בתשובה לש''ק ריש, 13/07/01 11:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מפעל שבו עבדתי פעם נכנס לתהליך של קבלת ISO-9000 (המהלך הגיע לשיאו והושלם הרבה אחרי שאני עזבתי). עד כמה שהבנתי, חלק גדול מהאטרקטיביות של התקן לארגון, הוא שהוא "כפיה וולונטרית" של סדרי עבודה תקינים. מה משמע "כפיה וולונטרית"? אם נניח שמנהל הייצור ירצה להתחיל לסדר לטווח ארוך בלגנים קטנים, סביר שהוא ייתקל בקשיים אנושיים: עובדים ותיקים שלא מוכנים שפתאום יגידו להם איך להפעיל את המכונה, וסתם הנטייה הטבעית של תקנים ונהלים להישחק אחרי זמן, אם אין אילוצים קשוחים לשמור עליהם. המהלך לקבלת תו התקן נותן למנהל מין אילוץ או סד שהוא יכול לדרוש מהמערכת להיכנס אליו. מכאן, שהתקווה היא שקבלת התקן תסייע לארגון, לא כלפי חוץ אלא כלפי פנים - הסדר שייכפה יביא להפחתת תקלות ובזבוזים. האם היתרון שבכך שווה את המחיר שבניג'וס האיום לעובדים (עפ"י שמועות קלושות), שלא לדבר על התשלום למכון התקנים? שאלה טובה. גם איני מכחיש שהסיבה שהזכרתי היא רק אחת ויש עוד, חלק טובות פחות וחלק גרועות יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו אפשרות שנשמעת לי נקודתית לחברה שבה מדובר, אם כי אני מודה שאינני יכול להעיד בעניין זה (ההערות שלי בסוגיה הן בעיקר מהזווית הצרכנית, ששם, בסופו של דבר, עיקר המניפולציה). ואגב, מנהל רפורמטור יכול, טרם שייכשל, להיתלות בכל מיני ''אילוצים'' מומצאים (''המשקיעים דורשים'', ''הבנק דורש''), ולא רק בתקן. אבל אם כבר בחינה יעילותית של רגולציה על ידי כללים, אז אני בספק האם בחברה הישראלית, הבזה לכללים באופן שיטתי, יכול מנהל להשיג תפוקה ארוכת טווח משימוש רק בנהלים, ויהיה תוכנם אשר יהיה. אני מבין שזו לא תשובה מדויקת למה שאמרת, כי דיברת על היוזמה, ואני מדבר על היישום, אבל היחס הזה הוא עילה לזלזול מן ההתחלה ביוזמות ממין זה. נסה להגן, כמנהל, על קו פעולה לא פופולרי, רק כי ''יש נוהל''. אתה המנהל, תעיף את הנוהל. בפרט כשרוב הנהלים נתונים לקביעת... המנהל עצמו. הדברים נכונים שבעתיים כשאין שוט רציני של אכיפה, וזו צריכה להיות הנחת העבודה כאשר הגוף הבוחן ממומן על ידי הגוף הנבחן ועמיתיו לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש בימים אלה אני בשלהי תהליך של כתיבת נהלים לצורך קבלת תקן ISO - 9000. הנהלים חייבים להיות כתובים על ידי גורם פנימי של החברה, כי רק אחד כזה יודע לכתוב נוהל שלא יהיה תאורתי, כלומר מצד אחד ממלא אחר פונקציה מסויימת הנדרשת ע"פ התקן (למשל, בדיקה של רכיב מסויים במוצר) ומצד שני לא פוגע ביעילות העבודה. הנהלים ניתנים לשינוי ואישרור מחדש גם במהלך העבודה, לאחר שאושרר התקן. את הנהלים אני כותב, אבל אני עושה זאת בהדרכה מגורם חיצוני שאומר לי מבחינה עקרונית מה צריך להיות שם, ולבסוף זה אמור להיות מאושר על ידי בוחן מטעם ISO - 9000. כל תקופה מסויימת, לאחר האשרור של התקן, מגיע בוחן שאמור לבדוק אם הנהלים מתבצעים, הוא אמור לעשות זאת באמצעות בדיקה של מסמכים שמתעדים ביצוע של כל מיני שלבים במהלך העבודה. אני מסכים שהעובדה שהבוחן ממומן על ידי הגוף הנבחן הוא בעייתי. האנטרס של הבוחן הוא להעביר כמה שיותר חברות את המבחן (לפחות ההתחלתי), כי מזה הוא מתפרנס. אכן, ההבדל בין ISO9000-3 ל ISO9000-4 הוא משמעותי. התקן החדש נותן הרבה יותר חופש פעולה בכתיבת הנהלים, מה שמאפשר לחברות לקבל את התקן יותר בקלות. את הצד השני של המטבע, אני לא יודע להעריך. אני לא יודע כמה מהמוניטין שיש לתקן הוא תוצאה של תקן טוב ומקצועי וכמה הוא תוצאה של יחצנות. כידוע, עם מדע הפרסום של ימינו, אפשר למכור קרח לאסקימוסים. לפני שהתחלנו את כל העניין הזה שוחחתי עם המעסיק שלי, והוברר לי שהמטרה היא קודם כל שיפור אופן העבודה כך שהיעילות תגדל והמוצר הסופי יהיה טוב יותר, ורק אחר כך שיקולים מסחריים ישירים. ייתכן בהחלט שבמקומות אחרים זה אחרת. כל זה תאורתי. איך זה יעבוד בפועל, אני עדיין לא יודע. בשלב זה אני נוטה להאמין, שגם אם לא כל מפעל שקיבל את התקן עובד כמו בית מרקחת, עדיין יש לו יתרון על האחרים שלא עובדים לפי התקן, ויש לו סיכוי טוב יותר להוציא מוצר בזמן וללא תקלות. כמובן, שישנם מפעלים שעובדים על פי נהלים שלהם שהם לא פחות טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכורה לי כתבה ב"הארץ" לפני זמן לא רב על ניסיון ליישם את תקן ה-ISO 9000 בצה"ל, רק בנוסח של זכויות אדם. זכור לי גם שקריאת דבריו של תא"ל אלעזר שטרן בנושא העבירה חלחלה במורד גבי (למרות שע"פ רוב אני מסכים עם צעדיו, בייחוד סגירתו הזמנית של עיתון "במחנה"). למישהו יש מידע נוסף על העניין הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני זוכר את הפרסום ב"הארץ", אך לא יותר ממה שאתה זוכר. נשמע לי הגיוני בערך כמו הרעיון לקבוע לעננים תקן מינימלי לכמות גשמים בשנה כדי לפתור את בעיות המים. אבל לא זו הסיבה שאני המום ומבולבל, כמובן, אלא הערת-הסוגריים שלך לגבי הסגירה הזמנית של "במחנה". אם כבר סוגרים, אז למה רק זמנית? אני מסיק מכך שאתה חושב ש"במחנה" צריך להופיע, אך כי היתה סיבה להפסיקו זמנית. התוכל להסביר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלבול מובן, אך המסקנה לא מדויקת. אני חושב שסגירה זמנית היה צעד נכון לשם "ניקוי הדרוש ניקוי", ואחריו הייתה זו זכותו לפרסם את העיתון מחדש במתכונת שונה, או לסגור אותו לאלתר בשל חוסר תאימות לדעותיו. אשתדל להרחיב. למרות שלכאורה קשה למצוא קווי-דימיון בין דעותיי לדעותיו של מר שטרן, למעשה, אני מוצא בהרבה ממעשיו הגינות אישית ומקצועית כאחד. לפחות בכך שאין הוא טורח להסתיר את מהותו ואת דעותיו האמיתיות, ופועל באופן ישיר וגלוי כדי לקיימן. לדוגמה, במקרה עיתון "במחנה". הקדמה: עיתון "במחנה" אינו עיתון בשום קנה מידה, כשם שקשה להגדיר את תחנת הרדיו גלי-צה"ל בתור "מקור עיתונאי" (על אף איכויותיה המסוימות, אני מדבר כאן במישור הגדרתי-ערכי), שכן שניהם כלים צבאיים במלוא מובן המילה, ושניהם כפופים באופן מוחלט כחלק מהמסגרת וההיררכיה הצבאיים למפקדיהם. אין במקומות אלו חופש ביטוי, במובנו הקלאסי, של "שוק דעות" בחברה דמוקרטית, ואינני חושב שצריכה להשמר מראית-העין כאילו מדובר בגוף עיתונאי כמו כל גוף עיתונאי אחר השומר על עיקרון זה, משום שזאת פשוט איננה המציאות. בחינת המקרה: פורסמו בעיתון (אני משתמש במונח זה בשל כך שהוא מקובל) "במחנה" מספר כתבות שאינן מצאו חן בעיניו של המפקד הישיר שלו, תא"ל שטרן. כתוצאה מכך, הפסיק שטרן את פרסום העיתון עד להשגת הבנה מסוימת בנוגע לאופן תוכנו הרצוי של העיתון בעתיד. דעה אישית: זה היה צעד נכון והגיוני. אין לשטרן כל צורך להפעיל צנזורה כזו או אחרת על העיתון, למעשה תהיה התפשרות שכזו גם בגדר הפרה של אחריותו המיידית. באם יש בעיה, מבחינתו, באופן תפקוד העיתון, זכותו המלאה (ולטעמי גם חובתו, בתור מפקד ישיר) לבטל לאלתר את פרסומו של העיתון, ללא כחל ושרק, זאת תוך התעלמות מהסברים על "התערבות מינימלית" או תשלום מס-שפתיים על "שמירה על חופש העיתונות, תוך כדי...", ולהבהיר לעובדיו של העיתון את אופיו הרצוי, כך שיוכלו לעשותו מצוי. עיתון "במחנה" הוא שופר הצבא, ומחוייב להביע במדויק את רצונו של מפקדיו, כחלק מהמסגרת הצבאית. באם חפצים עובדיו האזרחיים לכתוב כתבות שאינן תואמות את זו של מפקדם, עליהם לחפש לעצמם מקום עבודה אחר. באם חפצים לעשות כן עובדיו הצבאיים של העיתון, עליהם לעבור על החוק (בין אם בסירוב פקודה, ובין אם בפרסום דעתם בניגוד לדעת צה"ל, כפי שעשה דובי בזמנו). דרך פעולה נוספת שהייתה מקובלת עליי מבחינתו של שטרן בהקשר זה היא פיטורם המיידי של כל המעורבים בדבר. זכותו להעסיק (מינוח מבלבל קמעה, הכוונה לא במובן הכלכלי המוכר, כי אם תחת סמכותו במסגרת הצבאית) רק אנשים שמביעים את מה שברצונו להביע, משום שאין עסקינן בקהילה דמוקרטית. מסקנה: הסגירה הזמנית הייתה צעד נכון. ללא ההתחסדות המתחנפת ל"ליברלים" שומרי גירסתם לחופש העיתונות או הביטוי (גם כשלאלו אין שום תוקף, כתוצאה מאופיו של הגוף שהם עצמם יצרו), וללא ויתור על המשימה עליה הוא מופקד, קרי - הפצת דעותיו וערכיו של הגוף בו הוא נמצא ועל אלמנט ה"חינוך" שלו הוא אחראי. בעיניי מכובד יותר אדם עם דעות הפוכות לשלי, אך דרך פעולה מוצהרת ואמיתית, מאדם עם דעות דומות, המשתמש בטכניקות של הטעייה והונאה רוחנית ורעיונית. תא"ל שטרן, עם כל הביקורת הרבה שיש לי על ערכיו, מיישם אותם במסגרת בה הוא נמצא (צה"ל) בצורה הטובה ביותר והאמיתית ביותר האפשרית. את חיצי הביקורת שלי אני שומר למסגרת הנ"ל, ליוצריה, לצביעותם, ולערכים הספציפיים בהם מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, עם מרבית דברייך אני מסכים - דהיינו "במחנה" אינו עיתונות, ולכן יצירת מצג בו "במחנה" הוא עתונות הוא צביעות ו/או הטעייה. המסקנה שאני הייתי גוזר מכך היא ש"במחנה" אינו צריך לצאת לאור, ממש כשם ש(כפי שאמרתי פעמים רבות) למשרד הבטחון לא צריכה להיות תחנת רדיו, למשרד התחבורה לא צריכה להיות תחנת רדיו, ולמשרד החינוך לא צריכה להיות תחנת טלוויזיה (וזו הזדמנות לשבח את "חינוכית 23" העדיפה בהרבה על ערוץ שמונה (שמן הראוי, אולי, לשנות את שמו ל"ערוץ בייגלה" ע"מ לשמור על מוטיב האוכל המאפיין אותו)). עם מה אינני מסכים? עם ההערכה שלך לתא"ל שטרן על כי פעל בהתאם למהותו ולדעותיו האמיתיות. את זה שטרן יוכל לעשות כשישתחרר מצה"ל ויהיה בעליו הגאים של מקומון מצליח. כחייל בצבא הקבע, אני מצפה ממנו לפעול בהתאם ליעדים ולמטרות שהציבו לו מפקדיו, ובהתאם לערכים (אבוי) של הארגון בו הוא פועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערכה שלי היא לאדם בתור מפקד הכופה את דעותיו, כלומר מבצע את תפקידו, כפי שהוגדר. אם אלא הן באמת דעותיו או לא, אינני יודע. אני יכול רק להעריך בהתאם להתרשמות השטחית שבניתי כתוצאה מהופעותיו והתבטאויותיו התקשורתיות. כמובן שבמקביל להיותו מפקד הוא גם פקוד וע''כ כפוף לדעות מפקדיו, להן הוא מחויב לחלוטין, והדין שהוא מפעיל על פקודיו יכול להיות מופעל גם עליו, באותה המידה. ה''אבוי'' שלך משונה בעיניי. אני מודע לגמרי לקיומם ולמהותם של הערכים עליהם מבוסס הארגון (ולא רק הרשימה המצחיקה והמתחנפת שיצר לו הפרופסור המכובד אסא כשר), אלא שאינני מסכים איתם כלל ועיקר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |