בתשובה להקשה המקשה, 04/10/04 16:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה פתאום חומר מיוחד?! אני בגיל ובענף שבהם אני חושש כל יום שגם לי זה יכול לקרות. לא אפרט עוד מה אני עשיתי אבל הנה מה אדם אחראי צריך לדעתי לעשות: הוא צריך להפריש מההכנסה השוטפת שלו ל.. א. ביטוח חיים. כי אם יקרה לו משהוא לפחות שאשה והילדים לא ידפקו. ב. ביטוח אובדן כושר עבודה - לאפשר הסתגלות אחרי פציעה או מחלה ג. ביטוח לאומי - לחודשי מעבר בין ג'ובים ג. חיסכון - לכמה חודשים של הבטלה מתמשכת ואחרי כל זה הוא יכול לישון בשקט? - קצת יותר אבל לא לגמרי כי תמיד יכול לקרות משהו נורא אפילו יותר. חלק מאלה (45-50) שפגשת בטח חברים שלי. אני מכיר עוד עשרות כמוהם ואני עלול להצטרף אליהם כל יום - לי אין קביעות. מה אעשה אז? לא מאמין שאקטוף צברס או אעבוד בבנין -זקן מדי (אולי נקיון עוד אפשר). אבל אחרי שאחפש עבודה אחרת, ואוכל חסכונות, ואנסה איזה בסטה לגרעינים או לתת שיעורים פרטיים והכל הכל לא ילך, לא בארץ ולא בחו"ל - ואחרי שאוריד את רמת החיים ואעבור לחדר שכור ואמכור את הרכב שלי ושל אישתי - מה אעשה אז? בטח גם אני אהיה קצת עצוב אבל למה להגזים. אני אופטימי. משהו, מתישהו יצליח! בעינין הארוחה הדשנה - בשביל הספורט החביב עלי - עדיין קשה לי להשתחרר מהרגלי הילדות שאמא שלי היתה מכריחה לגמור מהצלחת כי יש ילדים רעבים בהודו.עכשיו אני גומר צלחות "אמריקן סיז". עוד משהוא שאני צריך לטפל בו - אני הרי אחראי, לא? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |