בתשובה לאסף עמית, 13/08/01 13:03
תיאולוגיה ופוליטיקה 32014
המאפיין את הדת הוא האמונה העיוורת בצדקת הדרך ללא כל קשר למציאות.

הדעה "אסור להאמין לערבים כי הם שונאים יהודים" היא בעלת קונוטציות ממין זה.
הדעה "אסור להאמין למנהיגים הפלשתינאים כי הם שיקרו לנו בכל שלב" היא רציונלית.

זה ההבדל.
הספר "מזרח תיכון חדש" הוא ספר דת.
הספר "מקום תחת השמש" הוא ספר רציונלי.

שים לב: לא התוכן קובע, אלא הדוקטרינה. אתה יכול לחלוק על ספר רציונלי, ולהסכים עם ספר מיסטי-דתי. מה שחשוב הוא הנימוקים להסכמה או לאי ההסכמה. אם הבסיס הוא רציונלי - הרי שיש על מה לדבר, ויתכן שתוכיח למישהו מהמחנה היריב שהוא טועה. אם אתה מנסה להתווכח עם טענה כמו "אלימות אף פעם לא מובילה לשום מקום" הרי שאתה נדון לכשלון, משום שזוהי הצהרה המרחפת בחלל הריק ללא כל קשר לשום דבר.
תיאולוגיה ופוליטיקה 32022
אני לא מצליח למצוא הבדל מהותי ועקרוני בין ''אסור להאמין לערבים כי הם שקרנים'' לבין ''אסור להאמין לערבים כי הם שיקרו לנו בכל שלב''. שתי האמירות הן מכלילות (בוודאי אפילו אתה תסכים שאפשר למצוא דוגמא מהעבר לאמירה כלשהי של מנהיג ערבי שדווקא לא היתה שקרית, והנה, הלכה כל התיאוריה). בעיני שתי האמירות הן ''דתיות'' (כהגדרתך) באותה מידה, והניסוח השני הוא לא יותר מעטיפת האמירה המכלילה בציפוי דקיק של פוליטיקלי-קורקטנס שמקנה לדברים הילה פסבדו-מדעית מסוימת שלא מחפה על כך שעדיין מדובר בהכללה ולא בעובדה יבשה.

את אותו דבר אפשר כמובן לעשות עם הדוגמא ההפוכה (ה''שמאלנית'') שהבאת. במקום להגיד ''אלימות היא פסולה כי אלימות אף פעם לא מובילה לשום מקום'' (באמת קשה להתווכח עם זה), יכול הפציפיסט המתיימר להיות אדם רציונלי לארוז את זה מחדש כ''אלימות היא פסולה כי שימוש באלימות לא הביא לנו מעולם שום הישג ארוך-טווח''. גם אם הנוסח השני מאפשר לכאורה תחילתו של דיון בנושא (ניתוח דוגמאות של מקרים בהם אלימות הובילה לכאורה להישגים כלשהם, וכו'), עדיין תפיסת המציאות של כל אחד מאיתנו היא סובייקטיבית בעליל, ולכן מה שנתפס כהישג עבור אדם אחד יכול להיתפס כאסון עבור אדם שני. מכאן שהסיכוי שבעקבות אמירה כזאת יתפתח דיון קונסטרוקטיבי ורציונלי בין שני אנשים שאוחזים בעמדות פתיחה מנוגדות הוא קלוש ביותר, ולכן המסקנה היא שגם כאן אין הבדל מהותי בין שתי האמירות.

לסיכום, דעתי היא שאין אפשרות לסווג באופן אובייקטיבי טיעון (או ספר) ספציפי כ''דתי'' או לחלופין כ''רציונלי''. השיפוט הזה לעולם ייגזר מתפיסת העולם האינדיבידואלית (ה''דת'', אם תרצה) של כל אחד ואחת מן המשתתפים בדיון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים