בתשובה לראובן, 12/07/05 13:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם לאדם יש צוואה מסודרת ושם הוא לא מצהיר דבר באשר לשיקוצים משיקוצים שונים, אפשר להניח שמדובר בכוונת מכוון, ואכן אין לעשות בו אף אחד מהשיקוצים הנ''ל. אבל כשאדם נהרג בגיל צעיר, בנסיבות שלא היו צפויות מראש, אפשר להניח שלא נעשתה כאן כל בחירה, ולכן יש להשאיר למשפחה את הרשות להחליט האם אותו אדם היה מסכים לשיקוץ או לא. אני מתנגד לאופט-אין אלא אם יש אפשרות נוחה וסבירה לכל אדם לעשות זאת, ויש סיכוי גבוה שאם הוא אכן מעוניין בדבר, הוא יבצע את הפעולה הדרושה כדי להשיג זאת. כאשר מדובר באפשרות כל-כך מרוחקת כמו מותו הפתאומי של האדם, אני מעדיף ''אופט אאוט''. לי, למשל, אין צוואה. הייתי מעדיף לדעת שרכושי יחולק בין הקרובים לי ולא יועבר לרשות המדינה, למרות שלא טרחתי לכתוב צוואה כדי לשלול את האופציה הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההגיון שלך. אם אדם מכין צוואה מפורטת אבל לא כותב שום דבר על הזרע שלו, אתה מניח שהוא לא מתכוון שישאבו אותו. אבל אם הוא לא כתב צוואה כלל, אז הוא *כן* מתכוון שישאבו לו זרע? שוב, אנחנו לא מדברים על רכוש במובן המקובל. רוב האנשים בכלל לא מודעים לאפשרות הזאת. כמובן שלא מדובר על הענקת הזרע שלך למדינה במקרה שלא תציין זאת בצוואה. סיטואציה מוזרה שעלתה במוחי- אדם מת ומחלקים את רכושו בחלקים שווים לצאצאיו. אישתו (השניה) מקבלת ממנו לאחר מותו זרע ויולדת לו צאצא. האם הצאצא הזה זכאי לחלק מהרכוש ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט פסק במקרה שלנו שהילד ירשם כבנו של הנפטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא לא כתב צוואה, הרי שהוא אדיש, ואפשר לעשות מה שהמשפחה שלו רוצה. אם הוא כן כתב צוואה ולא התייחס לנושא, אפשר כבר לטעון שיש כאן הוכחה שהוא לא *רצה* שזה כן יקרה (כלומר, הוא לא עשה אופט אין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלופין, אם הוא לא התייחס לכך בצוואה, הרי הוא אדיש. זה קצת מזכיר לי את הבדיחה על החלמאי ששלח מברק ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: אם אין לו צוואה, אין לנו מושג מה הוא רצה או לא רצה שיקרה לו אחרי המוות, ולכן הדרישה לאופט אין אינה סבירה. אבל אם יש לו צוואה, הרי שיש לנו ידיעה די ברורה של מה שהוא רצה שיקרה לו ולרכושו אחרי מותו, ולכן הגיוני לדרוש במקרה כזה אופט אין - כלומר, שיציין במפורש במסגרת אותה צוואה שהוא מסכים שיקחו את זרעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק נקודת המחלוקת בינינו. שנינו אומרים ''אם יש ספק, אין ספק'' (כדברי הפתגם הצבאי), הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים להסכים על מצב ה''אין ספק''. אני אומר שמצב האין ספק הוא המצב הנורמטיבי והנפוץ באותו זמן, משמע, לא להתעסק עם אשכיו של המת. הגישה שלך היא שאין ספק שכאשר אדם לא טורח לכתוב צוואה, הוא לא יכול לצפות שלא יתעסקו עם זרעו לאחר מותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא. אם יש ספק - יש ספק. כיוון שיש ספק לא מסתמכים על "רצון המת" (שהוא, כאמור לא ידוע) אלא על בקשת קרוביו/יורשיו. מכיוון שבמקרה האמור האלמנה ביקשה, וההורים הסכימו (או תמכו, או למצער לא התנגדו) התקבלה ההחלטה שהתקבלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |