בתשובה לברקת, 06/02/06 9:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שמשנה זאת מידת הבידוד שלהם מהסביבה .מה שטענתי הוא שבעולם המודרני קשה מאוד לקיים קשרים שלא דרך מוסדות ממשלתיים ,או לפחות,ממלאים את הצווים התרבותיים שמכתיבה המדינה. לפני 1000 שנים מעט מאוד ילדים למדו קרוא וכתוב.ההיכרות עם העולם ודרכיו נעשתה דרך עבודת האדמה,דרך משחקים משותפים (אם נתעלם מהילדות הקצרצרה ) ודרך המגורים הקרובים בכפרים שלא פעם כל הדרים בהם היו ,למעשה,קרובי משפחה. כך שאדיסון אולי לא למד בביה"ס -אבל בתקופתו היו לא מעט ילדים שעבדו בתור מצחצחי נעליים במקום ללכת ללימודים-ואני מניח שהוא לא נמנע מחברה אנושית. לדעתי החינוך הביתי הוא מעמיק יותר -אבל -היום יש לו מחיר כבד ,כמעט בלתי נמנע ,של בידוד חברתי -על שלל הנוירוזות וההפרעות הנלוות לכך.אני מניח שאדם שימנע מגיל צעיר מחיי חברה ,התואמים את גילו, באופן מוחלט- אולי ייטה לשקוע יותר בעולם פנימי ואף להפוך במהרה לסכיזואיד. לגבי גאונות-סקירות שנעשו בתחום מצאו סיפורי חיים קשים אצל רוב הגאונים.יש שמניחים כי השאיפה לקבלת פיצוי על מום פיזי ו\או נפשי ו\או שקשור בילדות קשה וכ"ו וכ"ו מדרבנים את הגאונות. השאלה היא,בחלק מהמקרים לפחות,אם אפשר אחרת?כלומר,ייתכן שעצם העובדה שהגאון מייצג תפיסה חדשה דנה אותו,לפחות לתקופה מסויימת,לחיות בשוליים-גם ההתמסרות לדבר אחד פועלת באותו אופן. יש מחקרים עדכניים שקושרים בין PDD ואספרגר (הפרעות אוטיסטיות)לבין הורים בעלי כישורים ריאליים גבוהים.ניתוחים פתולוגיים במוחות של אוטיסטים מצאו עודף נוירונים באזורי מוח מסויימים-מה שמלמד על פיוריפיקציה גרועה (כלומר -אדם נולד עם כמות כפולה של נוירונים מזו הדרושה לו בבגרותו -עד גיל שנתיים הוא מאבד מחצית בתהליך גיזום שבו רק נוירונים שעושים סינפסה נותרים) ייתכן שפיוריפקציה גרועה ,אבל פחות,עוזרת ביצירת מבנים מוחיים מסויימים בעלי יכולת חישובית גבוהה הרבה יותר -בו בזמן שהיא פוגעת בתפיסה חברתית וכ"ו. ייתכן שהם באים מבתים הרוסים (עוני,דמויות הוריות בעייתיות וכ"ו),לא פעם, כי ה'בעיה' היא תורשתית-כך ,למשל,ציינתי כי בספרו של עמוס אילון על יהודי גרמניה מופיע ממצא מרתק :בערך 40 (אם אני זוכר נכון) גאונים-מגדולי הגאונים במאה ה20 (האבר,ויטגנשטיין,מהאלר ועוד) הם צאצאים של משפחה יהודית אחת (איתרו רק את האם המשותפת-איזה אחת שחיה בקהילה היהודית ,שכחתי את שמה) שחיה 250 שנים בערך לפני שאלו נולדו. בחיות מעבדה ידוע כי פיתוח של כושר אחד באופן חריג יחסית גורר תמיד ירידה בכושר אחר-כך זה גם כאן. ואגב ,ברקת,אני חייב להבהיר שלגבי לימוד שברים ע"י אמהות וסוציאליזציה ע"י האב-זה יצא די במקרה.אני מכיר רק אמהות שלימדו את בניהם (למרות שיש גם אבות) והסוציאליזציה-כי גבר,לתפיסתי המעוותת והפרמיטיבית ,באופן טבעי בוחר גבר כדמות להזדהות עימה. הרשימה של אלו שלמדו בחינוך הביתי בהחלט מכובדת,לא עברתי על כולה-אבל יש שם מישהי שהייתי מוריד.היא ממש לא דוגמא באותו הקאנון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי זאת שהיית מוריד? (לפי הכותרת הרשימה היא, אגב, של "אנשים ידועים", זה הכל. זאת לא רשימת אנשים מוכשרים, גאונים, מי שתרמו תרומה מיוחדת לחברה, למדע וכו' - מדובר בסה"כ ברשימת אנשים "ידועים") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עברתי על כל הרשימה-אבל היו שם לא מעט זוכי פרס נובל בתחומי המדע-מהרציניים שבהם.הייתי מוריד את הפעילה הפמיניסטית.בכלל ההגות הפמיניסטית לטעמי ,חוץ מזו של אנגלס (שאני פשוט לא מסכים איתה-אבל היא שיטתית),לא יכולה להיכנס באמת להגדרה של הגות.אבל אסור להגיד כאן דברים כאלו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, הרשימה הזאת היא לא כל כך סלקטיבית והמדד היחיד שלה הוא באמת מדד הפרסום של האנשים. מופיעה שם גם בילי הולידיי, שהיתה זמרת מופלאה אבל ספק אם זכתה לקבל ''חינוך ביתי'', במובן שאליו מתכוונים חסידי החינוך הזה, ואולי נכון יותר לומר לגביה שלא זכתה לקבל חינוך בכלל, או שזכתה למעט מאוד חינוך, אם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה את כל הביוגרפיות של האנשים ברשימה, ואפילו לא את חלקן. נראה לי מוזר לדבר על בידוד חברתי דווקא בהקשר לחינוך הביתי היום. בארה"ב זה אולי נכון - שם הרבה משפחות שעושות חינוך כזה (מלבד נוצרים מזרמים מסוימים שמאמינים בחינוך כזה מאידיאולוגיה) הן משפחות שגרות במקומות מבודדים ומרוחקים מכל בי"ס, ומלמדות את ילדיהן בבית מתוך ספרים ומחברות. בארץ, ממה ששמעתי וקראתי, עושי החינוך הביתי מודעים לנקודה החברתית, ומקפידים על מפגשים קבועים ותכופים של הילדים עם ילדים אחרים בחינוך ביתי. עדיין נותרים סימני שאלה לגבי "האם הצורך החברתי של הילדים בא על סיפוקו" 1. אבל המצב רחוק מלהיות בידוד ברמות שמביאות לנוירוזה (מה גם שלרוב הילדים יש אחים נוספים בבית). אני מזכירה לך שאנחנו חיים במזרח התיכון ולא באלסקה - ילדים ישראליים, גם בחינוך ביתי, יוצאים מן הבית, הולכים לגן השעשועים ופוגשים שם... נכון, ילדים ישראליים אחרים, בדרך כלל עם שקית במבה בידם. גם מי שרוצה להתבודד כאן, מוצא שזה די בלתי אפשרי. 1 טיק ישראלי שכיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברח לי משפט חיבור בין הפסקה השנייה לשלישית - בארה''ב, במקומות המבודדים, הבחירה הזו נעשית לרוב מאילוץ, וגם הבידוד הוא כפוי. בארץ הבחירה נעשית מתוך אידיאולוגיה, ובהתאם פועלים לצמצם את הבידוד החברתי. ואגב, תיקון - זה לא ''ממה ששמעתי וקראתי'', כי אני נזכרת שנכחתי במפגש ממוסד כזה (על רקע קשר שלי עם ההורים, ולא קשר של בני עם הילדים, שהיו גדולים ממנו בכמה שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. שלום ברקת, זה לא בידוד חברתי בהקשר לחינוך בבית. לילדים והורים יחסים מורכבים ותלות הדדית אשר עושים לקשה יותר לגלות עצמאות אמיתית בקרב המשפחה. בסביבה של בית-ספר דמוקרטי למשל, הילד מתמודד עם אחריות אישית ישירה למעשיו, בלי המטען הרגשי של הדין וחשבון המבוסס על המשפחה שלפעמים יכול לשאת עימו. בנוסף לכך, ילדים מסוגלים יותר לפתח מיומנויות חברתיות חשובות מסוימות בבית-ספר דמוקרטי – היכולת להיות סובלני למגוון דעות, להתבטא נגד התנהגות בלתי ראויה, ולפתח ולבצע פרויקטים קבוצתיים, למשל. ברוב המשפחות של החינוך בבית, ההורה רואה את עצמו/ה כאחראי/ת בסופו של דבר לחינוכו של הילד, בזמן שבבית-ספר דמוקרטי האחריות נשענת במישרין על הילד. הורים הם מטרד עבור רוב בתי-ספר. הם מתלוננים, מבקרים, גוזלים זמן, וגרוע מכל, הם מתערבים בחינוך ילדיהם. בבתי-הספר הדמוקרטיים, הורים הם חלק בלתי נפרד מהתמונה מלכתחילה. הרגשת בתי-הספר הדמוקרטיים היא שעל מנת להצליח, נחוץ שיתוף הפעולה המלא ממשפחותיהם של התלמידים. בראש ובראשונה, חינוך הוא עקרונית באחריותם של ההורים. הם מביאים ילדים לעולם, וזו חובתם הקדושה לגדלם עד שמגיעים לעצמאות. בתי-ספר קיימים על מנת לסייע להורים במשימתם זו, לא על מנת להרחיקם מזה. לכן, ילדים הם באמת אנשים שלמים רק כאשר חיי המשפחה שלהם וגידולם נמצאים בהרמוניה עם ישותם הפנימית. סכסוכים בין דורות הם נפוצים אולם גם מחלת הסרטן ומחלות הלב הינן נפוצות; איש אינו רואה בדברים האלה משהו רצוי. איך שלא מסתכלים על הדברים, הורים שייכים ,כתף ליד כתף עם בית-הספר הדמוקרטי, כשותפים ועזר שכנגד. כך בתי-הספר הדמוקרטיים רואים את זה, וכך הם בנויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יוצא לי מהראש שתאומות הPrussian Blue מקבלות חינוך ביתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמא'לה... מפחידות. לא הכרתי אותן. הגיוני לגמרי שהן יקבלו חינוך ביתי - החבר'ה שגידלו אותן שייכים מן הסתם לזרם ליברטיאני קיצוני אנטי-ממסדי, שיפתח באש ברגע שיראה פקידי ממשלה מתקרבים אליו (ראיתי פעם בתוכנית של לואי ת'רו, משפחות שגרות בשטח מבודד במיין, לא משלמות מיסים, ועושות פטרולים כל בוקר שמא הרשויות יגיעו אליהן, עם רובים טעונים. גם כמה ניאו-נאצים היו שם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על חייהן של שתי משפחות שמגדלות ילדים בחינוך ביתי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה ואפילו מרגש, אבל למה *אסור* ללכת לביה"ס? האם האופציה הזאת בחיי הילדים אינה אמורה להיות נתונה לבחירתם, כמו כל אופציה אחרת? אפשר לומר - "ילד אהוב שלי, אני לא רוצה שתלך לביה"ס, כי בי"ס זה מקום שסובלים בו, ואני מקווה ומפצירה בך שתבחר שלא ללכת לשם" - אבל למה *לאסור*? אה, את לא הכתובת? טוב, סליחה (מערכת, החברה שלכם ממשיכה להתחמק באופן עקבי מכל אחריות). והשכנה מהקומה למטה, הגברת בלומה, מתעקשת שאמסור את השאלה שלה: ממה הם יתפרנסו, הילדים - שבלי ספק יצמחו להיות מבוגרים מקסימים, מעניינים, מלאי יצירתיות ונקיים מכל טיפת קולה - ממה הם יתפרנסו כשהם יגיעו לגיל 47 ולאבא יימאס לפרנס אותם ואת המשפחות שלהם? כמה חגורות מקרמה יפהפיות, עבודת יד, אפשר כבר למכור? (זה לא אני, זה היא!) (את רואה, גברת בלומה? - הצלחתי לעבוד עליהם כאילו שאת ואני יודעות מה זה מקרמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הכתובת (כרגיל), אבל אומר לך מה דעתי בעניין: א. הרושם של חופש מוחלט הוא בעיקר במבט מרחוק. מקרוב, הילדים האלה (שאני מכירה רבים ומקסימים מהם) נושאים בבחירת ההורים שלהם כמו שכל ילד נושא בבחירת ההורים שלו: מה לאכול, איך ואיפה לישון, איך לבלות את הזמן הפנוי וכולי. במסגרת הזו, הם יכולים להביע דעה ולהשפיע הרבה יותר מאחרים, לפעמים גם מוסרים מהם איסורים וציפיות מקובלים-חברתית שנתפסים כמיותרים בעיני ההורים ("לא בפה!", "תשחקו ביחד!", "תשתף אותו!" ודומיו), אבל רק עד גבול מסוים. ההורים אוסרים על ילדיהם ללכת לבי"ס מפני שהם חושבים שזה מזיק להם, כפי שהורים אחרים מאלצים את ילדיהם ללכת לבי"ס מפני שהם חושבים שזה תורם להם. במלים אחרות, כמו שדמוקרטיה נפסקת במקום שבו מערערים עליה (למשל, כשקמה מפלגה אנטי דמוקרטית), כך חופש הבחירה נפסק במקום שבו הילדים חושקים ב"ללכת לבי"ס" או "להיות כמו כולם" בהבט מזיק אחר. ב. לא יודעת. התשובה המקובלת כאן: http://ootips.org/horut/hs-faq/academy.html זה באמת די חוסם התקבלות לחוגים כמו פסיכולוגיה או משפטים באוניברסיטאות היוקרתיות, אלא אם מדובר בילדים שהם עילויים ממש. מצד שני, "רכישת מקצוע לחיים" היא כבר לא יעד נכסף בימינו אלה, כי בשוק העבודה הקיים במעמד הבינוני לפחות, אדם מחליף 2-3 מקצועות בממוצע במהלך חייו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |