בתשובה לאלכסנדר מאן, 09/07/01 22:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכסנדר, נראה לי שדווקא בישראל ישנה התעקשות שלא להפריד בין האיש ודעותיו ובין יצירתו. אמנם טענת בפתח תגובתך שיש לך התייחסות שונה ליצירה ולדעות האנטישמיות שלו אך מקריאת כל התגובה קיבלתי את הרושם שבסופו של דבר אינך מפריד בין השניים. אינני עוסק באפולוגטיקה וואגנריאנית ולטעמי הנסיון להתמקד אך ורק בדעותיו הוא ישראלי יחודי (לא רק) ובטעם קרתני. ידיד שחיי בניו יורק מקבל יאוש מכל מאמר המפורסם בעיתונות האמריקאית בנושא וואגנר (במיוחד הניו יורק טיימס) משום שללא יוצא מן הכלל, הפן האנטישמי מופיע כמעט תמיד. גם זה מהווה מן זייטגייסט קתרטי יהודי-אמריקאי שרואה את השואה כסלע השתייה שלה, כנקודת ההתייחסות הכמעט בלעדית. הרי תמיד היו שתי אסכולות בניצוח וביקורת תרבות - האם להתייחס לאוטוביוגרפיה של היוצר או להתייחס ליצירה לכשעצמה, כשהאמן מהווה רק צינור העברה. מאד מעניין לקרוא וללמוד על ילדותם של הביטלס בשכונות הפועלים של ליוורפול, ומשם לצאת לאקסטרפולציות על השפעת בית גידולם על המוזיקה שלהם, אך תראה לי אחד שחושב של שיכוני הפועלים המשמימים של ליוורפול תוך האזנה לסרג'נט פפר. מקבל את ההזמנה ורץ לארוז. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |