בתשובה לגלעד דנבום, 01/08/01 22:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע שלא תצפה מ"ארגונים חילוניים, הומניסטים וליברליים" לפעול למען *שוויון-הזדמנויות* (ולא למען "שילוב", שהוא יעד סקטוריאלי), ולפיכך לפעול בעיקר היכן שאי-השוויון בהזדמנויות הוא בולט, מובהק, מפורש, ומשפיע על שוויון-ההזדמנויות בתחומים אחרים שמנית, שבהם אי-השווין דווקא איננו מובהק ומפורש? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משום שהמטרה צריכה להיות ניתוק הקשר ההרסני בין השפעת הצבא על שאר מערכות החיים, ולא ניסיון פתטי להשתלב באותה מערכת כ"שווי זכויות". כלומר, אני מצפה שהשאיפה תהיה לאזרוח החברה ולא לשיפור המקום הפרטני בצבא, ובאותה ההזדמנות הגברת השפעתו של זה על גבי המערכת האזרחית. אי-השיוויון בין נשים לגברים בולט גם בקרב המאכלסים את בתי הכלא, ובכל זאת, הפלא ופלא, אינני קורא לשיפור המצב לטובתן של הנשים. מדוע? ב"שילוב" הכוונה ל-"הגנה על זכויות כך שיתאפשר שיוויון הזדמנויות שיביא לשילוב הוגן". מרוצה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שהפגת השפעת הצבא על יתר מערכות החיים עשויה להיחשב כיעד ליברלי, שוויון-הזדמנויות הוא יעד מובהק, והוא רצוי בכל מקום. בוודאי יש לפעול לשוויון-הזדמנויות לעברייניות ולעבריינים (באפשרויות להשתקם, בתנאי הכליאה וכיו''ב). אינני יודע אם קיים אי-שוויון-הזדמנויות בולט כפי שאתה טוען. אינני מרוצה, מכיוון ש''שילוב הוגן'' נשאר מטרה אצלך, וזוהי מטרה סקטוריאלית, בעוד שוויון-הזדמנויות הוא עקרון ליברלי אוניברסלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה הייתה לחוסר השיוויון בכמות העבריינים/כמות העברייניות. סליחה על חוסר הבהירות. שילוב הוגן: השלכה של עקרונות אוניברסליים על גבי קהילה מקומית ("סקטוריאלית"), ובכך הגעה למצב של מימושם בתוך קבוצה מוגבלת ונתונה כחלק משאיפה למימושם במסגרת העל. יותר טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ראה, אני אפילו לא מוותר על המקף כשאני כותב את זה: שוויון-הזמנויות. המילה "הזדמנויות" היא לא איזה סרח עודף, היא מגדירה את מהות השוויון: לא אותו מספר עבריינים ועברייניות, לא התפלגות מגדרים בקרב טייסי הקרב כהתפלגותם בקרב האכולוסיה, לא התפלגות עדות דתיות בקרב הגששים הצבאיים כהתפלגותם בקרב האוכלוסיה. שוויון הזדמנויות פירושו שהמגדר, הדת, העדה וכד' אינם משפיעים על יכולתך לזכות בהגנה משפטית טובה ובתנאי-מעצר ותנאי-כליאה ושיקום, להתקבל לקורס טיס, להיות גשש צבאי. ב. ה"שאיפה למימוש" היא שאיפה אינדיבידואלית, לא מגזרית. אם כמעט אין נשים המעוניינות להיות מאמנות כדורגל, אך יש גברים רבים המעוניינים בכך - אינני חושב כי יש איזה "חוסר מימוש" ובוודאי שלא ויתור על שאיפה בכך שיהיו בעיקר מאמנים ומעט מאמנות, זאת כל עוד מי שרוצה להיות מאמנת מקבלת הזדמנות שווה - כפרט, לא כקבוצה או כנציגת-מגזר - לזו שמקבל מי שרוצה להיות מאמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א' זה אוף. מסכים עם כל מילה. כשלתי בהסברת הדוגמה הטיפשית שלי בשנית. התכוונתי שאינני שואף למצב בו מספר הנשים הכלואות שווה למספר הגברים, שכן אינני רואה בכך "הזדמנות" כי אם פגיעה. כנ"ל בצבא. ב' זה בבקשה, הסבר עצמך. מה קשר כדורגל להגדרה שלי? ואתה סתם גורר אותנו לדיון סמנטי-מילוני שמסיט את תשומת הלב (ובשעה כזו, את שאריות האנרגיה) מהדיון האמיתי. בקיצור, שילוב הוא מבחינתי המימוש הפיזי-מציאותי של שיוויון-ההזדמנויות הרעיוני. מי שלא ניתנה לו הזדמנות, לא יכל להשתלב בתחומים מסוימים. בהנתן ההזדמנות, מתאפשרת ההשתלבות. לכך הכוונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. והחוגים ה"ליברליים הומניסטיים" שאליהם התייחסת אינם שואפים למצב בו מספר הנשים המפקדות על טנק שווה למספר הגברים. הם שואפים לשוויון-הזדמנויות, כי כך ראוי לדעתם שיהיה. ב. כדורגל היה דוגמא למה שמשום-מה אינני מצליח להעביר (והוא כלל אינו סמנטי-מילוני, אלא מהותי): אני מסכים עם "בהנתן הזדמנות, מתאפשרת השתלבות", ואני לא מסכים עם "שוויון-הזדמנויות הוא אמצעי לקדם את המטרה, שהיא השתלבות". אינני חושב ש"ריבוי מאמנות כדורגל" (השתלבות) צריכה להיות שאיפה או מטרה אוניברסלית (למרות שזו עשויה להיות שאיפה מגזרית), לעומת זאת "שוויון-הזדמנויות בענף אימון-הכדורגל" היא בהחלט שאיפה שצריכה להיות משותפת לכל הליברלים באשר הם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |