בתשובה לנתנאל רייכר, 16/05/05 22:09
כאב עו''ש 301060
אבל יש סיבה אחרת לגמרי ליחס הזה של סוקרטס למשוררים, וצריך להסתכל על זה מנקודת מבטו (עד כמה שאנחנו יכולים) ולא מנקודת מבטנו. זה לא שהמשוררים אינם חכמים אלא שהם שבויים בהוויה ''רטורית'' של תרבות חסרת כתב שכל דרך חשיבתה הוא ''בעל פה.'' המשוררים הם אלא ששימרו את הזיכרון הקולקטיבי והדרך היחידה שעמדה בפניהם, מבלי שיאבדו את הדברים, היה היצמדות שמרנית לתבניות מילוליות קבועות. מה שלא נאמר לא נשמר בזכרון (לא היה אמצעי חיצוני לשימור הזיכרון). רעיונות חדשים היו חייבים להיזכר על ידי חזרה בלתי פוסקת, אחרת הם פשוט יעלמו. כדי שאפשר יהיה לחזור על רעיונות חדשים, אמנותיים או מדעיים, הם היו חייבים לבוא בצעדים מאד קטנים, פשוטים ופשטניים. לכן, קשה היה לשמוע מהמשוררים דברי חכמה חדשים ומחדשים.
כאב עו''ש 301134
נראה לי שאתה טועה. סוקרטס לא מצא את החוכמה אצל שורה שלמה של "בעלי מקצועות" שאצלם חיפש אותה. וטעם חיפושו היה די רטורי: להראות שהאדם שמרגיש שהגיע אל הידע - הוא זה שהכי רחוק ממנו. שהידע האמתי הוא הידע שמכיר בקטנותו לעומת מה שנסתר עדיין.
כאב עו''ש 301148
מה שאני הצעתי הוא ראיה שנובעת מתוך הוויה של חברה ''מילולית,'' לעומת ההסבר שלך שהוא הסבר אנליטי-מופשט שאותו יכול לעשות רק מי שחי בהוויה ''שבכתב.''
כאב עו''ש 301155
1. אני מניחה שאתה מתכוון ל"חברה אוראלית". גם חברה בעלת כתב היא מילולית.
2. החברה שסוקרטס חי בה הייתה בעלת כתב. אפלטון לא היה הראשון שהמציא את הכתב שלה, והוא השתמש בו, כידוע, באופן נרחב ביותר.
3. ההסבר שלי איננו תקף לחברות אורייניות בלבד. גם בחברת לא אורייניות היו אנשים בעלי ידע, וגם הם היו יכולים ל"דעת" שיש עוד ים של דעת הנסתר מהם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים