 |
טענת המאמר היא שבמדיניות הקבלה לאוניברסיטאות ישנו חוסר שיוויון מובנה התלוי בכסף אותו צריך לשנות.
הוא מדבר אך ורק על הפקולטות המכשירות אנשים להיות בעלי מקצועות חופשיים ולא על מסלולי המחקר.
הטענה שלו היא שציון התאמה גבוה לא בהכרח מעיד על קושי, אמנם יש מתאם מסויים אבל בבסיס העניין עומד עקרון ההיצע והביקוש, נניח לדוגמא שסף הקבלה ללימודי משפטים הינו 700, לפני 10 שנים הוא היה 600 (סתם לצורך הדוגמא), רמת הלימודים לא השתנתה דהיינו אנשים עם ציון התאמה 600 אמורים להתמודד בכבוד עם המקצוע.
אם כך, מדוע לא לפתוח את הרישום על תנאי סף מעט נמוכים יותר ועל ידי כך לאפשר לאוכלוסיות יותר הטרוגניות להתקבל?
כמובן שאין מדובר על ביטול תנאי הסף ועל כן הציניות לא הייתה במקומה.
השאלה הנשאלת היא איך זה קשור לכסף ?
ובכן לדעתי התשובה ברורה, נניח לצורך הדיון שמערכת החינוך הממשלתית "מייצרת" אנשים בעלי רמת השכלה שווה, אנשים עשירים מסוגלים להשקיע בחינוך הילדים כסף רב אותו לא מסוגלים אנשים עניים להוציא למטרה זו, בייחוד אנשים המשתכרים משכורת מינימום.
נניח שברגע הרישום, לעני ולעשיר יש אותו ציון התאמה שהיה מספיק לפני 10 שנים להתקבל לפקולטה למשפטים, בנקודה זו משקיע העשיר 5000 ש"ח (כלאחר יד) ונרשם לקורס פסיכומטרי ואח"כ משפר בגרויות במתמטיקה (שקשורה לעריכת דין כמו מחט ל$%@) ומעלה את ציון ההתאמה שלו.
והעני ?, בשביל 10000 ש"ח הוא צריך לחסוך 3 שנים אז מה הוא יעשה ? יוותר ? יחכה לשנה הבאה ? אולי ילך לעבוד בבניין? אם נניח העשיר היה נדחה למרות ששיפר את ציונו והעני היה מתקבל, לא קרה אסון, שניהם מספיק מוכשרים לסיים את המסלול (כי כאמור שניהם עברו את תנאי הסף), העשיר להבדיל מהעני היה הולך ולומד עריכת דין באחת מהמכללות הרבות שקמו תחת כל עץ רענן במחיר כפול השווה לכל נפש ובא לציון גואל.
והמסקנה היא שעל ידי מתן אפשרות לאוכלוסיות רבות יותר להגיע להשכלה אקדמית ניתן לשפר את הרמה הכללית של האוכלוסייה, וזה נעשה על ידי אמצעים ש"מבטלים" או "מצמצמים" את חוסר השיוויון הכלכלי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש