 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שכולכם החמצתם את הנקודה. תגובתי הכילה כמה שאלות שיש עליהן ויכוח בציבור, ולא הביאה להן תשובות. ברור שלי ולכם יש תשובות שונות לשאלות האלה, אך לא זו כלל הנקודה. כלל לא השוויתי את המצב באופן כללי היום למצב בשואה, ולא טענתי שצבאנו דומה לצבא הנאצי. העליתי אך ורק נקודה אחת ויחידה שקשורה בתפקידו של חייל החינוך בצה"ל, והיא איך להסביר לחיילים את הצורך במילוי המשימה הקונקרטית. קראו את הכתבה. הדברים האלה ממש מזעזעים. איזו ריקנות. זה כל מה שיש לקצין החינוך לומר לחיילים: עליכם למלא את המשימה כי זאת המשימה (כשהוא מקשט את דבריו ללא הרף במילה "רלוונטי", מבלי שהקישוט הזה יהיה רלוונטי). אין הוא מנסה כלל לחזק את דבריו באלמנטים כגון אלה שאתם הבאת כמו הטענה (שכמובן לדעתי היא מופרכת והעתיד יוכיח זאת) שהפעולה נועדה לחסוך בחיי החיילים. אין הוא פותח את השאלה לדיון חופשי, ומנסה להסביר את הפקודות (למרות שבסופו של דבר הפקודות בתוקף גם אם החיילים אינם מסכימים). האם לשם כך הוא מקבל משכורת כקצין חינוך ? גם הפושעים הנאציים טענו לאחר המלחמה כי קיימו פקודות, ומעולם לא חשבו שעליהם גם לחשוב על תוכן הפקודות. את האלמנט הזה בלבד השוויתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, באותו עניין, שמעתי אתמול או שלשום את שרון אומר שאולי טעה בכך שלא הקדיש יותר זמן להסברה בקשר לתכנית ההתנתקות. נו. . . לעולם לא מאוחר מדי. אינכם חושבים שיש כאן בעיה יותר עמוקה ? איך יסביר ? מה יאמר ? שויסגלס ועומרי אמרו לו שזה טוב ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה לך כי תלין על מישהו שישווה את אותו אלמנט בין חיילי צה"ל והפושעים הנאצים רק בהקשר השמאלי (בסגנון "חיילי צה"ל לא נותנים לנשים הרות לעבור במחסומים כי "אלו הפקודות", ואני נזכר בחיילים אחרים, בהירי שער יותר, שגם הם רק מילאו פקודות")? הרי גם סארמאגו רק השווה בין מחנה הפליטים ג'נין ומחנה ההשמדה אושוויץ ושניהם מחנות - ככה שאפשר להגיד שרק את האלמנט הזה הוא השווה. העניין הוא שהשוואה תמיד מלווה בקונוטציות, וכמי שכעס בזמנו על סאראמגו (ובצדק) קצת הופתעתי שאתה ממהר להשתמש באותה השוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שרתתי בהתנדבות לפני כשנתיים במחסום בקעות. לו אמרו לי שעלי לעמוד כל יממה בחום היוקד של הבקעה שמונה שעות רצופות ''בגלל שזאת הפקודה'', לא היה שום סיכוי שאתנדב. עמדתי שם כדי להגן על תושבי תל אביב מפני המחבלים המתאבדים. כפי שכתבתי הרגע לטל, איני מניין מעיינות העקשות שאתם מגייסים כדי להחמיץ את הנקודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר מדובר במתנדבים, יש הגיון רב להסביר להם את הרציונל. כאשר מדובר בחיילים, וכאשר ה''בעד'' וה''נגד'' די מוכרים לכל, ''הסברה'' עלולה להשיג את התוצאה ההפוכה. המממ. כבר אמרתי את זה מזמן (לפני כמה מליוני מיקרושניות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לדעתך תפקידו היחיד של חיל החינוך הוא לומר לחיילים שעליהם לציית ציות עיוור לפקודות. לדעתי, החינוך שקבלנו עד כה כל הזמן, גם בבית הספר היה בדיוק ההפך, ובצדק. הגישה שלך איומה ונוראה, ומזכירה לי . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיל החינוך מחנך את החיילים לכל מיני דברים, ובמצב העגום בו אנחנו נמצאים הוא ראה לנכון להדגיש את מה שבעיניו (ובמקרה זה גם בעיני) הוא הדבר החשוב. "ציות עיוור" הוא ביטוי נחמד, אבל "מילוי פקודות" קצת יותר תואם את המציאות, ואם רוצים להשתמש ביותר משתי מלים אפשר להגיד: הערך החשוב הוא שהצבא ממלא את הוראות הדרג המדיני כל עוד לא מתנופף מעליהן דגל שחור. את המנטרה העגומה-אך-הכרחית הזאת שיננתי לסרבני סירוב בשטחים במשך המון שנים בחירוק שיניים, ולא ראיתי המון ימניים שקפצו להעמידני על טעותי. אני לא אחראי על האסוציאציות שלך, אבל הן מעוררות בי גועל נפש, כאותו יהודי יקר שראיתי אתמול בטלוויזיה, קורא במגאפון לחיילי צהל "נאצים". זה שהיצור הנאלח הזה לא נמצא בכלא היום הוא תעודת עניות למדינה שהפקירה את חייליה. בושה וחרפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהציפיות שלך מקצין חינוך ראשי מוגדמות (במובן הריאליסטי של המילה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המובן הריאליסטי של המילה "מוגדמות" (צירוף של "מוגזמות" ו"מוקדמות"?)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוגדמות היה צ"ל מוגזמות, כמובן. המובן הריאליסטי הוא בניגוד למובן הטלאולוגי: רצוי היה שקצין חינוך ראשי יהיה משכמו ומעלה, אולם זה מוגזם לצפות (באופן ריאליסטי) שאכן כך יהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "משכמו ומעלה"? אינך סבור שיש אי אלה אנשים מאותגרי גובה שיכולים לשמש קציני חינוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו החלטיות. לפחות יכולת לומר ''אולי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אולי'' לא היה נכון כמו ''לא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי נדמה שעם או בלי עלוני הסברה של קצין חינוך ראשי, החיילים המפנים של היום עומדים בגבורה במטחי העלבונות, בסחיטה הרגשית ("פה, פה ניסו לשחוט אותי! ליד השיח!") ובקללות ("שלא יהיה לכם שקט, שלא תישנו בלילה") שהפנו אליהן המתנחלות, ועוד בחום הזה. ועוד רושם אחד יש לי, שככל שהחיילים סופגים ושותקים, כך תגבר תחושת התסכול שלהם, ואולי אף האגרסיות שהתעוררו בהם ושנאלצו להשתיק, והם יילכו הביתה עם מעט פחות אמפתיה למתנחלים ממה שהיתה להם אתמול או שלשום. קיצורו של דבר ובלי הרבה ניסוחים אלגנטיים - הצועקים/ות משניאים את עצמם על המפנים. (כן, התגובה הזו אמורה להיות מכוונת לדב. אבל אני אוותר על הדיאמונולוג הצפוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיילים המפנים של היום עומדים בגבורה במטחי העלבונות בעיקר בזכות ההחלטה הנבונה של (מי שטוען לבעלות על הרעיון מתבקש למזכירות לקבלת ח''ח) לשלוח למשימה אנשי קבע בוגרים, ולא חיילי סדיר נלהבים. עם התרבות השנים והקילוגרמים, מתמעטות השערות (לפחות אלו שעל הראש) ואיתן גם חמימות המוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בטלויזיה ראיתי הרבה חיילים שלא נראו לי כל כך מבוגרים. כנראה שאני מזדקן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |