בתשובה לבעילום שם, 10/06/05 0:46
A Different Opinion 307556
טלי וישנה • בתשובה לבעילום שם יום ו', 10/6/2005, 1:14
האבחנה היא סימפטומטולוגית (קיום סדרה של תנאים).
אבל ישנם מתאמים גבוהים לאבחנה עם מדדים ביולוגיים (בעיקר בדיקות הדמיה דינמיות).

זה נכון לפסיכיאטריה באופן כללי. גם סכיזופרניה מאובחנת סימפטומטולוגית.

הגורם להפרעה (אם להתייחס לפסקה השניה) לא ברור, אבל סביר להניח שהוא מורכב מגורמים סביבתיים וגנטיים ביחד. (למיטב זכרוני, פורסמו עבודות הקושרות הזנחה בילדות עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית בהמשך, ואף מצאו גן ספציפי שמתקשר להבדל בין אנשים שונים שנחשפו להזנחה). הילדה שאתה מתאר - ייתכן והיתה בעלת מערך גנטי מוצלח שאפשר לה לצאת בריאה בנפשה למרות תנאי הגידול הקשים.
A Different Opinion 307561
בעילום שם • בתשובה לטלי וישנה יום ו', 10/6/2005, 1:30
מה הן אותן בדיקות הדמיה דינאמיות?

למה את מניחה שיש פה מרכיבים גנטיים? האם ההזנחה אינה מספיקה על מנת להסביר את ההתנהגויות המוזרות? מניין ילדה אשר גדלה בלי שמישהו דאג באופן עקבי היכן היא נמצאת בבוקר ובערב, שאף אחד לא שיחק איתה ואף אחד לא לימד אותה מה מותר לעשות למבוגר או לילדה אחרת ומה אסור לעשות אמורה ללמוד דברים מעין אלו?
אני יודע שחלק מהילדים הם יותר ביישנים מטבעם וחלקם יותר מעיזים מטבעם, אבל אני מניח שאינך מדברת על נטייה גנטית של 20-50% מהאוכלוסיה.
A Different Opinion 307564
טלי וישנה • בתשובה לבעילום שם יום ו', 10/6/2005, 1:38
בדיקות הדמייה דינמיות יכולות להראות על איזורי פעילות מוחית בתגובה לגירויים שונים. יש דרכים שונות להדמייה דינמית. למשל, להחדיר חומר מסומן רדיואקטיבית שמצוי יותר באיזורים פעילים, ולהקליט את הפעילות על פי ריכוז החומר, או למדוד זרימת דם למקום.

נטיות גנטיות (כלשהן) יש ל 100% מהאוכלוסיה.

ההנחה שיש מרכיב גנטי להתנהגות היא הנחה מבוססת למדי. כמו שאמרתי קודם, יודעים היום שיש אינטראקציה בין הגנטיקה לבין תנאי הסביבה. הנה שתי דוגמאות ספציפיות לקשרים כאלה בילדים עם התנהגויות אנטיסוציאליות:

אתה צודק, שאם לא נלמד ילד את "הכללים", הוא באמת לא ידע את הכללים. אני טוענת שלא כל ילד שתלמד אותו את הכללים (אחרי שלא לימדת אותו בזמן) יצליח ללמוד. ואולי אפילו שיש ילדים שלא משנה מה שתעשה, הם לעולם לא ילמדו.
A Different Opinion 307572
בעילום שם • בתשובה לטלי וישנה יום ו', 10/6/2005, 1:57
את הלינק הראשון לא הבנתי. השני לא מתייחס לגנטיקה.

השאלה הכי חשובה, לדעתי, היא מה יוצא לנו מזה?
האם היום אנו יכולים לזהות את הילדים עם הגנים הפגועים? לא.
האם אנו יכולים להניח שילד הוא חסר סיכוי? ודאי שלא.
מה נשאר לנו חוץ מעבודה סיזיפית של ללמד את הילדים הללו איך להתנהג? האם יש תרופות לדברים מעין אלו? מה עוד אפשר לעשות?
A Different Opinion 307603
טלי וישנה בדרך לעבודה • בתשובה לבעילום שם יום ו', 10/6/2005, 7:04
מסכימה בעיקרון.
ולא, אין תרופות שיתקנו את האישיות.
A Different Opinion 308494
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לטלי וישנה יום ג', 14/6/2005, 9:55
הנה משהו על דיכאון וסביבה:

(מתאבן: "A child's social environment may have only a modest effect on whether very young children become depressed, according to new Australian research." - פינקר בטח לא מופתע במיוחד)
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות