בתשובה להאייל האלמוני, 14/07/05 20:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הליבה של תאוריית הקונספירציה השקספירית (חסידי סטרטפורד מול חסידי אוקספורד) נעוצה בחוסר ההתאמה שבין תוכן יצירתו לבין פרטי הביוגרפיה שלו (הדלילים למדי). אביא רק 2 דוגמאות: 1. יצירות שקספיר בנויות על ידע נרחב למדי של ארועים ודמויות היסטוריות ומיתולוגיות קלאסיות, בעוד ביוגרפית לא ידוע על שום השכלה פורמלית של שקספיר. 2. שקספיר כתב מחזה שמשבח או לכל הפחות עוסק גם בהשכלת נשים (אילוף הסוררת), ובכלל הנשים שלו לפעמים משכילות (פורשיה מן הסוחר מונציה) ותמיד רהוטות (ליידי מקבת למשל) בעוד בנותיו שלו לא ידעו אפילו קרוא וכתוב. המפורסם מבין השקספירים ה"תחליפיים" הוא כריסטופר מרלו, כותב ומחזאי אחר (וגם סוכן חשאי), בן תקופתו של שקספיר שהיה משכיל הרבה יותר ממנו. (למגינת ליבם של ה"בלשים": מחזות מרלו (הידוע שבהם הוא "טמבורליין") נחשבים נחותים מול היצירה השקספירית, שקספיר המשיך לכתוב לאחר הרצחו של מרלו, ואאל"ט השניים גם מזכירים זא"ז במכתביהם). תאוריה נפוצה אחרת, מדברת על קיום בו זמנית של שני אנשים בשם ויליאם שקספיר (אחד הסוחר הבור מסטרטפורד והשני המחזאי והמשורר המשכיל מאוקספורד). על תאוריית המלכה אליזבת לא שמעתי, אבל היא נשמעת מעניינת, שכן המלכה אליזבת ה-I (המלך החשוב ביותר של בריטניה) קיבלה השכלה מצויינת, היתה כותבת מוכשרת במיוחד וגם נעזרה במכתביה ובמסמכיה בשרשרת יועצים משכילים ומוכשרים במיוחד. באופן אישי, אני חושב שכתיבה קולקטיבית של מחזות היתה יותר נפוצה בזמן שקספיר מאשר חושבים. יתכן שאיש אחד כתב מחזה או חלקים ממנו וכותבים אחרים הוסיפו או שכתבו את המחזה או חלקים ממנו (בערך כפי שתסריטים נכתבים היום), כך שלא בהכרח כל מה שמופיע במחזות של שקספיר נכתב ע"י כותב אחד ויחיד. יתכן ששקספיר היה זה שעבר אחרון על הטקסט, דאג לאחידות הטקסט וחתם עליו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מרלו ובייקון נשמעים לי מועמדים בלתי סבירים בעליל, בגלל ההבדל האדיר בסגנונם. ו"אילוף הסוררת" עוסק בהשכלת נשים? לא זכור לי דבר כזה. בכל מקרה, מה שאדם "מטיף" לו בכתיבתו ומה שהוא עושה בביתו... הקשר לא תמיד ישיר. איך זה לא שמעת על "מועמדותה" של המלכה אליזבת? היא מופיעה גם בלינק שנתת.:) האמת היא שלטעמי, במידה שכותב המחזות היה ידוע גם בשמו האמתי, היא באמת נשמעת לי המשכנעת ביותר. אבל תחושתי היא שמדובר באדם שלא היה מוכר בשמו האמתי. מ אידך גיסא, מה אני יודעת... אמור נא, סתם מתוך סקרנות - אתה למדת הסטוריה, פיסיקה או שניהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאני זוכר את ההיסטוריה שלא למדתי, הרבה יותר טוב מאשר את הפיסיקה שלמדתי. "אילוף הסוררת" - אני לא ממש זוכר את העלילה, אבל קתרינה היא בודאי מה שקוראים היום "דעתנית". אם זכרוני אינו מטעה אותי היא גם חובבת ספרים ומצטטת מתוכם בויכוחיה עם פטרוצ'יו המחזר. ושוב אאל"ט כל העלילה שם מלאה במורים אמיתיים ומתחזים של קתרינה ו/או ביאנקה אחותה. נראה לי ששקספיר התעניין יותר בהיבטים הדרמטיים של מחזותיו, מאשר בלקחים המוסריים שאפשר להפיק מהם (כך שקספיר האנטישמי כתב את המונולוג של שיילוק). באותה מידה אני בספק אם אפשר להגיד שאילוף הסוררת משבח את מעלותיה של הצייתנות הנשית. אני לא חושב שמישהו הבקיא אפילו מעט במחזות שקספיר יתקשה להביא דמויות של נשים אינטליגנטיות ואפילו משכילות ממחזותיו. בכל אופן, ברור שיהודית שקספיר, ביתו שחתימת ה-X שלה מופיעה על אישור הנישואין שלה, בודאי לא היתה האבטיפוס של ליידי מקבת, פורשיה ואפילו לא של יוליה, אופליה או דזדמונה. בכל זאת קשה להבין כיצד בנותיו של מחזאי, שחקן ומשורר הן כל כך חסרות השכלה, בפרט שמחזות שקספיר מצטיינים בין היתר גם בנפח ובעומק של תפקידי הנשים ולא תמיד בהקשרים רומנטיים. יכול להיות שההסבר הוא קצת אחר. כל הדמויות הללו על הבמה לא היו אלא נערים מחופשים, כך שיתכן שההשראה לדמויות אלו באה למעשה מגברים צעירים. בגלל השפה קשה לדעת, אך נדמה לי שחלק מן הסונטות של שקספיר נקראות כשירי אהבה הומוסקסואליים. למעשה אני לא ממש מאמין בכל התאוריות הללו, ההוכחות לקיומם של בייקון או מרלו אינן מרובות מן ההוכחות לקיומו של המחזאי שקספיר. המלכה הזקנה בס נראית לי, מועמד מעניין אבל לא סביר. לא ידוע לי על כל נטייה או עניין תרבותי מיוחד שהיה למלכה. דוקא יורשה ג'ימס ה-I (בנה של מרי סטיוארט) היה חובב תאטרון וחובב שקספיר בפרט. אני חושב שגם האמירה המקובלת כי אריסטוקרטים התביישו לפרסם בשמם יצירות שנועדו לתאטרון ההמוני, נראית לי מופרזת. לא זכור לי שהנסיך המלט התעניין במיוחד בשאלה למי יש ליחס את השורות שהוא כתב לשחקנים הנודדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נשים דעתניות, משכילות ואינטליגנטיות מאוד מופיעות ברבים ממחזותיו של שייקספיר - אפילו יוליה בת ה-14, למשל, או גיבורת "מהומה רבה" (ששכחתי את שמה). לגבי אליזבט ה-1, דוקא אם אינני טועה היא הייתה אישה משכילה מאוד, ובלי ספק אינטליגנטית ביותר. לגבי ההומוסקסואליות, יש הקוראים כך את כל הסונטות של שייקספיר, אבל זה נראה לי עניין של אופנה. בכל אופן, העובדה שכל שחקניו היו גברים, לא ממש שייכת לעניין. בסופו של דבר, זו הייתה המוסכמה התיאטרלית של התקופה. נשים לא שיחקו על במות ציבוריות. ואני לא בטוחה אם שייקספיר התעניין יותר בהיבטים הדרמטיים של מחזותיו. ודאי שהוא כתב דרמות סוחפות, אבל הכניס בהן הרבה מאוד הגיגים פילוסופיים (לא בהכרח שלו, יש להודות - גם חלק מאלה הוא לקח מהיוונים - רק הפליא לנסח אותם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההשכלה והאינטלגנציה של המלכה בס, לא תמצאי מי שיחלוק עלייך, אך הם התבטאו בתחומי השפות, הידע הגאוגרפי-היסטורי-תאולוגי, ההבנה הפוליטית-כלכלית, הבעה בכתב ובע"פ. בתחום התרבותי נראה שעניינה היחיד היה בתחום המחולות. נדמה לי שהטענות ששקספיר היה ביסקסואל הן יותר מאשר אופנה. צריך לזכור ששקספיר היה שחקן מקצועי, והומוסקסואליות סמוייה או פעילה באנגליה הפוריטנית לא היתה נדירה ובפרט בתחום התאטרון, גם מפני שכל השחקנים היו גברים. שקספיר הכניס את כל התובנות הפילוסופיות כדי לעגל ולהעשיר את הדמויות שלו. הוא התכוון לרתק ולשעשע את הצופים ולא להטיף להם. (התאטרון באותם ימים שאף לחנך ולהעשיר את צופיו, באותה מידה שמגרשי הכדורגל בימינו מנסים לחנך את קהל האוהדים לחיים ספורטיביים). האם המונולוג של שיילוק, נועד להזכיר לצופיו שגם היהודי הוא בשר ודם? לאור דמותו של שיילוק והשימוש הנדיב במילת הגנאי "יהודי" במחזות בכלל, ספק רב אם זהו המצב. שקספיר פשוט רצה להעשיר את דמותו של שיילוק ולהעניק לשחקן תפקיד "שמן" יותר. מן המחזה "אילוף הסוררת", קשה להסיק מה היא האסכולה החינוכית של המחזאי או מה יחסו לפמיניזם. מה שודאי הוא ש"כוונת המשורר" היתה ליצור עלילה מסובכת ורבת תהפוכות, מרתקת ובעיקר משעשעת. לדעתי, הציר המרכזי של כל התאוריות השקספיריות הוא הניגוד בין הפרובינציאליות והשממה התרבותית בביתו של בעל הקרקעות והסוחר המבוסס מסטרטפורד לבין המחזאי והשחקן הפעיל בתיאטרון הגלוב. אם בנותיו של כוכב כדורגל בישראל היו מתגלות כאינטלקטואליות פמיניסטיות, הדבר בודאי היה מעורר תמיהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שסביר להניח ששייקספיר היה ביסקסואל, אבל אתה אומר זאת בהנחה שכותב המחזות היה אכן שייקספיר, לא? ואינני סבורה ששייקספיר (המחזאי) ניסה "להטיף" לקהלו, אבל כדי לעבות את דמויותיו הוא לא היה זקוק דווקא לפילוסופיה - וזו בהחלט בולטת אצלו. נראה שזה פשוט עניין אותו. (ואני חייבת להודות שלו הייתי נתקלת בבת של שחקן כדורגל שהיא אינטלקטואלית ופמיניסטית לא הייתי נדהמת במיוחד. אם מדובר בכוכב, הרי ודאי יש לו כסף להקנות לביתו חינוך טוב ביותר. וסביר שהוא גם מעוניין בזה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |