנתונים. אפילו מארה''ב אנשים מהגרים למדינות אחרות. השאלה היא כמה.
זה נמצא במאמר של רובינשטיין בהארץ 250584
וכשיש עלייה בהגירה השאלה היא למה יש עלייה בהגירה. התשובה שניסיתי לרמוז אליה ‏1 היא שהסיבות הן אישיות כלכליות כתוצאה ממצב כלכלי או בטחוני, ולא כתוצאה מתקוות חסרות שחר למזרח תיכון חדש ‏2.

1 אבל אין בידי להוכיחה

2 תאוריה שלא רק שלא ניתן להוכיחה, ניתן בקלות להפריכה.
נדוש, נדוש. 250425
אם כל מה שהמדינות המכונות "מדינות הצפון" היו עושות זה לספק למדינות העולם השלישי עבודה בשכר שהוא נמוך עבור מדינה מודרנית אולם גבוה עבור המדינה המתפתחת אני לא חושב שהיה מי שרואה בכך דבר רע. בדר"כ מי שמדבר על היחסים הבעייתיים בין מדינות הצפון והדרום מזכיר גם את גלגול החוב הדורסני של קרן המטבע העולמית, את הרפורמות המבניות אשר מבטלות מכסי מגן ופותחות את המשקים לייבוא במחירי היצף (מה שמכחיד את יכולת הקיום של חקלאים, ועוזר מאוד לרצונם החופשי למצוא פרנסה בערים), ומכריחות מדינות עניות לקצץ בהוצאות בריאות וחינוך כחלק מטרוף נאו-ליברלי (לקצץ בהוצאות ציבוריות על חינוך במדינה שבה ילדים בקושי זוכים לשנתיים של חינוך יסודי! העיקר שמאפשרים להם לעבוד תמורת שני דולר ליום במקום דולר ליום. וואלה. איזו תרומה נהדרת). על סבסוד ברמה אבסורדית (פרות בבריטניה מסובסדות בכל יום ביותר ממה שמרוויח איכר הודי) אשר בצרוף לאיסור על הסיבסוד במדינות הדרום מביא לכך שהודו מייבאת לפתע חלב מבריטניה, את ההוצאה במרמה של נכסים לאומיים כגון קרקעות ומחצבים וזכיונות תמורת שיחוד האליטה השלטת, פגיעה בלתי נסבלת באיכות הסביבה, ועוד לא מעט נושאים שתוכל לקרוא עליהם באתר החביב עליך אודות אנטי-גלובליזציה.
אז לא צריך אולי להאחז בכל תאוריית קונספירציה על אבקת חלב, אבל לרדד את הבעיות הסבוכות הללו כמו שעשית כאן מעקר אותן לחלוטין מהקשרן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים