העיתונות והזכות 2868
נניח שעופרה ז"ל היתה מפרסמת את דבר מחלתה.
איך היא היתה עושה זאת? בראיון בתוכנית אירוח? אני כבר יכול לראות את הטורים המתלהמים על רפי (שם ג'נרי) ועל הראיון שהיה זוכה לפרומאים ולרייטינג חסר תקדים. האם איזו שהיא טובה היתה נבעת מכך? מסופקני.
נניח שעופרה חזה היתה מזמנת מסיבת עיתונאים בביתה/ על מיטת חולייה. אני יכול לראות בעיני רוחי את הטורים המתלהמים: מה היא חושבת לעצמה? שהיא קלינטון? היא יצאה מפרופורציות!
ואפשר להמשיך באותו אופן עם הראיון החושפני בגליון החג או הספר שנכתב ע"י סופר צללים (ושאולי עוד ייכתב).
בכל מקרה "הציבור היה יודע"
so what?
העיתונות זועמת לא מפני שלא ניתן צ'אנס להציג את ה"אמת" אלא כיוון שלא היה קרקס! כמה פולו-אפ'ס פיספסנו, כמה כתבות-צבע, איזה פספוס.
את הציבור לא צריך לעניין מצבו של איש ציבור שאינו נוגע לקיומו. אם שר חולה לא מתפקד ובגלל זה משרדו נפגע - יש סיבה וחובה לפרסם. אבל אם זמרת חולה?? זה פיקנטי, ותו לא. זכות הציבור לדעת היא עלה תאנה של עיתנאים שעושים את עבודתם וצריכים להצדיק אותה בטיעונים יפים.
העיתונות והזכות 2869
עזוב זכות הציבור לדעת - ה''בושה'' שהפגינה חזה בכך שהסתירה את מחלתה רק תורמת לדמוניזציה של המחלה, לבושה שיחושו אנשים אחרים בפני הכרה במצבם והודאה בכך בפני אחרים. כשאתה חולה בשפעת, אתה לא מסתיר את זה, כי זה נורמלי. לחלות בסרטן זה כבר לא בושה גדולה. איידס היא עדיין מחלה בלתי-נסבלת מבחינה חברתית (מעבר להיותה מחלה נוראה מבחינה פיזית). אדם ציבורי שהראה שאין מה להתבייש, עושה שרות אדיר לציבור. אילו עופרה חזה הייתה יוצאת עם הודעה (צנועה, לא צריך לעשות מזה סיפור גדול) על היותה חולת איידס, היא הייתה מורישה לציבור מעריציה הרבה יותר אחרי מותה מאשר חרושת השמועות המגעילה שנשארה כאן אחריה במקום זאת.
העיתונות והזכות 2876
בנוסף לכך מה עם זכות עובדי בית החולים לדעת על מנת שלא להדבק?
למה גם לאחר מותה אסור לפרסם?

ניתן לקבל היום אידס בצורות רבות גם ללא אשמת האדם שקיבל את המחלה.

אבל מה יקרה אם יתברר כי הרופא או האחות שטיפלו בה בהתחלה חלו? בגלל חוסר ידע!!!

איניני יודע בקשר לציבור אך בית החולים חייב לדעת.
העיתונות והזכות 2884
נכון - זו נקודה שונה לגמרי. קשה לי להבין כיצד אדם חולה מסתיר את מחלתו מהצוות המטפל?! הרי ידיעה כזו יכולה רק לשפר את הטיפול הניתן. צוות מטפל שאינו יודע במה הוא מטפל יכול לסכן את חיי החולה.

או ש גם הצות המטפל נגוע בדעות קדומות בלתי-.רצוינליות??? כמו שרמזה תגובתו ההיסטרית
העיתונות והזכות 2907
היא יכלה לתת שירות ציבורי - אבל היא העדיפה שלא לעשות זאת. היא התביישה במחלה, נורא לא נאור, אבל גם לאנשים לא נאורים יש זכויות, והיה צריך לשמור על זכותה לחסיון רפואי. היא לא אשת ציבור, היא לא נבחרה לשום תפקיד, והיא לא חייבת דין וחשבון על מצבה הרפואי לאף אחד. אם היא ראתה במחלה בושה, זה עניינה, ולאף עיתונאי אין זכות לחשוף את מה שהיא ראתה כקלונה.

לא היה שום אינטרס ציבורי בפרסום. הייתה רק כניעה ליצר המציצנות הציבורי. שבוע רע לעתונות הישראלית.
העיתונות והזכות 2921
עפרה אמנם לא הייתה אשת ציבור, אבל היא כן הייתה שייכת לציבור.
אינני מתכוון לבקר את הזמרת, אך מי שבוחר בקריירה בתחום השוו-ביזנס, בוודאי יודע (ואם לא אז הוא צריך לדעת) שפרטיותו לא תוכל לחזור להיות כבעבר. זה דבר ברור בארה"ב, וזה עדיין לא ברור בישראל, משום מה.
אדם שבחר במקצוע הזה מתפרנס מהציבור. ללא הציבור, אפשר לראות את אותו אדם כמובטל.
ואם הוא מובטל, אז באמת המציאות הקרירה שלנו משאירה אותו כאלמוני, בחייו ובמותו.
לא כך כשמדובר באיש "של" הציבור. איך יתכן שציבור שלם שעקב אחר זמר במשך כל הקריירה שלו, קנה את התקליטים שלו, התייצב להופעות שלו, ראה את הסרטים שלו, האזין לשיריו ברדיו וגם שר אותם בעצמו לעיתים קרובות, מודיעים לו שהזמר החביב עליו הלך לעולמו, ומסרבים גם להסביר לו מדוע? זה לא הגיוני, ולא משנה איך תסתכל על זה. אי אפשר להשאיר ציבור שלם בערפל, לא כשמדובר באדם שמרצונו החופשי החליט להיות האיש "של" הציבור (להבדיל מאיש ציבור).
אני יכול להבין את הסתרת הפרטים כשהזמרת עוד הייתה בחיים. מחלה יכולה לעבור.
אני רק לא מסוגל להבין מה הסיבה לחיסיון המידע לאחר פטירתה. לא מבין!
הצוות המטפל והזכות 2968
הצדק עימך - אך היה עליה לדווח על ההסטוריה של מחלתה לצוות הרפואי שטיפל בה, ואשר לא היה מודע מלכתחילה למחלתה.
עלי להזכירך שאף במדינת-מערב צעצוע כישראל מחוייבים הרופאים והצוות המטפל לסודיות רפואית מוחלטת.

בברכה

א. מאן
הצוות המטפל והזכות 2973
אין ויכוח. ודאי שאסור היה לה לסכן את הצוות הרפואי. אבל העובדה שהצוות הרפואי הועמד בסכנה, אין פירושה שמותה היה לו לפנות לעתונות עם פרטי המחלה. סודיות רפואית לא פגה לאחר המוות.
הצוות המטפל והזכות 2977
הנני מסכים לחלוטין - סודיות רפואית לא פגה גם לאחר המוות, עקרון הנשמר בקפדנות באירופה המערבית.

בברכה

א. מאן
העיתונות והזכות 2982
זכותה של עופרה חזה לתרום לדמוניזציה של המחלה. הרעיון, הנכון כנראה, שחשיפת מחלתה ביוזמתה היה יכול לתרום למודעות ולשיפור יחס הציבור אינו רלוונטי.
אל תכריח אותי לעשות שירות לציבור, אלא כעונש על פשע. על עבריינים נגזר לעיתים לבצע עבודות לתועלת הציבור. מהו חטאה של עופרה חזה?
העיתונות והזכות 160977
אני לא חושבת שמישהו יכול לטעון שהיתה מוטלת על עפרה חזה *חובה* לגלות לציבור שהיא חולה באיידס. קשה מאוד גם לשפוט, מנקודת מבט של אנשים בריאים, את שיקוליו של אדם חולה "למי לספר ולמי לא".

בשנים האחרונות לקו כמה נשים קרובות אליי במחלת הסרטן. חלק מהן מיהרו לספר לכולם, חלק שמרו לעצמן את המחלה, וחלק סיפרו רק לאנשים קרובים במיוחד. למה? כי לכל אחת מהן היו דרכים משלה להתמודד עם המחלה, ולכל אחת מהדרכים האלה התאימה "מדיניות" אחרת לגבי איך לנהוג בחברים ובקרובים.

במקרה הזה, ההתרשמות שלי היא שבבסיס אי הגילוי עמדה, לפחות כגורם נוסף, בושה גדולה. אז לבוא בטענות אולי אי אפשר, אבל אפשר ואפשר לומר שחבל שהזדמנות פז לחנך אנשים להיות פתוחים ורחבי אופקים יותר, הוחמצה, ובגדול.
העיתונות והזכות 174916
כל הכבוד לך על המילים האדירות

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים