בתשובה לערן בילינסקי, 14/05/05 1:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, מהטעות אני יודעת להתעלם כמו גדולה :-] . אבל למה בדוא"ל? - האם השיח בעניין שיקולי הסרת תגובות של המערכת הוא סוד פרטי, אפלולי, שבינך לביני? אני חושבת שהוא צריך להיות נחלתם הגלויה של הקוראים - והשקיפות בנושא רגיש זה, אולי ראוי שתהיה אינטרס של המערכת יותר מכפי שזהו אינטרס שלי. נכון, מה שתיארתי זה לא כל מה שהיה בתגובה ההיא. היה בה גם עלבון כלפי מגיב אחר - שבעצמו העליב את כותב השיר הרבה יותר מכפי שהועלב, ותגובתו הושארה על כנה - ומכאן (אבל לא *רק* מכאן) תמיהתי. והיו בה, בתגובה ההיא שהוסרה, אמירות חשובות - אולי אפילו חשובות מספיק ע"מ לשקול השארתה למרות העלבון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(התגובה הקודמת שלי עשתה הרבה יותר שכל אם מניחים שחשבתי שאני בדיון אחר) השיח הוא לא סוד פרטי, אבל הוא דיון מטא, הוא לא דיון תוכני. אין בה תובנות גדולות לגבי אחד המאמרים אלא תובנות בשאלות נימוס וצורת התבטאות. כיוון שאנחנו לא חוג דיבייט הרי שההנחה המוקדמת שלי (למרות שאני מתבדה פעם אחר פעם לגלות כמה באתר גיקים כזה אנשים נמשכים ל"צהוב") שזהו לא סוג הדיונים שאני רוצה לראות באייל (והרי יש לנו את "ארץ הצבי" כדוגמה לאתר שאינו מרשה בכלל דיון במדיניות המערכת. לא, אני לא חושב שאנחנו צריכים להגיע לקיצוניות הטוטליטרית-משהו הזו). כפי שכבר ציינו לא אחת, על כל תגובה שמוסרת נשלחת הודעה לכל העורכים. במקרה הזה אפילו התנהל דיון בטרם הסרת התגובה והוחלט להסירה. השיקול בהסרת התגובה הנ"ל היה השפה בה השתמש הכותב. לו היה משאיר כתובת דואל סביר שהיינו שולחים לו דואר אלקטרוני ומיידעים אותו על כך, כדי שיוכל להגיב מחדש ללא ביטוי הגנאי בהם השתמש, אך לצערי הוא לא השאיר. באופן אישי אני יכול להעיד שדי נשבר לי מכל ה"צהוב" הזה. אני רואה את תיבת הדואר של העורכים כמעט ריקה ממאמרים בעוד כולם עוסקים בכל הרפש הזה. לא חבל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אני פורשת. הרי לא משנה מה אומר, אצא וידי על התחתונה. צר לי שנושא שאני רואה בו נושא רגיש, אתה מכליל אותו במחלקת ה''צהוב''. ובכל מקרה, הרושם של מנהג איפה ואיפה שהמערכת שוגה בו לעיתים - אינו נמחק כלל. ו''אנחנו לא חוג דיבייט'' - תירוץ שאינו מספק את התהיות, מבחינתי. אכן, חשבתי ועודני חושבת ובעיקר מקווה, כי האייל שונה באפיו תכלית השינוי מארץ הצבי - ואולי ראוי לדאוג שלא יתקרבו בצביונם זה אל זה, אף לא לרגע קט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את התגובה שעליה נסוב הדיון הזה, אבל בנוסף לסיבות שכבר הועלו כאן לאוירה עכורה לעתים באייל, אכן נראה לי שכל דיון שאורי רדלר מכבדו בנוכחותו הופך אוטומטית למקצה אגרופנות ומלבה אגרסיות דוחות במיוחד. אינני עורכת ואני מתקשה לתת עצה בעניין זה, אבל אולי יש לקחת אותו בחשבון כשמחליטים אלה תגובות להשאיר ואלה להסיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תת-הדיון הזה, כמו גם תגובה 300157 למטה, הופך להיות דיון ב"אורי רדלר - האיש ופועלו1". מבלי להכנס לתוכן או לסגנון של הודעותיו, הרושם המתקבל מפעולות ותגובות העורכים, הוא שכמדיניות, המערכת סובלנית יותר כלפי הודעות אשר כותבן עומד מאחוריהן בשמו2 ובכתובתו. המערכת אמנם אינה פוסלת הודעות בעילום שם, והודפת פעם אחר פעם את ההצעה לאפשר תגובה למשתמשים רשומים בלבד, אך עדיין טולרנטית יותר לתגובות (בלתי ראויות/גבוליות) של כותבים מוכרים ומזוהים. גם אם נקודתית אני חולק מדי פעם על החלטות המערכת, ככלל, פרט לכך שזכותה של המערכת לנקוט מדיניות מעין זאת, אני גם תומך בה לגופה. ___ 1 ערבב את הטיח אחמד. 2 ואין זה משנה האם מדובר בשם המופיע בתעודת הזהות, או בכינוי בו הוא מוכר בין באי האתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עומד מ*אחוריהן* בשמו" זה משהו שאני כתבתי? נו, באמת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה עד כמה חשבה המערכת, או עד כמה חשבת אתה, על כך שאורירדלר אחד המופיע בשמו ובמיילו האמתיים, יכול להפוך בעלי ניק קבועים ומסורים לאלמונים מוחלטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת אני לא יודע. אני יודע שיש לפחות מגיבה קבועה אחת (ודווקא אחת שהיתה חביבה עלי, ואני חושב שלא אטעה אם אוסיף שלא רק עלי), שהיה לה פעם ניק קבוע, והפכה לאלמונית. אינני יודע אם לאותה עלמה אני מגיב1, ואכן תהיתי מדוע היא בחרה "להתאלמן", אבל בי אישית עקיצה או עלבון ממי שמוכר בנועם הליכותיו פוגעת יותר מכזאת המגיעה משור נגח. __ 1 בעצם, כאשר אני רואה את מועד ההודעה לה אני מגיב, כנראה היא לא היחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון אלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת מה יותר מאכזב אותי בתגובה שלך: העובדה שהתייחסת לניק הקבוע שלי בעבר כניק לא-קבוע בהווה (וזאת אע"פ שידוע לך על תגובה אלמונית אחת בלבד שנכתבה על-ידי); העובדה שמועד ההודעה לה הגבת גרם לך לחשוב ש"כנראה היא לא היחידה" (ואם התגובה לא היתה נכתבת בשבת, באמת היית חושב שאני היחידה?!); או העובדה שבגלל טעות אחת (שהודיתי בה והתנצלתי עליה), אתה מזכיר אותי כ"דווקא אחת ש*היתה* חביבה עלי" (ההדגשה אינה במקור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שאת לא היחידה שפרשה את דברי בניגוד מוחלט לכוונתי, משפט אחד מתוך התשובה ששלחתי אלייך בדוא"ל: נקיטת לשון עבר במשפט "אחת שהיתה חביבה עלי" לא באה להעיד כי הפסקת להיות חביבה עלי, אלא להיפך, כי נוכחותך החביבה חסרה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי נראה שלא היה צריך להסיר את התגובה ההיא, בפרט לאור הנסיבות. אם הבנתי נכון, המגיב טען שהוא אב שכול (או קרבה אחרת). במקום בו הופיעה תגובתו היה ראוי להפעיל סובלנות מיוחדת ויותר הבנה לצערו, גם אם היו בתגובתו גידופים (ואני לא זוכר שהיו). יותר מכל, תגובתו היתה תוצר של חוסר הבנה שלו לאן נקלע. לפי הבנתי כוונת העורכת היתה לקיים מעין ריטואל זכרון אלטרנטיבי במסגרת דיון וביקורת על שיר. המגיב כנראה חשב שהמדובר באתר זכרון רגיל, לא הבין שמדובר בדיון בפורמט של ביקורת שירה ונפגע כנראה מאוד מהביקורת על השיר (ואורי בודאי מבקיע לעצמו גולים עצמיים בהשתלחויותיו). נראה לי שהמגיב (נתן אני חושב) פירש תגובות אלו כפגיעה בזכרון החללים עצמם (מה שלא ניתן למצוא אפילו אצל אורי). מאחר והמגיב השתלח בדיון ובמשתתפיו ובעצם ''טרק לנו את האינטרנט'', אין כאן שאלה של פגיעה בו. הבעיה שלי היא אחרת. בזמן האחרון חברי מערכת מרבים להשתמש בטיעון של ''לא נעים לנו יותר'', ''באנו ליהנות'' וכיוב'. אני חושב שמדיניות המערכת נבחנת בדיוק כאשר לא נעים. גם לי לא היה נעים לקרוא את דבריו והיתה לי הרגשה שהוא פגע בכל אוירת הדיון כולו, אבל כאשר מקיימים ריטואל ''אלטרנטיבי'', צריך להביא בחשבון גם אי-הבנות ותגובות נרגזות מן הסוג הזה ואפילו אם המגיב הספציפי הזה היה מתחזה. יותר מזה, חשוב לשמור על הפתיחות ולהשאיר את הבימה פתוחה לתגובות מן החוץ ולא להופכה לחוג סגור של מגיבים ''מוכרים'', אפילו אם רוב מה שמגיע מחוץ למעגל המגיבים המוכרים אינו נעים לנו. לו תגובתו היתה נשארת, איני חושב שאופי האתר היה משתנה. מחיקתו הפכה אותו למעט יותר סגור, מעט יותר מסתגר ופחדני. אני חושב שהמקרה ראוי שישמש תזכורת לחברי המערכת, להיזהר מאוד מאוד בשימוש בחרב המחיקה (כפי שהם אכן עושים בד''כ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היו גידופים בתגובתו, ואף עסיסיים למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור שירות לציבור בכלל ולך אישית בפרט - הנ"ל כתב משהו עם - "נפיחה פסאודו-אינטלקטואלית", כלומר - שאו שהתגובה של א"ר היא - "נפיחה ...", או שא"ר עצמו הוא-הוא ה"נפיחה" כנ"ל. כמו כן הוא הביע השערה כי השם אורי רדלר אינו אמיתי, ועל כך ענו לו, אא"ט, דורון ועוד אלמוני/ת - כי השם הוא אמיתי עם קבלות. לולא היה מכריז גט כריתות וגם מועף אחר כבוד, איזשהו מתנדב תורן יכול היה להתחיל לגלח עליו את הריטואל האיילי המקובל :-] - מתי האינטלקטואלי הוא אינטלקטואלי באמת ומתי הוא פסאודו אינטלקטואלי, האם יש לפסאודו קריטריונים ברורים ומוסכמים או שזהו עניין לתחושות סובייקטיביות וכולי וכולי וכולי וכולי, כאורך ההפטרה לפחות. בקיצור - זה יכול היה ליהפך לפרודיה לא רעה על הניתוח של א"ר את שירו של ברנע, ועל הדיון המעניין שהתפתח בינו לבין אלון, בהמשך. מכל מקום, חבל שביחד עם אלה הועלמו גם אמירותיו הנוגעות ליום הזיכרון - שהרי היום הזה כשלעצמו הוא שנוי במחלוקת ויש הרואים בו סמל של צביעות שלטונית-מנגנונית וכו' - ולפחות לי אישית הבהירו דבריו כמה נקודות, וטוב שהספקתי לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זה לא כל מה שהוא כתב שם. אני לא רואה טעם לשטוח כאן את מבחר המילים שאותו אדם השתמש בהם ולדון בהן אחת-אחת. את שאר הדברים שהיו לי לומר בנושא כבר אמרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לקחת בחשבון שהיעדר המאמרים בתיבת הדואר של העורכים יכול בהחלט לנבוע מכך שאנשים שאינם מגלומנים בעלי עור פיל, או לחילופין כותבים קבועים ובעלי מעמד מבוסס באתר, שאשר ראו את התגובות על מאמרים כמו אלה של ניצן-ביכלר או פרופ' למפרט, יעדיפו לא להיכנס למטבח לוהט כל כך כמו האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה שאני רושם לעצמי: אתה לא קורא בזמן האחרון מספיק את האייל. רצוי שתחזור להיות ערני כמו פעם בקריאת האייל, כי אתה מפסיד תגובות מעניינות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |