בתשובה לעובר אורח, 07/02/06 23:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מכירה את כל הביוגרפיות של האנשים ברשימה, ואפילו לא את חלקן. נראה לי מוזר לדבר על בידוד חברתי דווקא בהקשר לחינוך הביתי היום. בארה"ב זה אולי נכון - שם הרבה משפחות שעושות חינוך כזה (מלבד נוצרים מזרמים מסוימים שמאמינים בחינוך כזה מאידיאולוגיה) הן משפחות שגרות במקומות מבודדים ומרוחקים מכל בי"ס, ומלמדות את ילדיהן בבית מתוך ספרים ומחברות. בארץ, ממה ששמעתי וקראתי, עושי החינוך הביתי מודעים לנקודה החברתית, ומקפידים על מפגשים קבועים ותכופים של הילדים עם ילדים אחרים בחינוך ביתי. עדיין נותרים סימני שאלה לגבי "האם הצורך החברתי של הילדים בא על סיפוקו" 1. אבל המצב רחוק מלהיות בידוד ברמות שמביאות לנוירוזה (מה גם שלרוב הילדים יש אחים נוספים בבית). אני מזכירה לך שאנחנו חיים במזרח התיכון ולא באלסקה - ילדים ישראליים, גם בחינוך ביתי, יוצאים מן הבית, הולכים לגן השעשועים ופוגשים שם... נכון, ילדים ישראליים אחרים, בדרך כלל עם שקית במבה בידם. גם מי שרוצה להתבודד כאן, מוצא שזה די בלתי אפשרי. 1 טיק ישראלי שכיח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברח לי משפט חיבור בין הפסקה השנייה לשלישית - בארה''ב, במקומות המבודדים, הבחירה הזו נעשית לרוב מאילוץ, וגם הבידוד הוא כפוי. בארץ הבחירה נעשית מתוך אידיאולוגיה, ובהתאם פועלים לצמצם את הבידוד החברתי. ואגב, תיקון - זה לא ''ממה ששמעתי וקראתי'', כי אני נזכרת שנכחתי במפגש ממוסד כזה (על רקע קשר שלי עם ההורים, ולא קשר של בני עם הילדים, שהיו גדולים ממנו בכמה שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. שלום ברקת, זה לא בידוד חברתי בהקשר לחינוך בבית. לילדים והורים יחסים מורכבים ותלות הדדית אשר עושים לקשה יותר לגלות עצמאות אמיתית בקרב המשפחה. בסביבה של בית-ספר דמוקרטי למשל, הילד מתמודד עם אחריות אישית ישירה למעשיו, בלי המטען הרגשי של הדין וחשבון המבוסס על המשפחה שלפעמים יכול לשאת עימו. בנוסף לכך, ילדים מסוגלים יותר לפתח מיומנויות חברתיות חשובות מסוימות בבית-ספר דמוקרטי – היכולת להיות סובלני למגוון דעות, להתבטא נגד התנהגות בלתי ראויה, ולפתח ולבצע פרויקטים קבוצתיים, למשל. ברוב המשפחות של החינוך בבית, ההורה רואה את עצמו/ה כאחראי/ת בסופו של דבר לחינוכו של הילד, בזמן שבבית-ספר דמוקרטי האחריות נשענת במישרין על הילד. הורים הם מטרד עבור רוב בתי-ספר. הם מתלוננים, מבקרים, גוזלים זמן, וגרוע מכל, הם מתערבים בחינוך ילדיהם. בבתי-הספר הדמוקרטיים, הורים הם חלק בלתי נפרד מהתמונה מלכתחילה. הרגשת בתי-הספר הדמוקרטיים היא שעל מנת להצליח, נחוץ שיתוף הפעולה המלא ממשפחותיהם של התלמידים. בראש ובראשונה, חינוך הוא עקרונית באחריותם של ההורים. הם מביאים ילדים לעולם, וזו חובתם הקדושה לגדלם עד שמגיעים לעצמאות. בתי-ספר קיימים על מנת לסייע להורים במשימתם זו, לא על מנת להרחיקם מזה. לכן, ילדים הם באמת אנשים שלמים רק כאשר חיי המשפחה שלהם וגידולם נמצאים בהרמוניה עם ישותם הפנימית. סכסוכים בין דורות הם נפוצים אולם גם מחלת הסרטן ומחלות הלב הינן נפוצות; איש אינו רואה בדברים האלה משהו רצוי. איך שלא מסתכלים על הדברים, הורים שייכים ,כתף ליד כתף עם בית-הספר הדמוקרטי, כשותפים ועזר שכנגד. כך בתי-הספר הדמוקרטיים רואים את זה, וכך הם בנויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יוצא לי מהראש שתאומות הPrussian Blue מקבלות חינוך ביתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמא'לה... מפחידות. לא הכרתי אותן. הגיוני לגמרי שהן יקבלו חינוך ביתי - החבר'ה שגידלו אותן שייכים מן הסתם לזרם ליברטיאני קיצוני אנטי-ממסדי, שיפתח באש ברגע שיראה פקידי ממשלה מתקרבים אליו (ראיתי פעם בתוכנית של לואי ת'רו, משפחות שגרות בשטח מבודד במיין, לא משלמות מיסים, ועושות פטרולים כל בוקר שמא הרשויות יגיעו אליהן, עם רובים טעונים. גם כמה ניאו-נאצים היו שם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על חייהן של שתי משפחות שמגדלות ילדים בחינוך ביתי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה ואפילו מרגש, אבל למה *אסור* ללכת לביה"ס? האם האופציה הזאת בחיי הילדים אינה אמורה להיות נתונה לבחירתם, כמו כל אופציה אחרת? אפשר לומר - "ילד אהוב שלי, אני לא רוצה שתלך לביה"ס, כי בי"ס זה מקום שסובלים בו, ואני מקווה ומפצירה בך שתבחר שלא ללכת לשם" - אבל למה *לאסור*? אה, את לא הכתובת? טוב, סליחה (מערכת, החברה שלכם ממשיכה להתחמק באופן עקבי מכל אחריות). והשכנה מהקומה למטה, הגברת בלומה, מתעקשת שאמסור את השאלה שלה: ממה הם יתפרנסו, הילדים - שבלי ספק יצמחו להיות מבוגרים מקסימים, מעניינים, מלאי יצירתיות ונקיים מכל טיפת קולה - ממה הם יתפרנסו כשהם יגיעו לגיל 47 ולאבא יימאס לפרנס אותם ואת המשפחות שלהם? כמה חגורות מקרמה יפהפיות, עבודת יד, אפשר כבר למכור? (זה לא אני, זה היא!) (את רואה, גברת בלומה? - הצלחתי לעבוד עליהם כאילו שאת ואני יודעות מה זה מקרמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הכתובת (כרגיל), אבל אומר לך מה דעתי בעניין: א. הרושם של חופש מוחלט הוא בעיקר במבט מרחוק. מקרוב, הילדים האלה (שאני מכירה רבים ומקסימים מהם) נושאים בבחירת ההורים שלהם כמו שכל ילד נושא בבחירת ההורים שלו: מה לאכול, איך ואיפה לישון, איך לבלות את הזמן הפנוי וכולי. במסגרת הזו, הם יכולים להביע דעה ולהשפיע הרבה יותר מאחרים, לפעמים גם מוסרים מהם איסורים וציפיות מקובלים-חברתית שנתפסים כמיותרים בעיני ההורים ("לא בפה!", "תשחקו ביחד!", "תשתף אותו!" ודומיו), אבל רק עד גבול מסוים. ההורים אוסרים על ילדיהם ללכת לבי"ס מפני שהם חושבים שזה מזיק להם, כפי שהורים אחרים מאלצים את ילדיהם ללכת לבי"ס מפני שהם חושבים שזה תורם להם. במלים אחרות, כמו שדמוקרטיה נפסקת במקום שבו מערערים עליה (למשל, כשקמה מפלגה אנטי דמוקרטית), כך חופש הבחירה נפסק במקום שבו הילדים חושקים ב"ללכת לבי"ס" או "להיות כמו כולם" בהבט מזיק אחר. ב. לא יודעת. התשובה המקובלת כאן: http://ootips.org/horut/hs-faq/academy.html זה באמת די חוסם התקבלות לחוגים כמו פסיכולוגיה או משפטים באוניברסיטאות היוקרתיות, אלא אם מדובר בילדים שהם עילויים ממש. מצד שני, "רכישת מקצוע לחיים" היא כבר לא יעד נכסף בימינו אלה, כי בשוק העבודה הקיים במעמד הבינוני לפחות, אדם מחליף 2-3 מקצועות בממוצע במהלך חייו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |