תודה על המאמר 305741
נושא מעניין מאוד, תודה שהעלית אותו!

שאלת תם לי: לאורך משפטים שונים, במאמר ובקישור שצמוד אליו, הועלתה הבעיה ש"המחוקק כופה על בני זוג החיים יחד מעמד של ידועים בציבור גם אם אין רצונם בכך, והם מוצאים את עצמם בקשר מחייב..." וכו'. השאלה שלי היא: למי זה אכפת? כלומר, איפה באה לידי ביטוי בפועל ההפרעה שיוצר המעמד של "נשואים בעל כרחם"? אחד המשפטים התמוהים בכתבה בקישור המצורף היה "הם קיבלו מעמד של ידועים בציבור כנגד רצונם, ועם סיום הקשר מצאו את עצמם בקשר כובל עם שני ילדים..." הממ... מה היה קורה אם לא היו מקבלים מעמד של ידועים בציבור? הילדים היו נעלמים?

אשמח אם תוכלי להסביר מה פירוש מעמד של ידועים בציבור והיכן הוא יכול להפריע.
תודה על המאמר 305746
דוגמה:
איש התאלמן בגיל 60. יש לו ילדים בוגרים מנישואיו. הוא אהב את אשתו ואת ילדיהם המשותפים, ורוצה להוריש להם את כספו בבוא היום. בינתיים הוא פגש אישה אחרת, מחליטים לעבור לגור ביחד. גם לה יש חיים קודמים שלמים משלה, וגם היא רוצה בבוא היום להוריש את כספה לילדיה מנישואיה הקודמים.
הזוג מנסח הסכם ממון מסודר, אשר פוטר אותם מתשלומים זה לזה במקרה שאחד מהם ימות. כל אחד רוצה להוריש את כספו שצבר (בחיים המשותפים עם בן הזוג הקודם) לילדיו. הם חיים באושר ביחד.
כעת, נפטר אחד מבני הזוג ובית המשפט מתייחס לזוג כאילו היו נשואים, ומוריש את מחצית הונו של הגבר לאישה, או להפך, במקום לילדיו.
למי זה אכפת? לילדים. אבל לא רק להם. זה אכפת גם לגברים ולנשים אחרים שהיו רוצים לחיות עם מישהו בזקנתם, אבל לא היו רוצים לבגוד בבן הזוג הראשון ולהוריש כספים שצברו עמו לבן הזוג החדש. זה עשוי אפילו למנוע מאנשים מסוימים להקים משפחה שניה, מפחד שירומו לאחר מותם.
תודה על המאמר 305755
אני לא מבינה - אם אני אישה נשואה, אינני רשאית לערוך צוואה שמדירה את בן זוגי? אינני רשאית להשאיר את כל הוני לילדיי או לכל אדם/מוסד אחר שארצה?
תודה על המאמר 305757
למיטב הבנתי, בית המשפט לא חייב לקבל (ובפועל לא תמיד מקבל) כל צוואה שתשאירי.

מכל מקום, אם את נשואה, סביר שיש לך ולבעלך הון משותף.
במקרה של ידועים בציבור, בית המשפט כופה לעתים את קיומו של הון משותף גם על זוגות שמעולם לא נישאו.
תודה על המאמר 306174
ראשית תודה על המאמר ועל ההבהרות בדיון שהתפתח.

אולי הבעיה היא משפטית. מזה זמן רב גוברת אצלי התחושה שאחת המערכות הרקובות ביותר היא דוקא המערכת המשפטית, אף שתמיד חונכתי והורגלתי לחשוב שהשופטים שלנו הם "הכי טובים בעולם", וכמו שבגין המנוח היה אומר "יש שופטים בירושלים"

האם הבעיה בחוק או בשופטים?
האם איני יכול להיות אדון לכספי? (אני מתכוון למה שנותר לי מהשתכרות ביושר לאחר כל המיסוי כחוק)
מדוע לגורם כלשהוא יש סמכות לשנות את החלטתי אף שהתקבלה ותועדה כחוק.
האם לא נוטלים לעצמם שופטינו חירות יתר?

והשאלה האחרונה:
מה קורה אם שופט פוסק בניגוד לחוק (נניח שטעה בשוגג בהטלת העונש המותר בחוק) האם נדרש הליך של ערעור או שהטעות ניתנת לתיקון בהליך פשוט?
תודה על המאמר 306191
כפי שניסיתי לתאר במאמר, ישנן שתי סיבות להתערבות של בית המשפט בענייני הידועים בציבור.
האחת היא כדי לאפשר לזוגות שאינם יכולים להינשא בישראל להיות נשואים בפועל.
השניה היא כדי להגן על הצד החלש בקשר הזוגי.לעניין זה בית המשפט נטל לעצמו לא פעם חירויות גם כאשר הן נוגדות את החלטת בעל הממון.
על פי הספר, החירויות הללו הגיעו לא פעם לידי כך שהן לא מילאו אפילו את מטרתן המקורית (לעמוד לצד החלש) אלא הגנו על הצד החזק ו/או הבלתי הוגן דווקא, ובאופן שלא תואם לא את סיבת ההתערבות הראשונה וגם לא את השניה.
אך מלכתחילה, בית משפט הפוסק לטובת החלש הוא חלק מתפיסת עולם כללית סוציאליסטית, בדומה לדרישה לתשלום שכר מינימום למשל. (ובית המשפט רשאי לעשות זאת, לפחות בהתחשב בתקדימים הקיימים).
אחד הדברים נגדם יוצא הספר הוא העדרה של חקיקה מסודרת בנושא וקביעה בחוק של מידת המעורבות של המחוקק ביחסים הזוגיים.

לגבי השאלה האחרונה, יענו עורכי הדין והמשפטנים טוב ממני.
תודה על המאמר 306222
הערה קטנה.

לא מדובר בגישה סוציאליסטית של השופטים אלא בפטרונות וגסות רוח.
תודה על המאמר 307806
אכן,
אדנות, התנשאות, פטרונות וגסות רוח.
תודה על המאמר 307098
שוב תודה
לא, את לא יכולה 310459
הכלל אומר שאדם רשאי לעשות ככל העולה על רוחו בכספו, כל עוד אין הוא עושה זאת בניגוד לחוק.

אלא מה, שחוק הירושה מגביל את היכולת להדיר אנשים מהצוואה. ואני מדגיש: מי שמגביל את יכולתך הוא החוק. לא השופט (שרק מיישם את החוק).
לא, את לא יכולה 310462
אתה יכול להרחיב מעט? את מי אינני יכולה להדיר מהירושה?
תודה על המאמר 388874
האם צוואה לא פותרת בעיות כאלה?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים