בתשובה לדובי קננגיסר, 21/11/05 8:24
אלימות ומשחקים 347768
אחד המחשבים שקניתי אי-אז בעברי הגיע עם חבילת דמואים חינמית של משחקים. המשחק האהוב עליי בחבילה היה משחק משעשע שבו השחקן שלט במכונית מרוץ מיניאטורית נהוגה בידי אחת משמונה חיות קריקטוריות (הדמו אפשר לבחור רק שלוש מבין השמונה) שהתרוצצה באופן חופשי למדי על מסלול במטרה לדרוס כמה שיותר קיפודים שהיו פזורים עליו. כמו נהגי המכוניות גם הקיפודים היו משעשעים להפליא, עוסקים במגוון מלאכות. נימקתי אז את אהבתי למשחק בכך שהוא מבטל באופן מוחלט את הצורך המדומה בהיגיון עלילתי מאחורי המשחק ומציב סיטואציה שרירותית עם משימה שרירותית ואבסורדית לא פחות.
ולענייננו, השחמט לא לבד, לא חסרים משחקי אסטרטגיה עם רמה כזו או אחרת של עלילה מאחוריהם, קל מאוד, ולעתים מתבקש, להמציא עלילה למשחק ריסק, עד היום יש כמה סשנים של ריסק מלפני קרוב לעשרים שנים שאני זוכר בזכות סיפור הגבורה של הצבא האמיץ שהתבצר במשך שנים באי יאווה או בזכות עלילות אחרות שהדבקנו אליהם תוך כדי משחק. קשה לי לפטור את השחמט מאחריות דומה, אני משוכנע למדי שחלק גדול מסוד הקסם של השחמט הוא לא רק במורכבות ובתחכום הצומחים מתוך מערכת חוקים פשוטה מאוד ללימוד. אני משוכנע שלפחות במקור חלק גדול מן המשיכה של המשחק היתה העובדה שהשחקן מוצא את עצמו בסיטואציה של שליטה מלאה על מערכת צבאית. למעשה, אני נוטה לחשוב שאחד מהאלמנטים המרכזיים בכל משחק שהוא הוא אלמנט ה''נדמה לי'', ושבלעדיו קשה מאוד למשחק לרתק אליו שחקנים לאורך זמן.
ההבדל המרכזי שאני מוצא בין משחקי המחשב האלימים לבין מגוון משחקי האסטרטגיה הוא מידת הגרפיות שלהם. אין ספק שבמשחק שחמט הצד האלים של המלחמה מטואטא אל מתחת למערכת החוקים הנקייה, בעוד שמשחקי מחשב רבים מציגים את האלימות כחוויה אסתטית מרהיבה.
אלימות ומשחקים 347770
היה משחק בזמנו, Battle Chess, דומני, שבו המהלכים השונים הוצגו בצורה גרפית למדי על המסך, כולל דם והרס רב של הדמויות השונות. אבל זה לא שינה לעובדה שאין שום רקע עלילתי למשחק השחמט. כמו שציינתי, גם לואיס קרול הוסיף נופך עלילתי למשחק השחמט, אבל הוא לא אינהרנטי למשחק. זה יפה שהוספתם עלילה למשחק ריסק, אבל תסכים איתי שהסיפור לא היה מגולם בתוך המשחק עצמו, אלא היה תוספת חיצונית.

השאלה שצריך לשאול היא למה לעזאזל יוצרי המשחקים מתעקשים להוסיף סיפור גם כשלא צריך אותו בכלל?
אלימות ומשחקים 347773
לאחרונה מצאתי את עצמי מתעניין מעט בנושא המרתק של עיצוב ותכנון משחקים (משחקי לוח\קלפים ולאו דווקא משחקי מחשב). אחד האלמנטים הבולטים במשחקי הלוח של השנים האחרונות, אלה המכונים "משחקים גרמניים", ובניתוח שלהם, הוא דווקא כן העלילה שלהם. ניקח דווקא את משחק השחמט כדוגמה, ולא משחק חדש יותר. לכאורה ניתן להציג את מערכת החוקים של המשחק באופן אבסטרקטי לחלוטין, מבלי לשנות בו פסיק. למרות זאת אנחנו בוחרים לחשוב אל כלי המשחק השונים כעל פרש, צריח, רגלי וכו'. אין שום צורך בשמות האלה. אבל אותו משחק בדיוק, ללא השמות האלה, היה נשאר לכל היותר נושא להררי מחקרים בתורת המשחקים, קומבינטוריקה ושיטות למידה למחשבים. קשה לי לדמיין שחקני שחמט (לא מקצועניים) שהיו מתחברים למשחק בלי האלמנט הסיפורי הניצב במקביל למערכת החוקים המאוד פשוטה שלו.
אלימות ומשחקים 347777
אני נאלץ שלא להסכים. אני, לפחות, מעולם לא מצאתי חשיבות באלמנט הסיפורי הקלוש כל כך של השחמט.
אלימות ומשחקים 347784
אני משער שאין טעם להמשיך את הדיון הזה, לכן אסיים בהצעה לניסוי מחשבתי/חברתי. בפעם הבאה שתיתקל במישהו המעוניין ללמוד את משחק השחמט נסה להעביר לו את החוקים באופן נקי מכל אלמנט עלילתי (היה רצוי גם להחליף את הכלים בכאלה שצורתם אינה מרמזת על תפקידם בשדה הקרב) והשווה את מידת העניין והמעורבות, כמו גם את היכולת להבין ולהפנים את החוקים לשחקן שלמד אותם באופן הקונבנצינלי.
אלימות ומשחקים 347795
אפשר להחליף את הכלים בחיות (אפשר להשאיר את הפרש!), לקרוא למלך "אריה", למלכה "לביאה", לרץ "שפן", לצריח "דב" ולחייל "שועל" (נגיד). אני חושב שהמשחק יהיה לא פחות מעניין.

אבל, אם להיות פרקטיים, אני לא ממליץ לאף אחד ללמוד שחמט ממני.
אלימות ומשחקים 348011
אני מצטרף - אני אוהב שחמט, וגם אני אף פעם לא התייחסתי לסיפור, או ''לשליטה המוחלטת'' על הצבא הדמיוני שהכלים כביכול מייצגים, גם לא בגיל צעיר.
אלימות ומשחקים 348012
עזבו אתכם משחמט - למה אנשים מתלהבים ממשחקים כמו דמקה או גו?
אלימות ומשחקים 348050
לא יודע לגבי דמקה, אבל גם לגו יש ''רקע'' אסטרטגי. אני כותב ''רקע'' כי הקשר שלו למשחק עוד יותר חלש מאשר בשח.
אלימות ומשחקים 347803
המשחק נקרא Wacky Wheels:


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים