בתשובה לנועם ארז, 17/01/06 20:47
כתבה יפה, מסר בעייתי 361833
אני רוצה להדגיש פעם נוספת - הנושא הוא חרדתו הבלתי מודעת של הפרט מהמוות, או האימה הקיומית מחדלון החיים, ולא חרדות חברתיות מאיומים. לא מדובר על פסיכודינמיקה או דינמיקה קבוצתית כזו או אחרת, אלא על אימה אקזיסטנציאליסטית וה"תפקיד" אותו היא ממלאת ביחסי הגומלין המשולבים בין הפרט והחברה. ניהול החרדה איננו נשוא למדיניות חברתית או פוליטית, או לטכניקה כזו או אחרת, אלא להתהליך הדינמי בו הפרט ששרוי בהוויה חברתית מושפע מחרדות קיומיות אירציונליות.

כפי שכתבתי, זוהי תאוריה פסיכוחברתית המושתת על רעיונות ותאוריות פסיכואנליטיות, ואנתרופולוגיה חברתית, ושהמחקר שפותח בעיקבותיה מראה תוצאות המגבות את התאוריה. אם אתה רוצה לנגח את התאוריה, אני לא חושב שהאגף הפסאודו-פסיכופוליטי-ג'ורנליסטי[*] הוא המקום המתאים. ישנם נקודות אחרות עליהן התאוריה עדיין לא ענתה.

[*] אם כי, יכול להיות שבארוע ההתרמה הבא שתנהל, כדאי לנסות להזכיר לתורמים הפוטנציאלים, מבלי שהם ירגישו, את קיומו של המוות.
כתבה יפה, מסר בעייתי 361960
תהייה פסאודו-פסיכופוליטית-ג'ורנליסטית: האם הקשר בין הפסקה הפותחת "העולם נתון תחת איום. מלחמות בעיראק ואפריקה, טרור והתנתקות בישראל..." והפסקה הלפני-אחרונה: "אם נכיר ונבין גם את התהליכים הפנימיים האנושיים שנובעים מהחרדה הקיומית מפני המוות...נוכל אולי לחפש דרכים ושיטות פעולה שתבאנה להקטנת החרדה ובכך לצמצם את האלימות והעוינות הבין־חברתית", הוא שהראשונה מונה את החרדות ה"אירציונליות", או את "האלימות והעוינות הבין-חברתית" שנובעות מהן?
כתבה יפה, מסר בעייתי 361965
צודק ולא צודק. אנסה להסביר.

אתה ניסית לגזור מההתרחשות הפנימית של אנשים על הדרך בה חברה "יכולה לפתור את בעיות הפנים ע"י השלכתן על אויב חצוני." בצרוף למה שכתבת בסעיף ב' (פציפיזם, מלחה"ע-‏2, אירן וכו'), ראיתי בזה נסיון לגרור את הנושא לפסים פוליטיים חברתיים, בשעה שנקודת המוצא היא נפשו של הפרט, הפרט שמהווה חלק מחברה.

בפתיח התכוונתי שככל שיהיו לנו הסברים מגוונים על הקשר העמוק של אדם-חברה, נוכל להבין מה מתחולל בבפנוכו שלנו, של חברתנו וכמובן אצל האחרים, יהיו הם יריבינו הישירים או אנחנו כמתבוננים חיצוניים בקבוצות אחרות. יתכן ואפשר יהיה לתרגם את זה בסופו של דבר לאיזו מדיניות פוליטית, חברתית או חינוכית, אני לא יודע איך. אבל אני לא רואה כיצד אפשר לגזור בצורה ישירה כמו שעשית בין תיאוריה הקושרת חרדה קיומית, הערכה עצמית וקשר חברתי, לבין פרשנות למהלכים היסטוריים כמו הודו של גאנדי או מלחה"ע-‏1.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים