בתשובה לדינה בארץ האיילים, 28/07/01 9:11
לאום מנכס 29943
א. אין לי טנקים. לך יש? למעשה, נדמה לי (ואני מקווה) שלי ולח"כ מחמיד יש בדיוק אותו מספר טנקים.
ב. במקרים של מחמיד ואלוני את מסתכנת באבחנה, במקרים אחרים את מציעה לשאול את הנוגע בדבר (איזה רעיון גאוני! לא להחליט בשביל אחרים מה הם חושבים ומה מניע אותם!). נניח שהנוגע בדבר יענה תשובה שהיא לא אחת משתי הסיבות בתאוריה שלך. האם הוא בהכרח משקר?
ג. "רוצה לעזוב" נשמע כמו "חייו מתאפשרים, אך הוא רוצה לעזוב".
ד. השאלה העניינית, כפי שהופיעה:"איך ניסו לנכס אותך"? ביתר פירוט: דיברת על "נסיונות נואשים של ישראל לנכס אותי לעצמה". דוגמא ל"נסיון נואש" אחד תספיק, בינתיים.
לאום מנכס 29945
א. יש לך בעלות חלקית והשפעה על הטנקים של מדינת ישראל – ולפחות, כך אתה מתבטא בשיח האיילים. לח"כ מחמיד יכולה להיות השפעה, אני מניחה, אך לא ההשפעה שיש לך.

ב. לא.

ג. לא הבנתי.

ד. סירובה של גננת לקבל את אי-יהדותו של בני הועלתה בשיחה זו או אחרת. "בטח שאתה יהודי|" היא טענה בקול מורתי. ניגשתי אליה לשיחה והבהרתי את אשר היה טעון הבהרה. שום דבר – גם לא הצגת תעודת זהות! – לא הצליח להסית את הגיברת מדעתה. זו דוגמה אחת – מני רבות – של הניסיון הנואל והנואש לנכס אותי ואת הקרובים אלי לתוך אומתכם.

כמה אטימות נדרשת מגוף חינוכי לסרב להכיר בשונותו של השונה ממנו? אולי אותה מידה של אטימות שנדרשת כדי להיכנס לאזור מיושב ולהכריז עליו כנטוש?
נאחס מלאום 29951
א. המעמד של ח"כ מחמיד ושלי ביחס לטנקים הוא זהה (אם מנכים את היותו ח"כ, הנותנת לו השפעה רבה יותר), ולכן הדיבורים על "טנקים שלי" ביחס לח"כ מחמיד הם לא יותר נכונים או חכמים מדיבורים על "טנקים שלו".
מראי-מקום להתבטאויותיי?

ב. תודה, I rest my case.

ג. כבר לא רלוונטי, נכון?

ד. אל תפנו אלי בגוף-שני-רבים, בבקשה. זה נותן לי את ההרגשה המעליבה (אותי) שאני שמן. הגננת המופרעת של בנכם איננה, כך נדמה לי, נציגת איזה "ממסד ישראלי" - אותו "ממסד ישראלי" דווקא ניפק לכם את תעודת-הזהות (גם כן פטנט...) ששימשה אתכם כדי להוכיחה על איוולתה. "גוף חינוכי" עשיתם ממנה? נו, באמת...

ה. לך ולי יש בדיוק אותה הזכות שלא להיות מודבקים על-כרחנו לאיזה כדור דביק, ואיך זה משנה אם המדביק הוא הכדור הגאה או מישהו מבחוץ. מוזר שאינך מקפידה בזכותי (ואולי בעצם בזכותם של כל הכותבים "בארץ האיילים" שאינם את) בשעה שאת כה חרדה לזכותך.
ניכוסך לאיילי המזרח 29953
א. המעמד של ח"כ מחמיד כבן לאומת ערב מונעת ממנו להשפיע על טנקים – למעט משיכת אש. לך יש השפעה גם על הצד השני של הקנה.

ב. I hope your case enjoys the rest.
may it emerge refreshed in due course for further discussion.

ג. אוקיי.

ד. נתתי דוגמה אחת, פוצעת במיוחד. תעודת הזהות בעייתית גם היא. נסיונות ניכוס נוספים היו לאורך כל הדרך (ואני מתכוונת *כל* הדרך, בלי הנחות) וכולם נעשו על ידי אנשים. מעולם לא יצא חוק ניכוס הדינות ואכן, אנשי מוסד לא באו לאיים עלי בלילות. האפקט המצטבר של האובר-ניכוס מתבטא בתחושת הירדפות שנראית לך, על פי תגובתך, נלעגת.

ה. סליחה, איזה כדור? מאוחר כאן, המקלדת שלי משונה במיוחד וחדשה (ולא, אין עליה אותיות עבריות.) איזו מזכויותיך נרמסה תחת הקלדותי?
ניכוסך לאיילי המזרח 29955
א+ה. ואני לא "בן לאומת ערב"? גם את *זה* את מסיקה מהתבטאויותיי? זה בדיוק העניין - את מתקוממת על מה שנתפס בעינייך כ"נסיון נואש לנכס" אותך למשהו, אבל את מתעקת להדביק אותי (ואיילים אחרים) לאיזו "אומה" או לאיזה "צד".
ב. אולי לא היטבתי להתנסח. אנסה שוב: Case closed.
ד. התחושה אינה נלעגת. הנסיון לשייך אותה ל"אומה הישראלית" הוא שנראה לי תמוה, אך עקבי.
בסך הכל שאלתי אם את מהארץ.... 30669
אבל אם כבר פיתחתם את הדיון הזה רק רציתי להוסיף שאל לך להתיימר לדעת את מחשבות אחרים... אני נשאר בארץ מסיבות משלי שהן לא אחת מהסיבות שלך... ואם את לא קשורה לארץ (למרות "ניסיונות הכינוס" לטענתך) אז למה לעזאזל את מנסה להגיד >לנו< (תושבי ארץ ישראל) מה אנחנו עושים פה ? מה לך ולנו ??? את לא רוצה לחיות פה, אל תחיי פה... אבל אל תטיפי לנו מוסר בגלל איזו תיזה או תאוריה קטנה שפיתחת לעצמך...
בסך הכל שאלתי אם את מהארץ.... 32715
לא ברור לי למה המיקום הגיאוגרפי של כותבת שורות אלה מהווה חלק מהסיפור. חשבתי לתומי שאנו דנים ברעיונות, כאן.

איפה אמרתי >לכם< (תושבי ארץ ישראל קוראי העברית והאייל) מה אתם עושים שם?

מה לי ולכם? 30 שנים של מגורים בישראל, המותירים אותי קשורה לאנשים שלא הייתי רוצה לראות מתאדים או נשחטים.

ובעניין הטפת מוסר: אני שומרת לעצמי את הזכות להטיף מוסר לכל אדם, ארגון או מדינה הרוצחים ילדים. למרבה שמחתי, איני לבד בכך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים