 |
|
 |
||
|
||||
 |
... מועד לכשלון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שרומז משהו לגבי התשובה לשאלת דו-הקיום בין החרדים לשאר החברה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הרמז חד, קשה ועצוב. אבל, כאן לא בהגיון אלא בלב, אני מסרב להרים ידיים. מאחר שמצאנו חרדי אמיץ שבא למאורת הכופרים ומנסה, כנראה בכנות, להושיט יד ולחצות את המדבר שבין שתי הקהילות, אני רוצה לעזור לו. הצעד הראשון הוא, לדעתי, להאיר את עיניו בנוגע לכלים בהם הוא משתמש. אבל אני פתוח להצעות אחרות גם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסמך ההטפה המגמתי הזה פורסם במסגרת המדור האיילי הסטוריה ותרבות ולכן אני חושבת שזה יהיה נכון לבדוק את ההסטוריה של המטיף העז (עז מצח, לא עזוז) שכתב אותו. ראשית אני לא רואה בנו קבוצה של כופרות וכופרים כי אלה מושגים דתיים שמטרתם להעמיד את מי שאיננו חובר לאמונתם בצד השלילי והרע של החברה, מושא למאמץ לשנות את דעתם, מאבק שבו לא בוחלים כמעט בשום אמצעים, וראה את כל ההסטוריה הדתית בכל העולם. שנית אני לא רואה איפה ראית השטת יד כנה. בכל התגובות הבוטות והגסות שהמטיף השחצן הצליח לפזר ברחבי האייל בחדשים האחרונים לא ניכר אפילו אפס פסיק קצהו של כנות. אני רושמת כנות כי כנות פרושה פתיחות, הקשבה בכבוד, ויציאה מתוך בסיס של אפשרות שכנוע הדדית. זאת אומרת במקום התחפרות דוגמטית ויריקות בפרצופי המגיבים השונים כאן, שחלקם אפילו דתיים, הייתי מצפה לשיח תרבותי נינוח בלי ירדה למעמקי הביוב בו התמחה הכותב הלא נכבד שלפננו. אני כותבת את זה בצער כנה כי הרבה מגיבים נסו להאיר לפניו את דרך הישר אבל יצרו הדתי האטום גובר עליו פעם אחרי פעם. כולו נופת צופים שפתיים יישק, התחטאות תמימה כביכול שנודף ממנה ריח רע של התחסדות והתנשאות. דוגמה אחרונה להתחסדות הזו זה כרכורי מה יפית שלו כשהוא נסה להתחכם עם הברל'ה שלו. דוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאת מאוד כועסת. ואם כל מה שאת אומרת על הכותב נכון, הוא לא נראה לי הצדקה מספקת לקיב קייבה. לגבי המונח "כופרים/ות" נכון שהקונוטציה שהחרדים נותנים לו היא שלילית אבל אני "כופר בגאווה" בבסיס האמונה הדתית. האמת היא שההסטוריה של הכותב באייל, זו הידועה לי, מוגבלת לשניים שלושה דיונים אחרונים. גם אני מוצא בה דוגמטיות, התחסדות והתנשאות, אבל אינני מופתע כשאלו באים מאדם חרדי. אחרי הכל, אם היה מגיע לכאן דתי כמו אברום בורג זה לא היה חוכמה גדולה. בסופו של דבר, החרדי הזה כאן ומדבר איתנו. ועל זה לבד, לדעתי, מגיע לו קרדיט והכנסת אורחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה במחשבה שנייה אין סיבה להיות כאלה פסימיים. מדובר כאן בבירור באדם מלא בכעס ומרירות שמתעב חילונים ואת דרך החיים החילונית, ומאבד שליטה על עצמו בכל פעם שהוא נחשף למחשבה חילונית המנוגדת לשלו. הוא בא לכאן לפרוק את המטענים האישיים שלו, וכל ניסיון להידברות איתו נידון מראש לכישלון. אבל השאלה היא אם הכותב מייצג את הציבור החרדי נאמנה, ובעניין זה אני סקפטי מאוד. ההתרשמות שלי לגבי המגזר החרדי, בין השאר גם על סמך מעט היכרויות אישיות, שמדובר בגרעין פונדמנטליסטי בעל שאיפות מיסיונריות ופוליטיות, ורוב שקט שמסוגל בהחלט לקיים את אורח חייו במקביל לשאר החברה הישראלית ובאופן שיוויוני (כמו עוד כמה מגזרים בעייתיים שאנחנו מכירים). בקיצור דעתי היא שאם אתה באמת מעוניין לחפש ערוצי הידברות תבורך, ואל תיתן למקרה הספציפי הזה לדכא אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש פסימיים. הרי כולנו מאמינים בביאת המשיח :). זה שהגיע לכאן אחד ש"מתעב חילונים ואת דרך החיים החילונית" זה אחלה! אלה האנשים אתם עלינו להגיע להדברות (מי אמר "שלום עושים עם יריבים"?) אני אשמח אם אורי פז יענה על השאלות שלי אבל בינתיים אפשר לנסות ולנחש. למה לדעתך הוא הגיע לכאן? באמת הייתה לו תקווה להחזיר איילים בתשובה? הוא סתם רוצה לפגוע באנשים ולהכעיס אותם (ראה שני למעלה)? הרי יש מקומות יותר אוהדים בהם הוא יכול לפרוק את מטעניו. אני עדיין מקווה שאפשר לדבר איתו בגובה העיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, אבל גישת ''שלום עושים עם אויבים'' תמיד נשמעה לי טיפשית. אם שלום עושים עם אויבים, אני מציע שנכניס את מרואן ברגותי ואפי איתם לחדר סגור עד שיעלה עשן. מה שיקרה, כנראה, הוא שיעלה עשן, אבל מהסיבות הלא נכונות. שלום עושים הצדדים המתונים יותר שבין האויבים, אחרת אי אפשר להגיע לשלום של ממש (ולפעמים עושים שלום עם צד אחד רק אחרי שמחצו אותו, ולא תמיד זה גורם לו לפתח רגשות שנאה ונקם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מקבל את הצעתך להכניס את אפי איתם ומרואן ברגותי לחדר אחד. ולא ממש אכפת לי מה הסיבה שזה יעל עשן :). גם את אורי פז ושכמותו היה יותר קל, מבחינתי, להכניס לאותו חדר ולסיים בזה את העניין. אני מניח שהוא היה שמח לעשות אותו הדבר איתי. אבל, זה לא נראה לי אפשרי יותר משאפשר להחזיר אותי בתשובה או אותו בשאלה. מה נשאר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נשאר? לחפש אנשים שאפשר לדבר איתם ברצינות, להבדיל מאורי. אם אין כאלו, כנראה שאין טעם לנסות ולדבר איתם. לא תמיד אפשר לדבר עם כולם, ולא תמיד היתרון שבדיבור עם כולם עולה על הנזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי כבר אמר את דעתי בנושא, ונשארה לי רק הסייפא של מה שתיכננתי לומר: לך על זה. הוא כאן. אתה כאן. נסה לדבר איתו. רוב המגיבים האחרים לא יתערבו, ולא נענים לנסיון שלך לשכנע אותם להתערב מהסיבה הפשוטה שהם מיצו את הרצון שלהם לשוחח עם האדון. עמך הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה. אני לא דורש כלום מהאחרים, בטח לא אחרי שהם כבר ניסו. מה, לא מגיע לי לנסות גם? חוץ מזה, אני מתחיל לחשוש שאורי פז לא רוצה לדבר איתי. אני לא לוקח את זה אישית. הוא בטח הגיע למסקנה שזה ביטול תורה. לפחות במצווה הזו זכיתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |