 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה מלכתחילה התאור המילולי הוא יותר בסיסי/מתבקש מהויזואלי? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שוב ושוב את שאלתך ולא הבנתי אותה. יתכן שאני קצת סתום, יכול להיות שהיא בכלל לא הופנתה אליי ולכן אני גם לא אמור להבין אותה אבל, בכל זאת, הייתי שמח להבין למה אתה מתכוון, באיזה מובן בסיסי/מתבקש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ונשאלת השאלה, בהינתן התיאור המילולי, מה מוסיף המימוש שלהן בחומר" לפני ההבהרה של ירדן, שהדגישה את האקטואליות של "בהינתן", פשוט לא הבנתי למה לא להפוך את המשפט, ולהתייחס למימוש בחומר בתור הדרך המתבקשת בעיני האמן להתבטא, ולמלל כמיותר. הרושם הזה היה מבוסס גם על "למה, למשל, לא להביע את המסר בדרך המקובלת במין האנושי לשם כך, והיעילה כל כך - מילים?" 1 (תגובה 262475). שלא מתייחס למלל כתוספת נתונה, אלא כהמלצה לכתחילית לאמן. אגב, תשובה אפשרית היא שאוצר מילים אישי (של האמן) נוטה (?) להשאר סתום ובלתי מרגש עבור צופה פסיבי, וגם פשוט להמריץ פחות אנשים להגיע ליצירה ו"לצרוך" אותה, ביחס לפעולות פרובוקטיביות כמו של מאנצוני ודושאן 2,4. 1 "אבל על זה בוודאי אפשר להתווכח." אם הציטוט הזה היה נשאר בגוף הפסקה, הייתה בה יותר מדי אינפורמציה. 2 ויש לזכור שהשאלה "מהי חוויה אסטתית?" נשארת פתוחה באותה תגובה. אולי ניתן להכליל את הריגושים הנוספים האלה בתשובה לה 3. 3 עוד אגב, נדמה לי ששתי ההצעות של ירדן, לבטא מסרים במילים ולמדוד איכות אסטתית-ויזואלית כאינפורמציה, מקרבות את שני הסוגים, אולי יותר משהתכוון כשויתר על השאלה מהי אמנות. 4 5 ואם הפעולות פשוטות מספיק ("ענייניות", אם אתה רוצה. איזה דיון משונה- בכל הקשר אחר הדרישה הזאת הייתה מתקבלת בברכה...) המסר יעבור גם ללא בילבול. 5 מצטער על הבאלגן 6. 6 ותודה על הדגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, חיכיתי שמישהו יגיד כבר שההצעה שלי להסתפק בתיאור המילולי היא לא טובה, כי התיאור המילולי לא נותן חוויה אמנותית מספיקה. אז זהו, שאם כך - ואם, כמו שאני מנסה לטעון, החוויה החזותית בהרבה מהמקרים לא מוסיפה על התיאור המילולי - אולי פשוט אין כאן יצירה טובה מספיק, ואין מה לעשות. אני מודה שבעצם ההצעה שלי להסתפק במילים היא כוזבת: אני מניח שמי שכשרונו הוא לגרום לחוויה אמנותית באמצעות מילים, יהיה משורר או סופר. הפואנטה של ההצעה הזו היא כשלב בנימוק למה יצירה X אינה אמנות טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני האלמוני. האייל ניגוח מתבייש אז הוא ביקש ממני להגיד לך שגם תיאור מילולי הוא פעולה יצירתית ומבוססת דימויים, ולכן לא ניתן להתייחס אליו כאל פעולה מתמטית שיש לבצע על יצירות ויזואליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא יותר בסיסי/מתבקש, אלא שכפי שחזרתי ואמרתי, הוא ממילא נמצא שם בנוסף; ליצירה החזותית אין קיום ללא התיאור המילולי, ולתיאור המילולי יש קיום בלעדיה (רודי שכנע אותי שקיום פחוּת; אני נסוג מהביקורת על היצירה. אבל עד להודעה חדשה, הביקורת שלי עדיין בתוקף כלפי היצירת עם שני השעונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שפכתי כמה מילים בתגובה 263939. 2. אה 1. אין לי מה להגיד על השעונים, אבל להגיד שההפרש בין התיאור למימוש של המטפורה עם הסוכריות הוא "פחיתות" זה בערך כמו להגיד אותו דבר על ההפרש בין התגובות בYNET לתגובות באייל. 3. זה כבר עלה בדיון, אבל אני לא מבין את גבולות הטקסט החיצוני ליצירה שאתה מרשה: קודם "אני נוטה "להרשות" הסתמכות על הקשרים רחבים ותולדות האמנות" (תגובה 262522) ועכשיו אתה נרתע מכמה פרטים ביוגרפיים של האמן. אתה לדרג (או משהו אחר) את המעמד של כותרת (כמו ב: http://stage.co.il/Stories/269253), שם האמן ופירוט החומרים והטכניקה? (אתה יכול לדבוק ב"יש קיום ללא", אבל אז חוזרים לאקראיות הסובייקטיבית של החוויה, ואם מצמצמים אותה יותר מדי, נראה לי שמגיעים למסר נטו.) 4. אם אנחנו כבר מציעים לאמנים באילו מדיומים ליצור, אולי ניתן להחליף חלק מההסברים בשילוב של היצירה כחלק מסדרה. 1 אוף, כבר פעם שניה שאני מפספס אבחנות בסיסיות בתגובות שלך. זה גורם לי להרגיש כ"כ לא איילי :-( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. כן, אני דבק ב"יש קיום ללא". וכפי שדנתי בפתיל עם יהונתן, (תגובה 262724) אני חושב שבמובן רלוונטי החוויה היא לא אקראית סובייקטיבית. זה לא כל כך משנה; אני הרי לא בא למדוד או לדרג חוויות, אלא רק לטעון שיש "מינימום חוויה חזותית" שרק מעליו יש טעם, והרבה יצירות שמוצגות במוזיאונים הן מתחתיו. אם יש חוויה חזותית, אני "מרשה" שהכותרת וההסברים ופירוט הטכניקה יוסיפו; אם לא, אני לא רואה טעם. באשר להקשרים הרחבים ותולדות האמנות, הנחתי שבמקרים מסוימים הם ממש יכולים להיכנס לתוך החוויה החזותית הראשונית; מה שהיה לי בראש הוא אפקט התדהמה שהיה אולי לציורים המינימליסטיים הראשונים, עבור צופים שהתרגלו לראות שפע חזותי במוזיאון. אני לא בטוח אם הכותרת ופירוט הטכניקה יכולים להשתלב בחוויה החזותית באופן יסודי כזה, אבל אני פתוח להצעות. ספציפית בנוגע לצילום שקישרת אליו ב"במה", אין לי דעה נחרצת. זה נובע מכך שאין לי דעה נחרצת האם בצילום ללא הכותרת יש ערך. זה נובע מכך שבנוגע לשום צילום כמעט אין לי דעה נחרצת האם יש בו ערך. זה נובע מכך שיש משהו שמביך אותי כשאני צופה בצילומים אמנותיים רבים: אני נוטה להתפעל ולהתרגש מכולם, באופן מאוד לא סלקטיבי. תמיד פיסת המציאות המוקפאת נראית לי מלאת יופי, ואין לי מושג האם זה באמת נובע ממה שהצלם בחר לעשות, או שזה היה אותו דבר עם כל בחירה אחרת שלו1. אז גם הצילום המדובר נראה לי נורא יפה. הכותרת נראית לי לא הרבה יותר מהתחכמות, אבל כשהיא משלבת בצילום היפה, מתקבלת חוויה עשירה יותר. אם, לעומת זאת, הייתי משתכנע שהצילום כלשעצמו הוא סתם צילום בנאלי וחסר ערך של דייגים עם נצנוץ אורות על המים, אז הייתי חושב שעם הכותרת מדובר בהתחכמות טפשית. 1 ורק בצילומים אמנותיים: לא בצילומי תיירים, לא בצילומים משפחתיים ולא בצילומים עיתונאיים. יש לי כמה השערות מה הולך כאן, אבל אני לא באמת יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
0 אני לא חושב שאתה יכול לתמוך בטענה בזכות ההתרגשות ה"דומה" מהפתיל ההוא. אפילו אם היית מראיין קבוצה של חובבי סגנון מסויים, אתה מסווג מראש תאורים של ההתרגשות ("התרוממות רוח" למשל) כנובעים מהשלב האסוציאטיבי, שאינו רלוונטי לדעתך. הסיווג הזה דוקא נראה לי סביר, מהסיבה הפשוטה שקשה (אם לא חסר משמעות) לשפוט משהו שלא ביחס למשהו אחר. העניין הוא, שנראה לי שזו החוויה האסתטית הבסיסית (ולא השלב הקדם-אסוציטיבי, שהוא אולי מושג פיקטיבי ומכליל שנועד לקטלג מספר חוויות כאלה. כמובן שאתה לא יכול לנתח את מכלול האסוציאציות שהביאו להתרגשותך מיצירה מסויימת, קל וחומר מספר מכלולים כאלו המתאימים למספר יצירות.) 1. עכשיו, החשיבות של זה היא עניין ה"מכוונות והשיטתיות" (שהוא עוד תנאי שאתה הצבת), ונדמה לי שלכך התכוון גם יהונתן ב"אמנות [טובה] היא תקשורת": אמן טוב הוא אמן שמביע רעיון או חוויה אישית (להלן מושא), בצורה שמבוססת על ניתוח שעשה: א. לעצמו, בו בירר את האסוציאציות שגרמו לו לחשוב/לחוות את המושא שלו בדרך שבה הוא חשב/חווה אותו, ולבדוק דרכים אלטרנטיביות לכך. ב. לצופיו, בו בירר את האסוצ' שיש להם שיגרמו להם להבין או אפילו לחוות בעצמם את המושא. כאשר לאחר הניתוח הוא כמובן משלב ביצירה טריגרים לאסוצ'. כל זה במסגרת הנוחה שהבאת לדיון: תנאי הכרחי ולא הגדרה. אני שם לב עכשיו שאין לכל הספקולציה הזאת הרבה קשר לפתיל הנוכחי. אחרי יומיים של מחשבה, אני כבר לא מצליח לקשר שתי מחשבות ביחד. אולי יהיה נחמד אם אתה תתחיל לשאול את השאלות. 0 אגב, מישהו יודע מה עם אביב? 1 נראה לי שזה יכול גם להסביר התפתחויות בטעם האמנותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איפורמציה ללא פוטנציל חוויתי. גם מספר אקראי יכול להזכיר לך את הטלפון של החברה לשעבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |