בתשובה למשה דורון, 01/08/01 18:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לנקודה האחרונה, דיברתי על זה עם אחד מהקוראים הקבועים של האייל אתמול (לא זוכר בדיוק מי, ירדן, איתך?). אני משאיר לו בינתיים את ההזדמנות לענות על זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן הייתי אני. לפני כמה ימים הכתה בי המחשבה שאולי כל מגמת השילוב הגובר של הנשים בצה"ל, מטרתו המעשית(מבחינת חלק מהאנשים הדוחפים לו - הגנרלים הגברים, אני מתכוון) היא להצר את רגליהם של הדתיים בצבא. בין אם זה נכון ובין אם קשקוש, אין לזה השלכה על התוקף *המוסרי* של הצעד. מבחינה מוסרית, אני רואה בו מוצדק. שאלה למשה דורון: אתה מציע יחידות נפרדות לנשים. מה דעתך על יחידות נפרדות לדתיים? נכון שיש יותר דתיים המוכנים ויכולים לשרת בקרבי מאשר נשים. אז מה? אפשר לעשות יותר יחידות מיוחדות... ההגיון בחלוקה כזו הוא, שהבנות מוכנות, מן הסתם, לשרת עם דתיים; הדתיים אינם מוכנים לשרת עם בנות. נשים לב, כמובן, שאם אני צודק ומבחינת צמרת הצבא מטרת שילוב הנשים היא להרחיק את הדתיים, הרי שאם יעברו הדתיים ליחידות נפרדות, תושג המטרה: אמנם יהיו הרבה חיילים דתיים, אבל יש להניח שאפשרויות הקידום שלהם בקצונה הבכירה יהיו מצומצמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לשם דגש על העניין הפוליטי. שירות ביחידות קרביות הוא כיום קרש קפיצה לחיים פוליטיים, אפילו אם לא הגעת לדרגות גבוהות. מכיוון שכך יש לשם לב לשתי מסקנות: 1) הדתיים לא יוותרו על זה, המרד היא הפגנת כוח, אבל אם הצבא לא יכנע, הם ימצאו דרך להתארגן. הם לא יפקירו עמדת כוח כלכך משמעותית לחילונים. 2) גם נשים לא יוותרו על זה. נשים היום שוברות את הראש איך להשתלב בחיים הפוליטיים. אנחנו רוצות לשבת בוועדת החוץ והביטחון, אנחנו לא רוצות להרגיש שמישהו עושה לנו טובה כשנותנים ל4 נשים ממפלגה גדולה לשבת בכנסת. ובחברה הישראלית הצבא היא הדרך המשמעותית ביותר לקבלת לגיטימציה פוליטית. 3) לנשים יהיה יותר קשה לשכנע את הציבור בצדקתן, לצערינו, הדעה הקדומה שמלחמה היא לא עסק לנשים נפוצה מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר העניין שלי בתגובתך הוא ב-1. אכן, כשהגיתי את "תיאורית הקונספירציה" שלי בקשר ל"קירוב" בנות (במובן של לעשות אותן קרביות), מה שבעיקר הציק לי היה המחשבה שברור מראש שזה לא יעבוד, כי הרבנים לא ירצו לוותר על הכוח שיש להם מהשילוב החזק שלהם בצבא, וימצאו פתרון הלכתי. אלא שקו מחשבה כזה מייחס לאותם רבנים פוליטיקאיuת מסויימת, כלומר נכונות להביא נימוקים שונים ומשונים מההלכה, מבלי להתכוון להם באמת, כדי לשרת את המטרות הפוליטיות שלהם. בעוד שאני די משוכנע שראשי הצבא (בוודאי מרבית האלופים ומעלה) הם פוליטיקאים, אני לא עד כדי כך משוכנע באשר לראשי ישיבות. אני גם לא משוכנע שלא - אני פשוט לא מכיר את העולם הזה. מכל מקום, חרף מאמציו של משה דורון (ומאמציו היעילים הרבה פחות של עידן יוסף), לא הצלחתי עד כה להתשכנע בהבדל הקריטי כל כך, מנקודת הראות הדתית, בין שרות קרבי לבין מסגרות אחרות בחיים שבהם כן מותר לגברים ונשים להתערבב. כמובן, אני רחוק מלהיות תיאולוג, ויכול להיות שזה רק מעיד על קוצר הבנתי שלי. ואולי, אכן, מטרתם של אותם ראשי ישיבות היא להביא ליצירת "יחידות דתיים" נפרדות? ואולי, באופן מוזר, יש בהם כאלה שמטרתם היא באמת לצמצם את נוכחותם של בני הישיבות בחיי הצבא? מי אמר שכולם תמיד רוצים יותר כוח? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |