בתשובה להאייל האלמוני, 08/12/04 13:03
כדי שהדיון יתחיל לזוז ... 267486
זו בהחלט בעייה. אני רק לא חושב שיש לה קשר לאמא עובדת לא עובדת. הייתי רוצה לאמר שיש יותר סיכוי שזה יקרה כשאמא עובדת אבל זה לא נכון.
אני גם לא חושב שזה קשור למספר ילדים.
כדי שהדיון יתחיל לזוז ... 267493
מדובר בסגנון חיים שבו מטלות משק הבית מעסיקות את האשה שעות ארוכות ביום - וזה, כך נראה לי - *כן* קשור בגודל המשפחה, וזה גם מהווה גורם בשיקול האם לצאת לעבודה או לא. אי אפשר להפריד בין הגורמים האלה, המהווים, עפי"ר, עסקת חבילה.
כדי שהדיון יתחיל לזוז ... 267496
השאלה של תשומת לב לילדים תלוי ברצון של ההורה יותר מאשר בזמן שיש לו. הורה שאין לו סבלנות אליהם ימצא לו עיסוקים אחרים והורה שיודע שזה חשוב ידאג לפנות זמן לעניין, למשל על ידי הוצאת הטלוויזיה מהבית.
כדי שהדיון יתחיל לזוז ... 267507
ריבונו של עולם, על מה אני מדברת ועל מה אתה מדבר. במשפחות שאותן תיארתי לא רואים טלויזיה! הטלויזיה היא "חזיר בבית"! - ובכל זאת הילדים אינם מקבלים תשומת לב ראויה, וזאת מתוך נורמות חיים ולא בגלל סבלנות או חוסר סבלנות.

הדיבורים על כך שתשומת הלב היא פונקציה של מידת הסבלנות ולא של כמות הזמן הם יפים בתור עקרון אידיאולוגי נעלה. בפועל, באופן מעשי, מה שהדיבורים האלה אומרים זה בעצם - "עשית עשרה ילדים? - יופי, אז עכשיו תעבדי כמו חמור עשרים וחמש שעות ביממה, וגם תמצאי זמן לכל ילד בנפרד, כאילו היו לך רק שניים".

מה אני אגיד לך, זה אולי אפשרי, אבל טכנית - זה קשה, מאוד קשה.
כדי שהדיון יתחיל לזוז ... 267522
רק מהתאורים של ברקת אני מתעייף אני, אז *ממש* לגדל עשרה?
עמותת נפגעי החינוך הפולני 267499
במסגרת עבודתי עם בני נוער נתקלתי בכמה זוגות הורים שדוקא הקדישו לא מעט זמן ומשאבים אחרים לילדיהם, אבל עשו זאת ''תחת הפנס'' ולא היכן שרבצו הצרכים האמיתיים. את השאלה האם היה להם סיכוי כלשהו, אני משאיר למומחים. יש הורים שמצליחים יותר בקטע הזה, אבל אני לא בטוח עד כמה זוג נתון של הורים יכול להשתפר אפילו אם הוא מעוניין.
עמותת נפגעי החינוך הפולני 267563
ארגון חסדי נעמי מוכר, ב 5 שקלים הקלטת, סדרה של קלטות של יחיאל יעקובסון שנותן כמה עצות פשוטות על איך לחנך ילדים. זה מיועד לחרדים אבל כל אחד יכול להנות מזה. אני חושב שעם קצת תשומת לב זה יכול לשפר כל הורה.
עמותת נפגעי החינוך הפולני 267587
אתה יכול לתת כמה עצות לדוגמא, סתם שנדע אם שווה להשקיע את הכסף?
עמותת נפגעי החינוך הפולני 267605
א) עשר דקות אחרונות לפני השינה לגמור ברוח טובה, שיר ערש, חיבוק ונשיקה. החוויה האחרונה של היום מועצמת במהלך הלילה וכדאי שהיא תהיה טובה.
ב) עשר דקות אחרונות לפני היציאה לביה''ס בבוקר כנ''ל.
ג) מבחינת משמעת - לדרוש מהילדים מינימום ועליו לעמוד בכל תוקף. כך לא לבזבז אנרגיות על קרבות מתישים ועוד להפסיד.
ד) לא לאמר לילד אלף פעמים כבר אמרתי לך - הפירוש הוא שאני לא מצליח להעביר לך את המסר אבל אני ממשיך לעבוד בשיטה הכושלת הזאת.
ה) להמנע מזלזול במעשים של הילד ויותר חשוב מכך להראות אכפתיות למעשיו של הילד - בעולם המבוגרים. כלומר, אין זה מספיק לאמר לילד שאתה מעריך את זה שהוא מברך, עליך לאמר לדודה (כשהוא לא אמור לשמוע אבל שומע) שהילד שלך מברך. כך הוא מבין שזה דבר באמת חשוב בעולם המבוגרים.

יש עוד הרבה.
שולמית בלנק ואובדן סמכות ההורים 267666
באופן מפתיע, חוץ מעניין הברכה שהוא מיותר לכל הדעות, השאר נשמע בסדר.
ואם זה לא עובד, תמיד יש את http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... ...
צטוטים נבחרים:

ד"ר שולמית בלנק, פסיכיאטרית המטפלת בהפרעות נפשיות קשות של ילדים, יודעת בדיוק מה המקור
לצרותיהם: אובדן הכוח והסמכות של ההורים. מכאן נגזרת שיטת טיפול אגרסיווית ומעוררת מחלוקת
הכוללת משטר נוקשה של סנקציות ואיומים, ואפילו ניתוק זמני של הילד מהוריו. ההצלחות מרשימות,
אבל הוויכוח בעיצומו.

"כל המקרים שנכשלתי בטיפול בהם, ואין הרבה כאלה, היו מקרים שלהורים לא היתה טיפה של כוח".

אם לסכם בפשטות את גישתה של ד"ר בלנק, בת 57, הסמכות האבודה של ההורים היא הבעיה המרכזית
של הילד החולה נפשית...עיקרה של השיטה הוא ניהול מאבק חזיתי, נוקשה ובלתי מתפשר נגד הילד
במטרה להשיב להורים את סמכותם וכוחם ולאלץ אותו לשנות התנהגויות חריגות - שיתחיל לאכול,
שיפסיק להכות, שילך מיד לבית הספר, שיפסיק למרוח צואה על הקירות וכיוצא באלה.
...
ב"בני ארזים", בית ספר מיוחד לילדים בעלי בעיות נפשיות קשות במיוחד, האמצעים של ד"ר בלנק,
הפסיכיאטרית של המוסד, קיצוניים יותר: ילדים במצב קשה מוכנסים לחדרי בידוד ללא חלונות, שזכו
בפי כמה הורים לכינוי "צינוק" (ראו מסגרת). מדריכים וסייעים שמוגדרים "משגיחי משמעת" באים
לבתי תלמידים שמסרבים ללכת לבית הספר ומכריחים אותם לעשות זאת תוך איום בשימוש בכוח, ובכמה
מקרים על ידי הפעלת כוח בפועל, הכל בהסכמת ההורים. במקרים אלה לוקח משגיח המשמעת את הילד
ברכב ואילו הוריו נוסעים אחריהם ברכב אחר, כדי שהמעשה לא יוגדר "חטיפה". כמה הורים מכנים את
משגיחי המשמעת האלה "בריונים", כינוי שמכאיב מאוד לבלנק.
...
לדברי האב, באותו ערב פעלו הוא ואשתו על פי הנחיותיה של בלנק. הם ניצלו את היעדרותה של הילדה,
שהיתה אצל חברות, והוציאו מחדרה את מקלט הטלוויזיה, הטלפון, בשמים וחפצים נוספים. כשחזרה
הילדה הביתה היא החלה להשתולל, אבל אביה הבהיר לה שאם היא לא תירגע הוא ימשיך ויוציא חפצים
מחדרה עד שתישאר עם מיטה, תחתונים וחזייה. לדבריו האיום השפיע, הילדה נרגעה ומאז החל תהליך
של שיפור עצום. כעבור ימים אחדים התייצבו ההורים עם הבת לתחילת הטיפול אצל ד"ר בלנק. הילדה
החלה לאכול וחזרה אל עצמה. "חשבתי שאפשר לגדל ילדים בלי גבולות", הוא אומר. "מאז שהגבולות
הוצבו בחזרה חזרנו להיות משפחה שטוב לה. היא הצילה לי את הילדה".

הורה מדרום הארץ הגיע לפני שש שנים אל ד"ר בלנק, לאחר שנואש מהטיפול בבתו האנורקטית
בשלושה בתי חולים פסיכיאטריים. בערב פסח, לאחר ניסיון התאבדות, הובאה בתו לקפלן במשקל 28
ק"ג. הפגישה הראשונה בין בלנק לבתו היתה סוערת, הבת השתוללה ואף ניסתה לאיים עליה בסכין, אבל
"בלנק הצליחה לגרום לה לאכול וזה מה שלא הצליחו במשך שנים עם קשירות, כדורים ומכות חשמל",
הוא אומר. היום הבת נשואה ועומדת ללדת את ילדה הראשון.
...
שולמית בלנק ואובדן סמכות ההורים 267706
חינוך לכפיות טובה אינה דבר חכם.

הרב יעקובסון מספר דברים דומים. הוא מספר על ילד שפחד לחצות את הכביש כי בקצה הרחוב בצד השני היה כלב קטן. הוא שאל את הילד מה הוא עושה בפעמים אחרות, האם ההורים עוזרים לו? והילד ענה "מה זה כבר יעזור?" והוסיף "אם אני מפחד מכלבים בטח שאמא שלי מפחדת". זה ילד שמפחד מהעולם כי ההורים חלשים ממנו ואינם יכולים להגן עליו.

אני עצמי ראיתי דברים דומים על ילדים שאני מכיר. ילדים שמפחדים מהעולם כי אין סמכות הורית.
שולמית בלנק ואובדן סמכות ההורים 267779
גם אחוז הפרזיטים בגולאגים היה נמוך להפליא. אין ספק כי שיטות מסוימות עומדות בהצטיינות במבחן התוצאה, אם רק יודעים להגדיר את התוצאה ''כראוי''.
שולמית בלנק ואובדן סמכות ההורים 267784
זה לא נכון. אחוז הפראזיטים בגולאגים היה גדול מאוד, למרות אמצעי הכפייה המחמירים. בעצם התפוקה בגולאגים לאדם נכנס היתה נמוכה מאוד כי רבים מתו או לא עבדו ברמה גבוהה.

וכך גם לגבי ילדים, משמעת נוקשה מדי אינה מפיקה תוצאות טובות. דבריו של ניל כאילו היה לומד את הקוראן בעל פה אילו היכו אותו מספיק אינם נכונים. רוב הסיכויים שהוא היה מתמרד, מפתח נוירוטיות, מרטיב בלילות וכו' לפני שהיה יודע חצי מהקוראן בעל פה.
שולמית בלנק ואובדן סמכות ההורים 267796
מזעזע.
ים של זעזוע 267945
מה הבעייה בדיוק?
אני דווקא מקבל את הדברים (למעט אולי הסתייגות אחת).
ים של זעזוע 268051
מה ההסתייגות שלך?
יש ילדים זיגזג, ומקווקוים, ומפותלים ועוד כל מיני 268072
ראשית כל במה אני כן תומך בניתוחה וגישתה של הד"ר בלנק:
בעניין המקרים המצויינים בכתבה, אם זה עובד ומציל נפשות – זה מה שחשוב, ולא התגובה הרגשית המיידית שמעוררת חזותם של הדברים, או השתלבותם באידאולוגיה מקיפה ומפורטת. אני גם מסכים במיוחד עם הטענה על אובדן סמכות ההורים. במשפחות רבות היום אין מתייחסים הילדים להוריהם אפילו בכבוד מינימלי של שותפים לדירה. ההורים חיים בפחד שמא הילדים יכעסו עליהם או שאם הם יגידו לילד "לא" הוא יפתח בעיות נפשיות ושישנא אותם עד סוף ימיו שאת חלקם הגדול יבלה הוא על ספת הפסיכולוג. אצל חלקם נובע הדבר מן החינוך הנוקשה שהיה נהוג פעם, שאליו הם פיתחו פוביה השמה אותם בקצה השני של הסקאלה החינוכית אך אצל רוב ההורים משום שפשוט זוהי רוח הזמן.

האולי הסתייגות היחידה שלי היא שהכללת גישה זו לכל הילדים ‏0 מחטיאה את העיקר הראשון בגידול ילדים‏1 – לראות מה נולד וללמוד אותו. לכל ילד צרכים שונים בעניינים שונים, ומה שיהפוך ילד אחד למבוגר מאוזן ומאושר, יאמלל אחר. מה שצריך לעודד ולטפח אצל האחד, צריך למתן אצל השני. נושא היד החופשית הוא דוגמא אופיינית לכך. יש ילדים שכבוד ההורים לבחירותיהם ולשיקול הדעת שלהם, מגיל מזערי, הוא חלק מרכזי בתחושת הערך שלהם ומהווה תנאי כמעט הכרחי להתפתחות תקינה ומאושרת של אישיותם‏2 ולהרמוניה של יחסיהם עם המשפחה. אצל ילדים אלו יש למתן לעיתים את כמות החום המורעף עליהם, כדי שלא ירגישו חנוקים ולהקפיד על כיבוד זכותם לטעות וללמוד בעצמם מכך.
אצל שאר הילדים, אולי רובם, דווקא שילוב של חום וסמכות במינונים גבוהים יותר, הם שיובילו אותם בבטחה להמשך חייהם. אחרת, אינטיליגנטיים ככל שהם, המוח שלהם מתפתח לא טוב. כפשוטו. כמו עוגה ללא תבנית - אכיל, אך לא משהו שרוצים להגיש לאורחים. איך מבדילים בין סוגי ילדים שונים? לא יודע, קשה. למשל לא כל מי שעצמאותו חשובה לו הוא מן הסוג הראשון וכמובן, יש את כל הטיפוסים שבין שני סוגים אלו של ילדים.
אני מכיר למשל מישהי, בשנות ה40 שלה שעד היום נזכרת בעצב על תחושת חוסר האיכפתיות שהיא הסיקה בתור ילדה מן החופש שהיא קיבלה מהוריה האוהבים, שהאמינו שזה מה שהיא זקוקה לו. הם הניחו לה לעשות דברים מסוכנים, הם לא רדפו אחריה עם סוודר בחורף, מה שגרם לה להסיק שלא ממש אכפת להם ממנה, למרות כל החום והתמיכה שהורעפו עליה. אחרת, כבת 30 היום, לא סולחת להוריה שבגיל 15(!) הם כבר הניחו לה לישון אצל גברים שהיא היתה פוגשת במועדונים. כשהיא הגיעה לגיל 19 היה לזה, לפחות לפי התרשמותי, חלק משמעותי ביותר בעירעור יחסיה עם ההורים.
ואני מכיר מקרים הפוכים, למשל של מי שמגיל מאוד צעיר אמה היתה החברה הטובה שלה, שמעט לא אסרה עליה דבר, גם דברים מסוכנים. היא הפכה להיות אחד האנשים הנעימים המאוזנים והאחראיים שפגשתי, ללא כל צורך למרוד בכלום. צריך לראות את יחסיה עם משפחתה, שזה פשוט נדיר מבחינת הקרבה, החום, האמון והכבוד בו הם נוהגים זה בזה.

וזה מסתבך כאשר יש יותר מילד אחד, והביולוגיה, מה לעשות, מנסה לא לשים את כל הביצים בסל אחד. כך, לעיתים קרובות, בתוך אותה משפחה נולדים ילדים מסוגים שונים, עם התאמה טובה יותר למציאויות שונות. אז נוצרת גם בעיית השיוויון – מה עושים כשילד אחד זקוק ליותר סמכות והנחייה בעוד השני זקוק להם במידה פחותה הרבה יותר? ואיך מצדיקים זאת בפני הילד השני?
אך בזאת אנו מגיעים כבר לתכנים שבתשלום, ועוד לא ראיתי גרוש מכל העניין, אז תשכחו מזה.
(סתם, אין לי מושג מעבר לתובנות אלו, שגם הן לא נורא בדוקות, אלא על סמך התבוננות בילדים ושיחות עם בוגרים).
------------------------------------------------------------------------------------------------------
0 ה"אולי" הוא כי הד"ר בלנק לא ציינה במפורש כי זה נכון לכל הילדים.
1 מתוך מהדורת הפרמיום של "המדריך להורה ולילד" מאת אפופידס.
ועכשיו, ל100חברי תוכנית המנויים שיזמינו ראשונים עותק מן הספר ויישמו את שיטותיו, תלוש הנחה לטיפול נפשי לכל החיים לילד במרכז אפופידס למשפחה. כי אנחנו הבעייה, אנחנו הפתרון – ואתם מרוויחים!

2 אגב, נדמה לי שהמנהג לכנות את ההורים בשמותיהם הפרטיים נפוץ במיוחד (אך לא רק וגם לא אצל רובם) אצל ילדים מטיפוס זה.
עמותת נפגעי החינוך הפולני 267752
אחלה.

(עשר דקות *אחרונות* לפני היציאה לבי"ס בבוקר?! במקרה הטוב מלוא הזמן שהיה לי בין ההתעוררות הסופית לבין היציאה לדרך, היה פחות מזה. שלא לדבר על כך שבמשך לא מעט שנים הפרוצדורה הייתה שאמא שלי מעירה אותי, מחכה עד שאני ממש אתיישב במיטה, ואז הולכת לעבודה. אבל זה כבר היה בגיל מבוגר יותר, אני מניח).
עמותת נפגעי החינוך הפולני 267757
אתה מזכיר לי סאטירה על ישיבה שבה נקבע חוק שיש לסדר את המיטה בבוקר. דיונים ממושכים התנהלו בישיבה על פרק הזמן בו סידור המיטה צריך להתבצע, סוחר ממולח מחר שעונים מיוחדים למדידת הזמן, ובחורים חזרו הביתה ושאלו את ההורים שלהם מהו המנהג של המשפחה לגבי דרך סידור המיטה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים