 |
זה עוני, כן. אבל השאלה אינה האם זה עוני או לא - תמיד יהיה עוני ותמיד יהיו פערים, כי זו דרכה של כלכלה. השאלה היא האם זהו עוני נסבל או לא. בישראל (ובמקומות אחרים בעולם) נהוג לחשוב כי הסף לנסבלותו של העוני הוא ביכולתו של אדם לקבל מזון, מגורים, מרפא, מלבוש, ומורה (חמשת המ"מים הידועים של ז'בוטינסקי). בישראל למורה דואגת המדינה, כעקרון, וגם למרפא. בעיה של מחוסרי בית הגם שקיימת בישראל, ממדיה אינם גדולים במיוחד, עד כמה שאני יודע (מה שלא משנה את זה שצריך למצוא פתרון לאלו שכן קיימים). מה שנותר הוא מלבוש ומזון. את הראשון קל למדי לספק ברמה בסיסית (לא צריך ארון מלא בגדים מותגיים, מספיק כמה פריטים פשוטים מכל סוג). לכן, המזון הוא המדד העיקרי לעוני בלתי נסבל: מי שלא מסוגל להשיג לעצמו ולמשפחתו מספיק מזון כדי להתקיים, הוא לא סתם עני: הוא בעיה הומניטרית, ויש למצוא דרכים לתקן את המצב.
אם מישהו "סתם" לא יכול לשלוח את הילדים שלו לחוג, או שידו אינה משגת להתחבר לאינטרנט, זה מצער, אבל זה באמת לא משהו שהמדינה צריכה לפתור.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש