בתשובה לעוזי ו., 05/10/04 21:28
מי אחראי 250964
ה"פרודוקטיביות" הזו שזורקים כאן התומכים הפשטנים יתר על המידה של "שוק חופשי" היא לא נושא טריוויאלי כל כך, ולכן אני נאלץ להקדים הסבר תאורטי מסוים:

אתה זוכר מן הסתם את הדוגמאות התאורטיות שאליהן הפניתי בעבר (תהליך ה"חילוף הכפול" של סרפה ושל סמואלסון), כך שאתה יכול להעריך שגם עבור כלכלנים מנוסים יש כאן בעיה מסוימת. המעגליות הזו הנשמעת לנו דבילית כל כך בשמיעה ראשונה היא אכן גורם בעייתי ביותר - האם משלמים לבן אדם לפי התפוקה שלו או שהתפוקה שלו נמדדת על פי מה שמשלמים לו? שהרי, איך בדיוק נמדדת תפוקה? אפשר למדוד תפוקה לפי מספר יחידות לשעה, אבל ללא המחיר של היחידות הללו מספר היחידות הינו חסר משמעות.לא רק זאת, אלא שכידוע לנו הרעיון הבסיסי של השיטה הקפיטליסטית מנוגד לחלוטין לגישה הזו. אם אתה עובד עבור קפיטליסט שמייצר נעליים, הוא לא משלם לך עבור הנעליים שאתה מייצר. הוא משלם לך עבור הזמן שלך (כמובן, זמן בו אתה עובד עבורו), ומקווה שמחיר הנעליים שאתה מייצר גבוה מהמשכורת שלך. למעשה, אנחנו בבעיה מסוימת. משכורתו של העובד נקבעת לפי היצע וביקוש, לא לפי מה שהוא מייצר. גם המחיר של מה שהוא מייצר נקבע על פי היצע וביקוש, לא על פי כמה שמשלמים לו. לכאורה, לא אמור להיות קשר בין השניים. ההוקוס פוקוס העיקרי של התאוריה הנאו-קלאסית הוא השיווי-משקל לטווח ארוך, וזה מה שאמור לפתור את הבעיה הזו.אתה כקפיטליסט ממשיך לשכור עוד ועוד עובדים (אבל לפי הכללים "אסור" לך לרכוש מכונות, רק לגורם אחד מותר להשתנות בכל פעם) אשר כל אחד מהם תורם פחות ופחות. הכלל הזה מקורו בימים בהם כלכלה היתה בעיקר חקלאות, והרעיון הוא שעוד אנשים על אותה פיסת קרקע מוסיפים פחות ופחות (גם ההנחה הזו לא נכונה כמו שהראה סרפה, אבל ניחא). המחיר של העובד הוא קבוע עבור הקפיטליסט בתחרות משוכללת, וגם המחיר של התוצרת. כל מה שנשאר זה לעשות חישוב פשוט, ולהפסיק לשכור עובדים ברגע שהעובד האחרון תורם מוצרים ששווים בדיוק למשכורת שלו. זהו בעצם הצידוק המוסרי לכל התאוריה הכלכלית - המשכורת משתווה בדיוק לתפוקה "השולית" (כלומר, הנוספת. בערך נגזרת חלקית לפי מספר העובדים) של העובד האחרון וזה שווה בדיוק למחיר המוצר לצרכן הסופי, והקפיטליסט מרוויח משום שעד שהעובד האחרון מייצר מוצרים בשווי הכולל של המשכורת שלו, העובדים שלפניו ייצרו מוצרים בתפוקה שולית גבוהה יותר. כאשר מחלקים את המשכורת של העובדים בתפוקה השולית של העובד האחרון מקבלים את העלות השולית של יחידה, ששווה בדיוק למחיר יחידה. המספר הזה ביחידות של כסף נקרא התפוקה השולית של העובד, וזו ההגדרה של המילה "פרודוקטיביות" בתאוריה הנאו-קלאסית. אין משמעות לפרודוקטיביות שלא בשיווי משקל, והמעסיק בתחרות משוכללת לא "מחליט" כמה לשלם לעובד. המשכורת של עובד בתעשייה מסוימת -נתונה- למעסיק, שהרי היא נקבעת על פי היצע וביקוש - הקפיטליסט לא יכול להחליט לשלם פחות, משום שאף אחד לא יעבוד אצלו. קרי, הקפיטליסט איננו בוחן את הפרודוקטיביות של העובד, הוא רק עושה חישובים עד מתי משתלם לו לשכור עובדים נוספים, והשיווי משקל בו נמצא השוק דואג לכך שמה שמשולם לעובד זה בדיוק המחיר של מה שמייצר העובד האחרון שהקפיטליסט שוכר.

זו התאוריה הבסיסית כמובן. לכך יש להוסיף גורמי ייצור נוספים (ובעיקר אחד עיקרי - ההון), את גובה הריבית שמשפיע על כל תהליך שלוקח זמן (המשכורת משולמת מייד, התפוקה איננה מתקבלת מייד), ועוד אלמנטים מסויימים. התאוריה הזו מלאה כשלים כרימון. עקומות ביקוש והיצע אשר אינן מונוטוניות (כבר עניתי פעם לשאלתך כיצד זה ייתכן)גורמות לנו למשל להגיע ליותר מפתרון אחד של שיווי משקל, ולמעשה יש לנו שתי רמות פרודוקטיביות (או יותר) שונות לחלוטין של העובד, כאשר התאוריה איננה מסבירה במה "אמיתית" אחת יותר מהאחרת. סרפה בנה מודלים המדגימים מדוע התאוריה הזו פשוט איננה קונסיסטנטית ברגע שמכניסים את גורם הזמן, והראה באופן מתמטי מדוע לא ניתן לחשב מהי "תרומתו היחסית" של כל גורם ייצור (הון, עבודה, טכנולוגיה, אדמה, אלה הם העיקריים). התרומה הזו פשוט איננה מוגדרת היטב. אני שוב מפנה אותך לתאור של "מחלוקת קיימברידג"' בוויקיפדיה, שהוא טוב למדי.

עד כאן התאוריה. הקשר שלה למציאות זה כבר עניין אחר לחלוטין. במציאות אף עסק לא מתנהל כמו פירמה בתחרות חופשית, מחיר העבודה איננו נתון בלתי ניתן לשינוי או השפעה עבור הפירמות הגדולות במשק, כמו גם מחיר המוצרים הנמכרים. שיווי המשקל הינו דמיוני, ולמעשה ייתכן בהחלט שמערכת דינמית לא תתקרב אליו לעולם, גם אם נניח שקיים מצב אחד ויחיד כזה. חלוקת ההכנסות במשק לא נקבעת בצורה טהורה ע"י משוואות ועקומות תפוקה שולית, וכאמור סרפה הראה שאין כל חלוקה כזו שניתן להגדירה כ"אמיתית" באופן מתמטי. מה נשאר לנו? שילוב של הגיון בריא וכלכלה פוליטית. כל אדם יכול להבין שמי שבונה כור גרעיני במו ידיו כנראה שתרם יותר ממי שישב תחת שמשיה ושמר על הסנדוויצ'ים. בתהליכי ייצור המורכבים משילוב עבודתם של אלפי אנשים, זה בעייתי הרבה יותר. במציאות הממשית, חלוקת ההכנסה מושפעת חזק מאוד מהכוח היחסי של גורמים שונים באוכלוסיה. הפנתי למשל בעבר למאמרו של פול קרוגמן (פרופסור לכלכלה מפרינסטון אשר כותב בניו-יורק טיימס) אשר כותב על העלייה הדרמטית בשכר המנהלים הבכירים (CEO) בארה"ב לעומת השנים שלאחר מלחמת העולם. התאוריה הנאו-קלאסית מסבירה זאת בכך שתפוקתם השולית של המנהלים עלתה בשיעורים עצומים, יותר מתפוקתם של עובדים מכל סוג אחר. הכלכלה הפוליטית מסבירה שחל שינוי בכוחה החברתי היחסי של האוליגרכיה התאגידית בארה"ב. מכיוון שלא מדובר בפיזיקה ואין כאן הוכחות מתמטיות, לא נותר לאדם אינטלגנטי אלא לסמוך על האינטואיציה שלו באשר למה נשמע הגיוני יותר.

ובכן, לסיכום, אין דרך מדעית לקבוע איזו משכורת "מגיעה" למישהו, כשם שאין דרך מדעית לקבוע אם על צה"ל להיכנס או לצאת מעזה (אף ששתי הסוגיות הללו הינן בעלות קורלציה מסוימת לעובדות ארציות). או שנראה לך הגיוני שתרומתם הכוללת של קופאים, מורים, אחיות או פועלי בניין לחברה הישראלית הינה החלק העשרים מתרומתם של מנהלי הבנקים ורואי החשבון ומהנדסי ההיי-טק וקבוצות אריסון ודנקנר ופישמן ועופר וקרסו ועוד כמה (אבל לא הרבה!), או שלא. התחושה הבסיסית שלי היא שיש כאן חוסר צדק. מדובר על המוני אנשים אשר מניעים את גלגלי השיניים של חיינו ומשרתים אותנו על כל צעד ושעל, וחלקם בעוגת ההכנסות ניראה לי לא צודק באופן אבסורדי ממש.
מי אחראי 251122
בוא נראה
יש כאן 5424 אותיות
938 מילים

כל המילים והאותיות הללו, מלבד 48 אותיות‏1, עוסקות בתיאור תיאוריה שעל פי הכותב היא "מופרכת", "מלאה כשלים כרימון" וכן הלאה. כל זאת כדי להסוות את העובדה הפשוטה שלמרות שחלוקת ההכנסות הנוכחית היא "בלתי צודקת" אין למר לדרמן שום הצעה קונקרטית לחישוב חלוקת הכנסות שתהיה צודקת.
כל מה שיש לגיל להגיד זה שהשיטה הנוכחית היא:
א. בלתי צודקת
ב. מבוססת על תיאוריות מופרכות המלאות כשלים כרימון

לגבי א', לאור העובדה שאין לגיל הצעה קונקרטית לגבי מהו "צדק" נוכל לסכם שמדובר בעניין של דעה. יופי.
לגבי ב', זהו כמובן קישקוש מוחלט:
1. התיאוריה ה"ניאו קלאסית" איננה עוסקת ב"איך" אלא ב"למה". השכר המקובל למאבטחים לא נקבע על ידי ועדה תוך כדי עיון בלתי פוסק בספרים של מילטון פרידמן, הוא נקבע על ידי כל המעסיקים והמועסקים במשק‏2.
2. הלכה למעשה שוק העבודה בישראל מרוגלץ למופת. יש שכר מינימום, יש קצבאות אבטלה, יש קצבאות הבטחת הכנסה.

מכאן שכל המלל שנשפך כאן על "מופרכותן" של התיאוריות הניא-קלאסיות הוא מיותר, אין בינן לבין חלוקת ההכנסה שום דבר. השכר בישראל איננו נקבע על פי התיאוריה אלא על ידי התהליכים‏3 של השוק + רגולציה ממשלתית.

1 "אין דרך מדעית לקבוע איזו משכורת "מגיעה" למישהו" (8 מילים 48 אותיות)
2 ואדם יכול לחשוב שהשכר הוא קביעה שרירותית של המעסיקים אבל זה לא סותר את העובדה הפשוטה שהמעסיקים אינם משתמשים בגרפים וטבלאות מתוך ספרי מיקרו אלא, לכל היותר, מציעים מה שנראה להם מתאים.
3 הטבעיים/צודקים/מרושעים/שרירותיים/מחק את המיותר.
מי אחראי 253370
לפני זמן יצא לי לשוחח על ענייני כלכלה עם נערה חרדית (זה רלוונטי במידת מה, כי את הדעות שלה בנושא היא רכשה ברובן בסמינר לבנות). בין השאר היא העלתה שאלה שנשמעה לי מוזרה במבט ראשון ושלישי (אבל לא בשני): רוב האנשים שאנחנו מכירים עובדים במשרה מלאה, פחות-או-יותר אותן שעות. אם כך, למה מגיעה למוכשרים יותר משכורת גבוהה יותר? (הם לא *עשו* שום דבר בשביל זה, הם פשוט *נולדו* מוכשרים יותר).

השאלה מתעוררת בעיקר כשמדובר בעובדי ציבור‏1: לפי מה המדינה *צריכה* לקבוע את המשכורות בשירות הציבורי?

ושאלה אחרת. נניח שאתה הבעלים של מפעל המעסיק עובדים מתחומים שונים. נתעלם מן המשכורת שאתה מושך לעצמך, כבעלים. לפי מה אתה קובע את משכורות העובדים? (מותר להמציא דוגמאות). איזה משקל ניתן לשכר המקובל בשוק בכל תחום? האם אפשר להתעלם ממנו?

1 מי שחושב שפשוט לא צריכים להיות עובדי ציבור, מתבקש לא להפריע בנקודה זו למי שחושב שכן צריכים.
מי אחראי 253386
למה? כי קפיטליזם, ביסודו, מתבסס על האמונה הקלוויניסטית בפרדסטינציה - אלוהים בוחר מראש את החביבים עליו והסימן לכך הוא הצלחתם הכלכלית בחייהם.

(סוף סוף סיימתי להשלים את הפער ולנקות את עמוד הדיונים המתמשכים. מעל 1100 תגובות רק בדיון זה. שייו...)
מי אחראי 253396
בתגובתך אתה מתייחס רק לאמריקאים מסויימים, ולאמונתם הדתית, שאם אני מוצלח, הרי אני חביב האל (אמונה שאינה קשורה כלל בקפיטליזם, ונותרת על כנה גם כיום, כשארה''ב היא מדינת רווחה לכל דבר).

רוב הקפיטליסטים (תומכי שוק חופשי) אינם קלוויניסטים (שלא לדבר על נוצרים - תשאל את המזרח אסייתים, שכבר כוללים את סין והודו). בכלל, קפיטליזם, כמו סוציאליזם, אינו תלוי תרבות. הוא בחירה של ממשלות.
מי אחראי 253400
אני כמובן דיברתי על מקורו של הקפיטליזם - בז'נבה של ז'אן קלווין. המלה ''ביסודו'' אולי לא הייתה מוצלחת וצריכה להיות ''במקורו''.
מי אחראי 253418
לפי החיבור המפורסם של ובר:

מי אחראי 253424
תודה! אם אלכס מאן היה בשטח אולי הוא היה מוסיף מלה או שתיים לגבי הקלוויניסטים ועל קוי הדמיון המסוימים בינם לבין היהדות (מה שהוא מכנה "יהודו-קלוויניזם") כמו גם על ההבדלים הבולטים בדברים אחרים.
מי אחראי 253449
אם אני זוכר נכון, וובר עצמו עורך את החיבור כשהוא מדבר על המילים המשמשות להגדרת עבודה בשפות שונות. הוא מראה (או מנסה להראות) כי בעוד שבארצות הפרוטסטנטיות (ועוד יותר הקלוויניסטיות) עבודה מוגדרת גם כ"שליחות" ונותן את הדוגמה של beruf בגרמנית, vocation באנגלית ו"משלח יד" בעברית, אותו הוא מחבר באופן שגוי ל"שליחות."
מי אחראי 253446
יש כמה בעיות עם התיאוריה הוובריאנית הזו ומנסיוני היא כרוכה הרבה פעמים בעבודת כיפוף ברזלים קשה כדי להתאים אותה למציאות. סקוטלנד היא דוגמת כשל אחת, אנגליה (אנגליקניות אינה קלוויניזם) בעייתית אף היא, כמו גם התפירה המלאכותית לאדרת אחת של הלותרנים בפרוסיה עם הקתולים בפרנקוניה והזנים המעורבים בריינלאנד.
מי אחראי 253432
"לפני זמן יצא לי לשוחח על ענייני כלכלה עם נערה חרדית (זה רלוונטי במידת מה, כי את הדעות שלה בנושא היא רכשה ברובן בסמינר לבנות). בין השאר היא העלתה שאלה שנשמעה לי מוזרה במבט ראשון ושלישי (אבל לא בשני): רוב האנשים שאנחנו מכירים עובדים במשרה מלאה, פחות-או-יותר אותן שעות. אם כך, למה מגיעה למוכשרים יותר משכורת גבוהה יותר? (הם לא *עשו* שום דבר בשביל זה, הם פשוט *נולדו* מוכשרים יותר)."

ולמה שהבחורים היפים והשריריים יזכו בליבן של הנערות היפות? הם לא עשו שום דבר בשביל זה, הם פשוט נולדו יפים.
מי אחראי 253444
נזכרתי ב''הסירנות של טיטאן'' של קורט וונגוט. בשלב מסויים בספר בני האדם מצטרפים לכת שדוגלת ברעיונות דומים לאלו שמובעים כאן, ואכן, מתוארת אישה יפה שהולכת ומתחתנת עם מכוער, כדי לא לנצל באופן לא הוגן את היתרון הטבעי שלה.
מי אחראי 253616
נראה לי שאתה מבלבל עם סיפור מתוך הספר 'ברוכים הבאים אל בית הקוף' (אוסף סיפורים)
מי אחראי 253663
זה דומה מאוד לסיפור ''הריסון ברגרסון'' (המוצלח בפני עצמו), אבל מדובר בשני דברים שונים. הנורא במה שמתרחש ב''הסירנות של טיטאן'' הוא שהאנשים מקבלים את הכת הזו על עצמם מרצונם, בניגוד למה שקורה ב''הריסון'', שבו הם נשלטים על ידי ממשל דיקטטורי.

אגב, אם אהבת את ''הריסון'' (ואת וונגוט בכלל) וטרם קראת את הסירנות, אני בהחלט ממליץ.
מי אחראי 253452
ולמה שפילים לא יוכלו לעופף? בדיוק כמו גובהן של משכורות, התשובה המוצלחת ביותר שיש לנו היא "ככה זה".
מי אחראי 253454
יפה מאוד עוזי. בדיוק כך.
מי אחראי 253478
פילים כן יכולים לעופף (אם מכניסים אותם למטוסים). בדיוק כמו גובהן של משכורות, בני-אדם יכולים לשנות את המציאות כך שהיא תתאים לשאיפות ולערכים שלהם.
מי אחראי 253481
זאת אולי התשובה המוצלחת ביותר שיש לך, היא בפירוש לא התשובה המוצלחת ביותר שיש "לנו".

קל להסביר למה פילים לא יכולים לעופף: אין להם אוזניים גדולות מספיק. קל גם להבין שמשכורת שווה לכל עובד ציבור תגרום לאובדן מוטיבציה, לאובדן יעילות ולחוסר אפשרות לגייס אנשים טובים למגזר הציבורי.
מי אחראי 253529
אני חושב שהמציאות חולקת עליך. אנשים ישמחו להתקדם בסולם הדרגות ולהיות אלו שאומרים לאחרים מה לעשות ולא להיפך, גם אם לא נשלם תוספות תפקיד שמנות.
מי אחראי 253589
אתה חושב שראש אגף התקציבים באוצר עובד פחות קשה מפקיד השומה שלי? אתה טועה.
מי אחראי 253809
אני מנסה להבין את ההסבר שלך לעומק. לא מספיק לומר ש"משכורת שווה לכל עובד ציבור תגרום לאובדן מוטיבציה, לאובדן יעילות ולחוסר אפשרות לגייס אנשים טובים למגזר הציבורי" - כי אני לא מציע משכורות שוות‏1.

אתה בעצם מסביר שהחלוקה הנוכחית היא כזו משום שהיא מביאה לאופטימום של המוטיבציה. למשל, זה נכון וצודק שמשכורת היסוד של רופאה מתמחה בבית-חולים ממשלתי תהיה 3520 ש"ח, כי המספר הזה משמר את המוטיבציה שלה במקום הנכון. במקביל, ראוי לשלם לראש מחלקת תברואה במועצה המקומית 26000 ש"ח, כי תמורת 25000 ש"ח הוא עלול ללכת הביתה חצי שעה קודם ולא להספיק להגיע בכלל לעבודה.

1 האמת היא שכרגע אני לא מציע כלום, אלא תוהה בקול איך סביר לחלק את עוגת המשכורות
מי אחראי 253810
רגע אחד: הפתיל הזה התחיל מ תגובה 253432 , לא? אני לא מנסה לטעון שהמשכורות הנוכחיות מביאות את המוטיבציה לאיזה אופטימום, אני רק טוען שאם לא היה כל פער היתה לכך השפעה רעה על המוטיבציה.
מי אחראי 255749
דווקא יש משהו בכיוון הזה. אני אנסח בשבילך את חוק המוטיבציה השולית הפוחתת: המשכורת גבוהה יותר ככל שיכולת המעסיק לפקח על התוצר נמוכה יותר.
מי אחראי 253455
כשהנערות האלה מתבגרות, חלק מהן לפחות משנות את הטעם שלהן. יש גם מושגים כמו "יופי פנימי". האם יש סיכוי שגם החברה שלנו תתבגר?
מי אחראי 253487
זה מה שהמכוערים אמרו לי בנעורי בעודי מסחרר במחול נערה יפיפיה אחת אחרת השנייה.

בכל אופן, מה נעשה בנער מכוער, טמבל וגם האופי לא משהו? גם זה מהטבע, לא? האם נערה הבוחרת בטיפש, מכוער ורשע היא סימן להתבגרות החברה?
מי אחראי 253577
כיון שדיברו כאן על היחס כישורים-יכולת השתכרות - ראוי לציין שהנערה היפהפיה לא זו בלבד שמסוחררת במחול ע"י מיטב הנוער: היא גם צועדת על המסלול כמה פעמים לאורך שעה-שעתיים - פעולה שאינה דורשת שום כישורים אינטלקטואליים וכרוכה לכל היותר באיזושהי רמה מינימלית של כושר גופני - והיא מקבלת על כך 5000$ - סכום שאחותה השמנמונת, הנמוכה, האינטליגנטית והמשכילה עובדת בשבילו מאוד קשה והרבה זמן.

וגם בעניין זה אפשר לצטט את עוזי - "ככה זה".
מי אחראי 253980
כדי להרויח את הזכות להדס במשך כמה שעות על מסלול, הבחורה צריכה לא לאכול שום דבר חוץ מחסה במשך שנים.
מי אחראי 254024
אי האכילה קשה יותר מפעולת האכילה
שלא לדבר על כך שקוקאין אינו נחשב להוצאה מוכרת
מי אחראי 253680
ומה לגבי נער טיפש, יפה ורשע
או גרוע מזה, חכם, יפה ורשע?
נערה שיודעת לא לבחור אותם, צריכה באמת להיות משהו מיוחד.
גם נערות יכולות להיות רשעות, או טפשות.

בעולם מסודר הכיעור, הטיפשות והאופי הגרוע הולכים ביחד, וכך אפשר לזהותם.
העולם האמיתי הוא מורכב יותר.
מי אחראי 253717
יפה, אבל איך זה קשור לדיון בדיוק?
מי אחראי 253521
בחיים לא אסלח להורי. זוג היהודונים המחורבנים האלה, רק בגללם לא קיבלו אותי להיטלר-יוגנד.
מי אחראי 253523
אפשר לבקש שמחיקת ההודעה לעיל תושאר לעורכת החדשה?
מי אחראי 253554
למה למחוק? למיטב ידיעתי אין מסירים הודעות רק בגלל טפשות וחוסר טעם.
מי אחראי 253574
כנראה ש(כמו תמיד) גם כאן הצדק עמך. לראיה: פירסמתי במקום זה ממש תגובה שהיתה טיפה פחות טפשית מעשר קודמותיה, והופ נעלמה (יתכן שעוד הספקת לדגום אותה). כבר קרה לי מספר פעמים בעבר שתגובות שלי נמחקו. לפעמים בפני עצמן ולפעמים כחלק מפתיל שהתאייד כליל. עד כה זה לא הזיז לי, למעט פעם אחת או פעמיים שבהן דוקא די הוקל לי בעקבות המחיקה. גם הפעם לא הייתי מתרגש במיוחד אילו היתה נעלמת יחד עם עוד כמה תגובות. אבל מכמות המלל שאני משחת כאן, יכול כל אחד, ואפילו סוציאליסט גמור הוא, להבין שהפעם זה מפריע לי. נראה שקרבה שעתי ללכת בדרך כמעט נ.. אנא ספרו לדורות הבאים שבנשימות אפי האחרונות עוד לחשתי "שווווק חפשייי!"
מי אחראי 253575
באמת הסרה משונה במיוחד. הטייה של המערכת נגד סוציאליסטים!
מי אחראי 253582
לא לא הספקתי לדגום את ההודעה שהוסרה, אבל אם אתה אומר שהיא הייתה טיפה פחות טפשית מעשר קודמותיה אולי חשבו שמישהו מתחזה בשמך?

תוכל לספר על מה היו ההודעות? מקווה שהן לא כללו את המידע שאני נבל, רשע ולוקה בשכלי, שכן אז ברור שהן נמחקו בגלל חזרה על המובן מאליו.
מי אחראי 253672
ההודעה שהוסרה היתה משפט אחד, מתחכם משהו, שנראה כמו העלבה די סתמית כלפי אורי. יכול להיות שהיה שם איזה רובד שנסתר מעיניי ומעיני העורך האחר שהסיר את ההודעה.
מי אחראי 253739
יופי. ובזכות זריזותכם יש סיכוי שגם הקשה המקשה ידיר את רגליו מהאתר. העיקר שאורי פז נשאר.
לא 253573
אני אומנם טירונית, אבל לא מוכנה שיעשו לי זובור עם הודעות שמזמינות מחיקה. מספיק יש לי את כל האלמונים על הראש.
לא 253683
ככה, אה? ברגעי האמת את זורקת אותנו לכלבים ואומרת את כל מה שיש לך על הראש.
חכי, מפגש האלמונים קרוב. לא נשכח ולא נסלח.
לא 253721
ידידי, תצטרך להיות קצת יותר נחמד אלי - שכ''ג לא בשטח בזמן האחרון, ולא יהיה לך הפעם מפגש אלטרנטיבי לברוח אליו. זה או אני והבורקס - או כלום.
לא 253727
שכ"ג לא בשטח בזמן האחרון - זה מפני שהוא משקיע בעריכת המפגש האלטרנטיבי הבא. לפי כמות ההשקעה - יהיה פיצוץ פיצוץ יהיה!
לא 253735
חה-חה. זה מה שהוא סיפר לך? לפני או אחרי שהוא ביקש 50 שקלים לכיסוי הוצאות?
לא 253976
50 שקלים? אני כבר חודשיים מממן אותו.
אני משקיע הון סיכון.
מי אחראי 253965
לפי מה אתה קובע את משכורות העובדים? פשוט מאוד. לפי כמה (שאתה מעריך) שהם יכולים לקבל במקום אחר (ε-), ו/או‏1 לפי כמה (שאתה מעריך) שאתה תצטרך לשלם למישהו אחר שמסוגל לבצע אותה עבודה(ε+), שניהם עד התקרה של כמה (שאתה מעריך) שהעובד מכניס לך(ε-).
___
1 הגבוה מהשניים.
מי אחראי 253441
גיל, לא ברור לי מדוע אתה מתעקש פעם אחר פעם להמציא את הגלגל מחדש ולספק את כל המפרטים הטכניים לבנייתו מימי פרוטגורס עד הלום – ובסוף תמיד יוצא לך גלגל משולש.

הכשל בלוגיקה שלך הוא בבסיס: אתה מניח שישנה משכורת ש"מגיעה" – איזה ערך מדויק ההולם את העבודה – הנחה אסנציאליסטית מופרכת שאין כלכלן רציני אחד הטוען אותה בקול רם. אפילו מרקס, על כל הגליינותו, קובע שהשכר מבוסס ביסודו על היצע וביקוש. אפילו סרפה – האיש והחלום – טוען לכל היותר למגבלות של המודל, לא לכך שיש להחליפו במודל אחר.‏1

ייתכן וישנן בעיות ומוגבלויות למודל הביקוש וההיצע הקלאסי. עובדה היא שרבים ניסו להציע לו תיקונים. למרות זאת, כמו במקרה תורת היחסות של איינשטיין שהפכה את תורת ניוטון למקרה פרטי מוגבל – גשרים עדיין בונים על בסיס ניוטון, לא איינשטיין. כך גם כאן, עם כל הפגמים שישנם אולי בתורת ההיצע והביקוש, במציאות, על קרקע כדור הארץ, זהו המנגנון הקובע את ההכנסה הראויה.

המצחיק בכל העניין, לפי דעתי לפחות, הוא שאתה יודע שזה נכון. ההתפתלויות שלך מעידות על כך.

1 ולא אתייחס כרגע לכשלים הגסים של סרפה אליהם כבר התייחסתי במקום אחר.
מי אחראי 253480
רגע. אבל אם במציאות, על קרקע כדור הארץ, זהו המנגנון הקובע את ההכנסה הראויה, לאן אנשי השוק החופשי שואפים? חשבתי שטענתכם היא שהיום מנגנון ההיצע וביקוש לא באמת קובע את ההכנסה הראויה, אלא ש*ראוי* שהוא יקבע אותה.
מי אחראי 253500
מנגנון הביקוש וההיצע אכן קובע מהי ההכנסה הראויה, אבל כמו מגנט ליד מצפן, ניתן לשבש את פעולת המנגנון באמצעות שימוש באמצעים שונים. המנגנון עדיין יתפקד ועדיין יקבע את ההכנסה הראויה, אך השיבושים יגרמו לו להצביע על הכנסה ראויה גדולה יותר לגורמים שבשוק חופשי לא היו זוכים לה.

ההבדל הגדול בתפקוד מנגנון הביקוש וההיצע בין פעולה חופשית של שוק לבין פעולה שבה יש התערבות היא מינון היחסים בין כסף לכוח כהילך הרווח במערכת. בשוק חופשי לחלוטין, ההילך הרשמי היחידי אמור להיות כסף (למרות שיש שפע מטבעות נוספים של יחסים בין בני אדם). בשוק מעורב או ריכוזי, חלק מהכסף מופקע או שערכו מופחת ויש מינון מסוים של כוח כהילך רווח (לדוגמה, כוח לחץ פוליטי, שדלתנות, וכו').

טענה מתבקשת בנסיבות אלו היא: מדוע שלא לשלב כוח כהילך במערכת? אחרי הכל, אם שילוב כזה של כוח יוכל להשיג מטרות נאצלות, מדוע לא לשבש את מנגנון הביקוש וההיצע בכוונה תחילה לצורך השגת המטרות הנאצלות? זה, בהפשטה, הרעיון מאחרי המדינה הרווחתנית – הנחה שאפשר להשפיע על מנגנון הביקוש וההיצע לאורך זמן ובכיוון חיובי.

הבעיה עם ההנחה הזו היא שיישומה מוביל תמידית להתפתחות הבאה.
א. מפעילי ההשפעה על המנגנון (בעלי כוח פוליטי) הם המחזיקים בעיקר הכוח ונטייתם היא להגבירו על חשבון שיקולים אחרים.
ב. כתוצאה מכך, חלק הכוח גדל ביחס לחלק הכסף והמנגנון הופך פחות ופחות "אובייקטיבי" ו"עיוור" ויותר ויותר תלוי-כוח.
ג. מאחר וחלק הכוח גדל, מצבם של העשירים הגדולים משתפר (כי ביכולתם ליצור קשרי תגמול הדדי עם בעלי הכוח בממשלה), עיקר נטל מימון ההשפעה על המנגנון נופל על המעמד הבינוני, הצונח לאיטו לדרגת מעמד בינוני נמוך, ומצבם של החלשים הולך ורע, כיוון שחולשתם היא העדר כוח.
ד. המדינה פושטת רגל וחוזרת בה ממדיניותה.
מי אחראי 253539
ההנחה שהמצב הקיים הוא "שיבוש" של מנגנון ההיצע וביקוש הטבעי, שהמצפן מראה כיוון מוטעה, היא הנחה שלא נובעת מתוך המציאות. זאת שאלה של הנחות-יסוד. אני, למשל, רואה את העירוב בין המנגנונים כמצב "הטבעי". תוכל לומר רק שהמצב הקיים הוא שיבוש מנגנון ההיצע וביקוש הנורמטיבי, ולא האמפירי. לכן, נראה לי שהטענה שלך כלפי גיל, "במציאות, על קרקע כדור הארץ, זהו המנגנון הקובע את ההכנסה הראויה" לא נסמכת על עובדות.

אני לא מסכים להפרדה שאתה עושה בין כסף לכוח (כסף הוא בסה"כ צורה של עצמה). אבל מעבר לכך, נראה לי שפחות-או-יותר תיאור ההתפתחות שאתה מציג הוא נכון, רק שהתהליך הוא מחזורי בעיקרו. ממצב ד' חוזרים ל-א' וחוזר חלילה.
אבל שנינו רק מנחשים כאן. הקפיטליזם המודרני הוא די חדש (300 שנה? זה תלוי בהגדרות), והעולם משתנה במהירות.
מי אחראי 253562
די ברור שבמצב הקיים במציאות יש עירוב בין כסף לכוח ותמיד קיימת הטיה מסוימת של מנגנון ההיצע והביקוש.

מכאן עולה באופן טבעי השאלה: לאיזה כיוון עלינו לחתור? האם להגבלה של ההטיה, להרחבתה או לשימורה בדרגה הקיימת?

מאחר והנסיון לשימורה בדרגה הקיימת מוביל לתהליך בלתי נמנע של הרחבתה של ההטייה, לא ניתן לכנות זאת כלל בחירה אלא אי-פעולה סתם. גם הטיעון שלך כאילו מדובר ב"תהליך מחזורי" היא אמירה בעלמא שלא מגובה בהוכחות. מכאן נובע שאנחנו יכולים לבחור באופן מעשי רק בכיוון של נסיון להגבלתה או נסיון להרחבתה.

הבסיס להרחבת ההטייה יכול להיות אחד: ההנחה הפוזיטיביסטית בנוסח מארקס או שומפטר שניתן לקיים משק מתוכנן לחלוטין בו כל האלמנטים נשלטים. כפי שהאייק (כאן: http://www.econlib.org/library/Essays/hykKnw1.html) ואחרים הראו, זהו מאמץ שאין לו תוחלת.

האפשרות השנייה, והיא זו שאני מציע, היא לתחום את ההטייה במידת האפשר בשני מובנים:
א. בניית מערכת חוקית שתגן מפני הרחבה לא מבוקרת של ההטייה.
ב. להגביל מראש את תחומי תחולתה של ההטיה במידת האפשר.

========

לגבי ההפרדה בין כסף לכוח: הטיעון שכסף הוא צורה של עצמה שגוי, לדעתי, בשני הכיוונים. ראשית, משום שלכסף יש ערך בעיני בני אדם גם במנותק לחלוטין ממערכות כוח. שנית, משום שבחלק חשוב של המקרים לכוח אין ביטוי כספי. לדוגמה, אם פקיד מטרטר אותך בין משרדים, הוא מפעיל כלפיך כוח, אבל לכוח זה אין כלל ביטוי כספי ועיקרו ביטוי נפשי לכך שהוא שואב את תחושת הערך העצמי שלו מהפעלת כוחו כלפיך.
מי אחראי 253567
השאלה "לאיזה כיוון עלינו לחתור" היא עניין שונה מזה שהגבתי עליו (שהיה, כזכור, הטענה "שבמציאות, על קרקע כדור הארץ, זהו המנגנון הקובע את ההכנסה הראויה", ולכן אין משמעות לשאלה של גיל על המנגנון הנכון לקביעת הערך).

אני באמת לא יודע לגבות בהוכחות את הטענה שהתהליך הוא מחזורי (אני לא יודע מספיק היסטוריה, ובכל מקרה היסטוריה נתונה לפרשנויות). אבל אני יודע שזה הרעיון הכללי של משטר דמוקרטי ליברלי (לא במובן שוק חופשי, אלא כניגוד לרדיקלי). השילטון מוחלף כל פעם שהוא "מגזים", כשהאידיאולוגיה שלו כבר לא מתאימה למצב וכשהוא נעשה מושחת מדי. זה סוג של מערכת שמאזנת את עצמה. היד הנעלמה.

לא הבנתי מדוע הבסיס להרחבת ההטייה יכול להיות רק ההנחה שניתן לקיים משק מתוכנן לחלוטין בו כל האלמנטים נשלטים. אני לא מניח את ההנחה הזאת, ואני בעד הרחבת ההטייה בתחומים מסוימים.

===
לגבי ההפרדה בין כסף לכוח: אני חושב שלכסף אין ערך במנותק ממערכות כוח. אין ערך לשטר-הכסף ללא מדינה שתעניק לו סוג של כיסוי. ואני לא צריך לטעון שלכוח יש תמיד ביטוי כספי: אני מבצע רדוקציה של הכסף לכוח ולא רדוקציה של הכוח לכסף.
מי אחראי 253584
א. ליד הנעלמה אין קשר למשטר הדמוקרטי יותר משיש לה קשר לציפור המכנסיים של קלאצ'קין.
ב. שטרות כסף הוצאו גם על ידי גורמים פרטיים ולא רק על ידי המדינה וכסף לא מדינתי הוא הילך נפוץ גם היום, כשבני אדם רבים משלמים בעיקר באמצעות כרטיסי אשראי. גם בכסף שמנפיקה המדינה -- המדינה אינה מכסה אותו באמצעות כוח כלל -- ערכו של הכסף הוא ערך מוסכם המבוסס על אמון (אחרת לא היו שווקי מטבע...)
מי אחראי 253586
א. ליד הנעלמה יש קשר למשטר הדמוקרטי יותר משיש לה קשר לציפור המכנסיים של קלאצ'קין.
תקרא לזה איך שאתה רוצה, זה אותו עיקרון.
ב. הא? יש לשטר "ערך" שמנותק מכוחו של המוסד המנפיק אותו? מה זה "הערך" הזה? ג-י-ל, אייכה?
לגבי ב' 253625
בוודאי - דמיין שבעל המכולת שלידי מפסיק להסכים לקבל שטרות של שקלים עבור מוצריו, ורוצה רק קלפי בייסבול של שחקנים יהודים. מה לעשות - זה מה שהוא אוהב. הוא משנה את כל מערכת המחירים שלו כך. בעצם, השקל איבד קצת מכוחו, כי אני כבר יודע שלפחות במקום אחד אין לי מה לעשות איתו. אבל לפתע פתאום קלפי בייסבול של שחקנים יהודים הופכים להיות שטרות בעלי ערך, ללא שום קשר לכוח של המוסד שהנפיק אותם. אם עכשיו כל בעלי העסקים בשכונה שלי יחליטו שהם משתמשים רק בכספי הבייסבול הללו כהילך חוקי, אני, כמו שאמר יוסאריאן, אהיה אידיוט אם אתנהג אחרת. אחרי הכל, אני רוצה לקנות חלב, להסתפר אצל הספר וכו'.
כשאני מקבל ממך היום שטר של עשרה דולרים תמורת השירות שלי, לא מעניין אותי מאוד מה הכח של הממשל האמריקאי. סביר להניח שיש לי מעט מאוד עסקים איתו, ובהחלט ייתן שהשטר הזה בחיים לא יראה את דרכו אל הממשלה האמריקאית, שלכאורה אמורה לספק לו ערך. מה שאני *כן* יודע הוא שיש הרבה מאוד אנשים בעולם שמוכנים גם הם לקבל את השטר הזה תמורת השירותים שלהם. הערך היחידי של השטר נובע מהאמון הרחב שמעניקים לו אנשים רבים. אם מחר, כאיש אחד יחליטו שלושה מיליארד איש בעולם להעניק אותה משמעות לשטרות בייסבול - הם יהיו הילך חוקי יותר אמין ובעל ערך מהדולר. לסיבות שדווקא הדולר הפך להיות הילך חוקי כזה דווקא יש סיבות שקשורות לכח של המוסד שהנפיק אותו, אבל זה כבר בעבר הרחוק יחסית. אם הולכים לעבר הרחוק, אגב, היו בהחלט מטבעות שהונפקו בידי מוסדות שלא היו בעלי כח כל כך גדול, אבל זכו לאמון באזור בו הם הונפקו ולכן היו הילך חוקי שם.
לגבי ב' 253630
זה נראה לי שוב מעגלי. מדוע יש לדבר ערך? בגלל הביקוש לו. ומדוע יש לו ביקוש? כי יש לו ערך.
לגבי ב' 253633
מעגלי מעגלי, אבל ככה זה. הרבה דברים בחיים הם מעגליים. יש פגם יותר קונקרטי שאתה מוצא בתיאור שלי?
אגב, לפי דעתי זה אפילו לא מעגלי, אלא פחות מכך - למה לדבר יש ערך? כי אנשים אומרים שיש לו ערך. וזהו - לא צריך לעבור אפילו שלב ביניים אחר.
לגבי ב' 253635
ברור שהערך של דבר נוצר מכך שאנשים מייחסים לו ערך. השאלה היא מדוע הם מייחסים לו ערך. האם אנשים רוצים את הכסף כי יש להם צורך בחתיכות נייר מודפסות?
לגבי ב' 253812
אפשר לעשות ניסוי. למשל, המדינה תודיע שהבנק המרכזי שלה לא יקבל מעתה ואילך שטרות של 20 ש"ח. מעניין בתוך כמה זמן הערך של השטר הזה יצנח לאפס (וכל שטרות השקל האחרים אחריו).
לגבי ב' 253634
מה שאתה אומר הוא נכון, כמעט. אם היה מדובר על זהב ועל סחר חליפין, זה היה תאור מדויק למדי (אנשים החשיבו את הזהב כבעל ערך גם מבלי שיהיה ארגון שיאמר להם לעשות כך). אולם הזהב הוא נדיר, פיסות נייר וביטים במחשב אינם נדירים כל כך. ערכם של שטרות מתבסס גם על חוסר הלגיטימיות של זיוף, על היכולת לאכוף את זה, ובקצרה, על כללי משחק שהם חלק מהארגון החברתי. האמון של מליוני אנשים תלוי מאוד בחוזק וביציבות של ממסדים גדולים.
לגבי ב' 253665
גם מה שאתה אומר נכון, כמעט. באקוודור דולרים מזוייפים הם הליך חוקי לחלוטין (מעשית), פשוט כי "החברה" החליטה לקבל אותם. ה-"כללי משחק שהם חלק מרגון חברתי" שלך הם פשוט "אמון הציבור" שלי. ברור שהאמון מורכב מהרבה דברים ומבוסס על כל מני הנחות. אבל, המערכת הממוחשבת של e-bay באמצעותה מתבצעות הרבה מאוד עסקאות, שגם גולשת למקומות אחרים באינטרנט, מבוססת על אמון הציבור בטכנולוגיה הספציפית הזו, בלי שלממסד גדול יהיה קשר לכך (אלא אם כן e-bay היא גם בעיניך ממסד גדול).

אותו דבר ניתן גם לומר לגבי קלפי "חבורת הזבל" שהיו הליך חוקי בעינינו כשהיינו ילדים.
לגבי ב' 253706
וואלה? הייתי באקוודור לפני כשלוש שנים, וגם אם הדולר הוא המטבע הסטנדרטי, לא זכורה לי העובדה הזו לגבי דולרים מזוייפים. בכל אופן, ברור לך שאפילו סוג כזה של כלכלת זיופים תלויה בממסד מסוים, נכון? מטבע הדולר איננו קשה כל כך לזיוף. אולי לא כל שני חבר'ה בגוויאקיל מסוגלים לזייף אותו, אבל אם רשת כמו וול-מארט נכנסת לאקוודור, יש לה את המשאבים לבצע זיוף של הדולר. הכלכלה המקבלת זיופים בנויה על כך שרשת וול-מארט באקוודור איננה יכולה להדפיס כסף, ועובדה זו בתורה מתבססת על הארגון החברתי בארה"ב. לא ניתן לקיים מטבע עבור סחר-חליפין כמו בסיפור של דגלס אדאמס (שבו ה"מטבע" היה עלים, מה שהפך הרבה מאוד אנשים לעשירים מאוד). או שהמטבע הוא נדיר וקשה להשגה (אחרת לשם מה למכור ביצים? פשוט תייצר מטבע), או שקיים משטר חברתי אשר אוסר על כל ארגון בסדר גודל של מעל איזה כמה עבריינים לייצר את המטבע. אז אפשר להתבסס על זהב, כן. אבל עבור שטרות נייר, חייבים ארגון חברתי.
לגבי ב' 253729
טוב, אנחנו לא ממש לא-מסכימים. אולי קצת במינוחים. כשאני הייתי באקוודור קיבלתי ושילמתי לא מעט בדולרים שהיה ברור לי שהיו מזוייפים. גם בפרו יכולת התשלום שלי בסולים באיכות ירודה היתה תלויה ברצון הטוב של בעל המסעדה/נותן השירות (חלק היו מסתכלים על המטבעות ומחזירים לי אותם בטענה שהם "מזויפים" ואחרים היו מקבלים את אותם מטבעות בדיוק).
ה-"ארגון חברתי" זה בדיוק "אמון הציבור". אני מעדיף לקרוא לזה "אמון הציבור" כי קיימים גורמים שונים שיכולים להביא לאמון הציבור במטבע, ולכן לא נכון, לדעתי, לתלות את זה דווקא בכוח של הגוף שהנפיק את המטבע. נכון יהיה לומר, שהמערכת החברתית, שעליה בנוי אמון הציבור במטבע מסוים, היא זו שקובעת את מידת השימוש האפשרית בו.
ניסיתי לדמיין מה יקרה אם מחר ארה"ב תתמוטט. נראה לי, שכמות הדולרים (בשטרות ירוקים מרשרשים ממש) בשאר עולם היא מספיק גדולה כדי שלמספיק אנשים יהיה אינטרס שהדולרים הללו ימשיכו לתפקד כהליך סחיר. האם זה יקרה? זו כבר שאלה של פסיכולוגית המונים. הכסף האלקטרוני שהמציאה e-bay משמש היום לעסקאות ש-e-bay לא קשורה אליהם בכלל, והוא הופך נפוץ יותר ויותר באינטרנט. ברור שהוא מבוסס גם על "אמון" הציבור בכך שלא ניתן לזייף אותו בכמויות גדולות. אבל האמון הזה הוא בדיוק מרכיב חשוב באמון הציבור בכל מטבע, שנקבע לא רק מהיכולת לזייף אלא מעוד דברים רבים אחרים.
לגבי ב' 253750
''ניסיתי לדמיין מה יקרה אם מחר ארה''ב תתמוטט. נראה לי, שכמות הדולרים (בשטרות ירוקים מרשרשים ממש) בשאר עולם היא מספיק גדולה כדי שלמספיק אנשים יהיה אינטרס שהדולרים הללו ימשיכו לתפקד כהליך סחיר.''

חולק עליך, הם לא יהיו שווים את הנייר שעליו הם מודפסים. דולרים הם שטרות חוב ואם החייב נעלם, הם אינם שווים מאומה.
לגבי ב' 253751
באמת? יש מוסד רשמי של ממשלת ארה"ב שאני יכול ללכת אליו עם שטר המאה דולר שלי ולקבל את ערכו בזהב?
לגבי ב' 253752
ואם זה* נכון לגבי כל המטבעות, איך ייתכן שמטבע אחד נחלש ביחס לאחר?

* זה - מטבע הוא שטר חוב (נניח לזהב). זה אומר שיחידת מטבע מתייחסת לכמות קבועה של זהב? אם לא, מה זה אומר?
לגבי ב' 253779
ערך של מטבע של מדינה, כמו ערך הבטחה של אדם, קשור ליכולת שלו לקיים את ההבטחה. אין צימוד לזהב, אבל יש קשר לחוסן כלכלי-מדיני: כשהכלכלה משגשגת (בד"כ חופף ליציבות מדינית), למדינה יש יכולת לעמוד בהתחייבויותיה (כלפי מדינות אחרות, גופים בינלאומיים ומשקיעים פרטיים).

במצב כזה, ערך המטבע של המדינה עולה מול מדינות אחרות שמצבן פחות איתן כלכלית.

מקווה שהסבר תמציתי זה מספק.
לגבי ב' 253783
אבל אם צרפת חייבת לגרמניה 100 מיליון דולר, וארה"ב פתאום נעלמת בענן של עשן ? אז זהו, הלך הכסף ?
לגבי ב' 253787
מה פתאום? צרפת לא חייבת לגרמניה 100 מיליון דולר. היא חייבת לגרמניה כ 80 מליון יורו. צרפת לא יכולה להתחייב בשם ארה"ב. מה שכן אפשרי, זה שכל עוד הדולר תקף, צרפת וגרמניה יכולות להסכים שצרפת תשלם בפועל את שווה הערך ביום התשלום בדולרים אמריקניים.
לגבי ב' 253791
אז מה משמעות הביטוי "כל הדולרים בעולם" ? אם דולר נמצא במדינה אחרת, אז ההמרה שלו למטבע מקומי היא עניין מיוחד ? אני מבין אם כך שהדולר שעליו מדברים שמאבד את ערכו הוא כזה שבאמת ארה"ב חייבת למחזיק בו.
לגבי ב' 253794
לדולר אמריקני יש כיסוי רק אם המנפיק שלו (ממשלת ארה''ב) עדיין מסוגל לעמוד בהתחיבויותיו. אם הוא לא, כל הדולרים הופכים לחסרי ערך, כי אין בהם אמון. כלומר, גרמניה תסכים לקבל דולרים מצרפת כי היא יודעת שיש להם ערך בארה''ב, והיא יכולה לרכוש עבורם סחורות ושרותים. אם היא לא יכולה (כי ערך הדולר צולל, בשל מצוקה כלכלית אמריקנית), היא לא תסכים לקבל דולרים מצרפת עבור תשלום החוב הצרפתי, וכל הדולרים שנמצאים בבנקים בצרפת יהפכו חסרי ערך.
נפילת הדולר בהחלט תהווה מכה קשה ליכולת הפיננסית של מדינות שמחזיקות דולרים רבים בידיהן.
לגבי ב' 253798
ההסבר שלך מראה מדוע ערך הדולר יתאפס אם ארה"ב תקרוס, אבל לא ברור לי ממנו בכלל מה פירוש "הדולר נחלש". נדמה לי שזה קשור לכך שאין לי מושג מהי ההתחייבות של ממשלה כלפי המחזיקים בכספה. מהי?
לגבי ב' 253803
אין התחייבות ממשלה היום באופן שתקבלי מטיל זהב תמורת חופן הדולרים שתקבלי. ההתחייבות קשורה בעיקר לשמירת ערך הנייר כמטבע שראוי לסחור בו. כלומר, אם המדינה תדפיס הרבה שטרות (בד''כ כדי לכסות התחייבויות גבוהות כתוצאה מחוב לאומי ענק), ערך המטבע ירד (קוראים לזה אינפלציה), וכוח הקניה שלו יחלש. במצב כזה, יבינו הרבה אנשים (אמריקנים, יפנים ומה לא) שפחות כדאי להם להחזיק דולרים, כי ממשלת ארה''ב לא עומדת בהתחייבות לשמור על ערך הנייר שברשותם, וימהרו להיפטר מהדולרים האלה ע''י רכישת מטבעות או פריטים יציבים יותר. אם הממשלה לא תתעורר בזמן להגבלת כמות הדולרים (ע''י הטלת מיסוי לצמצום כמות הכסף בשוק מחד, והפרטה חריפה להפחתת המנגנון הממשלתי מייצר הגרעון מאידך), עלול להתרחש סחרור אינפלציוני בשל הגברת כמות הדולרים המוצעים למכירה, ולקריסת המערכת המוניטרית (העולמית, כנראה, במקרה של התמוטטות הדולר).
לגבי ב' 253784
שטרות חוב (כסף) של מדינה אכן התייחסו לתקן הזהב עד לשנות העשרים של המאה הזו (בארצות הברית, למשל, היה כיתוב "ניתן לתשלום בכסף (המתכת) לפי דרישה"), אך כמעט בכל המקרים הכסף התנתק מתקן הזהב עד סוף מלחמת העולם השנייה (וחלק מהמדינות אף לא החל את דרכו עם צמידות לתקן זה).

עקרונית, מעמדו של הכסף כשטר חוב (IOU) הניתן להמרה לערך אחר (כמו מתכת יקרה) עדיין נשמר באופן נומינלי, אך בפועל ברוב המקומות ניתן להמירו רק לערך מטבעי אחר. כלומר, במקום הצמדה לערך של מתכת יקרה הוא מושווה ומומר בערך של מטבע אחר. כלומר, זהו שטר חוב שאין אפשרות לפרוע אותו וערכו נקבע על פי מידת האמון היחסי (בהשוואה למטבעות אחרים) שרוחשים לו המשתמשים בו.
אזהרה: הודעה מבולבלת לפניך 253792
מה פשר "אמון" זה?
כאשר ערך הדולר יורד ביחס לשקל, פירושו של דבר הוא שהאמונה הכללית בסבירות קריסתה של ארה"ב כגוף יצרני עולה ביחס לאמונה בסבירות קריסתה של ישראל כגוף כזה?(מובן שלא - אבל מה כן?) האם יש בכלל קשר בין יצרנות של מדינה (בהנחה שיש ל-"יצרנות" משמעות שאינה תלויה בהגדרה של "כסף") לבין ערך המטבע שלה?

שאלה שעשויה להבהיר לי דבר או שניים: תחת ההנחות (המופרכות מראש):
(1) אין מדינות.
(2) אין גופי רגולציה בכלל.
(3) כל המשאבים-הטבעיים זמינים בשפע (לא קיימת נקודה ארכימדית טבעית של ערך).
איך אפשר היה לעבור מ-"מצב-טבע" של סחר חליפין לכלכלה המבוססת על כסף?

ככל שהזמן עובר, ההבנה שלי הולכת ופוחתת. בהתחשב בעובדה שהתחלתי מאפס, מצבי רע. אם השאלות שלי מרגיזות בבורותן, סליחה.
אזהרה: הודעה מבולבלת לפניך 253799
כסף אינו קשור למדינה. הוא פשוט אמצעי נוח שמאפשר לי לקנות קוטג' בסופר בלי להביא את העז מהבית כתשלום. הוא סוג של התחייבות.
כפי שציינתי בתגובותי ללחוע"ד, יש קשר הדוק בין יכולת פיננסית של גוף לעמוד בהתחייבויותיו לערך המילה (הכסף) שלו. מאחר ואיתנות פיננסית נובעת מכוח ייצור סחורות ושרותים נדרשים במדינה, הרי שערך המטבע נגזר מכוח ייצור זה (שמהווה מדד ליכולת העמידה בהתחייבויות).
כסף אינו קשור בהכרח למדינות, למרות שכיום הן המנפיקות הגדולות שלו (רגולציה כבר אמרנו?). כסף יכול להיות הנקודות בכרטיס האשראי שלך, התלושים לחג ממקום העבודה, נקודות "הנוסע המתמיד" בחברת תעופה, ועוד הרבה דוגמאות אחרות פרטיות. בעת המשבר ב 29 למשל, כשהיתה מגבלת כסף חריפה בארה"ב, התפתח באופן פרטי במקומות מסויימים בארה"ב מטבע תחליפי בדולר, שהיווה אמצעי תשלום לכל דבר לצורך ביצוע עסקים עד שמספיק דולרים חזרו למחזור.
בקשה קטנה 253814
טוב מכיון שזו הפעם השנייה, אני רוצה לנצל במה זו כדי לשטוח בקשה קטנה בפני באי האתר:

"לא חרדי" או "לא עורך-דין", אם אפשר. רק בבקשה לא לחל"ע, או כל ואריאציה דומה שנשמעת כמו הקול שמשמיע בבוקר חבר טוב שלי, שמעשן בערך קופסא-קופסא וחצי של נובלס ליום כבר עשר שנים.

בתודה מראש.
בקשה קטנה 325353
נראה לי שאתה שוגה פונטית, אולי בגלל הדמיון הויזואלי למילה ליחה; הקול שהוא משמיע דומה יותר לחחחרררקקק.
חוץ מזה, עשר שנים זה כלום. בקושי חררקק.
אזהרה: הודעה מבולבלת לפניך 253817
אם "כל המשאבים-הטבעיים זמינים בשפע", מי צריך בכלל כסף? אפילו סחר חליפין אי-אפשר לקיים: כשנרצה גבינה צהובה, ניגש לעץ המתאים ונקטוף נתח של גבינה צהובה. נרצה סוודר - נקטוף סוודר.

אם סוודרים וגבינה צהובה אינם זמינים, ואני מוכשר יחסית בטווית סוודרים (סריגה? אריגה? מה שלא עושים בשביל לייצר סוודרים), יהיה לי כדאי להכין כמה סוודרים עודפים ולהחליף אותם בגבינה צהובה ביום השוק (החופשי) הבא.

רק כשיש משהו שאנשים רוצים והוא אינו זמין בשפע - אז המצרך הזה יכול להפוך לבסיס ("כסף") של הכלכלה. למשל, אם הרבה אנשים רוצים זהב (טוב לתכשיטים, ומוליך מצויין) והזהב לא מתגלגל ברחובות, אפשר יהיה להחליף סוודרים וגבינות בכמות מוסכמת של זהב. תוך שנה מישהו כבר יכתוב מסה על מקורו של עושר העמים.
כלכלה 101- 256479
קיוותי לחשוב על זה קודם, ורק אח"כ להגיב - אבל החלק הראשון התגלה כבלתי ישים.

נקפיא לרגע את העולם.

נשיג רשימה של כל המוצרים והשירותים בעולם (למשל: מדפי זהב).

נבחר שרירותית פריט מהרשימה, ועבור כל פריט אחר מהרשימה (שעדיין לא הושווה איתו) נשאל כמה ממנו כדאי לי להחליף תמורת הפריט שבידי (למשל: כמה ביקורים של אינסטלטור שווים עבורי תפוז אחד? כמה חלקי חילוף לרחפת שווים עבורים תפוז אחד? וכו'). ה-"כדאיות" כמובן כוללת באופן מובנה את ההיצע הזמין לאדם המדרג.

כעת נטיל על כל אדם בעולם לעשות את אותו הדבר, ונמצע את התוצאות. נקבל רשימה כזו:

1 תפוז - 3 אינסלטורים (בממוצע), 5 רחפות (בממוצע), 0.5 ארנבות (בממוצע) וכו'.....

(עצם המיצוע מכיל באופן מובנה את הביקוש).

נחפש ברשימה את הפריט שערכו הקטן ביותר (מסטיק בזוקה), ונקבע את ערכו כ-"נקודה" (אפשר להכפיל הכל בקבוע). בכך קבענו את מחירו (בנקודות) של כל דבר בעולם, בלי שחיפשנו משהו שאנשים רוצים והוא אינו זמין בשפע.

נחלק לכל אדם "נקודות", לפי סך הרכוש שבידיו וערכו על סמך הרשימה, והרי לנו שיטת מסחר המבוססת על כסף. כל מה שצריך הוא להבטיח שאדם לא יוכל לזייף את מספר הנקודות שבידיו (כלומר אין שום טעם להתייחס למטבע כאל "שטר התחייבות", רק האמינות משנה).

נפשיר את העולם, ו...מה?

הרשימה הוכנה על סמך מידע חסר של האנשים. נניח שאין בעולם סוודרים, אבל הרבה אנשים רוצים אותם. נקבל למשל: סוודר = 100, אבל צמר שווה אולי רק 10 נקודות. כל עוד מצב כזה מתקיים, אנשים יעדיפו לקנות צמר ולסרוג סוודרים מאשר לקנות צמר ולסרוג גרביים (15 נקודות). בסופו של דבר, אם נכין את הרשימות האלה שוב ושוב, המצב יתכנס (באמת?) לכך שערכו של כל מוצר יהיה שווה כמעט לערך חומרי הגלם שלו. את ההפרש נגדיר בתור "ערך העבודה". בעולם מושלם לעבודות קשות יהיה ערך גבוה, ולעבודות קלות יהיה ערך נמוך. "קשה" ו-"קל" מייצגים שקלול בין פיזור הכישרון הטבעי באכולוסיה, לבין מידת המאמץ שנדרש לעסוק באותה עבודה עם מידת-כישרון קבועה כלשהי. בכך גם סביר שהגדרנו באופן טבעי "אנשים ששווים יותר" (כאלה שכישרונם נדיר ורב-ערך, ובלעדיו קשה מאד לעבוד בעבודה עבורה הוא דרוש).

עוד נקודה: הערך האישי, בשיטה החדשה, שונה מהערך האישי בשיטת החליפין. כעת "תפוז" לא שווה לפי טעמו או שימושו בעיני, אלא לפי ערכו המשוקלל בעיני כולם. אפשר לראות בכך "כפיה של אלטרואיזם" (עכשיו כדאי לי לייצר דברים שטובים לאנשים אחרים), אבל יש בזה משהו גם משהו מעוות שקשה לי להניח עליו את האצבע.

אפשר להבין, תחת המודל הזה, איך מטבעות נחלשים אחד ביחס לשני אם מתייחסים למדינות כיחידות כלכליות סגורות. אם הן לא (והן לא) זה יותר בעייתי, ובכל מקרה - כל העניין עדיין נראה לי דמיוני מידי.

מעניין גם איך משתקלל ערך ספקולטיבי של מוצרים ושירותים.

כמות ההנחות המופרכות בעליל בתיאור לעיל אינו בר מניה (כלומר: לא הצלחתי לספור): יש בכלל פונקציית ערך אישי עיקבית לכל אדם? והמיצוע שתיארתי משקף משהו? נראה לי גם שהפער בין הערך-הממוצע (ה-ערך) לבין סט הערכים האישיים השונים (בהנחה שבכלל יש כאלה) מכניס המון רעש וחוסר יציבות למודל.

לסיכום: עדיין אין לי מושג איך זה בדיוק עובד.

ונקודה אחרונה, קשורה רק למחצה: התקדמות הטכנולוגיה מובילה בברור לעתיד בו פחות ופחות אנשים ידרשו כדי ליצור את כל-מה-שצריך-לייצר. המסקנה שלי: ריכוז כל התוצרת בידי קבוצה קטנה יחסית של אנשים (זו שמיצרת...). בינתיים, כך נראה, אנשים מייצרים דברים-שלא-צריך-לייצר ומשכנעים אנשים אחרים שיש להם ערך, וכך הייצור נשאר יחסית מפוזר. אנסה להצמיד לכל זה תיאור ערכי. הנה: "רע".
כלכלה 101- 256512
איפה להתחיל? פרט לאי-אילו הבדלים, את מתארת את העולם שלנו לא רע. במקום רשימת הערכים היחסיים של מוצרים (שממילא מתעדכנת כל הזמן), אנחנו פותחים חנויות מכולת ונותנים לאנשים להכנס אליהן ולהחליט אם הם קונים וופל ב- 2.99 או לא. זה תחליף לא רע לבירור הערך המוחלט של וופל (ביחידות של מסטיק בזוקה), כי אם בעל המכולת לא יצליח למכור מספיק וופלים, הוא יוריד את המחיר ל- 2.79 (או יודיע לספק שילך לסרוג סוודרים).
התהליך הזה מקפץ עבור רוב המוצרים (במקום "מתכנס") סביב הנקודה שבה ערכו של כל מוצר שווה למחיר חומרי הגלם בתוספת העבודה, אבל אין שום סיבה שהעבודה תהיה זניחה בחישוב הזה.
מה היתה השאלה?
כלכלה 101- 256759
"מה זה כסף?".

כל שכתבתי בוסרי בברור, והורכב בעיקר מהתחלות-של-הבנה לגבי נושאים שהוזכרו כאן רבות לאחרונה (יש אנשים ש-"שווים יותר", מטבע אינו שטר התחייבות) ותהיה מרכזית אחת: אם תיארתי את המודל המקובל, אפילו רק בקירוב...למה משתמשים בו? הוא נראה לא נכון.

אבל אני לא ממש מצפה לתשובות, מלבד "כשתגדלי, אם תרשמי לפקולטה לכלכלה, אולי תביני". תודה רבה לך על הסבלנות, באמת.
כלכלה 101- 256762
1. לפי התגובות של גיל לדרמן, נראה שהדבר האחרון שאת צריכה לעשות כדי להבין כלכלה הוא ללכת לפקולטה לכלכלה.
(הפסקה לפרסומות: במחלקה למתמטיקה של בר-אילן יש מסלול לתואר שני במתמטיקה פיננסית. כל מה שרצית לדעת על תמחור אופציות ולא העזת לשאול).

2. כדי לשפר את המודל שלך, אני מציע לוותר על הקפאת והפשרת כדור הארץ. קחי את המצב הנתון (בכל מוצר יש מוכרים וקונים, והם קובעים לעצמם את מחיר המכירה או הקניה), ונסי להבין אילו גורמים משפיעים עליו. למשל, עודף של מוכרים על קונים במחיר מסויים יגרום לתחרות בין המוכרים, וכך לשיפור המוצר או הורדת המחיר; ולהיפך. בדרך כלל מערכות נוטות להתייצב במקומות שבהם הכוחות הפועלים עליהן מתאפסים.
בכל המערכת הזו, הכסף הוא רק אמצעי לשקלול כמות הסחורות שאדם מחזיק (מה שמחייב הגדרה כלשהי של מושג הקנין). פעם כסף היה שטר התחייבות לספק זהב בכמות מסויימת (אבל שווי הזהב ביחס לסחורות שאפשר לאכול לא מוכרח להיות קבוע); המצב היום אינו רחוק מזה: שטר כסף הוא מדד ליציבות המשק של המדינה שמנפיקה אותו, המתחשב בריבית שאנשים (ובפרט הבנק המרכזי) מוכנים לשלם למי שמלווה להם ממנו. הריבית הזו ("הריבית המוניטרית") היא הכלי של בנק ישראל לגרום לאנשים לחשוק בסחורה הקרויה "שקל", וכך להעלות את (או לשמור על) ערכה ביחס למטבעות אחרים.
אזהרה: הודעה מבולבלת לפניך 253930
הדברים אינם מתרחשים באופן קיצוני כל כך. כשהשקל מיוסף ביחס לדולר, הדבר מעיד בסך הכל על כך שיש יותר אנשים הרוצים למכור את הדולרים שלהם ממספר האנשים המעוניינים לקנות אותם. כך נוצר יתר היצע על הביקוש, והמחיר יורד (כי כאשר מחיר המכירה של הדולר נמוך יותר, הוא הופך אטרקטיבי ליותר קונים).

התהליך הזה אינו קשור ברמה המיידית ביותר לאמון בחוזקת ממשלת ארצות הברית (ייתכן והמוכרים סתם מעוניינים להפטר מהדולרים שברשותם) אבל בהקשר הרחב ולאורך זמן הוא כן קשור למידת האמון בחוסנה של כלכלת ארה"ב. לדוגמה, אם הכלכלה האמריקנית צומחת במהירות, יהיו כאלו שיעדיפו במצב כזה לקנות דולרים.

לגבי שאלתך איך אפשר לעבור מ"מצב-טבע" של סחר חליפין לכלכלה המבוססת על כסף – התשובה פשוטה: מישהו יטבע כסף (במצב ראשוני, מטבע העשויה מתכת יקרה יותר או פחות) או פשוט ישתמש בגושי מתכת יקרה סתם (למשל, ריבוע כסף או זהב).
אם לאנשים יהיה אמון בכסף שיצא ממטבעתו (בשלב הראשוני, אמון זה יתבטא בכך שהם יסמכו על כך שהמטבעות אכן מכילים את החלק המוצהר של המתכת היקרה) הם ישתמשו בו כחלופה מוסכמת לסחורה ממשית.
דוגמה טיפוסית לסיטואצית אמון כזו בעולם העתיק היא מטבעות האימפריה הרומית. בשלב מסויים, בגלל מצוקה באוצר האימפריה, החלו הקיסרים (וגם שליטים מקומיים) לטבוע מטבעות שאחוז המתכות היקרות בהן הלך והדלדל. במקביל, קטן גם האמון במטבע אצל תושבי האימפריה והתרחש פיחות מתמיד בערכו (במלים פשוטות, אינפלציה).
אזהרה: הודעה מבולבלת לפניך 253945
כתבה עדכנית בנושא החלשות הדולר, להמחשת הקשר בין פעילות כלכלית במדינה להערכת המטבע שלה:

בלי קשר לכלום 254016
לעוד מישהו נמאס מה-TinyURL הזה?
כשאני לוחץ על קישור, אני רוצה לדעת לאן הוא מוביל.
למשל, במקרה הזה, ל"דה מרקר":
מהי התועלת בכך, בעצם? קשה לכם להדביק את הכתובת? בא לכם לחסוך לאייל ביטים על השרת?
היישום הלגיטימי היחיד שאני יכול לחשוב עליו לשיטה הזו הוא בעיתונים מודפסים.
בלי קשר לכלום 254028
לא רק.
<אזהרת גיקים>
הביטוי הרגולרי שמתאר מהו קישור חוקי הוא מאד מסובך, ככל הנראה, ועל כן לעיתים הקישור, במיוחד אם הוא ארוך וכולל תוים לא-סטנדרטיים עלול שלא להיות מוצג על ידי מערכות שונות בצורה נכונה.
</אזהרת גיקים>
TinyURL מבטיח שהקישורים לא ישברו או יהרסו בשום אופן.
בלי קשר לכלום 254034
אם כבר גיקים אז עד הסוף: איך האתר עושה את זה? הוא מייצר אקראית כתובת אוטומטית בכל פעם שמכניסים לו כתובת (בלי חשיבות למה הכתובת, אלא רק לזמן שבו הכניסו אותה), או שהוא מפעיל פונקציה כלשהי (גיבוב?) על הכתובת שהכניסו לו כדי שתהפוך את הכתובת הארוכה לקצרה? אם זו האפשרות השנייה, זה מעניין מאוד.
בלי קשר לכלום 254036
לא יודע.
<אזהרת גיקים>
אני יכול לראות יתרון לפונקציית ערבול (זמן שליפה). עם זאת, אם מאחסנים את מחרוזת המפתח ב-Trie אפשר להגיע לזמן חיפוש קבוע לכל צורך מעשי, לדעתי.
</אזהרת גיקים>
בלי קשר לכלום 254401
<למה סגרת את אזהרת הגיקים?>
(ולפני שכותבים <אזהרת גיקים>, לא צריך <אזהרת גיקים>?)
למה Trie כשאפשר hash? אתה לא צריך להדפיס רשימה אלפביתית שלהם, אני מניח.
בלי קשר לכלום 254406
העדפתי Trie כי לא היה לי רעיון לפונקציית ערבול עבור URL, אז אני יכול ליצר מפתח (פשוט את הבא בתור ב-Trie) ולהשתמש בו. זה פחות טוב מבחינת ביצועים?
בלי קשר לכלום 254509
על קצה המזלג, מה זה Trie?
בלי קשר לכלום 254520
(תנאי מוקדם כדי להבין הסבר זה יש להכיר את המושגים "מצביע" ו"מערך" בתכנות)

Trie הוא מבנה נתונים שבנוי כך:

הצומת הראשון מצביע אל מערך שמכיל את כל אותיות האלפבית של המפתח של המידע. כל איבר במערך, בנוסף לכך שהוא מכיל אות כלשהי (נסמנה a), מכיל גם מצביע למערך נוסף בעל אותו מבנה (שמאותחל ל-null - "כלום"), ומצביע לערך (Value), שמאותחל גם הוא ל-null. המצביע למערך הנוסף אכן מצביע למערך שכזה רק אם הוכנס ערך שהמפתח שלו, במקום המתאים, כולל את האות המתאימה (a). כלומר, עבור הכנסת המפתחות abc, abd ו-abdd נקבל את המבנה הבא:

מצביע לתחילת המבנה - המערך (נסמנו 1).

מערך (1) שמכיל את כל אותיות האלפבית. בתא של האות a המצביע אל מערך נוסף אינו null אלא מצביע למערך (נסמנו 2), כל שאר המצביעים במערך זה הם null.

מערך (2) שמכיל את כל אותיות האלפבית. בתא של האות b המצביע אל מערך נוסף אינו null אלא מצביע למערך (נסמנו 3), כל שאר המצביעים במערך זה הם null.

מערך (3) שמכיל את כל אותיות האלפבית. בתא של האות c המצביע אל *ערך* אינו ריק אלא מצביע אל הערך המתאים למפתח abc. בתא של האות d המצביע אל ערך גם אינו ריק אלא מצביע אל הערך המתאים למפתח abd. כמו כן, בתא זה גם המצביע למערך נוסף אינו null אלא מצביע למערך (נסמנו 4), כל שאר המצביעים במערך זה הם null.

מערך (4) שמכיל את כל אותיות האלפבית. בתא של האות d המצביע אל הערך אינו ריק אלא מצביע אל הערך המתאים למפתח abdd. כל שאר המצביעים במערך זה הם null.

כדי לבדוק אם מפתח נמצא במבנה אתה מטייל לפי אותיות המפתח לעומק (ממערך (1) והלאה), ואם הגעת למצב שאינך יכול להתקדם (כי המצביע למערך הבא הוא null), או שהגעת ליעדך ואין שם מצביע לערך, אזי אין ערך שמתאים למפתח הנ"ל במבנה.

מאד נוח להחזיק בצורה כזו מילון של ערכים, כי כפי שציין ירדן, קל מאד להדפיס אותם לפי סדר אלפביתי - ערוך טיול DFS על המבנה והדפס כל צומת שנכנסת אליו לראשונה ושהמצביע לערך שלו אינו null.
בלי קשר לכלום 254541
מה רע בפונקציית הערבול הסטנדרטית למחרוזות (למשל זו של ג'אווה)?

hash אמור להיות קצת יותר מהיר מ-trie, ובמחשבה חפוזה נראה לי שצורך פחות תקורה של זכרון. פרקטית, שיקול חביב הוא שהרבה שפות או סביבות של תכנות נותנות לך hash מן המוכן, ואילו trie קצת יותר נדיר.

אבל רגע, אם אני זוכר נכון לקח מאיזשהו קורס, מה שנכון למבני נתונים בזכרון גישה אקראית, לא בהכרח נכון לנתונים בדיסק - שם יש שיקולים של גישות סמוכות וכאלו, מה שעשוי להיות רלוונטי לאתר מבוקש כמו tinyurl.
בלי קשר לכלום 254553
נזכרתי למה Trie. כי המפתח שאני רוצה לייצר צריך להיות גם קריא לדפדפנים (שכן זו הרי הבעיה שרצינו לפתור - קישורים ש"נשברים"). Trie, עם האלפבית המוגבל שלו, מתאים למשימה - אני מגדיר מהו האלפבית, ואני אגדיר כזה שמכיל רק אותיות מתאימות. עם זאת, ברור שאפשר בקלות להגדיר פונקציה חד-חד ערכית פשוטה גם על התוצאה של פונקציית הערבול הסטנדרטית שהטווח שלה הוא מילים מהאלפבית המוגבל הנ"ל.
בלי קשר לכלום 254055
כן, זה עלה גם בדעתי כששלחתי את ההודעה הראשונה, אבל המקרים האלו נדירים למדי, לעניות דעתי, ואפשר לראות שבמקרה הספציפי הזה זהו איננו המצב (משום שהקישור שצירפתי בהודעתי הקודמת פועל ללא בעיות.)

באייל יש בעיה עם קישורים המכילים תווים כגון גרש, פלוס וכו', אך גם את זה ניתן לפתור בקלות יחסית (ע''י החלפת הסימן בקוד שלו), ובמקרים כאלו אני יכול להבין את השימוש בטייני.
בלי קשר לכלום 254094
אני משתמש ב TINYURL מאחר ומס' פעמים בהם הפניתי לכתבות ב THEMARKER הקישור לא יצא טוב, ולא טרחתי לנסות בלי הפעם.
אני מצטער אם ה reroute לאתר THEMARKER גרם לך עוגמת נפש, ואשתדל לבדוק את הקישור לפני ההעברה ל TINYURL בפעמים הבאות :-)
''המאה הזו'' 253804
באיזו מאה אתה חי?
לגבי ב' 253832
מעניין לציין כי המטבע הבריטי נקרא Pound Sterling - כאשר "Pound" היא יחידת משקל, ו-"Sterling" הוא סוג של כסף (המתכת). או במילים אחרות, "שקל כסף".
לגבי ב' 253780
כמדומני שארצות-הברית הייתה צמודה באופן כלשהו לסטנדרט הזהב עד שנת 1971 ועד אז הדבר היה אפשרי בהחלט. היום, כמדומני, לא.

אבל זה בצד הדברים, שכן שטרות חוב בדרך כלל אינם נפרעים בזהב אלא בשטרות חוב חדשים (שכן המערכת ממשיכה לפעול). עדיין לא הזדמן לנו לראות מה קורה כשמדינה גדולה (מבחינת הון כספי) פושטת רגל, אבל מדוגמאות של מדינות קטנות יותר שפשטו רגל שטרות החוב שלהן מתאיינים.
לגבי ב' 253772
פרו? אתה בטוח? בפרו ובבוליביה הסתובבתי כשבעה חודשים. בפרו לא זכורה לי שום בעיה (לפחות לא נפוצה במיוחד) של סולים מזויפים. בבוליביה הבעיה דווקא קיימת, ויש רגישות גדולה מאוד לעניין (כמו שיכול לספר כל מי שנתקע עם שטר מזויף של 200 בוליביאנוס...)
בכל אופן, באופן נדיר אני נוטה להסכים עם תשובתו של אורי. חתיכת נייר יכולה להוות בסיס איתן ל currency רק אם יש לה גיבוי. לא בזהב בהכרח (אין היום הצמדה של שטרות לזהב), אבל בהחלט בכל הנוגע ללגיטימיות ההנפקה. אני חושב שגם הכסף של e-bay תלוי במידה ניכרת במשטר חברתי שלם אשר הוא חלק ממנו, הכולל את החוק הפדרלי, כלים פיננסיים, ועוד. "אמון הציבור" תלוי בסדר, בחוקי משחק, בהיררכיה ברורה, ובקיומו של פוסק אחרון.
  לגבי ב' • לא חרדי ולא עורך-דין
  לגבי ב' • גיל לדרמן
  לגבי ב' • לא חרדי ולא עורך-דין
  לגבי ב' • גיל לדרמן
  לגבי ב' • לא חרדי ולא עורך-דין
  מי אחראי • גיל לדרמן
  מי אחראי • גיל לדרמן
  מי אחראי • ד''ר בר ביצוע
  מי אחראי • דובר איגוד חברות כוח האדם
  מי אחראי • אורי

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים