בתשובה לשי מור, 15/09/01 19:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניסיתי בעבר לטעון ברוח הדברים האלה אך, למעט כמה הסכמות חלקיות, נדחתי על הסף על ידי הבולטים שבמגיבים. כך שזה רק אתה ואני בינתיים....אם רק ג'.וו.בוש יצטרף - נשנה את העולם. דיון 530 דיון 527 דיון 530 דיון 530 דיון 549 אם תפעל ארה"ב במסגרת המערכה הקרובה הצפויה למען הפלת המשטר באירן (במלחמה חזיתי, או באמצעים אחרים), יהיה זה סימן חיובי שזהו הכיוון. ולא - כנראה מדובר במשהו מוגבל לכיבוי הלהבות והשארת המוקדים המלובנים וזאת רק לצורך הרגעת העם האמריקאי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שנהנתי מזכות התגובה הראשונה (כמו חברי פרלמנט שנואמים נאום ראשון ללא הפרעות), או שאולי אני לא חשוב מספיק בשביל שיקטלו אותי:). עברו ארבעה חודשים, ונראה לי שלא פיספסתי בהרבה... ארה"ב כבשה את אפגניסטן, כוננה שם דמוקרטיה לא וולונטרית ומקימה בסיסי צבא באפגניסטן ובאיזור. כנראה שהדבר הגדול הבא של 2002 יהיה המתקפה האמריקאית על עירק והפלתו בשעה טובה של סדאם חוסיין (עוד דמוקרטיה לא וולונטרית לרשימה?:)). העניין הוא שזה עלול לכאוב לנו קצת יותר מפרשיית אפגניסטן. איראן היא יעד שאפתני למדי (אגוז קשה לפיצוח). נראה שהעולם (גם ישראל) ואיראן למדו בעשרים השנים האחרונות לחיות זה עם זה. כמו ברה"מ (ממלכת הרשע) בשעתו כך גם איראן תצטרך לקרוס או לעבור מטמורפוזה בכוחותיה פנימיים (הדבר הכי טוב שיכול לקרות לאיראנים לדעתי). אלא אם כן היא תתחיל *לייצא* טרור ומהפכה איסלמית בקצב גובר ואז יקרא כוח חיצוני למשימה. מישהו שם לב לאבסורד בתודעה האנושית (הקולקטיבית)? הודו ופקיסטן על סף מלחמה, והם כבר מדברים על כלי הנשק הגרעיניים שברשותם... זה הזכיר לי את השמחה האדירה בקרב הפקיסטנים כשהם התבשרו שארצם פיתחה יכולת גרעינית מבצעית (בעקבות פיצוץ גרעיני פקיסטני ראשון). ההמונים (העניים והנבערים מדעת) של פקיסטן יצאו במחולות ושמחתם היתה אדירה וללא גבול, ממש חג לאומי לכבוד הפצצה (זכורה לי תמונת ההמונים הצוהלים באתר CNN). ועכשיו לשאלות: באיזה מידה הם היו שמחים אם פקיסטני היה זוכה בפרס נובל? או אם רמת החיים במדינתם היתה עולה פי שניים?. חוששני שעוד יתגלה שהם צהלו לקראת שואתם. אכן אבסורדים הם ימי האנושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הם מניעינו? ולמה לא לישון עוד שעה אחת? לאחר שעיינתי בקישורים שבנדיבותך סיפקת ישנו הבדל מהותי אחד שלדעתי מזדקר לעין בין שיטתי לשיטתך בהקשר לדמוקרטיה הכפויה (לא וולונטרית) והוא המניעים של הכוח הכופה. מדבריך קיבלתי את הרושם שהכופה נרתם למלאכתו ממניעים אלטרואיסטיים (טובתם של העמים הפרמיטיבים) או ממניעים של ראיה תבונית לטווח הארוך (כדי שהשכנים יהיה מתורבתים וניתן יהיה לעשות שלום בטוח ואמין איתם). לשיטתי, כלל וכלל לא!. דמוקרטיה לעולם לא תפתח במלחמה מיוזמתה (ללא התגרות רבה מוקדמת או סכנה לשלומה) בפרט ניתן לשלול מניעים אלטרואיסטיים. להזכירך ארהב הגיעה לאפגניסטן לא מתוך דאגה לשלומם ורווחתם של האפגנייים אלא בגלל שמפגעים בארהב מצאו בסיס ומקלט בתחומה. *הדמוקרטיה הלא וולנטרית שהעם האפגני זכה לה היא תוצר לוואי של מיגור כוחות הטרור מאפגניסטן* ולא יעד כשלעצמו. כך גם התקפות עתידיות על מדינות נוספות, בתקווה שיגיעו. ללא צל של ספק ארהב דואגת בראש ובראשונה לשלומה ושלום אזרחיה (ולאינטרסיים הצרים שלה) ומתוך דאגה זאת בלבד היא פועלת. ארגון טרור כמו אלקעידה, עם אותו רציונאל, לא יהסס לתקוף גם תקיפה גרעינית את ארהב ומטרות אחרות. להבנתי, במהלכיה ארהב שומטת את הקרקע מתחת לרגליהם של הטרוריסטים (מחסלת משטרים של מדינות שנותנות לארגוני טרור בסיסים בטריטוריה הריבונית שלהן) ובכך היא בעצם מנסה "לדחות את הקץ". כל עוד הצדדים הניצים לא מגיעים לסטטוס קוו מסוים של סימביוזה זהו משחק סכום אפס של "או אנחנו או הם". נראה שארהב חפצת חיים היא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |