בתשובה לאביב י., 04/09/05 18:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התכוונתי לרמוז ב''לקונית מדוברת'' שהייתי שמח לקרוא את התיחסותך לאותה תגובה שנמצאת שם למטה, משום שגם אני חושב שתסריט -הילד ששונא את הוריו, סובל מטראומות, מנוכר חברתית ובעל בעיות פסיכולוגיות קשות- איננו תסריט סביר במיוחד (בלשון המעטה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה להתייחס לתגובה שאינה מכילה נימוקים חדשים או דרך הסתכלות מקורית אלא רק "עובדות" שאין בידי שום דרך לבדוק אותן. הן באותה מידה יכולתי אני לסיים את הויכוח (או לפחות לסייע מאד לטיעוני) אם הייתי מתחבר תחת הכינוי "מילואמניק ותיק" ומשאיר את הפוסט הבא: "אותי לא מלו. מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שאני שונה משאר הילדים. אחרי שיום אחד בבי"ס תפסו אותי כמה בריונים מכתה ו' והפשילו את מכנסי בחצר לקול תרועת הבנות, חזרתי הביתה ועשיתי לעצמי ברית מילה עם מספריים..." מאחר שאני לא אוהב להטיל דופי באמינותם של אנשים, העדפתי להתעלם מהפוסט הזה. עם זאת, גם במצב שמדובר באמת לאמיתה, מקרה אחד כידוע אינו סטטיסטיקה ואינו צריך להשפיע על הדיון - לכאן או לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם היית כותב תיאור מן הסוג הזה, תחת "מילואימניק ותיק", הפארודיות שלו היתה בולטת מדי בהשואה לסיפור בתגובה 327388, שנראה אותנטי, ופארודיות זו היתה מדגישה את חוסר האמינות המגמתי שלך משאר התגובות. ב. "מקרה אחד כידוע אינו סטטיסטיקה ואינו צריך להשפיע על הדיון - לכאן או לכאן." - הממ?? ועל איזו "סטטיסטיקה" בדיוק אתה עצמך מדבר? ועל איזה "עובדות"? ה"סטטיסטיקה" וה"עובדות" שיש לך להציע מופיעות בתגובה 327376: "...אני לא יכול לתת לך תשובה מדוייקת לגבי לא נימולים ... אני מכיר ילדים בגיל הזה. זה לא כיף בכלל, בלשון המעטה, להיות ילד שונה." - "זה לא כיף בכלל, להיות ילד שונה" - יופי! דוז פואה! - ועל יסוד ה"סטטיסטיקה" הזאת וה"עובדות" המוצקות האלה אתה מרשה לעצמך לתקוף באופן אישי אנשים שאתה לא מכיר ולא יודע עליהם דבר, בין השאר (דיגום חלקי:) בתגובה 327368 ובסוגריים בסוף תגובה 327351: "(ומה שיותר מדאיג - כמה אברי מין של ילדים יצא לך לראות לאחרונה שאתה מדבר על כך בכזה בטחון?)" - תקיפה שהיא בדיוק על הדבר שאתה עצמך מעיד שאינך יודע, וכל מה שיש לך לומר הוא כי - "אני מכיר ילדים בגיל הזה" (ומי לא?), וכל התיאורים הלחוצים בתגובה 327306 ובתגובה 327376 (בן שמן, אף ארוך...) - אינם מסתמכים אפילו על עדות אישית *אחת* - אלא הם רק השערות פרי השמועה ובעיקר פרי דמיון קודח. ג. מאחר והעניין הועלה ע"י הבחור המשוחרר ומאחר וגם אני עצמי אם בישראל (אל דאגה, שלושת הבנים שלי נימולו. באותם זמנים הייתי צעירה מאוד ועדיין לא חשבתי על הנושאים האלה), אני סקרנית - האם אתה מוכן להתייחס למה שהוא העלה בסוף תגובתו: האם לדעתך, לפחות כפי שהיא משתקפת בתגובותיך - המתכון האולטימטיבי לאושר, שאותו עלינו ללמד לילדינו ע"י דוגמה אישית - הוא הקונפורמיות המוחלטת והחזרה הסדרתית על מנהגים מקובלים, בין אם יש בהם הגיון, בין אם לאו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, גם לך אין סטטיסטיקות וזה לא הפריע לך לזרוק בוץ בפניהם של הורים שבחרו (או יבחרו) בחירה שונה מזו שלך. נסכם את הדיון בכך שלך נשמע סביר ''תסריט הערל הטראומטי ושונא הוריו'' (ללא ביסוס סטטיסטי) ולי הוא נשמע מופרך לחלוטין עד הזוי (ללא ביסוס סטטיסטי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |