בתשובה ליובל רבינוביץ, 13/08/01 11:44
תיאולוגיה ופוליטיקה 31999
אסף עמית • בתשובה ליובל רבינוביץ יום ב', 13/8/2001, 13:03
במה שונה תפיסת העולם של אבנרי מהתפיסה ההפוכה (שניתן להגדירה, למשל, כ"אסור להאמין לערבים"‏1)? או שמא שתי התפיסות נראות בעיניך כשני סוגים של דת? האם בהקשר הזה גם אתה רואה את עצמך כאדם דתי, ואם לא, מה ההבדל העקרוני בינך (רק כדוגמא) לבין "כהני הדת" שנמצאים בשני הצדדים של המפה הפוליטית?

__________________
‏1 נסיון למצוא הגדרה פשטנית שתדמה להגדרה הפשטנית שמצאת עבור תפיסת העולם שמייצג אורי אבנרי.
תיאולוגיה ופוליטיקה 32012
אלכסנדר מאן • בתשובה לאסף עמית יום ב', 13/8/2001, 16:03
אסף שלום,

תפיסתו של מר אבנרי אכן אינה שונה מתפיסתם של 'כהני דת' ואפיגונים המצויים בצידה הימני של המפה - אך בהבדל אחד ברור; בניגוד לשפתם העכורה ורוויית השנאה של חוגים ימניים ו/או דתיים יהודיים מסויימים, הרי אבנרי מדבר לכאורה בשם ההומניזם החילוני הצרוף, אשר פירושו המעשי הינו בארבריות סמאנטית ומיזנטרופיות צרופה כנגד אלה האינם מסכימים לדיעותיו, תוך הגנה מלאה וחירוף נפש בעד אלילו/איקונו, הלוא הוא האיש הבלתי טועה לעולם, איש שלום ופשרות - האחד והבלתי נשכח השייך, כמובן, למחנה חברת החשמל ‏1.

אל תשכח שגם אני וגם אתה מוכנים לסגת באופן מיידי משטחי מריבה אלו ולמסרם לאלה היושבים בהם - אך אינני חושב שאיש מאיתנו היה בוחר בדיאמנטראליות כה רדודה, ארסית וצדקנית כזו של האיש האמור.

שלך

אלכסנדר

‏1 מובן מאליו כי איש זה חייב להיות איש 'טוב', או 'בן אור' כהגדרת אבנרי, וזאת מאחר שכל האחרים רעים ושפלים.
אישית איני מכיר דוגמא כה טובה ונדירה למנגנון דיסוציאציה אישית-פוליטית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במקרה זה.
תיאולוגיה ופוליטיקה 32014
יובל רבינוביץ • בתשובה לאסף עמית יום ב', 13/8/2001, 16:43
המאפיין את הדת הוא האמונה העיוורת בצדקת הדרך ללא כל קשר למציאות.

הדעה "אסור להאמין לערבים כי הם שונאים יהודים" היא בעלת קונוטציות ממין זה.
הדעה "אסור להאמין למנהיגים הפלשתינאים כי הם שיקרו לנו בכל שלב" היא רציונלית.

זה ההבדל.
הספר "מזרח תיכון חדש" הוא ספר דת.
הספר "מקום תחת השמש" הוא ספר רציונלי.

שים לב: לא התוכן קובע, אלא הדוקטרינה. אתה יכול לחלוק על ספר רציונלי, ולהסכים עם ספר מיסטי-דתי. מה שחשוב הוא הנימוקים להסכמה או לאי ההסכמה. אם הבסיס הוא רציונלי - הרי שיש על מה לדבר, ויתכן שתוכיח למישהו מהמחנה היריב שהוא טועה. אם אתה מנסה להתווכח עם טענה כמו "אלימות אף פעם לא מובילה לשום מקום" הרי שאתה נדון לכשלון, משום שזוהי הצהרה המרחפת בחלל הריק ללא כל קשר לשום דבר.
תיאולוגיה ופוליטיקה 32022
אסף עמית • בתשובה ליובל רבינוביץ יום ב', 13/8/2001, 18:33
אני לא מצליח למצוא הבדל מהותי ועקרוני בין ''אסור להאמין לערבים כי הם שקרנים'' לבין ''אסור להאמין לערבים כי הם שיקרו לנו בכל שלב''. שתי האמירות הן מכלילות (בוודאי אפילו אתה תסכים שאפשר למצוא דוגמא מהעבר לאמירה כלשהי של מנהיג ערבי שדווקא לא היתה שקרית, והנה, הלכה כל התיאוריה). בעיני שתי האמירות הן ''דתיות'' (כהגדרתך) באותה מידה, והניסוח השני הוא לא יותר מעטיפת האמירה המכלילה בציפוי דקיק של פוליטיקלי-קורקטנס שמקנה לדברים הילה פסבדו-מדעית מסוימת שלא מחפה על כך שעדיין מדובר בהכללה ולא בעובדה יבשה.

את אותו דבר אפשר כמובן לעשות עם הדוגמא ההפוכה (ה''שמאלנית'') שהבאת. במקום להגיד ''אלימות היא פסולה כי אלימות אף פעם לא מובילה לשום מקום'' (באמת קשה להתווכח עם זה), יכול הפציפיסט המתיימר להיות אדם רציונלי לארוז את זה מחדש כ''אלימות היא פסולה כי שימוש באלימות לא הביא לנו מעולם שום הישג ארוך-טווח''. גם אם הנוסח השני מאפשר לכאורה תחילתו של דיון בנושא (ניתוח דוגמאות של מקרים בהם אלימות הובילה לכאורה להישגים כלשהם, וכו'), עדיין תפיסת המציאות של כל אחד מאיתנו היא סובייקטיבית בעליל, ולכן מה שנתפס כהישג עבור אדם אחד יכול להיתפס כאסון עבור אדם שני. מכאן שהסיכוי שבעקבות אמירה כזאת יתפתח דיון קונסטרוקטיבי ורציונלי בין שני אנשים שאוחזים בעמדות פתיחה מנוגדות הוא קלוש ביותר, ולכן המסקנה היא שגם כאן אין הבדל מהותי בין שתי האמירות.

לסיכום, דעתי היא שאין אפשרות לסווג באופן אובייקטיבי טיעון (או ספר) ספציפי כ''דתי'' או לחלופין כ''רציונלי''. השיפוט הזה לעולם ייגזר מתפיסת העולם האינדיבידואלית (ה''דת'', אם תרצה) של כל אחד ואחת מן המשתתפים בדיון.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות