בתשובה להמסביר לצרכן, 25/05/05 5:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מספיק אם יבואו ההורים שלי, אישתי ובני משפחתה, הילדים שלי וחבריהם הקרובים, המעטים שזוכרים אותי מבית הספר, הצבא, האוניברסיטה, 5-6 מקומות עבודה, כמה מהשכנים שלי. וכל מי שהם יכולים לגייס, מדרגה ראשונה ושנייה. כולם מן הסתם, מהרובד הכלכלי שלי פחות-או-יותר. אם כל אלה ייטו שכם עזור לי בעת צרה, יש סיכויים שאני אחלץ מהמצב. אם תוסיף להם 2-3 איילים אלמונים (מהאמפתיים שבחבורה, כמובן), תראה שאני ממש מסודר." ומה עם אלה שהם בעלי רשתות חברתיות קטנות משמעותית? אני חושב על עצמי למשל- יש לי הורה אחד, אח אחד, אני לא זוכר אף אחד מבית הספר (ואני בספק אם הם זוכרים אותי- בילדותי עברתי דירה הרבה כך שהייתי זמן מועט בכל בית ספר), לא הייתי בצבא או באוניברסיטה. מכיוון שאני עובד במשמרות לא יוצא לי ממש להכיר את השכנים, ולא הייתי ב-5-6 מקומות עבודה שיזכרו אותי בהם (רוב האנשים שהכרתי כבר לא עובדים באותם מקומות, ולא היה ביננו קשר קרוב אף פעם מעבר ל"שלום שלום"). אז נעשה חשבון: במקרה של צרה אני יכול לקוות שאימי ואחי יבואו לעזרה (ומי שאחי מכיר), אולי שכן או שניים, אולי כמה מהעבודה הנוכחית שלי, וזהו פחותאו יותר. כולם במעמד החברתי שליש (מעמבד בינוני-נמוך ומטה, שעובדים קשה ומתקשים לגמור את החודש בעצמם). גם אם כולם יתגייסו לעזרתי בעת צרה, אני לא כ"כ אופטימי בקשר לסיכויים שלי לצאת מהמצב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(איך שהוא החמצתי את התגובה הזו קודם) אתה דוגמה למקרה קשה, ואני מקווה שתיחלץ ממנו. לי אין תשובה למקרה הפרטי שאתה מתאר, חוץ מ''לך לריקודי עם כדי להגדיל את הרשת החברתית שלך'' וגם ''תחיך לאנשים בבוקר''. אבל אין לי אחריות על המרשם הזה. בכל מיקרה הדיון הוא חברתי כללי, ולטענתי אם זה המצב ואתה חס וחלילה, תיקלע למצב קשה, אתה כנראה תרד רובד או שניים. אבל אין בזה בעיה חברתית-כלכלית כי כשאלמוני אחד ירד פלוני אחר יעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי. אם התרופה שלך לאנשים מאותגרים חברתית היא חוג ריקודי עם, אני בעד העלאת מסים כללית. 90% לא נראה לי מופרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתה בטח מעדיף ''טאנגו מזוכיסטי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך על מאה אחוז מס. זה הכי טוב. גם לא דורש חישובים מסובכים ופטורים: כולם משלמים מאה אחוז מס על מאה אחוז מס מהכנסתם. תחשוב כמה מחשבונים אישיים היינו חוסכים בשיטה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על זה, אבל חוששני שאז לא יהיה לנו ממה לשלם את המע''מ, וחבל. אולי אג''ח ייעודיות פותרות את הקושי הזה, תן לי לחשוב על זה קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
30% מתחת לקו העוני ועוד 45% (עד אמצע העשירון השביעי) נראה לי שזה מצב כללי מאוד (כל זה כאשר עדיין יש שלל קיצבאות שביבי לא הספיק למחוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המיני-ביוגרפיה שהאלמוני סיפק נראית לי טיפוסית לאנשים קשי-יום (עניים עובדים), במיוחד בארצות בהן יש פחות "רווחה ממשלתית": מעברי דירה תכופים בילדות בעקבות העבודה שההורים מצליחים למצוא, עבודה במקומות עבודה בהן הרשת החברתית חלשה וכו'. אני לא אתפלא אם תנאי החיים בעשירונים הנמוכים מקשים על יצירת רשת חברתית. ובכך חזרנו מזוית שונה לטענה שרשת חברתית היא כלי שנוטה להיות זמין פחות לאנשים שזקוקים לו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים אם הפרשנות שאתה מציע. מעניין אם מישהו חקר את זה פעם. אני שוב נאלץ לדבר על "התרשמותי" ובמקרה הזה אני מתרשם שהביטוי "בודד בפיסגה" הוא נכון. עד כמה שאני יודע לאנשים מרקע סוציו-אקונומי גבוהה יש פחות קשרים חברתיים מאשר לאאנשים בשכבות הנמוכות. שלא נתבלבל, העשירים הולכים יותר למסיבות וקוקטלים (וגם למועדון הגולף) אבל בהרבה מיקרים אף אחד לא חבר שלהם שם וכשהם בצרה בד"כ הם נשענים על כספם. בשכבות העליונות גם הקשרים המישפחתיים נוטים להיות רופפים יותר וגם המשפחות קטנות יותר. בלי לגגל, אני מתערב ש"הלכידות המישפחתית והחברתית" גבוהה יותר בשכבות הנמוכות. מישהו יכול לאשר או להפריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שה"מקרה הקשה" הוא הרבה יותר מייצג ממה שאתה ורבים אחרים מקוראי האייל מייחסים לו, אין מדובר פה במצב מצוקה חריג, אלא במצב שהוא הנורמלי לפי דעתי ל*רוב* המרכיבים של החברה האנושית, לפחות הישראלית. אני לא יודע לדבר באחוזים ובסטטיסטיקות נמצאים בצורה זו או אחרת במצבו של האלמוני מהתגובה שאליה הגבת, אבל במידה מספיקה כדי להציג את ההכללות הפרוזקאיות שלך כנאות בשביל סיפור מד"ב עתידני השייך מן הסתם לזרם הפנטסיה האופטימית, אבל לא רלוונטיות למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתקרא את אפיקטטוס. אם תאמין לו תוכל לחייך גם במצבים קשים. הכל עניין של השקפה. כמובן שזו לא מטרת הדיון, נו שוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותמיד לזכור: השלום מתחיל מבפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן חבורה-בודה-איילים. אנא החלט/החליטי/ו להתפרק למספרים לפחות. ככה זה נשמע כמו הצעת שלום אינטר-בדוויית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בדויית'' כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילים בדויים רבים אחד עם השני נלחמים הם על הזכות כל אחד מהם אומר אני יותר בדוי ממך אז רד לי מהבדייה הלו הלו תן כבוד אותי בדו לפני אותך אבאשלי כאן ייבש ביצות כשאת שלך לא תכננו יה? אני כאן כבר הייתי כשג'מוסים עוד רעו לארץ בכלל אני הבאתי ראשוני האיילים הבדווים של חדרה אותי הם עוד זוכרים כשייבשתי את הביצות, לפנות מקום לעדרים יאללה יאללה אתה יאללה, בודה לי סיפורים באמת זה לא מרגש אף אייל מה אתה מספר די כבר, תפנים זאת, אני האיל הבדוי ביותר. וככה לה נמשכת המלחמה בדווי יהיה עוד מעניין, תישארו כדאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...בדיה נאה, אללללליי! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |