בתשובה לערן בילינסקי, 14/07/05 14:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''מצד שני זה נכון גם לגבי לידה בבית חולים''. מצד שלישי, זה נכון גם לגבי (כמעט) כל דבר אחר בבית חולים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להגיד כל מה שרוצים, אפשר להגיד שהכל יכול לקרות בכל מקום וכולי. ובכל זאת, עובדתית - הנזק שנגרם במקרה המסויים ה*זה* - נגרם בגלל בלון חמצן ריק ולא בגלל כל מיני "דברים" אחרים (ולפי התיאור הנזק הוא תמידי. הקשקוש הפורמלי על כך ש"הלידה עברה בשלום" - הרי איננו אלא קשקוש פורמלי - כמעט ציני, יש לומר). למיטב הבנתי, הסיכוי שיהיה בלון חמצן אבל פתאום, אופססס, יתברר שהוא ריק - הוא סיכוי הרבה יותר גדול כשמדובר במיילדת ש"מסתובבת" עם בלון נייד, מאשר כשמדובר בבית חולים, בו מתקני החמצן מחוברים, עכש"י, למקור מרכזי קבוע. אפשר, במאמץ לא גדול במיוחד, למצוא עוד עשרות (לפחות) "דברים" כאלה, שבזכותם מאז שקיימים בתי חולים מצויידים כנדרש ובהם עוסקים ברפואה מודרנית - אנו זוכים בד"כ לעבודה עבודה יותר, לרפואה טובה יותר ולתוחלת חיים גבוהה יותר - מאשר כשנהנינו מרפואת סבתא, מרפואת השכנה הגברת קופיליוביץ' מהדירה ממול, משיטות רפואה עממיות כאלה ואחרות - וגם ממיילדות ביתית. מיילדות זו נולדה מתוך השיח הקולקטיבי, בעשרות השנים האחרונות, על פחדיהן של היולדות. אי לכך הדגש שלה הוא, באופן טבעי, יותר בנקודה זו, הפחד (קוראים לזה בהרבה שמות אחרים, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכן. פחד. נטו.) - מאשר בנושא בטיחות היילודים. קחו נא לתשומת לבכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא יכול להביא טיעונים מדוע דווקא הסיכוי שלמיילדת, שלא פועלת בשיטת הסרט הנע כמו בית חולים, יגמר החמצן בבלון. לא הייית מנסה להסיק מזה שום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי "פועלת בשיטת הסרט הנע", על כל המשמעויות התעשייתיות-סוציולוגיות-פסיכולוגיות-*אנושיות* שמקובל לייחס לו, ולעומתו מקור חמצן מתוכנן ובנוי עם צנרת *מובנית* בבי"ח - הם שני תחומים שונים לחלוטין וההשואה ביניהם היא מאוד לא לעניין. ואם אתה כבר מוכרח להשוות השוואה שלפחות תהיה לעניין ועל אותו בסיס - אתה יכול לטעון שמוטב שכל אדם יסתובב עם דינמו פרטי קטן ויספק לעצמו חשמל בכל מקום אליו הוא מגיע, מאשר שתהיה רשת חשמל ארצית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאני אומר, ואני לא נגד קדמה. הטענה שלי היא שלשתי המערכות יש נקודות כשל - למיילדת אין חדר ניתוח צמוד, אבל באותה מידה מערכת החמצן של בית החולים היא מורכבת יש בה יותר נקודות כשל אפשריות מאשר בלון חמצן שצמוד למיילדת. באותה מידה אפשר לדבר על הסיכונים מ''נגיפי בתי חולים'', מיחס הרבה פחות אישי (כן, הסרט הנע לעיל) ועוד מול פחות מקצועיות של מיילדת מול רופא, תנאי סניטציה ספציפיים פחות סטריליים בבית היולדת ועוד. אף אחד לא יכול להבטיח שלא יהיו כשלים לא כאן ולא כאן, וגם קשה לשקלל את כל הנתונים לכדי ציון אחד שיאפשר לדרג לידה בבית חולים מול לידה ביתית. אני מוכן להסכים שלידה בבית חולים הרבה יותר טובה מאשר לידה ביתית לפני מאתיים שנה. אני גם מוכן להסכים שלידה בבית חולים בטוחה יותר מאשר לידה ביתית כיום, אבל ''ההפרש'' לדעתי קטן יותר בכמה סדרי גודל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, מערכת החמצן של בית החולים היא מורכבת יש בה יותר נקודות כשל אפשריות מאשר בלון חמצן, ולכן בנוסף לה יש בבית חולים *גם* בלון חמצן בהישג יד. ככלל, כשהכל חלק ללידה הביתית יתרון קל. כאשר משהו משתבש לבית החולים יתרון גדול. בד"כ שום דבר לא משתבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאין לי דעה מאוד מוצקה בענייני לידה כאן או כאן, אבל נראה לי קצת גורף למחוץ ככה את הלידה הביתית. ראשית, לגבי הבעיה הספציפית שהייתה - סביר שבבי"ח *זה* לא היה יכול לקרות - אבל גם בבי"ח קרה לא מזמן שמתה פגה שהאחות הזריקה לה מזון במקום חמצן או להיפך... כך שקשה לומר שבעיה מסוג דומה (טעות אנוש) לא יכולה לקרות גם שם. וממש לא נראה לי שבעית היולדות בבית היא פחד מפני בית החולים. ממש שום קשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"וממש לא נראה לי שבעית היולדות בבית היא פחד מפני בית החולים. ממש שום קשר." או-הו! ועוד איך בעיה של פחד. אם לא נראה לך, אולי תגלשי קצת באתרים הרלוונטיים ואפילו כאן, בדיון הזה ובעוד דיונים שעסקו בנושא הזה. פחד קודם כל מהכאבים, פחד מיחס לא מספיק תומך של הצוות, פחד שמא לא יכבדו מספיק את רצונותיה של היולדת - שהוא בעצם פן נוסף (בד"כ מוסווה בכל מיני טקסטים מכל מיני אתרים "מהפכניים") של הפחד מן הכאבים. לתדהמתי, שמעתי מכמה יולדות גם על פחד מכאב הדקירה שבזריקת האפידורל, ועל פחד מכאב הדקירה שבחיבור לעירוי, ועל זה אפשר לומר דבר אחד: מדובר בבעיה של סדר עדיפויות מאוד משובש (מה גם שבסופו של דבר הן מגיעות, בחלקן, בלאו הכי - לבית החולים). אולי מה שאומר עכשיו ירגיז כאן כמה אנשים - אבל בטיחות היילוד ממלאת כאן, בכל ה"שיקולים" האלה - תפקיד קטן מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר מאוד. דווקא רוב הפחדים שאני שמעתי עליהם הם לכיוון ההפוך - נשים שמאוד היו רוצות ללדת בבית, אבל מפחדות שמשהו ''יתקלקל''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך מה את קובעת ש"פחד שמא לא יכבדו מספיק את רצונותיה של היולדת - הוא בעצם פן נוסף ... של הפחד מן הכאבים"? לידת בית, ובכלל לידה פיזיולוגית (טבעית), נולדת הרבה פעמים מתוך החשש (לא פחד, חשש) שרצון היולדת לא יכובד בבי"ח. עם זאת, להזכירך, היא אינה מלווה בפחות כאבים - להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל לא מדובר על חששה המר של היולדת שמא יחליט צוות חדר הלידה, באכזריותו הנודעת, להשמיע לה במשך לידתה מבחר משירי שימי תבורי (מזה גם *אני* הייתי פוחדת), במקום את להקת איחוד הקבוצות והקיבוצים (בהנחה שאולי יש להקה כזאת) שאהבה נפשה. ה"חשש", אם תרצי, הוא בד"כ משני דברים: ממתן תכשירי זירוז המגבירים את הכאבים, ומן התפרים, שהיולדות הטריות מקוות, משום מה, שלידת בית תמנע אותם - זאת למרות שבלידה הראשונה התקווה הזאת מתבדה באחוזים ניכרים. אפשר לעטוף את הפחדים, או ה"חששות" האלה בהרבה-הרבה מילים יפות בעניין "זכויות החולה" וכו', ובכל זאת אלה הם השניים (לא מדברים על המקרה האישי שלך אלא על מסה מסויימת מכלל היולדות, ובתוכה מסה מסויימת מכלל המבכירות). נכון, לידת בית כרוכה בכאבים רבים יותר, אך אותה מסה שכבר הזכרתי נוטה להאמין במיסטיקה הגורסת כי אם הלידה תהיה ב"סביבתה החמה והמוכרת של היולדת", ותהיה מלווה במיילדת תומכת, חייכנית, מעודדת ושופעת אהבה - הדבר יגרום לאיזשהו קסם מופלא שיפחית את הכאבים ואולי אף ימנע אותם לחלוטין. למרבה המבוכה - הקסם הזה עובד רק בשלבים תחיליים, קלים, של הלידה, שבהם ממילא אין צורך בכל כך הרבה קסם וגם אין חשיבות לשאלה היכן הם מתרחשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מדברת על המקרה שלי. ברוב המקרים ששמעתי או קראתי, החשש היה שריבוי התערבויות רפואיות יקשה על הלידה ויסבך אותה ללא צורך. מי שמקבלת זירוז לוקחת כמובן מאליו שתקבל גם אפידורל, ואני מניחה שאם הגיעה לכדי קבלת זירוז (פיטוצין), האפידורל יהיה רעה פחותה בהרבה. החשש מתפרים קיים, ובעצם הוא חשש מחיתוכים (להבדיל מקרעים). מדוע זה לא קשור לזכויות החולה, כשרופא חותך יולדת מבכירה, עם תינוק בגודל ממוצע וללא סיבוכי חירום, כדרך שגרה (ולרוב גם בלי לשאול אותה קודם)? הפסקה האחרונה שלך נראית לי כ"כ תלושה מהמציאות, שאין לי דרך להתחיל להגיב. (אבל אנסה...). כולן מדברות על כאבים עזים. מה שנראה לך כ"קסם" הוא השפעת ההורמון אוקסיטוצין, אבל הוא לא מפיג כאבים. הדרך להתמודד עם כאבים של לידה פיזיולוגית היא לשמור על תנועה מרובה, להפעיל את מיתרי הקול (קולות נמוכים ולא צעקות), לחמם את אזור האגן מאוד, להשתמש במים וכולי. כל אלה משככי כאבים טבעיים (גם אם השפעת מאוד מוגבלת לעומת האפידורל). על "קסם" עדיין לא שמעתי. יש חשיבות גדולה לשאלה היכן מתרחשים השלבים הראשונים של הלידה. אני די בטוחה שלו הלידה שלי היתה מתחילה בבית חולים, היא היתה נגמרת בקיסרי. אף בית חולים לא היה "מרשה" לי לעבור 24 שעות צירים תכופים וחזקים, אף בלי מצוקה עוברית (שלא היתה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוקסיטוצין הוא ההורמון הגורם, בין השאר, לכיווץ דפנות הרחם בזמן הלידה. כמו כן יש לו עוד כמה תפקידים חביבים ומעניינים (שכבר דיברנו עליהם, אזא"מ, מאוד מזמן) אצל עכברים ואנשים, ואשר למיילדות הביתיות - אין בי בטחון מוחלט באשר לשאלה באיזו משתי הקבוצות האבולוציוניות הנ"ל יש למנות אותן. (-: הפחד מקבלת הפיטוצין והפחד מזריקת האפידורל אכן הולכים במקרים רבים ביחד. מיהן המסות? לא אביא כאן שמות ומספרי טלפון שלהן, אבל נזדמן לי לפגוש אותן יותר משמזדמן ליולדת ישראלית חילונית ממוצעת. לא קסם אלא רק אוקסיטוצין, אה? נו טוף, והרי - מסע החיפוש המרתק בעקבות הקסם האבוד: תגובה 237644, תגובה 237837, תגובה 238250, תגובה 238293, תגובה 238527, תגובה 268751 (ספיקינג אוף תלישות מהמציאות), תגובה 238528 (נא לשים לב לסעיף 15, שורה ראשונה, משפט שני בעניין יום שלישי: הומור בלבד? - או שמא ביטוי נוסף לערגה האישית-אך-כה-אוניברסלית לקסם שיבוא סוף סוף, כי נורא רוצים אותו?), תגובה 238702 (לגבי השורה הראשונה, מותר להגיד - אבל בחיבה! - רק בחיבה! - "בלו-פ-רית! בלו-פ-רית!"?), תגובה 238666. הולכת. סופ"ש טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נודניקית. את מכריחה אותי לקרוא את כל התגובות שלי מחדש? מה זה, עונש? ואיפה כתוב שם משהו על היעדר כאב, או הפחתת כאב, בלידה פיזיולוגית לעומת לידה התערבותית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה באמת לא כתוב. נדמה לי שגם בספרי וינטו לא כתוב: "אחחחחח, איזה כיף במערב הפרוע, חבל רק שלא הייתי שם אז, ואת הכל כתבתי מדויטשלאנד המשעממת" - זוהי הגדולה המרתקת שביצירה האנושית, בין אם בספרי קרל מאי ובין אם בתגובותייך שלך, חביבתי (באמת) (-: . טוב, נעזוב. בסך הכל רציתי לומר ליולדות הפוטנציאליות, אם ישנן, בתגובה 316822, שיהיו זהירות. לכל השאר באמת אין טעם לחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין לא רואה שום קשר בין תגובותייך למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 499555 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, מהי אותה "מסה" שאת מזכירה? איפה פגשת אותה (והאם היא באמת חושבת שלידה פיזיולוגית אינה כואבת?) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |