בתשובה לגילי נחום, 26/06/05 23:26
רגע של לשון 311902
עזוב את המפעל לשרוכי נעליים. מה עם חברת החשמל, חברת המים, חברת הטלפון, הכבישים, בתי הסוהר, בתי הספר, חברות האוטובוסים ובאופן כללי - התשתיות?
רגע של לשון 311904
אני אומר שאין לי מושג.

לכן צריך להסתכל על איך זה הצליח במדינות שונות מסביב לעולם ולהחליט אם זה כדאי לישראל (כמובן תוך התחשבות בהבדלים בנינו לבינם).

למשל אני יודע שארה''ב הפריטה הרבה, אם לא את רוב, בתי הכלא אצלה. אפשר לבדוק איך זה פועל שם.

בכלליות הנטיה הטבעית שלי היא כן להפרטה.
וכפי שנאמר כאן קודם, ברגע שהשירות הוא קריטי ומונופוליסטי מטבעו צריך להיות רגולטור הדוק מעל הבעלים הפרטיים שיקנה אותו מהמדינה.
רגע של לשון 311905
אם אתה אומר שאין לך מושג, חשוב לרגע על הגידול ההכרחי בפערים המעמדיים לאור כל אחת מההפרטות האלה. ואחר כך נראה מה דעתך.
רגע של לשון 311929
כיצד בהכרח הפרטה גורמת לפערים מעמדיים?

קשה להניח שהפרטה של כמה מפעלי ממשלה תשנה את כל פני החברה.
הממשלה היא לא כל חזות המשק.
רגע של לשון 311937
חשוב על האפשרות שמקומות בפריפריה יהיו נתונים להרבה יותר הפסקות מים, ואנשים שהפרוטה אינה מצויה בכיסיהם יעברו ייבוש מסיבי.
חשוב על מקומות שלא יעבור בהם כל כביש ראוי לשמו, משום שלא יהיה כדאי כלכלית לצסלול אותו. כנ''ל לגבי אוטובוסים.
חשוב על בתי ספר מרוחקים שלא יצליחו לגייס מורים טובים ומשאבים לאבזרים חינוכיים וכיו''ב, בשעה שהלימודים במרכז ובמקומות מבוססים יקבלו תגבורות רציניות.
ועוד ועוד.
רגע של לשון 311943
חשוב על המשאבים שמתבזבזים היום כאשר המערכת לא יעילה ולא נותנת תפוקה מרבית.
אמנם ההפסד הוא פחות מוחשי כי אין בהשוואה למדוד אותו, למרות שישנם דרכי מדידה, אך הוא קיים בהחלט.

הפסקות מים? למה אתה חושב שזה יקרה? ברגע שהחוזה מול הספק מטיל קנסות על אי זמינות המערכת הספק מאוד לא ירצה להגיע למצב של הפסקות מים.

ובאופן כללי: ניתן להכליל את ההגבלות והכללים הנחוצים בתוך הפיקוח הרגולטורי על הגוף הפרטי.
כמובן שיש דברים שהפיקוח עליהם מסובך יותר ויש דברים שהפיקוח עליהם מסובך פחות. את האחרונים יהיו קל יותר להפריט.

לגבי כבישים: אנו לא מפריטים את ההחלטה איפה יבנה הכביש אלא מפריטים את עבודות הפיתוח וההקמה שלו.

לגבי חינוך אני בעד אי הפרטה עד שיוצע ויוכח מודל ראוי שיקיים את הכלל, שמבחינתי הוא יהרג ובל יעבור, בו לכולם הזדמנות שווה לחיים ולהשכלה.
רעיון זה הוא חלק מהתפיסה הכללית שלי הגורסת כי כולם מתחילים מאותה נקודת הזינוק, פחות או יותר, והמאמץ שהאדם משקיע בנוסף לכשרון איתו הוא נולד יכריעו מה תהיה הכנסתו.
כל עוד אין אף אחד שסובל חרפת רעב אין מניעה שיהיו הבדלים בהכנסה של בני החברה שהרי אם מראש נחליט שלא יהיו הבדלים אז לאף אחד לא תהיה סיבה להתאמץ. (ראה פרשיית הקצבאות ב- 2002)
ואם תשאל על סמך מה יקבע ההבדל הכנסה בין ראובן לשמעון? ההבדל יקבע ע"פ ההפרש בתרומה השולית של כל אחד מהם.
רגע של לשון 311948
כדי שהבדלי ההכנסה בין א' ל-ב' ייקבעו על פי תקרומתם אתה צריך שלטון ריכוזי לעילא ולעילא.
רגע של לשון 311953
להפך, צריך מערכת שוק מבוזרת.
אם יש לי חברה וע"י זה שאקח את משה לעבודה הוא יתרום לי 100 תפוחים ליום אז אהיה מוכן לשלם למשה עד ל100 תפוחים כשכר.
אם דויד תורם לי רק 80 אז הוא יקבל רק 80 (ממני או מכל מעסיק אחר).

וזאת בתנאי שאני יודע לזהות כמה תפוחים כל אחד נותן; למשל ע"י ראיון עבודה מקיף כולל מבחנים בפילת טרם הקבלה לעבודה.
רגע של לשון 311976
פראייר. יש מובטלים שישמחו לעבוד אצלך תמורת חמישה תפוחים.
רגע של לשון 312046
למרות שכבר הפסדתי סנט במשחק קצת דומה, אני מציע שישה תפוחים למובטל.
רגע של לשון 312079
למה לך, יש יותר ממובטל אחד.
רגע של לשון 312087
זאת, כנראה השאלה הגדולה: האם תמיד יהיו מספיק מובטלים שייאלצו לעבוד תמורת חמישה תפוחים, או שכל החקלאים בסביבה יטעו מטעים רוחיים להפליא ויגרמו להעלאת השכר. אני לא בטוח מה התשובה שלי לשאלה הזאת.
רגע של לשון 562778
למה יגרמו להעלאת שכר?
גם אם המטעים משגשגים, למה שזה יגרום לחקלאי לשלם יותר מ-‏5 תפוחים? הפועלים הטובים ילכו? הוא ישיג מובטלים חדשים.
רגע של לשון 562863
כמות המובטלים אינה בלתי מוגבלת.

אפילו בסין שכר העבודה של פועל פשוט עולה בשנים האחרונות. בתסריט הפיקטיבי שתיארתי ניתן לנטוע עוד ועוד מטעים ריווחיים כך שכוח העבודה יהיה המשאב החסר, ושיווי המשקל יושג כששכר העבודה יהפוך את הרווח השולי לאפס.
רגע של לשון 562868
שיווי המשקל הפיקטיבי. כדי לשלוט על נקודת שיווי המישקל-להרים אותה- דואגת המדינה וטייקוניה שאחוז המובטלים לא ירד מתחת ל-‏6.5% ולרוב יעלה על המספר הזה.באוצר הגדירו את המספר 6% כאבטלה חיכוכית.
רגע של לשון 562870
לא התכוונתי לפתוח שוב את הויכוח הישן הזה. נראה שנועה משלימה פערים, נתקלה בתגובה שלי ושאלה משהו, כך שהבהרתי את הנקודה המעורפלת משהו.

אבל גם כשיש אבטלה של 6% זה לא אומר שבעל המטע יוכל לשכור פועלים בכל מחיר, כפי שכל חקלאי‏1 ישמח לספר לך ולנועה.
______________
1 אפשר לחפש תגובות ישנות של בחור בשם רועי שלמשפחתו היתה חווה לגידול קקטוסים(?) ודומני שהתלונן על מחסור בידיים עובדות.
רגע של לשון 562872
לא נפתח את הויכוח. מתחת ל-‏6% עולה קצת יכולת המיקוח של הפועלים החקלאיים, אף אחד אינו מתכוון בכל מחיר.
רגע של לשון 562924
__
1 אני יכולה להבין למה. דרושה אבטלה קשה על מנת לגרום לי לעבוד בחוות קקטוסים.
רגע של לשון 312048
נכון, בגלל זה אמרתי *עד* 100 תפוחים.

אם יש מובטלים שיעבדו בשביל 5 תפוחים אז אני כנראה הולך לעשות הרבה כסף בתור בעל מטע תפוחים (הוצ' נמוכות) ולכן אנשים אחרים יטעו מטעי תפוחים חדשים והביקוש לעובדים יגבר.

בכל מקרה שכר המינימום הוא 27 תפוחים.
ועמיר פרץ רוצה לעשות אותו 54 אגסים.

וזה מזכיר לי אנקדוטה שסיפר זוכה פרס נובל בכלכלה:
הוא נפגש עם סנטור שמאלני בארה"ב שתמך בשכר מינימום של 10 דולרים לשעה, (בערף כפול משכר המינימום שהיה נהוג באותה תקופה). הכלכלן שלנו שאל אותו אם הוא מבין שהדבר יגרום לאבטלה נוראית ויעודד יציאה של מפעלים מארה"ב למדינות זרות (למשל הודו), הסנטור לא התבלבל והשיב לו: לא הבנת, אני תומך בשכר מינימום של 10 דולרים בכל העולם, כולל את הודו.
רגע של לשון 313513
"הפסקות מים? למה אתה חושב שזה יקרה? ברגע שהחוזה מול הספק מטיל קנסות על אי זמינות המערכת הספק מאוד לא ירצה להגיע למצב של הפסקות מים."
לזה קוראים בעברית wishfull thinking.
נכון שדוגמה אנקדוטיאלית היא (לרוב) לא הוכחה, אבל במקרה שאנחנו רוצים להוכיח 100% (או אפס) הרי גם מקרה יחיד מספיק.
וכעת לדוגמה: כאשר הונפק לראשונה בארץ הזכיון לאספקת שרותי טלוויזיה בכבלים, היה אחד מתנאי הזיכיון פריסה מלאה של התשתית בכל אזור הזכיון (תוך פרק זמן מסוים. אאל"ט שנתיים ליישובים מעל 500 בתי אב וחמש ליישובים קטנים יותר, אבל הנתונים המדויקים לא בידי, וגם לא מהותיים לעצם העיניין).
לפני כ 6 שנים, אחרי שכבר הייתי מנוי של חברות הכבלים במשך למעלה מ 5 שנים, בניתי את ביתי ביישוב חדש שהיה אז בשלבי הקמה ראשוניים, כ150 בתי אב בשלב א', עם כוונת הרחבה (בשלבים) עד ל 700 בתי אב.
כחלק מהליך הבניה פתחתי את מפת חלוקת אזורי הזכיון, כדי לוודא איזו מחברות הכבלים היא בעלת הזיכיון ביישוב החדש. מהמפה לא הגעתי לתשובה חד משמעית (היישוב הוקם על קו התפר בין שני אזורי זיכיון). פניתי לכל אחת משתי חברות הכבלים (חברות פרטיות למי שצריך תזכורת) בנוסח זהה: האם היישוב החדש נמצא בתחום הזיכיון שלה, ו(במקרה שהתשובה חיובית) מתי היא מתכוונת לחבר את היישוב לתשתית הכבלים. כחברות פרטיות האמונות על יעילות ומניעת בזבוז, הן חסכו את מחיר משלוח התשובה. עד היום, (אני גר ביישוב בפועל קרוב לחמש שנים) לא חובר היישוב לתשתית הכבלים.
לעומת זאת, חברת "בזק", חברה ממשלתית ידועה לשימצה, העתיקה את קו הטלפון שלי לביתי החדש ביום בו עברתי לגור בו. נכון, על מנת לקבל קו ADSL נאלצתי לחכות כשנה וחצי, אבל לזכותה של בזק עומדות העובדות הבאות: א. הפריסה הארצית של תשתית הADSL התחילה הרבה אחרי תחילץ הפריסה הארצית של הטל"כ. ב. קו טלפון רגיל הותקן בביתי מיד. טל"כ לא הותקנו בביתי כלל - לא דיגיטליים וגם לא אנאלוגיים. ג. בבזק, לאורך כל הזמן היה לי עם מי לדבר, והיה מי שחזר אלי עם תשובות (גם אם הן לא סיפקו אותי). ד. התגובה הזאת נכתבת באמצעות חיבור ADSL של בזק. טל"כ עדיין אינה זמינה בשבילי.
רגע של לשון 313723
באופן עקרוני הרגולטור היה צריך לדאוג לכך שחברות הכבלים יעמדו בתנאי המכרז ויחברו בזמן את כל האיזורים.
ואולי אתה היית צריך להתלונן במשרד התקשורת על כך שחברת הכבלים לא מחברת את הישוב שלך, למרות שספק עם זה היה עוזר באופן מיידי.

אין מקום להשוואה בין המקרה של בזק למקרה עם הכבלים, אלה 2 חברות עם טכנולוגיות שונות, מבנה עלויות שונות, היסטורית פרישה שונה, ורגולציה שונה מופעלת עליהם.

לי דווקא הייתה בעיה הפוכה בה הייתה לי בעיה עם הADSL ובזק התנערו, כך שעברתי לכבלים ופתרתי את הבעיה.

כנראה שהמסקנה היחידה הברורה היא טוב שיש מגוון של חברות כך שיש יותר אלטרנטיבות.

תגובה זו נכתבה באמצעות חיבור כבלים.
רגע של לשון 311963
העלאת הדוגמה של בתי הכלא מביאה אותי למאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת האמריקני Atlantic Monthly. את המאמר כתב הפילוסוף-סלבריטאי הצרפתי ברנאר אנרי-לוי, והוא מהווה חלק מסדרת מאמרים שכותב לוי בחודשים האחרונים בכתב עת זה, רשמים ממסע שערך בארה"ב בשנת 2004.
בחלק הזה של המאמר כותב לוי על בתי הכלא הפרטיים באמריקה. הוא ביקר באגף הנידונות למוות בכלא נשים פרטי במדינת נוואדה. הסיכום שלו, בקצרה, הוא לא חד משמעי: מצד אחד הפרטת הכלא הביאה לשיפור התנאים הפיזיים והיחס של הסגל לאסירים; מצד שני, הפרטת בתי הכלא הביאה לדחיקתם - יחד עם יושביהם - מן התודעה הציבורית. הם כאילו "הוגלו" למקום בו הם אינם מעניינים איש. מסרו אותם לקבלן וזהו.
כמובן, זהו רושם של איש לא מקצועי, שאני יכול להעיד כי חלק ממסקנותיו באופן כללי נוטות להיות הזויות במקצת. אבל זוהי נקודה מעניינת למחשבה בקשר להפרטת בתי הכלא.
רגע של לשון 311964
בוקר טוב,
הרבה נכתב על הפרטת בתי הסוהר בארה''ב. כשאתה ניגש לסוגיה אתה מגדיר מהו בית סהר, מה מטרתו ומה האיפייונים שהחברה קבעה להתנהלותו.
כבית סוהר מנוהל על ידי הממשלה הוא מלכ''ר. מטרתו לשמש מקום בו ישהו אנשים שמורחקים מן החברה. הפרטתו הופכת את מטרת קיומו למיקסום רווחים. תפיסת העולם האומרת שרק הצבת מניע הרווח גורמת לניהול יעיל איננה יותר מאידאולוגיה. האדם שינהל אותו יהיה לא יעיל אם יגוייס על ידי הממשלה ויעיל אם יגוייס על ידי בעל הון פרטי. אותו הדבר לגבי השומרים. אם ג'ורג' בוש היה יכול להפריט את צבא ארה''ב הוא היה עושה את זה. הפרטה מרחיקה את הנושא מהעין הציבורית. בוא נניח לעניננו שאותו צוות אמור להחזיק את בית הסוהר -רק הבעלויות והמטרות שונות.
על ידי תוספת יסוד הרווח אתה מייקר את העלויות של המוסד. כאן אתה צריך לחפש את הנקודות שבעטיין גם התנאים משתפרים (יותר השקעות בתשתית), גם מישהו מרוויח בהנחה שהמשכורות הן נתון שווה בשתי השיטות. חפש את המילכוד. כבר נכתב רבות על כך והמלכוד איננו סוד. לדחיקתם של האסירים מהתודעה הציבורית יש השלכות מאד קונקרטיות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים