 |
"מנהלי המוזאונים אינם אידיוטים. תערוכות אלו מזרימות כסף למוזאונים ומאפשרות תמיכה באומנות שעונה על הקריטריונים שמחבר המאמר הציג (ושגם אני מקבל)"
לא נכון, למעשה. הפרובוקציות הילדותיות האלה שחקו את עצמן כבר לפני עשרים שנה בערך והיום, תערוכה פיגורטיבית זוכה בדרך כלל לכמות מבקרים גדולה פי כמה וכמה מזו של תערוכה קונספטואלית/מופשטת/מולבשת למחצה. אם תבחן את הלהיטים מבחינת קהל המבקרים בשנים האחרונות הם היו תערוכות נודדות של מבחר מיצירות של אמנים פיגורטיביים או תערוכות של יצירות פיגורטיביות. היה מאלף לראות, לדוגמה, את התערוכות של דודו וקשטיין (נדמה לי) ומאיר פיצ'חזדה שהוצגו זו לצד זו במוזיאון תל-אביב באחרונה. האחת הייתה פקוקה מרוב מבקרים. לשנייה הגיעו רק אנשים שתעו בדרך לפיצ'חזדה.
הקהל פשוט התעלם מהפרובוקציה האינפנטילית והדוחה של וקשטיין – אם משום שלא הבין אותה ואם משום שעל דרכו של וקשטיין לתהילה עמד חוסר כשרונו – ובחר לצבוא על פתחי פיצ'חזדה, גם כאן תוך התעלמות מהאיכויות שהיו לתערוכה (אישית, הייתי נבוך למדי לראות את האטיודים הילדותיים שלו והבדים עם אפס חוש קומפוזיציה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש