בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 14/08/05 14:18
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323771
לעולם לא, כי הבעיה הפסיכופיסית אינה בעיה מדעית ואי אפשר לנסח אותה כך שהמדע יבין מה הבעיה ויוכל להתחיל לחפש לה פתרון.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323779
אם כן, מי לדעתך כן מסוגל לנסח את הבעיה ולמצוא לה פתרון?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323795
אף אחד. זו בעיה שאין לה פיתרון, וזה מה שעושה אותה לכל כך מעניינת. בעיות שיש להן פתרון הן לא מעניינות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323798
זה טיעון שגובל באבסורד, כמובן. סודוקו מעניין הרבה מאוד אנשים.

בכל מקרה, אני לא כל כך בטוח שאני מבין עכשיו מה בעצם הבעיה עם הבעיה הזו. היא הולכת ונדמית לי יותר בתור אחת מהבעיות הללו שהאדם ממציא כדי להראות לעצמו שהוא מוגבל, ומבוססת על כך שלא משנה איזה תיאור של דבר מה יביאו לך תגיד "התיאור הזה לא שלם. הוא לא מתאר את מה שהוא לא מסוגל לתאר". לכן מתעוררת השאלה - מה בעצם יש שהוא לא מסוגל לתאר?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323807
אמנם לא פירשתי זאת, אבל התכוונתי למעניינת מבחינה פילוסופית. גם השאלה עם מי אני הולך/כת לעשות סקס הלילה מעניינת הרבה מאוד אנשים, אבל מבחינה פילוסופית זו לא בעיה מעניינת במיוחד.
הטיעון אכן נשמע אבסורדי אבל אולי במחשבה שניה יתברר שהוא לא כזה. העניין הוא למצוא כל הזמן דרכים חדשות לניסוח הבעיה, ואם אין פתרון העניין הזה לא נפסק. מה עושה הבנאדם עם סודוקו שנפתר? משליך לפח האשפה. ואם אתה מתכוון שהעניין הוא כמובן כל פעם בסודוקו חדש, מה שמתקבל על הדעת, אז באיזשהו מובן יש כאן בעיה שאין לה פתרון, כי לא משנה כמה סודוקו פתרת תמיד אפשר להביא לך אחד חדש. לא כן?

הבעיה עם הבעיה הפסיכופיזית היא, כמו שאמרתי, איך ייתכן שבמוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסיקליים אחרים, כאשר בכל המציאות שמחוץ למוח שאנו מכירים אין אנו מוצאים תהליכים כאלה, וככל שהבנתנו מגעת גם לא ייתכנו תהליכים כאלה. אם לפי דעתך זו לא בעיה - אשריך.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323808
ראשית, ניגו'ס מתמטי: יש מספר סופי של סודוקו, הוא פשוט גדול מאוד.

משזה נאמר, הדוגמה שלך עם הסודוקו דווקא מעניינת, אבל אני חושב שיש הבדל גם אם יש מספר אינסופי של סודוקו אפשריים: במקרה של הסודוקו יש לנו בעיה כללית שניתן לפתור ולענות על הרבה מקרים שלה, ולעומת זאת בבעיה הפסיכופיזית כפי שאתה מציג יש לנו בעיה שלא ניתן לפתור גם חלקים ממנה - פתרת חלק, פתרת הכל. לכן אני מרגיש שיש הבדל מהותי בין שתי הבעיות.

אני מסכים שאם במוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסיקליים אחרים זו בעיה רצינית עם הדרך שבה אנחנו מבינים את העולם, אבל:
1) אני לא בטוח בכלל שזה אכן מה שקורה. אני למשל חושב (בלי ביסוס של ממש, אבל בינתיים לא ביססת את ההפך) שכל התהליכים הפיסיקליים שמתרחשים במוח הם פונקציה של תהליכים פיסיקליים שקדמו להם. במובן זה אני לא מתומכי ה"רצון חופשי" (אם כי לדעתי ההגדרה של "רצון חופשי" כאן היא די ריקה מתוכן).
2) גם אם יש תהליכים פיסיקליים במוח שמתרחשים מבלי שקודמים להם תהליכים פיסיקליים קודמים, אני לא בטוח שזה משהו שהמדע לא יכול לדעת איך לאכול. אם יש פיסיקאי בקהל אולי הוא יכול לסייע לי ולהגיד לי מה קורה בהתפרקויות רדיואקטיביות (או כל תופעה פיסיקלית "ספונטנית" אחרת): האם יש גורם פיסיקלי לתופעה?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323818
מובן מאליו שמבחינת מהותן אין הבעיה הפסיכופיסית והבעיה שמציב הסודוקו זהות ואפילו לא דומות. אני השוותי ביניהן רק מבחינת העניין שהן מעוררות. אתה טענת שהסודוקו מעניין הרבה מאוד אנשים למרות שהוא פתיר, טענה שהיא כמובן נכונה. אבל גם הסודוקו מעניין רק עד כמה שהוא עדיין לא נפתר. סודוקו שנפתר אין בו כל ענין.

תראה, אני כרגע יושב וכותב לך תשובה באמצעות מקלדת המחשב. המקלדת עושה מה שעושה הודות לגילגולי אנרגיה, שמקורם בלחץ שלוחצות אצבעותי על המקשים. אצבעותי יוצרות את הלחץ הזה הודות לגילגולי חומר ואנרגיה המתרחשים בשרירים המניעים אותן. אותם תהליכים מתרחשים בשרירים הודות לגירויים חשמליים שהם מקבלים מקצות העצבים המחוברים אליהם, ואותם גירויים שבקצות העצבים מתקבלים כתוצאה מתהליכים פיסיקליים וכימיים המתרחשים במוח. עכשיו אתה צריך להצביע על איזשהו תהליך פיסיקלי שקדם לתהליכים שמתרחשים אצלי במוח, שממנו יתחייב שהתשובה שלי תכלול את המילה "תראה". אני לא מסוגל להעלות בדעתי שום תהליך פיסיקלי כזה. גם אתה לא. בעל כרחנו שנינו מסכימים שהופעתה של המילה "תראה" בתשובתי אינה מחויבת המציאות. כל תשובתי כולה אינה מחויבת המציאות. זאת אומרת, אין היא מבטאת שום תהליך פיסיקלי שקדם לה. ובכל זאת אותה מילה מפיעה בתשובתי. הכיצד?
שלשלת הסיבתיות בעולם שמחוץ למוח אינה נפסקת, והיא הולכת מסוף העולם ועד סופו. לכל מסובב יש סיבה, ולסיבה סיבה וכן הלאה עד אינסוף. אבל במוח זה לא כך. שם יש נקודת התחלה ודאית, כי הרי השאלה ששאלת לא היתה כאן מששת ימי בראשית.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323823
נכון שאת רוב האנשים לא יעניין סודוקו שכבר נפתר, אבל אני מנחש שיעניין אותם עוד פחות סודוקו שהם יודעים מראש שהוא בלתי פתיר ולא משנה מה.

שאר דברייך גוררים אותנו לדיון על הדטרמיניזם של המוח (ובפרט לדיון הישן על האם המוח הוא מכונת טיורינג) ואני לא כל כך רוצה להיכנס אליו עכשיו, מה גם שיש דוברים טובים ממני לעמדה הזו. אותי דווקא מעניין הגישה השנייה, ה"רדיואקטיבית" - האם גם בטבע ולא רק במוח האנושי יש תהליכים שהם (*לכאורה*) ללא סיבה? למה האטום מתפרק עכשיו ולא בעוד שתי שניות? למה החתול שלי הולך עכשיו לישון ולא מתלקק במקום זה?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323846
כל העניין הוא שאף אחד לא מגלה להם שהוא בלתי פתיר (חוץ ממני, אבל לי לא מאמינים).
בעיית הדטרמיניזם אינה חופפת את הבעיה הפסיכופיזית אבל היא כמובן משיקה לה. בעיה זו קיימת גם בטבע הגולמי, וביותר היא מתעוררת בקשר עם חקירת התופעות הקוונטיות, שאליהן אפשר לשייך גם את תופעת ההתפרקות הרדיואקטיבית. ידוע הויכוח הגדול שהתחולל בשעתו בין אינשטיין לבוהר סביב העניין הזה, ואמרתו המפורסמת של אינשטיין "אלהים לא משחק בקוביות". כל העניין הזה נדון כבר בהרחבה במסגרת האתר הזה, וגם הוא מאותן בעיות שאין להן פתרון. על כל פנים, מדע הפיזיקה מתאר את תהליך ההתפרקות הרדיאקטיבי במונחים הסתברותיים, ואין בידו תשובה לשאלה למה האטום מתפרק דווקא עכשיו ולא בעוד שתי שניות. מכל מקום, שום פיזיקאי לא העלה בדעתו להשיב על כך במילים: "כי זה מה שהוא רוצה". לאטום אין אנו מיחסים רצון, ואילו לבעל המוח כן. על סמך מה? אין לי מושג. אבל אני משוכנע לגמרי שאני בעל רצון, כי זה מה שאני רוצה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323848
אה, אבל אנחנו מדברים עלייך: אותך השאלה מעניינת למרות שאתה טוען שאתה יודע שהיא בלתי פתירה.

לדעתי, אם אנחנו מייחסים לעצמנו "רצון" שגורם ליצירת תהליכים יש מאין, אנחנו צריכים לייחס אותו גם לאטום הרדיואקטיבי. למה? כי זה מה שאני רוצה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323850
כן, אני מין יצור משונה שכזה שמתעניין רק בבעיות בלתי פתירות.

אני יכול לייחס לעצמי רצון כי אני הוא הרוצה. אבל האטום זה לא אני ולכן אני לא יכול לייחס לו רצון. אבל גם אתה זה לא אני, ולך אני כן מיחס רצון. אתה צודק. אין בזה שום הגיון, רק פסיכולוגיה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323812
לא ממש יודע לאיזה תגובה כדאי "להדביק" את השאלה שלי, אבל ננסה כאן; האם לשיטתך הבעיה הפסיכופיזית יחודית לבני-האדם? אם כן, אולי תוכל להסביר מדוע, ואם לאו, על אלו אורגניזמים היא חלה ועל אלו לא?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323822
לא, היא לא ייחודית לבני אדם, ולכן אני משתמש במינוח אורגניזמים ולא בני אדם. היא תקפה לגבי כל אותם אורגניזמים שאנו מיחסים להם חיים. אל תשאל אותי מה זה חיים, כי גם זו שאלה שאין עליה תשובה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323889
כשאתה מחליט ''שבמוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסיקליים אחרים'' אתה באמת יוצר בעיה גדולה. אולי כדאי שתבדוק את האכסיומות שלך.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323907
אפרופו, רציתי להעיר, שזרם די משמעותי בחקר המוח רואה במושגים של ''רצון'' ו''תודעה'' יצירים מלאכותיים של הפעולה הכימית של המוח ולא מניעים שלה. ליתר דיוק, נראה שהמוח משדר הוראות ביצוע עוד לפני שההחלטה לגביהם התקבלה באופן ''מודע''.
תאוריה זו, נראה שאינה עולה בקנה אחד עם הפסיכופיסיקה הלייבוביצ'יאנית.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323909
כשאתה הולך, המוח משדר בכל שנייה עשרות (מאות? אלפי?) הוראות ביצוע לשרירים בכף הרגל, ברגליים, בידיים ועוד. אף אחת מההוראות האלה לא זכתה להחלטה "מודעת", לא בשום מובן של "החלטה מודעת" שאני יכול לחשוב עליו.

אין לי מושג אם זה סותר את הפסיכופיסיקה הלייבוביצ'יאנית או לא, אבל זו נראית לי אבחנה די טריוויאלית.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323919
ההחלטה המודעת היא ''ללכת''. כל השאר זה כבר ''הפרטים הטכניים''.
הטענה היא שאתה מתחיל ''ללכת'' (או לעשות חלק מהפעולות הטכניות שהן ''הכנה להליכה'') עוד לפני שהחלטת בכלל ללכת.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323925
לא טריביאלית בכלל. לא רציתי לפרט כי אני לא ממש זוכר את הפרטים. יש בודאי איילים אחרים המכירים את העניין טוב ממני.
ראשית לא מדובר בהחלטות מוטוריות מן הסוג שכלל אינו עובר דרך המוח. שנית, מדובר בניסוי, אני חושב די ידוע.
הנבדקים התבקשו להחליף שקופיות שהוקרנו לפניהם. כמו כן הם התבקשו ללחוץ על שעון עצר ברגע שהם מחליטים להחליף שקופית. באמצעי כלשהו נמדד מתי הם אכן התחילו בהחלפה (נניח ע''י מדידת מתח השרירים הרלאבנטיים). מה שהתגלה הוא שהוראת הפעולה קדמה בשבריר שנייה להחלטה ה''מודעת'' על הפעולה.
יש כאלו המפרשים את הניסוי הזה ודומים לו כהוכחה לתאוריה האומרת שהמוח מחליט החלטות באופן מכאניסטי כתוצאה מכל מיני גורמים לא מודעים, ואז חלק אחר במוח (החלק הקדמי ליד המצח אאל''ט) מייצר את ה''אשליה'' המתאימה של קבלת החלטה ''מודעת''.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323928
"החלטות מוטוריות מן הסוג שכלל אינו עובר דרך המוח"? אני לא מדבר על רפלקסים. ההחלטה להפעיל עוד מעט לחץ בזרת של רגל שמאל כדי לשמור על שיווי משקל תוך כדי הליכה עוברת דרך המוח ועוד איך.

אני לא מכיר את הניסוי, אבל מהתיאור שלך הוא נשמע לי מאוד בעייתי. איך אפשר למדוד (בדיוק של שבריר שנייה) את רגע קבלת ההחלטה? ע"י זה שמבקשים מהם להפעיל תהליך מכני ארוך אחר המסתיים בשעון עצר?

אני (כידוע) סבור שהכל במוח "מכניסטי", גם ההחלטה ה"מודעת", אבל אני לא רואה איך הניסוי הזה מחזק (או סותר) את התיזה הזו.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323937
לצערי, הגענו לגבולות הידע שלי. אני לא יודע מה לענות לך ואני לא זוכר אפילו פרטים על הניסוי. אני מקווה שמגיבים אחרים יוכלו להשלים את התמונה, לספק לינקים ולענות על שאלותיך.
בכל אופן, לפי מה שהבנתי הניסוי עצמו אכן עורר מחלוקת עזה ויש יותר מפרשנות אחת (זו שהבאתי) של תוצאותיו. בכל אופן איש לא טען שמדובר בניסוי איזוטרי או מפוקפק ולא הועלו טענות נגד האמינות המדעית של החוקר.
הנקודה המעניינת בפרשנות היא, שהיא אינה אומרת שגם התודעה או לחילופין ה"רצון החופשי" הם יצירים מכאניסטיים (שזו תפיסתך לפי הבנתי). הטענה היא יותר מרחיקת לכת: היא טוענת שהרצון החופשי אינו אלא "אשלייה" המיוצרת ע"י המוח. מעין רציונליזציה בדיעבד של החלטות אשר מתקבלות באופן לא מודע ולא מובן בינתיים.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323947
בניגוד לדעתי, שהתודעה איננה אשליה והרצון הוא אכן חופשי, אני יכולה להביא כאן אנקדוטה המחזקת, אולי, את העמדה שתיארת.
סיפרה לי אותה אישה שעברה את מלחמת העולם השנייה בעיקר בבריחה ביערות בחברת בעלה, לאחר שמשפחתה נרצחה כולה. הזוג הגיע יום אחד לבקתה נטושה, שהיה בה אף אח לחימום וגזרי עצים היו מונחים בסביבה. הם גם מצאו לא מעט פטריות מאכל למלא את כרסם - חגיגה של ממש בימים של חורף מקפיא ורעב נורא. ובכל זאת, לעת לילה, כשהלכו לישון בחמימות באח הבוער, היא לא הצליחה להירדם - ומצאה את עצמה, לראשונה מאז תחילת הבריחה, בוכה בכי תמרורים ונזכרת באחיותיה המתות ובכל התלאות האיומות שעברו עליהם בדרך. לאחר זמן מה התעשתה מעט, וניסתה להבין מדוע דוקא במצבה ה"טוב" יחסית באותו יום היא בוכה על כל אלה, לראשונה מאז תחילת הקטסטרופה. ואז נזכרה שבאחד מספרי הרפואה/ביולוגיה שלמדה מהם (היא הייתה אז רפואנית צעירה), אי שם בהערות השוליים, נאמר משהו על גז מדמיע ומסוכן שעלול לצאת לפעמים מאחים לא מאווררים. אז הסתכלה בבעלה השוכב לצדה, וראתה שהוא כבר מחוסר הכרה. היא גררה אותו החוצה, הנשיצה אותו, וכיבתה את האש בבקתה. כך ניצלו חייהם.
הדמעות גרמו לה להתפרצות העצב הנורא. לא להיפך.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323949
מנסיוני הדל עם גז מדמיע (פיכס), אפשר להשרות דמעות בלי להשרות עצב, נורא או לא. בכל מקרה, גם ''מכניסטים'' אינם זקוקים להנחה שהדמעות יוצרות עצב ולא להיפך.

בכל אופן, סיפור נאה. אהבתי גם את התחדיש ''הנשיצה'', מצלצל יופי.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323953
א. התנצלות. לא היה מדובר בגז מדמיע בדיוק, אלא בגז שאחד מסממניו הראשונים הוא דעמות.
ב. אפשר בהחלט לגרום לדמעות בלי לגרום לעצב, אם אתה יודע שזרקו עליך גז מדמיע או שחתכת בצל וכיו"ב.
ג. אם בד"כ הדמעות הן שיוצרות עצב, איך תסביר את העובדה שאנשים שחונכו לא לבטא עצב אינם בוכים בד"כ - ואילו אלה שחונכו לבטא אותו עושים זאת, לפעמים, ללא גבול?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324013
ג. אני אמור להסכים ל"אם" של המשפט הזה? איפה יצרתי את הרושם הזה?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324014
''גם ''מכניסטים'' אינם זקוקים להנחה שהדמעות יוצרות עצב ולא להיפך''.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324214
הממ?

"מכניסטים" *אינם* מניחים שהדמעות יוצרות עצב.

אני חוזר:

"מכניסטים" *אינם* מניחים שהדמעות יוצרות עצב.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324218
הבנתי. חשבתי שמכניסטים אינם זקוקים להנחה הזאת כיוון שהם בטוחים בה ממילא.
איתך הסליחה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324011
1. גם אני לא טוען שמדובר בניסוי איזוטרי או מפוקפק, אני פשוט לא מבין אותו.

2. גם את הטענה מרחיקת-הלכת אני לא בטוח שאני מבין. בין אם "החלטה מודעת" היא אשלייה ובין אם לאו, די ברור שלפחות בחלק מהמקרים היא קודמת לפעולה.

הנה ניסוי:

הרם יד ופרוש את אצבעותיך.

החלט איזו אצבע ברצונך לכופף.

כופף אותה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324764
הניסוי שלך לא מוכיח את הטענה. למעשה, הוא נראה לי שקול לניסוי ששוקי תיאר, רק בלי המדידה. אתה מתייחס ל"החלטה מודעת" כל משהו אטומי, אבל הרי הטענה הנגדית היא שאלו שני דברים שונים: החלטה (לא מודעת), ומודעות לה. איך אני יכול לדעת שהמודעות שלי להחלטה באמת קודמת לפעולה?
אם אתה דורש שקודם אהיה מודע לחלוטין להחלטה, ורק אז אכופף, עדיין לא ברור שפתרת את הבעיה: אפשר אז לשער שיש כאן בעצם שתי החלטות, אחת ההחלטה איזו אצבע לכופף, והשניה ההחלטה לכופף עכשיו.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324847
אני לא טוען שהחלטה מודעת היא משהו אטומי, ונראה לי שהניסוי כן מכריח אותנו להסכים שיש קשר בין ההחלטה המודעת לפעולה. אתה מחליט (או שנדמה לך שאתה מחליט, לא משנה) לכופף את הקמיצה דווקא; אתה יכול להכריז "קמיצה" בקול רם למען יראו וייראו; ועשר שניות אחר-כך, הפלא ופלא, דווקא הקמיצה מתכופפת. ההחלטה לכופף עכשיו היא אולי החלטה נפרדת, אבל נראה שהיא הביאה בחשבון את ההחלטה המוקדמת יותר - איזו אצבע לכופף, ובשלב שהאצבע מתכופפת אתה כבר בוודאי מודע להחלטה ההיא.

זה רק אומר שלא ייתכן ש*אין* קשר בין החלטות שאתה מודע אליהן (והן עדיין רק בתוך ראשך) לפעולות ממשיות בעולם הפיזי. זה לא אומר שרק החלטה מודעת גוררת פעולה; למעשה, הדגשתי קודם שהרבה פעולות מתבצעות תחת הכוונת המוח ללא "מודעות" מפורשת של החלטה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324849
"זה רק אומר שלא ייתכן ש*אין* קשר בין החלטות שאתה מודע אליהן (והן עדיין רק בתוך ראשך) לפעולות ממשיות בעולם הפיזי."
זה אומר את זה רק בתנאי שתוצאות הניסוי אכן מאשרות את טענתך. נראה לי שייתכן מאוד שלפחות חלק מהנבדקים יחליטו, אמנם, לכופף את הקמיצה - אבל יתבלבלו ויכופפו במקומה את האמה, או להיפך.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324856
למה צריך נבדקים? נסי זאת בעצמך, עכשיו, עשרים פעמים. באיזה חלק מהמקרים התכופפה לה אצבע אחרת מזו שבחרת?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324859
אתה בדרך כלל מניח שאפשר לנסות דברים כאלה על עצמך בלבד? האמת היא שאין לי סבלנות לנסות את זה עשרים פעם, אבל מתוך ה-‏4-5 פעמים שניסיתי התבלבלתי לפחות פעם אחת. זה קורה בהחלט.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324860
לצורך הטיעון שלי, לפחות כפי שהבנתי את הטענה הנגדית קודם, מספיקה קורלציה. (בכל זאת נראה לי שאחוז ההצלחה שלי גבוה יותר).
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324863
אם אחוז ההצלחה שלך גבוה יותר, אני מנחשת שאתה מנגן/ניגנת על כלי כלשהו או, לחילופין, מקליד בשיטה עיוורת.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324872
נו, זה קצת קטנוני. שנה את הניסוי להחלטה להרים אחת משתי הידיים. אם אתה עדיין מתבלבל לפעמים בין ימין ושמאל, שנה את הניסוי להחלטה האם להרדים יד כלשהי או למחוא כפיים.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324879
ההחלטה ''להרדים יד כלשהי'' נראית לי מעניינת...
ולמען האמת, עוד לא הבנתי בכלל מה אמור הניסוי הזה להוכיח...
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324851
אבל איש לא טען שאין קשר - השאלה היא מה קודם למה. ובניסוי שלך בהחלט ייתכן שההחלטה לכופף את הקמיצה קדמה למודעות לה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324855
למה מתייחס ה"לה" בסוף המשפט? להחלטה לפצוח בפעולת הכיפוף - ייתכן מאוד, אבל לא למרכיב "קמיצה" שבהחלטה הזו. שוקי הציג תיזה לפיה כל הרצון החופשי הוא אשלייה של תירוץ-בדיעבד; אני מנסה להראות שלפחות בחלק מהמקרים אנחנו פועלים חד-משמעית על-סמך משהו שהחלטנו בעבר.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324873
התכוונתי שגם מרכיב ה"קמיצה" אולי נקבע לפני שהתודעה ידעה על כך. האם זה סביר? כשחושבים פיזיקליסטית זה קצת מבלבל, ויכול להיות שקשה בכלל להפריד הגדרתית בין ההתהליכים המוחיים שהם תודעה לתהליכים שאינם תודעה. בכל אופן, אם האפשרות כן קיימת, הניסוי שלך לא מאפשר לשלול אותה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324857
אני מבין זאת כך: ההחלטות ה"מודעות" מתקבלות באותו אופן כמו ההחלטות ה"בלתי מודעות", באופן "מחשבי" מאוד יש קלט מסויים (חושי למשל), ישנו אלגוריתם (ה"חיווט של הנוירונים) ומתקבלת תוצאה כלשהי (הוראת ביצוע למשל). אלא שלהחלטות ה"מודעות" נילווית סב-רוטינה נוספת הדואגת לסדר את ההחלטה בתוך מסגרת של "אני החלטתי ורציתי את התוצאה X". העובדה שהתודעה עצמה יכולה להיות הקלט (והסיבה) של "החלטות מודעות" אחרות אינה סותרת את קיומן של "החלטות מודעות" שהתודעה היא חלק מן האלגוריתם שלהן ולא מן הקלט. (והניסוי רק מדגים את התופעה היותר מעניינת הזו ולא סותר את אפשרות קיום המחזור הרגיל של תודעה-החלטה-פעולה).
מבחינה זו מעניין מה קורה לבן אדם עם פגיעה באמיגדלא (בהנחה שזהו באמת חלק המוח האחראי על התודעה). אני מנחש שהוא יוכל לעשות כמעט כל דבר כמוך. הוא יוכל להרים את ידו כדי לקחת כוס או מפני שאתה אמרת לו לעשות זאת, אבל יהיה לו קשה מאוד להבין שזו היד שלו. אני מבסס את הניחוש שלי על סמך זה שהאמיגדלא הוא החלק האחרון שהתפתח במוח. לאבותינו הקדם-אנושיים אני מניח שהיתה יכולת תיפקודית מליאה, אבל הם נבדלו מאיתנו מאוד ברמת תודעת ה"אני" שלהם וה"רצון" של האני.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324861
חשבתי שהאמיגדלה אחראית בעיקר על רגשות (במיוחד פחד) ולא על תודעה. טעיתי?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324864
אני מבין קטן מאוד בנושא. אבל אאל''ט יש לנו אמיגדלא מפותחת יותר מאשר היתה לניאנדרטלים. מכאן מניחים שאחד היתרונות של ההומו-ספיינס היה יכולת לנהל יחסים חברתיים מורכבים יותר (חבורות גדולות יותר ויחסי הירארכיה ומשפחה). אני מניח שזה איכשהו קשור גם ב''תודעה'' יותר ''מפותחת''. מבלי שאני יכול להסביר, נראה לי גם שהמושג רגשות איכשהו קשור לתודעה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324865
אין רגשות בלי תודעה. בלי תודעה יכולות לכל היותר להיות תחושות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324993
אני מסכים שייתכן שה"החלטה" היא אשלייה. מה שאני פחות מבין עדיין זו טענתך המקורית, שהתיזה הזו היא יותר מרחיקת-לכת ממכניזם סתם; נראה לי שהיא נלווית אליו בהכרח. אני גם לא רואה איך אפשר לתמוך ניסויית בתיזה הזו.

אני רואה זאת כך - כצפוי, באופן די נאיבי: משחר ילדותנו אנחנו לומדים לעשות פעולות שאין לנו מושג כיצד הן מתבצעות, רדוקטיווית. אנחנו לומדים להזיז פיזית את היד; שנים אחר-כך נלמד שיש שרירים, עצבים וכאלה, אבל כל זה לא ידוע לנו ולא מעניין אותנו כשאנחנו מזיזים איברים. אנחנו לומדים ללכת בלי שיש לנו מושג איך זה עובד - למשל, אם נתבקש לחווט שרירים ועצבים של רובוט מהלך, לא נדע מאיפה להתחיל בכלל.

באותו אופן, אנחנו לומדים להתמודד עם שאלות כמו "מה את רוצה?" או "מה אתה מעדיף?". השאלות האלה מפעילות תהליכים מורכבים במוחנו ש(כרגיל) אין לנו מושג מה הם ואיך הם פועלים. בסוף זורחת לה תשובה, ואנו אומרים אותה; אח"כ אנו לומדים לזהות את התהליך הזה עם המושג "החלטה". מסיבות שונות, יותר קשה לנו אינטואיטיבית לקבל שהתהליך הזה הוא מכני כמו הזזת יד, ואולי באמת הוא לא - אין לי הוכחה לכאן או לכאן. אבל כמו שציין שכ"ג במאמרו, בכלל לא ברור מה פשר הטענה שבתהליך הזה מעורב "רצון חופשי".
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 325016
אהה, אז כן קראת!
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 325090
ודאי. אלא מה?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 325116
אני חושב שהמדובר היה בניסויים של Libet,
אני לא בטוח שהויכוח על "התיזה הזו היא יותר מרחיקת-לכת ממכניזם סתם" הוא משמעותי. יכול להיות שאנחנו סתם טובעים בסמנטיקה. בכל אופן כוונתי היתה לאופן בן התזה הזאת מערערת את התפיסה המקובלת של ניסיון לתת הצדקה אתית למושג האחריות (accountability, הסיפור הישן של הכל צפוי והרשות נתונה) משום שהוא מטיל ספק בעצם הקיום של רצון חופשי. (ושוב אני רוצה להדגיש, שביטול הרצון החופשי הוא רק אחת התיזות המנסות להסביר את תוצאות הניסויים על mind time. לא יחידה ובודאי לא מוסכמת על כולם).
אישית, אני לא מאמין בקיום הצדקה אתית מהותית לחוקי האחריות. החוקים האלו הם פשוט אמצעים למלא צרכים ורצונות של החברה ומטרתם היא הצדקתם. אני למשל לא מאמין שלפדופילים יש יותר רצון חופשי בענין העדפותיהם המיניות מאשר להומוסקסואלים. בכל אופן החברה, לא רוצה ולא יכולה לסבול את מעשיהם ולכן היא מחזיקה אותם אחראים למעשיהם ומענישה אותם ותמשיך לעשות זאת ללא כל קשר למידת השליטה שיש להם על דחפיהם.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324057
תגובה לניסוי שאתה מתאר.
לא זו בלבד שהוא בעייתי ונשמע מאוד מפוקפק אלא הוא בכלל אינו מתקבל על הדעת. תראה, הבוחנים החליטו שנקודת ההחלטה המודעת להחליף את השיקופית היא נקודת הלחיצה על שעון העצר, שלפי התיאור שלך איחרה בשבריר שניה לפקודה שיצאה בפועל מהמוח ליד להחליף את השיקופית (שנמדדה בדרך כלשהי, שגם היא נראית מאוד מפוקפקת, אבל נתעלם מזה).
עכשיו, על מנת ללחוץ על שעון העצר, היתה צריכה לצאת הוראה מהמוח ליד ללחוץ על שעון העצר, וזו - לפי אותו הגיון - קדמה בשבריר שניה להחלטה המודעת ללחוץ על שעון העצר, שהיא נקודת ההחלטה המודעת להחליף את השיקופית. זאת אומרת, ההחלטה בפועל ללחוץ על שעון העצר קדמה להחלטה המודעת להחליף את השיקופית, ולכן הלחיצה על שעון העצר אינה משקפת כלל את רגע ההחלטה המודעת להחליף את השיקופית, וכל הניסוי בטל ומבוטל.
ועדיין לא נגעתי בשאלה באיזו נקודת זמן התקבלה ההחלטה המודעת אצל הבוחן בדבר השאלה מהי נקודת הזמן שבה החליט הנבדק בפועל להחליף את השיקופית, ומהי נקודת הזמן שבה הוא היה מודע להחלטה זו, ומהי נקודת הזמן שבה לחץ הנבדק על שעון העצר, והאם ההחלטה בפועל לגבי כל השאלות האלה התקבלה בשבריר שניה קודם, או אחרי, וכו'.
....אני תקווה שברור לך האבסורד הגמור של כל הסיטואציה.

תגובה לטענות שהרצון הוא רק אשליה.
זו בעצם טענתו הידועה של שפינוזה, שאמר שאילו לאבן היתה תודעה היא היתה משוכנעת שהיא ''רוצה'' ליפול. זו לא טענה חדשה כלל.
ליבוביץ ציטט פעם אחת מהטענות מהסוג הזה האומרת, שהמוח מפריש מחשבות כמו שהכליה מפרישה שתן(ומאחר שבכליה כל התהליכים הם פיסיקליים כך גם במוח). על כך הגיב ליבוביץ וענה שחשיבתם של כמה אנשים באמת מוכיחה שההקבלה הזאת היא נכונה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324061
לייבוביץ באמת היה טוב בכאלה. לטענה שהפער בין משקל מוחן של הנשים לעומת משקל מוחם של גברים, מעיד על פער בחכמתם (לטובת הגברים, כמובן) - הוא השיב בטענה שמשקל מוחם של הסוסים עוד גדול בהרבה ממשקל מוחם של הגברים...
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324062
אני מכיר ורסיה קצת אחרת. אין שום יסוד לטענה שהנשים הן פחות חכמות מהגברים, משום שחכמתם של הגברים היא כל כך קטנה, שלא יתכן כלל שיתקיים איזשהו יצור שחכמתו קטנה יותר.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324064
סביר שהיו לו ורסיות שונות להרבה טענות שלו...
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324097
התשובה הקצרה לשאלתך היא אני לא יודע/זוכר.
התשובה הארוכה היא שאני נדחק לעמדה של פסבדו-מדעיות. שמעתי על משהו שאני לא ממש מכיר ומבין לעומק ולפרטיו ואני אמור לייצג ולהסביר אותו. הפתרון היחידי הוא שמישהו שיודע בדיוק על מה מדובר יסביר ויענה באופן ענייני על השאלות.
בעמדת הפסבדו-מדעיות אין לי אלא לנהוג כמנהג החבורה ולקפץ לדוגמאות אחרות שאולי קשורות לעניין ואולי לא.
אני לא בטוח שהתיזה על מושג התודעה הפרטית והרצון החופשי כארטיפקט של פעילות המוח, היא עד כדי כך מהפכנית וסותרת את ניסיון היום-יום שלנו.
חשוב למשל על אותם מופעי היפנוט, בהם מורים לאדם מהופנט לבצע פעולה מוזרה כלשהי לאחר שיעירו אותו. החלק המעניין לטעמי של ה"מופע" הוא מה קורה כאשר שואלים אותו מדוע עשית מה שעשית. המהופנט לשעבר מנסה להסביר בכל מיני סיפורי סבתא את המניעים הרציונליים שלו לעשות מה שעשה. בהקשר הזה אפילו התשובה הנדירה "אינני יודע" עשוייה להתפרש כחלק מן התודעה המלאכותית שמייצר המוח של המשיב הזה. דבר דומה קורה לחולי אלצהיימר אשר אינם זוכרים מיהו הדובר אליהם. לאחר שמציינים בפניהם שהדובר הוא בן זוגם או צאצא שלהם הם בד"כ מתעקשים להסביר שהם כל הזמן ידעו מיהו.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324132
מצאתי לינק לניסוי דומה מאד למה ששוקי תאר. בקצרה, הנבחן מחליט *בעצמו* מתי להרים את היד - ומתעד את רגע ההחלטה ע"י זה שהוא מסתכל על שעון ומדווח *לאחר מעשה* מתי הוא החליט להרים את היד.

הטענה העיקרית שלך‏1 היא שיש 2 תהליכים מנטליים נפרדים אצל הנבדק: "תהליך תיעוד השעה", ו"תהליך ההחלטה המודעת". אין דרך לבדוק האם התהליכים האלו הם סינכרוניים, ולכן אין באמת דרך לדעת מהו "רגע ההחלטה המודעת". יש גם בעיות אחרות עם הניסוי הזה. העניין הוא שזוהי רק עדות אחת מתוך רבות (כמו כאלו שהובאו בדיון הזה וכמו ניסויים אחרים המתוארים בדף) שמראות עד כמה ההתנהגות שלנו עשויה להיות בלתי תלויה בתודעה - ועד כמה התודעה שלנו עוסקת ברציונליזציה לאחר מעשה של ההתנהגות שלנו.

לגבי סוגיית הרצון כאשליה - אתה מציג את העמדה הזו באופן מעוותת. העניין הוא שניתן להסביר בצורה מצויינת את ההתנהגות האנושית ללא קיום רצון - לפחות באותה מידה שניתן להסביר את ההתנהגות של אבן. יתרה מכך, גם אתה הודית שהעדויות לקיומו של הרצון‏2 הן בעייתיות משהו.. (תגובה 323846). העדות היחידה היא תחושה סובייקטיבית אישית. כך שיש שני נימוקים בעניין "הרצון הוא אשליה":
1. אפשר להסביר את העולם הפיזיקלי באופן מצויין גם ללא רצון.
2. העד היחיד שיש לנו לקיום הרצון הוא בעליל עד לא אמין - בפרט בנושא העדין הזה של להסביר את ההתנהגות של עצמו‏3.

לעניין השתן. פיפי זה תמיד משמח, אבל אני מתקשה לראות איך הוא מחזק את העמדה הדואליסטית. כמו שאתה היית אומר, "פיפי זה לא דבר חדש" :-)

----

1 העלת עוד טענות, אבל קשה להגיד שהן רלוונטיות. זהו ניסוי שאינו דורש בוחן כלל - הנבדק מסוגל לבחון את עצמו.
2 "קיום רצון" במובן הדואלסטי שאתה הגדרת - עולם התודעה אשר משפיע על העולם הפיזי.
3 עוד עדות אחת לאוסף: הקטע אלילי ב"סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" בו הדמות מסבירה למה היא החליטה באמצע שיחת חולין להתפשט לגמרי ולקפוץ לתימזה הקרה.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324177
לא ברור אלו שני נימוקים ל"רצון הוא אשליה..."?

1 "אפשר להסביר את העולם הפיזיקלי באופן מצוין גם ללא רצון"-אתה יתכן וצודק ולו מהסיבה שהרצון איננו שייך לעולם הפיזיקלי. אתה יוצא מנקודת ההנחה שהכל פיזיקלי ועל זה הויכוח. אני מציע גם קצת צניעות בכל הקשור להסברים ה"מצוינים" שיש למדע על העולם הפיזיקלי.

2 "העד היחיד...." - נו באמת.....אתה מכיר משהו אחר?! לך תשאל את נוירון מס' 796351 אם הוא מסמל את האשליה של דינה ברזילי שרצתה לעשות דיאטה כדי להגיע למשקל של 58 קג או שהוא הופעל ברגע שדינה החליטה מרצונה לעשות דיאטה. אם ההומור שלי דלוח קמעה, תמיד אוכל לפי שיטתך להסיר את האחריות.........
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324179
אתה לא יכול להסיר את האחריות. האחריות על פגעי דליחות תקפה עד התגובה הבאה לפחות.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324180
זה כנראה נותן חותמת סופית שההומור שלי דלוח. מרגע זה והלאה אני מאמץ את האסכולה המכניסטית פיזיקלית נטולת האחריות שתניח למצפוני הדואב על ששכחתי להוריד הבוקר את שקית הזבל.....ע''פ בקשת אישתי.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324183
אי הורדת הזבל היא פשע חמור מאוד. ביכולתי להציע לך עסקה מיוחדת לשיקום (תקפה עד סוף המילון): בפעם הבאה, הורד-או-לא את האשפה.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324186
מצטער, לא הבנתי........
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324195
1. עם כל הצניעות, ויש צניעות, ההסבר הפיזיקלי להתנהגות האנושית הוא טוב לפחות כמו ההסבר המטאורולוגי להוריקאן (וכנראה קצת יותר). עם זאת, אף אחד מעלה על דעתו שהמסלול הבלתי ניתן לחיזוי של ההוריקאן הוא תוצאה של גורם מטאפיזי שבוחש בקלחת. לכל היותר נאמר שאנחנו לא מכירים מספיק את התנאים בתוך ההוריקאן. אם מקובל עליך שהעולם הדומם אינו מלא רוחות ושדים שגורמים לו לעבוד (למרות שגם שם יש לא מעט הסברים פיזקליים לוקים בחסר), אז מפתיע שדווקא לצורך הסברת ההתנהגות האנושית אתה כן נדרש לגורמים מטאפיזיים.

הויכוח הוא אינו האם הרצון שייך לעולם הפיזיקלי. הויכוח הוא על הדעה הדואליסטית שאומרת שהרצון הוא גם מחוץ לעולם הפיזיקלי, אבל גם משפיע עליו. אישית, אני מוכן לקבל את הדעה שהרצון אינו שייך לעולם הפיזיקלי‏1.

2. מצטער - לא הבנתי מה אתה אומר, או איך זה מתקשר לטיעון שלי. אבל כדאי להגיד שההסבר להפעלת נירונים הוא פיזי לחלוטין ועובד גם בתולעת שיש לה 300 ניורונים בלבד, ואף אחד לא טוען שהיא "רוצה" משהו או שיש לה תודעה: http://en.wikipedia.org/wiki/Caenorhabditis_elegans

אבל הרשה לי להגיב על ההצעה הנדיבה שלך בהצעה משלי: לך שאל את האלקטרון שנמצא בנקודה X ולא Y, האם הוא עשה את זה בגלל תורת הקוואנטים, או בגלל שאלקטרה (האלה היוונית האחראית על חלקיקים בעלי מטען ועל עיכול מסודר) הציבה אותו שם.

3. וכמובן ששכחתי את הנימוק השלישי (טיעון שכ"גי) שאומר: ההתנהגות האנושית היא ניתנת לחיזוי. אם היינו צריכים לחזור על החלטה פעם שניה, וכל התנאים היו *באמת* שווים אז היינו מקבלים את אותה החלטה‏2. אי לכך, אין באמת דבר כזה שנקרא "רצון חופשי" וכולנו רובוטים מבשר ודם. הטיעון הזה הוא חזק מאד, כי הוא פילוסופי לגמרי. גם אם קיימת נפש (סליחה, תודעה) והיא נמצאת באיזשהו מימד מטאפיזי, הטיעון הזה עדיין תקף והתודעה היא רובוט מתוכנת מראש.

---

1 כמובן מדובר בהגדרה פילוסופית לרצון - שרלוונטית רק לעולם הנפש האישי סובייקטיבי. אני מוכן גם לקבל הגדרה פסיכולוגית לרצון - הגדרה המבוססת על ההתנהגות החיצונית של הנבדק. לפי ההגדרה הזו רצון הוא משהו פיזיקלי לגמרי.
2 עד כדי אלמנטים אקראיים לגמרי בהחלטה שהם לא מעניינים.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324201
אני לא יודעת אם האלקטרון נמצא במקום שהוא נמצא בו בגלל אלקטרה, אבל זה הסבר סביר בהרבה מאשר האפשרות שהוא יימצא שם בגלל תורת הקוונטים. קשה מאוד להאמין שהאלקטרונים שינו ממנהגם בן מיליארדי השנים דוקא במאה ה-‏20 לספירה.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324209
עכשיו אני מבולבל .......אם אתה מקבל את ההנחה שהרצון איננו שייך לעולם הפיזיקלי, אז לאיזה עולם הוא שייך? ואם הוא שייך לעולם "אחר" אז איך תוכיח שאיננו חופשי?

אני,דרך אגב ,סבור שהרצון איננו חפשי(וטוב שכך כי אם היה כזה,היה מתעתע בנו). אני חושב שלבן אנוש(ואולי גם ליצורים חיים אחרים) יש מידה של חופש בבחירה האם להיות עבד לרצונות ותשוקות אם לאו. אני חושב שיש עוד הרבה אפשרויןת על הסקאלה שקצה אחד שלה הוא "רצון חופשי" והקצה השני הוא "רובוטים בשר ודם".
אני מתנצל אם לא הבנת חלק מדברי הקודמים.יש לי בעיה עם חוש הומור.......
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324219
כל הדיון נסוב סביב הבעיה הפסיכופיזית. הבעיה הפסיכופיזית עוסקת במתאם בין 2 עולמות: הגוף ("פיזית") והנפש ("פסיכו"). עולם הנפש מכיל את התהליכים הנפשיים הפרטיים שלנו: רגשות, מחשבות, תודעה וכו'. אף אחד לא יכול לגשת אליהם למעט מי שחווה את התהליכים האלו. אבל כמובן שאפשר להוכיח עליו דברים וזה מה שפילוסופים עושים. למשל, יש את המשפט המפורסם של דקארט "אני חושב משמע אני קיים" (ונעצור כאן).

הטיעון של השכ"ג הוא טיעון פילוסופי לחלוטין - הוא לא נעזר בשום מידע אמפירי על מבנה המוח, חוקי הפיזיקה או משהו כזה. לכן הוא תקף גם תקף. ובוא אני אאתגר אותך - על מה מתבססת הבחירה שלך כן או לא להיות עבד לרצונות ותשוקות? מהו תהליך ההחלטה ולמה אתה טוען שיש כאן "חופש בחירה"?
1. האם זו בחירה אקראית לגמרי? במקרה הזה אתה חופשי בדיוק כמו שמטבע יכולה לבחור באופן חופשי על איזה צד ליפול. כלומר, לא חופשי :)
2. אולי היא מבוססת על הערכים שלך? על הידע שלך באותו רגע? במקרה הזה, אתה עבד לערכים שלך ולידע שלך (שכמובן יכולים להשתנות עם הזמן), כי הם קובעים בדיוק מה תעשה.

--

הביטוי "רובוטים בשר ואדם" אינו אומר שאתה חסר ערכים או חסר רגשות‏1. הוא רק אומר שיש לך "תכנות" שמגדיר בצורה מדוייקת איך להתנהג. התחושה כאילו יש לך "יכולת בחירה" והיית יכול לבחור אחרת היא מזוייפת‏2.

1 האם התוכנות במאטריקס התנהגו כאילו אין להן רגשות? למעשה, הן התנהגו לעיתים בצורה פחות רציונלית ויותר רגשנית מאשר ניאו וחבריו.
2 בסרט מאטריקס רילודד נטען שהרצון החופשי של האנשים יוצר איזשהו "חוסר איזון מתמטי" שהמאטריקס אינו מסוגל להתמודד עימו. טענה קצת מוזרה, אם נזכור שכל משחק פלאטפורמות בשקל עשרים מצליח להתמודד היטב עם "הרצון החופשי" שלנו לקפוץ ימינה או שמאלה. מצד שני, האורקל אומרת לניאו הרבה זמן לפני ה"בחירה של ניאו" שהוא כבר החליט מה לעשות, אבל עדיין לא מבין את ההחלטה שלו. מעניין - בדיוק ההיפך מרצון חופשי.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324237
2 מאטריקס (בפרט השני), בכל מה שנוגע לתסריט/מסרים שלו, הוא בולשיט טהור.
אתה מעוניין להשתתף בניסוי? 324240
"bullshit is just a word"
הערה צדדית 324335
סתם משהו מגניב למדי שלמדתי לאחרונה על תולעים: לקחו תולעת (Polyclad flatworms אם זה ממש חשוב למישהו), הוציאו לה את המוח, והשתילו אותו בחזרה *הפוך*. תחילה היא זחלה אחורנית, אבל לאחר זמן מה היא חזרה לזחול בכיוון הנכון.

אגב, את הטיעון שאתה מייחס לי אני לא זוכר שהשמעתי אי פעם. אין לי מושג אם הוא נכון, ואני חושב שאסור לבלבל בין פרדיקטביליות לבין דטרמיניזם (במובן ה"רחב" שנדון בהרחבה אי שם). אפקטים שונים (קוואנטיים או כאוטיים) עלולים לגרום למערכת להיות לא פרדיקטבילית באופן מעשי.
תידדצ הרעה 324346
מה תולעים, חוויתי בדיוק את זה הבוקר.

____________
אלון, אחרי 17 שעות טיסה לכיוון הלא נכון.
הערה צדדית 324348
ידעתי שתגיד את זה ;-)
הסתייגויות 324349
אם האבסטרקט שמצאתי‏1 הוא מה שאתה מתכוון אליו, ואם הבנתי אותו נכון‏2, החוקרים לא שוללים את האפשרות שתאי העצב התארגנו שוב באופן הנכון, ולא שהמוח תיקן את האותות ההפוכים‏3.

2 איך היית מפרש את
some of the processes turn 180° to reinervate nerve cords, which they normally occupy in unoperated animals

3 מצד שני, יש ניסיונות קלאסיים בנושא (בבני אדם):
הערה צדדית 324364
מה, עוד פעם העניין של הצפוי והרשות?
הערה צדדית 324365
זה לא היה צפוי, או שאין לי רשות?
הערה צדדית 324366
דבר אינוי צפוי, והרשות לא נתונה.
ידע ללא תודעה? 324221
מאמר מרתק בהארץ.

"במאמר שהתפרסם לפני כשבועיים בכתב העת המדעי "Nature" מצביעה קבוצת חוקרים... על קיומו של תהליך למידה ללא תחושת זיכרון... מדובר בלמידה בדרך של ניסוי וטעייה, כזאת שמייחסים בדרך כלל ללמידתם של בעלי חיים. זוהי חריתה בזיכרון של כעין הרגל, מנהג. סקווייר משוכנע שלתהליכים כאלה תפקיד בסיסי בבני אדם. "תהליכים אלה מעצבים, מבלי שנדע, את העדפותינו, את נטיותינו וקשת שלמה של אינטראקציות שלנו עם העולם", הוא טוען. "

"ההוכחה שבאדם אפשרי תהליך של לימוד בלתי מודע בדרך של ניסוי וטעייה אולי מצביעה על כך שבחירות שלנו ... ואפילו טקסטים שאנו מתייחסים אליהם כנכונים ... יכולים להיות במפורש מעין הרגלים, פרי לימוד שאיננו מודעים לו. כלפי דברים כאלה איננו יודעים להפעיל ביקורת, ואנו מתייחסים אליהם כאילו היו אמיתות מוחלטות.

הממצא אולי גם מאיר באור חדש את אחת הבעיות הפילוסופיות העתיקות והקשות ביותר - שאלת התודעה, ההכרה. מדוע אנו, כיצורים חיים, ניחנים בהכרה, ולא רק פועלים בעולם? האם התודעה מאפשרת דרך מהירה ויעילה יותר ללמוד ולזכור דברים על העולם, ובזה יתרונה? "
ידע ללא תודעה? 324224
מעניין מה היה קורה לו במקום המשפט המרתק ''כריש הרג תמנון'' היו נותנים משהו סביר יותר, כמו ''גריזלדה אכלה קוביות סלק'', נניח. או אפילו, ''טיטוס היה חבר של מדונה''.
ומעניין מדוע לא חשבו החוקרים כבר הרבה קודם על אופן הלימוד הזה אצל בני אדם. הוא הרי טריוויאלי לחלוטין.
ידע ללא תודעה? 324242
כנראה זה לא טריוויאלי בעיני העורך של נייצ'ר. כמו כן, אאל"ט התייחסו לתופעה הזו בסרט ממנטו ושם זה בפירוש לא היה טריוויאלי: Remember Sammy Jankis .

בכל מקרה, הזכרת לי הרצאה באנליזה נומרית שנכחתי בה בתואר הראשון. המרצה לימד את מערכת המשוואות המרושעת של spline . לקח לו חצי שעה רק לכתוב את המשוואות (לכתוב, לא לפתח). כמובן כל הכיתה בשוק קטטוני, ואחרי שהמרצה מסיים הוא מסתובב ואומר: "אחרי כל זה, אתם בטח שואלים את עצמיכם: איך לא חשבו על זה קודם".
ידע ללא תודעה? 324243
מה שאתה הזכרת לי הוא, שכשהייתי בשנה שנייה באוניברסיטה, הסתובב אצלנו איזה ילד בן 15 שבעיקרון בא רק לבחינות - השיעורים נראו לו פשוטים מדי - אבל יום אחד הוא נקלע לשיעור טופולוגיה והיה עייף מדי כדי לעזוב, ופשוט נרדם.
באיזה שהוא שלב המרצה הסתבך באחת ההוכחות, והתחיל להתפתל על הלוח בלי סוף. הערתי את הילד הזה, ואמרתי לו, "בחייך, תציל אותו". הוא קם מהמקום, ישנוני כזה, בלי להצביע או משהו, הלך למרצה ולקח ממנו את הגיר בלי לומר מלה, ורשם הוכחה של איזה שתי שורות. המרצה כמעט התעלף, מה גם שהוא לא הכיר אותו בכלל. ואז הילד ראה אותו מבולבל, ואמר בחמלה, "זה באמת משפט קשה. גם אני הייתי מסתבך אתו עד לא מזמן"...
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324888
"ליבוביץ ציטט פעם אחת מהטענות מהסוג הזה האומרת, שהמוח מפריש מחשבות כמו שהכליה מפרישה שתן(ומאחר שבכליה כל התהליכים הם פיסיקליים כך גם במוח)"

ידעתי שזה מוכר לי ואז נזכרתי שנתקלתי בזה לראשונה בספרו המצויין של John Passmore
A Hundred Years of Philosophy

טענה זו נמצאת לראשונה בספרו של המטריאליסט הגרמני Karl Vogt
Physiological Epistles מ- 1847:

"the brain secretes thought, just as the liver secretes bile" (דומה מספיק...)

זה היה, מוסיף פסמור, חלק מהמאבק שלהם כנגד היוקרה של האידיאליזם הגרמני.

מטריאליסט גרמני מעניין נוסף, בהקשר הדיון הנוכחי, היה L. Buchner.
ל"מדע הטבעי", טען בוקנר, אין צורך בפילוסופיה. לטענה כיצד "inert matter" מסוגל לייצר/להפוך ל- חיים אקטיביים של הרוח, השיב כי:
matter is *not* inert; there is no matter without force. Equally, he argued, there is no force without matter; every agent is material.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 323955
רב''י הזכיר את התופעה הזאת, נדמה לי שהוא דיבר על ''מתח הפעולה'' שמקדים את הרגשתו של האדם שהחליט לבצע את הפעולה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324045
הבדיקה על דרך השלילה.
נניח שלכל תהליך פיסיקלי המתרחש במוחי קדם תהליך פיסיקלי אחר, שהוא סיבתו, שממנה מתחייב התהליך הפיסיקלי הנדון.
אני החלטתי "שבמוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסיקליים אחרים".
החלטה זו היא תוצאה הכרחית של איזשהו תהליך פיסיקלי שהתרחש במוחי.
אותו תהליך פיסיקלי שהתרחש במוחי אף הוא תוצאה הכרחית של תהליך פיסיקלי אחר שקדם לו, ואף זה תוצאה הכרחית של תהליך פיסיקלי אחר שקדם לו, וכן הלאה עד אינסוף.
נמצא שהחלטתי "שבמוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסיקליים אחרים" היא מחויבת המציאות.
מכיון שזו החלטה מחויבת המציאות מתחייבת מזה המסקנה שהיא משקפת את המציאות, היינו "שבמוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסקליים אחרים".
סתירה להנחה, ולכן ההנחה אינה נכונה, ולכן הטענה המקורית נכונה.

אם תעמוד על כך, אני אפילו מוכן לוותר על הצעד האחרון. אם החלטתי היא תוצאה הכרחית של איזשהו תהליך פיסיקלי במוחי שהוא עצמו תוצאה הכרחית של תהליך פיסיקלי אחר, וכן הלאה עד אינסוף, הרי אני בכלל לא יכול להחליט אחרת, אז מה יש פה לבדוק?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324052
"מכיון שזו החלטה מחויבת המציאות מתחייבת מזה המסקנה שהיא משקפת את המציאות"

מה?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324060
הואיל ושיערתי מראש שעלולה לבוא תגובה כזאת, נתתי אלטרנטיבה שבה אני מוותר על הטענה הזאת.

אבל...מה בעצם לא בסדר בה? לזרוק סימן שאלה זה לא מספיק. אתה מתבקש לשים את האצבע על המקום המדויק שבו קבור הכלב.

וחוץ מזה, לפי התיזה של שוטה הכפר הגלובלי גם טענה זו היא מחויבת המציאות, אז על מה אתה זועק חמס?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324063
הכלב קבור בזה שאין שום קשר בין החלטה שהיא מחויבת המציאות לבין כזו המשקפת את המציאות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324065
ירידת גשם בחורף בארץ ישראל היא מחויבת המציאות.
ירידת גשם בחורף בארץ ישראל משקפת את המציאות.

האם לזה אתה מסכים?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324066
לא.
א. ירידת גשם בחורף בישראל, לצערי, איננה מחויבת המציאות כלל ועיקר.
ב. ירידת גשם בחורף בישראל איננה משקפת את המציאות, אלא אם כן אתה מתכוון ל*משפט* בנוסח, "בחורף יורד, לרוב, גשם בישראל" - שהוא משקף את המציאות.
ג. אם אתה רוצה להסיק מצירוף המשפטים האלה, שמה שמחויב מהמציאות גם משקף את המציאות, אז יש כאן בלבול מושגים מוחלט. המציאות איננה משקפת את המציאות. המציאות *היא* המציאות. טענה נכונה על המציאות משקפת את המציאות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324077
עוזי כבר ענה מה לא בסדר בטענה שלך.

אם נתת אלטרנטיבה, פספסתי אותה. תוכל לצטט?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324225
האלטרנטיבה היא, שאם טענתי היא מחויבת המציאות אז מה יש לי לבדוק? כלומר, לבדוק את סבירותה, את הגיונה, את תקפותה וכו'. המציאות היא מציאות והיא כפויה עלי. ליבוביץ נהג לומר שאם המציאות אינה מוצאת חן בעיניך אתה יכול להתאבד (אני לא מתכוון אליך אישית כמובן, אלא על דרך הדיבור).
אבל מתי כן יש טעם לבדוק? רק אם אני מסוגל לטעות, ורק אם אני מסוגל להכיר בטעות, ורק אם אני רוצה לחזור בי בעקבות ההכרה בטעות. טעות, להכיר, רוצה - כל אלה הם מונחים המתארים מציאות פסיכית ולא מציאות פיסית.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324238
אפשר להמשיך את הגישה הדטרמיניסטית שלך לאבסורד: אם הכל מחוייב המציאות גם הבדיקה תהיה מחוייבת המציאות, וכו' וכו' וכו'. לא ברור לי מה אתה מנסה לטעון בגישה הזו.

"טעות" ו"להכיר" הם מושגים שאני יכול לחשוב עליהם גם בקונטקסט של תוכנת מחשב (למשל, תוכנה שמזהה ומתקנת שגיאות במידע שמועבר דרך ערוץ עם "רעש"). "רוצה" גורר אותנו שוב לדיון על הרצון החופשי.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324713
מה שאני מנסה לטעון הוא שלגבי האדם שום דבר לא מחויב המציאות. הוא חושב מה שהוא רוצה והוא עושה מה שהוא רוצה. אם לא מקבלים את זה באמת מגיעים לאבסורד. אני דטרמיניסט רק ביחס לטבע הגולמי ולא ביחס לאדם. יש בני אדם שלא מסוגלים להאמין שאם כל הקוסמוס הוא דטרמיניסטי, לא יתכן שיש איזה יצור מתוסבך בקצה הגלקסיה שפתאום עושה מה שבא לו. מה זה פה, הפקרות?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324070
הבעיה היא בשלב שבו אתה מוותר על המרכאות. החלטת "שבמוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסיקליים אחרים"; זה נכון (שכך החלטת) ומחוייב המציאות (שהרי כך החלטת). לא נובע מכאן שבמוח מתרחשים תהליכים פיסיקליים מבלי שקדמו להם תהליכים פיסיקליים אחרים.
לדוגמא, נסה להחליט ש"יש חצילים מעופפים", ובדוק אם ההחלטה הזו, שהיא עכשיו מחוייבת המציאות, גורמת למציאות להתאים את עצמה לעצמה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324227
אם ''יש חצילים מעופפים'' זה לא מציאות, אז אין גם מציאות שבה ההחלטה שלי ש''יש חצילים מעופפים'' היא מחויבת המציאות. ההחלטה שיש חצילים מעופפים היא אפשרית, למרות שאין חצילים מעופפים במציאות, היא אמנם אפשרית רק מפני שהיא אפשרית ולא מחויבת המציאות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324230
אין שום קשר בין השאלה אם החלטה מסוימת היא מחויבת המציאות ובין השאלה אם היא נכונה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324231
אם היא מחויבת המציאות איך היא יכולה להיות לא נכונה? אפשר להגיד על איזושהי מציאות שהיא לא נכונה?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324233
החלטה איננה מציאות. אם אני אחליט שאתה בעצם פיל ממקרוני, האם זו תהיה מציאות?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324714
זה שאני פיל ממקרוני זו ודאי לא מציאות. אבל ההחלטה שלך היא ודאי מציאות. מזלי שהמציאות שלי אינה מוכתבת ע''י ההחלטות שלך, עם כל זה שהן מאוד מציאותיות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324724
כלומר, אני יכולה להחליט החלטה ש*תוכנה* איננו מציאות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324731
איזו שאלה? בודאי. אבל את "יכולה" ולא מוכרחה.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324734
מה ההבדל? אם במח לא ייתכן שקר, אז מה זה משנה אם ההחלטה היא אפשרית או הכרחית?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324770
ההחלטה היא לא במוח. ההחלטה היא של בעל המוח.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324773
בסדר. גם כך מה הקשר בין זה לבין השאלה אם היא ''הכרחית'' או ''אפשרית''.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324887
גם אם זה לא נראה ככה, אני מבין גם מבין שכל שאלותיך מכוונות להבחנה בין עצם קבלת ההחלטה, או מוטב לומר - עצם ניסוח ההיגד, לבין תוכנו או משמעותו של אותו היגד. טענתך היא שאלו שני דברים שונים ולא ניתן להסיק מהאחד על השני. גם אם ההיגד עצמו הוא מציאות, ואפילו אם הוא מחויב המציאות (כלומר, יש איזו סיבה שניתן לנסחה במונחים של גלגול חומר ואנרגיה הכופה אותי לנסחו), אין זה אומר מאומה על תוכנו של ההיגד.
אבל, כאן אני שואל, על מה מתבססת הטענה שיש הבדל בין עצם ההיגד לבין תוכנו ומשמעותו? הווה אומר, שאף על פי שההיגד עצמו ניתן לתיאור במונחים של גלגול חומר ואנרגיה (כגון צלילי דיבור, או כתמי צבע על נייר, או נקודות זוהרות על מסך וכו'), הרי יש בו משהו שאינו ניתן לתיאור באותם מונחים, וזה תוכנו או משמעותו. את המשהו הזה מבינה רק תודעה שאינה ניתנת לתיאור במונחים של חומר ואנרגיה אלא באותם מונחים שבהם מתוארים התוכן והמשמעות. מסיבה זו, אין התוכן והמשמעות האלה מחויבי המציאות, כי "מחויב המציאות" חל רק על גלגולי חומר ואנרגיה.
ומאחר וההיגד שלי בא לבטא את המשמעות דווקא, שהתודעה שלי מיחסת לו, ולא את תכונותיו הפיסיקליות, נמצא שכל קיומו של ההיגד אינו מחויב המציאות. ואם מלכתחילה הוא נתפס כמחויב המציאות, אי אפשר להבחין בין "עצמו" לבין "תוכנו".

נמשיל משל. נתאר לעצמנו פרח בעל צבע אדום בוהק. אין חולק על כך שצבע זה הוא מחויב המציאות. אבל, יש רבים הטוענים, שצבעיו העזים של הפרח מהווה איתות כלשהו לחרק כלשהו. גם אם זה נכון (ואיני כופר בכך), האם ניתן לייחס איזו "משמעות" לצבע האדום הבוהק הנבדלת מעצם היותו צבע אדום בוהק? האם אפשר לומר על צבעו של אותו פרח שהוא "לא אמיתי"? התשובה היא לא. אם משהו הוא מחויב המציאות הרי שאין לו שום משמעות, ולכן הוא לא יכול להיות שקרי.
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • האייל האלמוני
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • האייל האלמוני
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • האייל האלמוני
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • האייל האלמוני
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • גדי אלכסנדרוביץ'
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • X אייל בדוי
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • גדי אלכסנדרוביץ'
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • X אייל בדוי
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • X אייל בדוי
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • אורח
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • X אייל בדוי
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • מתנחל הכפר הגלובלי
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • האייל האלמוני
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • גדי אלכסנדרוביץ'
  פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית • שוטה הכפר הגלובלי

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים