בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 28/08/05 9:51
הפשיזים 326247
מכיוון שאתה מכיר כבר את דעותי לגבי המדינה, ומצד שני אני יודע שאתה מהמתדיינים הרציניים, איני יודע אם להתייחס אליך ברצינות.

אם אתה רוצה לדון באופן ענייני אתה מוזמן לחזור אלי.
הפשיזים 326251
אני רוצה, בתור התחלה, להבין מה אמרת בהודעה שאליה הגבתי, כי מה שכתבת שם נשמע לי כסותר את עצמו. האד אבסורדום שהבאתי בהודעה הקודמת שלי בא להראות עד כמה משונה נראית לי הדרישה שלך לתשלום של ''סכום מינימלי'' כשבאותה נשימה אתה מדבר על ''לא כופים כלום''.
הפשיזים 326263
הפסקה אליה התייחסת מכילה כלל ופרט ואכן לא לגמרי מתחבר.

התורה אכן נותנת בידי המדינה כח, היא אינה אנארכיסטית. אולם היא מגבילה את הכח לענייני ביטחון (חיצוני ופנימי בלבד). זכותה גם לגבות מיסים לצורכי קיום מנגנוני השלטון ולצורך קיום צבא, משטרה ובתי משפט.
אבל המדינה איננה מנהלת את חיי האזרחים. היא איננה "עוזרת" להם למצוא עבודה ואיננה מעודדת מפעלים. היא איננה עוסקת ברווחה וצדקה בחינוך ובריאות. היא גם איננה אחראית על כך שהאזרחים ישמרו את המצוות והיא אינה רשאית להפעיל כפייה בכיוון זה.
על מנת שלא יבואו אלי שוב ושוב עם הציטוט "כופין על הצדקה", הבהרתי שאכן יש עניין של כפייה על צדקה, אולם זה לא נוגע למדינה אלא לקהילה שכונתית. הסכומים שם הם גם מוגבלים לעד 5% מההכנסה וגם אמצעי הכפייה המשמשים לגבייה צריכים עיון (ייתכן שהסנקציה היחידה שאפשר להפעיל הוא סוג של חרם/ מניעת שירותים ממי שאינו משלם).

לסיכום: כשאמרתי לא כופים כלום התכוונתי למדינה ולעניינים אזרחיים. ברור שהמדינה כופה בענייני ביטחון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים