בתשובה להאייל האלמוני, 12/07/05 11:27
ובאותו עניין: 316095
לא הבנתי. איזה זכויות יש לי לאחר מותי, אם אני כבר לא "אני" אלא עצם דומם? כיצד אשמיע את קולי ואתנגד אם אני, כאדם חי, כבר לא קיים אלא נשארה ממני רק גופה דוממת? מה שאת (אני מניח שאת אישה, כיוון שכתבת "לו הייתי גבר") קוראת "זכות חברתית" אינו אלא מוסכמה חברתית של הסכמה למלא את מה שהובע כרצון האדם לפני מותו או את רצונם של מי שמוגדרים יורשיו.
ובאותו עניין: 316099
כפי שאמרתי, מדובר בזכויות של ה*חיים*. זכותי (לפחות, כך הייתי רוצה להאמין) לדעת, שאם הצהרתי על רצונות מסוימים לגבי מה שייעשה/לא ייעשה בגופי או ברכושי לאחר מותי - הרי שהם ימולאו. (ושוב, אני מדברת על השלווה שזה מאפשר לי *בחיי*, לא לאחר מותי).
ובאותו עניין: 316114
אני לא מבין למה את קוראת לדבר הזה ''זכות'', מהטעמים שפרטתי.
ובאותו עניין: 316163
אני לא סגורה עם עצמי מהם ה''טעמים שפירטת'', אבל אם כוונתך לכך של''גופה'' אין זכויות, אז אני מסכימה, רק ש''זכותי'' כאדם חי לדעת שיכבדו את רצוני לאחר מותי. ומכאן נגזרות שדכויות המת, שרק אם מקיימים אותן - אוכל לדעת שזכויותיי שלי אמורות להישמר לי.
ובאותו עניין: 316164
אני לא מבין איך אפשר להתייחס לידיעה (או לרצון לידיעה) שיכבדו את רצונך לאחר מותך כ''זכות''.
ובאותו עניין: 316174
מה דעתך על ה search for happiness?
ובאותו עניין: 316180
אני בעד. מה השאלה?
ובאותו עניין: 316186
בתור זכות שכחלק ממנה מגיעה לי קודם כל שלוות נפש מינימלית, שלשמה אני זקוקה לאותו כיבוד זכויות שלאחר מותי.
ובאותו עניין: 316189
את מניחה את המבוקש (שיש לך זכויות לאחר מותך).
ובאותו עניין: 316193
סליחה, התכוונתי, כמובן, שיכבדו את *רצוני* לאחר מותי.
ובאותו עניין: 316212
אין בעיה.
אני מבטיח לך שאם אחרי מותך תביעי את רצונך (ואם אני עדיין אהיה כאן), אעשה הכל על מנת למלאו.
ובאותו עניין: 316216
שיכבדו אחרי מותי את הרצון שהבעתי בחיי. (למקרה שלא קלטת את זה קודם).
ובאותו עניין: 316226
קלטתי, קלטתי, אני סתם מתלוצץ.
אני לא יודע מה איתך, אני בכל אופן מביע במהלך חיי רצונות רבים, שונים, ולפעמים אפילו סותרים.
משום מה נראה לי שצפויה אכזבה רבתי לאלו המתכננים שלא למלא את רצונותי לאחר מותי ולהפיק חשמל מגנרטור אשר יונע מהתהפכויותי בקבר.
ובאותו עניין: 316237
טוב, אם כך אינני יכולה להחזיר לך את ההצעה שהצעת לי: אני ממש לא מתמצאת בגנרטורים. מאיד'ך גיסא, כל הסיכויים שלא אהיה כאן בשביל זה.
(בכל מקרה, תודה:))
ובאותו עניין: 316106
מה דעתך על זכויות יוצרים?
ובאותו עניין: 316115
יש לי כל מיני דעות על זכויות יוצרים. אתה יכול לשאול שאלה ספציפית יותר?
ובאותו עניין: 316124
נדמה לי שהשאלה כאן ברורה: האם ברגע שאדם מת, פוקעים גם זכויות היוצרים על יצירותיו? אני מתאר לעצמי שאפשר לנטפק את האנלוגיה (כמו שדורון עושה למטה) , אבל בגדול, אם לאדם מת אין זכויות על ה*זרע* שלו, למה שיהיו לו זכויות על היצירות שלו?
ובאותו עניין: 316127
זה ממש לא ניטפוק, זוהי מהות העיניין.
אם לאדם מת אין זכויות על ה*זרע* שלו, למה שיהיו לו זכויות על הרכוש שלו?
ובכן, אין לו. יש ליורשיו. לפעמים מתחשבים בבקשתו המפורשת (אם היתה כזאת) מי יהיו יורשיו, או מה לעשות ברכושו לאחר מותו. לא תמיד, ודאי לא כאשר אין תעוד מוכח מה היה רצונו.
לגבי כורסת הטלוויזיה שלו כמו גם לגבי זרעו.
ובאותו עניין: 316140
יש כאן עניין אחר. הרעיון שהכסא "שלך" אינו שלך יותר לאחר מותך הוא רעיון ידוע ומקובל. מושג הצוואה נועד לטפל במיקרים שהמת רוצה להותיר הוראות ספציפיות לאחר מותו, אחרת מקובל לחלק את הרכוש על פי כללים פחות או יותר ידועים ( ליורשים וכולי). כנ"ל לגבי זכויות יוצרים, שכמו שאמרת נכון, מהוות חלק מרכוש האדם.

בעניין הזרע ( או אולי הדנ"א בעוד כמה עשורים) *אין* היום נורמה של הצהרה מראש, מכל מיני סיבות, העיקרית היא שעד לא מזמן הנושא פשוט לא היה רלוונטי באופן טכני. אי לכך, הייתי מצפה באופן טבעי שבית המשפט ( והחברה בכלל) יצאו מתוך הנחה שזה שהאדם לא הצהיר מפורשות על איסור השימוש, *לא* נובע מתוך זה שהאדם מבין שללא הצהרה מפורשת זרעו ינתן באופן שרירותי, אלא פשוט מכיוון שהנושא הזה אינו נושא ידוע היטב. האדם *אינו* מצפה לכך שכשימות זרעו יהווה חלק מהירושה שלו, ולכן יש להניח כמחדל שהוא *אינו* מוכן שישתמשו בו לאחר מותו.
ובאותו עניין: 316145
למה להניח כמחדל שהוא *אינו* מוכן שישתמשו בו לאחר מותו (או למה להניח כמחדל שהוא מוכן שישתמשו בו לאחר מותו) ולא להניח שהוא אדיש לגבי אפשרות השימוש בזרע לאחר מותו?
אבל מה שמשמעותי יותר הוא שרצונו של המנוח, כפי שהובע מפורשות על ידו עוד בחייו, או כפי שמסיקים אותו אלה שהכירוהו בחייו, אינו הגורם היחיד (אם כי הוא בהחלט משמעותי, בתנאי שהוא אכן ידוע) בשאלה מה יעשה לאחר המוות. לא בנוגע לחלוקת הרכוש, לא בנוגע לטקס האשכבה, לא בנוגע לתרומת אברים, ובאותה מידה גם לא נוגע בשאיבת זרע.
ובאותו עניין: 316148
אני לא בדיוק מניח שהוא לא *מוכן* שיעשו משהו, אלא שהוא לא *מצפה* שינהגו באופן שונה ממה שהוא מכיר. כלומר, אם מדובר בחידוש, ההנחה היא שהאדם לא ידע על קיום החידוש.

מה זאת אומרת "רצונו של המנוח [...] אינו הגורם היחיד[...] בנוגע לחלוקת הרכוש"?
And when I die, and when I'm gone 316809
יפה, אנו מניחים שהאדם לא ידע על קיום החידוש, או לא חשב על כך. עכשיו, נניח שאנחנו מקסימליסטים בנוגע לכיבוד רצון המת. אז אפשר לשאול מה סביר להניח שהוא היה רוצה אילו הוא כן היה יודע על קיום החידוש, וחושב על כך. משום מה יש כאן הנחה שברירת המחדל היא שהוא לא היה רוצה שזרעו יישאב. האמנם? האם המתדיינים כאן לא מושפעים אולי מריבוי הסיפורים על אבות בעל כורחם?

רצים כאן משפטי איום כאילו מדובר על "כל דכפין ייתי וישאב". אבל הרי לא כך; המקרים שמדובר בהם הוא שמדובר בזוג נשוי, אוהב‏1, שהבעל היה שותף לרצונה של אשתו בילד משותף‏1. עכשיו, אם אני מנסה לדמיין את ההרגשה של גבר מצוי כשהוא חושב על האפשרות של מותו הפתאומי, נדמה לי שרובם דווקא היו *שמחים* שמזרעם יהיה ילד - אם לא כמצבה לעצמם, אז כמשהו מהם שיישאר לעתיד, לאשה ולַעולם. כמובן - בתנאי שהאלמנה רוצה בילד הזה, אבל אנו כבר יודעים שהתנאי הזה מתקיים.

אני לא מאוד בטוח בזה - מכל מיני סיבות אני מנסה לדמיין אחרים ולא מדבר על עצמי (בעיקר, אני לא בטוח שאני מאוד מייצג). בכלופן, זו האינטואיציה שלי. לפי מה שאומרים כאן, אפשר להיות מופתעים קצת מתמיכתם של הורי המת במהלך - אבל לי זה דווקא נראה מאוד טבעי. אני מנחש שרוב ההורים במצבם היו תומכים.

And when I die, and when I'm gone
There'll be one child born in this world to carry on.
1 אפשר להניח, בהיעדר מידע אחר.
שאבו מתוכו נחמה 316811
אם להמשיך את הרעיון - האלמונית למעלה הביעה קצת זעזוע וקצת גועל מן הסיפור. ואילו אני, לפחות אחרי קצת עיכול, רואה בו סיפור יפה: עיקרו הוא טרגדיה, כמובן (מותו הפתאומי של הבעל), אבל הטוויסט שבו (שהביא אותו לדיון באייל) מביא נחמה קטנה.
And when I die, and when I'm gone 316812
אם אני אכן יודעים ( במובן של סמיילי, לא במובן של גדי) שהאדם היה מקבל את החידוש, אני נוטה להסכים איתך, אבל המצב של ''מכיוון שהוא לא אמר כלום לפני מותו, בית המשפט יכול להניח שלא היה איכפת לו'' לא מקובל עלי, להיפך, בית המשפט צריך להניח ש ''מכיוון שהוא לא אמר כלום לפני מותו, צריך לפעול כמו המוסכמות המקובלות לפני החידוש''.

אני מודה שאני לא סגור על זה. הצליחו לבלבל אותי פה.
ובאותו עניין: 316146
נדמה לי שאני פחות או יותר מסכים עם מה שדורון כתב.
ובאותו עניין: 316123
זכויות יוצרים הן זכויות כמו שהדרקון מקומודו הוא מלפפון. (תגובה 108649)
זכויות יוצרים הן רכוש, וככזה הן חלק מהעזבון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים