בתשובה למיץ פטל, 28/07/01 9:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ח"כ מחמיד: עצימת עיניים אל מול הטנקים שלך. ח"כ לשעבר שולמית אלוני? אין לי מושג. אני מניחה שזו אכן הדחקה. ד"ר רבינוביץ? אין לי מושג. אולי הוא יענה? מר גורביץ? הוא רוצה לעזוב, לפי דבריו. מר ארנשטיין? אין לי מושג. אולי הוא יענה? ובעניין הניכוס... ...הלעג שלך הוא חלק מאותה עגנייה שמחיתי מעל שערי. אם יש לך שאלה עניינית, תיאלץ להעלות אותה בצורה קבילה יותר. קבילה על מי? עלי, זה על מי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין לי טנקים. לך יש? למעשה, נדמה לי (ואני מקווה) שלי ולח"כ מחמיד יש בדיוק אותו מספר טנקים. ב. במקרים של מחמיד ואלוני את מסתכנת באבחנה, במקרים אחרים את מציעה לשאול את הנוגע בדבר (איזה רעיון גאוני! לא להחליט בשביל אחרים מה הם חושבים ומה מניע אותם!). נניח שהנוגע בדבר יענה תשובה שהיא לא אחת משתי הסיבות בתאוריה שלך. האם הוא בהכרח משקר? ג. "רוצה לעזוב" נשמע כמו "חייו מתאפשרים, אך הוא רוצה לעזוב". ד. השאלה העניינית, כפי שהופיעה:"איך ניסו לנכס אותך"? ביתר פירוט: דיברת על "נסיונות נואשים של ישראל לנכס אותי לעצמה". דוגמא ל"נסיון נואש" אחד תספיק, בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש לך בעלות חלקית והשפעה על הטנקים של מדינת ישראל – ולפחות, כך אתה מתבטא בשיח האיילים. לח"כ מחמיד יכולה להיות השפעה, אני מניחה, אך לא ההשפעה שיש לך. ב. לא. ג. לא הבנתי. ד. סירובה של גננת לקבל את אי-יהדותו של בני הועלתה בשיחה זו או אחרת. "בטח שאתה יהודי|" היא טענה בקול מורתי. ניגשתי אליה לשיחה והבהרתי את אשר היה טעון הבהרה. שום דבר – גם לא הצגת תעודת זהות! – לא הצליח להסית את הגיברת מדעתה. זו דוגמה אחת – מני רבות – של הניסיון הנואל והנואש לנכס אותי ואת הקרובים אלי לתוך אומתכם. כמה אטימות נדרשת מגוף חינוכי לסרב להכיר בשונותו של השונה ממנו? אולי אותה מידה של אטימות שנדרשת כדי להיכנס לאזור מיושב ולהכריז עליו כנטוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המעמד של ח"כ מחמיד ושלי ביחס לטנקים הוא זהה (אם מנכים את היותו ח"כ, הנותנת לו השפעה רבה יותר), ולכן הדיבורים על "טנקים שלי" ביחס לח"כ מחמיד הם לא יותר נכונים או חכמים מדיבורים על "טנקים שלו". מראי-מקום להתבטאויותיי? ב. תודה, I rest my case. ג. כבר לא רלוונטי, נכון? ד. אל תפנו אלי בגוף-שני-רבים, בבקשה. זה נותן לי את ההרגשה המעליבה (אותי) שאני שמן. הגננת המופרעת של בנכם איננה, כך נדמה לי, נציגת איזה "ממסד ישראלי" - אותו "ממסד ישראלי" דווקא ניפק לכם את תעודת-הזהות (גם כן פטנט...) ששימשה אתכם כדי להוכיחה על איוולתה. "גוף חינוכי" עשיתם ממנה? נו, באמת... ה. לך ולי יש בדיוק אותה הזכות שלא להיות מודבקים על-כרחנו לאיזה כדור דביק, ואיך זה משנה אם המדביק הוא הכדור הגאה או מישהו מבחוץ. מוזר שאינך מקפידה בזכותי (ואולי בעצם בזכותם של כל הכותבים "בארץ האיילים" שאינם את) בשעה שאת כה חרדה לזכותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המעמד של ח"כ מחמיד כבן לאומת ערב מונעת ממנו להשפיע על טנקים – למעט משיכת אש. לך יש השפעה גם על הצד השני של הקנה. ב. I hope your case enjoys the rest. may it emerge refreshed in due course for further discussion. ג. אוקיי.ד. נתתי דוגמה אחת, פוצעת במיוחד. תעודת הזהות בעייתית גם היא. נסיונות ניכוס נוספים היו לאורך כל הדרך (ואני מתכוונת *כל* הדרך, בלי הנחות) וכולם נעשו על ידי אנשים. מעולם לא יצא חוק ניכוס הדינות ואכן, אנשי מוסד לא באו לאיים עלי בלילות. האפקט המצטבר של האובר-ניכוס מתבטא בתחושת הירדפות שנראית לך, על פי תגובתך, נלעגת. ה. סליחה, איזה כדור? מאוחר כאן, המקלדת שלי משונה במיוחד וחדשה (ולא, אין עליה אותיות עבריות.) איזו מזכויותיך נרמסה תחת הקלדותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א+ה. ואני לא "בן לאומת ערב"? גם את *זה* את מסיקה מהתבטאויותיי? זה בדיוק העניין - את מתקוממת על מה שנתפס בעינייך כ"נסיון נואש לנכס" אותך למשהו, אבל את מתעקת להדביק אותי (ואיילים אחרים) לאיזו "אומה" או לאיזה "צד". ב. אולי לא היטבתי להתנסח. אנסה שוב: Case closed. ד. התחושה אינה נלעגת. הנסיון לשייך אותה ל"אומה הישראלית" הוא שנראה לי תמוה, אך עקבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם כבר פיתחתם את הדיון הזה רק רציתי להוסיף שאל לך להתיימר לדעת את מחשבות אחרים... אני נשאר בארץ מסיבות משלי שהן לא אחת מהסיבות שלך... ואם את לא קשורה לארץ (למרות "ניסיונות הכינוס" לטענתך) אז למה לעזאזל את מנסה להגיד >לנו< (תושבי ארץ ישראל) מה אנחנו עושים פה ? מה לך ולנו ??? את לא רוצה לחיות פה, אל תחיי פה... אבל אל תטיפי לנו מוסר בגלל איזו תיזה או תאוריה קטנה שפיתחת לעצמך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה המיקום הגיאוגרפי של כותבת שורות אלה מהווה חלק מהסיפור. חשבתי לתומי שאנו דנים ברעיונות, כאן. איפה אמרתי >לכם< (תושבי ארץ ישראל קוראי העברית והאייל) מה אתם עושים שם? מה לי ולכם? 30 שנים של מגורים בישראל, המותירים אותי קשורה לאנשים שלא הייתי רוצה לראות מתאדים או נשחטים. ובעניין הטפת מוסר: אני שומרת לעצמי את הזכות להטיף מוסר לכל אדם, ארגון או מדינה הרוצחים ילדים. למרבה שמחתי, איני לבד בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אני חי בארץ? הממ... נראה. קודם כל נולדתי כאן. דבר שני, הורי, שהיו ילדים בזמן מלחמת העולם השניה, נאלצו להסתתר בארצם שלהם בכדי להישאר בחיים, וחשו את האנטישמיות שהיתה *טבעית* באוכלוסיה. אני מברך על כך שאת האנטישמיות אני מכיר רק באופן תיאורטי, ומעולם לא נאלצתי להתמודד איתה ברצינות. הלאה. אני יהודי חילוני. אני יודע שלרבים זה נראה כאוקסימורון, וכבר הסברתי את עמדתי מספר פעמים. אני שייך לעם היהודי (כפי ששייכים כל החוכמולוגים באתר הזה שמדגישים שאין זה כך ומתפלפלים בנקודה זו כשם שהתפלפלו אבותיהם על סוגיה בגמרא, ועדיין אין הם חשים שדווקא צורת הויכוח שלהם היא יהודית כל כך). היהדות החילונית ההמונית היא המצאה חדשה. סבי מצד אבי היה דתי. אביו היה רב, וסבו עסק בקבלה. כמעט כל היהודים לפני מאה שנה היו דתיים. יהודים חילונים תמיד היו מיעוט (דיסקליימר: אין לי נתונים מוצקים על כך, ואשמח אם מישהו - אולי יוסי גורביץ - יוכל להרחיב בנקודה זו). אבל כדי לשמר את התרבות היהודית החילונית, אני צריך לחיות במקום שבו נישואי ילדי עם יהודיות חילוניות בבוא העת יהיה טבעי. הרי לא יעלה על דעתי להתנגד לבחירה שלהם בבת זוג על פי מוצא, אך עצם היותי בסביבה יהודית חילונית מעלה את הסיכוי שגם ילדי יהיו כאלה. היכן עוד יש אוכלוסיה יהודית חילונית גדולה ומגובשת? בשום מקום. בעוד שני דורות יחיו יהודים חילונים כקבוצה *רק* במדינת ישראל. נגעת בנקודות חשובות כאשר ציינת את נסיונות הניכוס מצד הדת היהודית המאורגנת, וכאשר ציינת את הגזענות וההזנחה הקיימים בארץ כלפי הערבים. אינני זוכר באם אמרת היכן את מתגוררת. נניח לצורך הדיון שמדובר בארה"ב. נבחן את הדברים בדמוקרטיה הגדולה בעולם: זו שהקימה מחנות ריכוז לאמריקאים ממוצא יפני במלחמת העולם השניה. המדינה היחידה שהשתמשה בפצצות אטום בזמן מלחמה. המדינה שעל שטרי הכסף שלה מודפס "In God We Trust". המדינה שאסרה על כושים לשבת באוטובוסים כשלבנים עומדים עד אמצע שנות החמישים. המדינה שכדי לעצור את התפשטות הקומוניזם תקפה בפצצות נפאלם כפרים ויאטנמיים חסרי הגנה. המדינה שגם בעוד מאה שנה לא תעמיד אשה בראשה. המדינה שלפני שנתיים הרשתה לעצמה להפציץ את תחנת הטלויזיה בבלגראד. המדינה שחלק עצום מהתושבים בה אינם יודעים למצוא אותה על מפת העולם. האמיני לי שכל זה נכתב מבלי שנאלצתי לצוד את המידע. אני מאמין שאם הייתי משקיע זמן בחיפוש, הרשימה היתה מתארכת מאד. ישראל, לעומת ארה"ב, היא מופת של סובלנות חברתית, השכלה והתנהגות הוגנת בסכסוכים, למרות שיש הרבה מה לשפר. אני חי בתחושה שהדברים אכן משתפרים אצלנו. ואצלכם? אלה, פחות או יותר, הסיבות בגללן אני חי בארץ ולא בארה"ב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |