בתשובה לסמיילי, 11/04/06 10:22
סליחה על גסות הרוח 378494
אני לא הייתי משווה בין שני המקרים...

אכן יש מקום להשוואה: שני הדברים הם דברים טבעיים, הפרשות טבעיות; שני הדברים יכולים להעשות בפרהסיה; שני הדברים כוללים חשיפת איברים (חלקית או מלאה, שווֹת בּמהוּת).

ההבדל הוא שגם גברים וגם נשים (כן כן.. אני גיליתי את זה לאחרונה..) עושים את צרכיהם המוצקים, בעוד שרק נשים יכולות להניק (לגברים אפילו אין בלוטות חלב.. העובדה שיש פטמות מראה שבהתפתחות העובר הגברי, ההתחלה היא נקבתית).

הקשר שבין אם והילוד הוא קשר חזק ואינסטינקטיבי. אמהות פונדקאיות לרוב חוות טראומות נפשיות עמוקות ממסירת התינוק להורים. נשים רבות שמפּילוֹת, לעתים נתקלות בשאלות מהותיות (אני לא מדבר על עניין ה"רצח" במרכאות כפולות ומכופלות. ואני לא מדבר על מקרי אונס מתועבים)..

חג שמח לכולם!
קוראים לי לשולחן
סליחה על גסות הרוח 378521
למען האמת, גברים ככל הנראה יכולים להניק, תיאורטית. עניין של גירוי מספיק של הפטמות, או תרופות מסוימות:
סליחה על גסות הרוח 378579
אז לא.

האם אתה אומר שאין מקום להשוואה בין שני דברים שקיים בינם הבדל? אתה מבין שפועל יוצצ הוא שמותר רק להשוות בין דברים שאין ביניהם הבדל, ולכן יש מקום רק להשוואות של דבר לעצמו, אבל בגלל שהשוואה כזו לא נותנת שום תובנה, הרי שיוצא מכך שאתה פוסל את עצם קיומה של ההשוואה.

אתה יודע שגם נשים רבות שלא מפילות (ז"א יולדות) חוות טראומות נפשיות עמוקות? שמעת פעם על "דיכאון אחרי לידה"? אז מה?
סליחה על גסות הרוח 378999
יש הרבה סברות בנוגע לדיכאון שלאחר הלידה...

אחת הסברות היא שזה כלל לא קשור להורמוני הלידה וההריון, אלא להורמונים של "היום-יום".. נשים רבות שיולדות, מופרדות מהוולד לזמן יחסית ארוך (אינקובטורים.. בדיקות שונות וטיפולים..) ובכך נקטע איזה שהוא קשר אינסטינקטיבי-אימהי בין הילד והאם.. סבורים שזה אחד הגורמים לדיכאונות שונים לאחר הלידה.

סברה נוספת היא שאם שאינה מניקה נוטה לחוות דיכאונות יותר מאמהות שמיניקות. לא רק הקשר האינסטינקטיבי הנ"ל הנובע מעצם אימוץ התינוק אל שדי האם, אלא גם (שוב) ההורמונים המופרשים והמשפיעים על האתרים השונים במוח...

בנוגע לתובונתיך לגבי מה שאמרתי על השוואת שני דברים שאינם כל כך דומים, אתקן את דברי: יש מקום לעריכת השוואה, אך נגלה בסופו של דבר שההשוואה מזערית ולא יוצרת חפיפה מספקת בשביל להשוות את שאר צלעות המעשה.

חג שמח
סליחה על גסות הרוח 379008
אני לא נוטה לקבל מיסטיקה כסברה.

זהו, שבשביל שהשוואה לא תתפוס, לא מספיק להצביע על הבדל, אתה צריך להצביע על הבדל *רלוונטי* (ולהסביר למה הוא רלוונטי). בהצלחה.
סליחה על גסות הרוח 379017
ממש לא מיסטיקה..

מה שאתה אומר מתבסס על מדע של ימי הביניים..

הורמונים זה לא מיסטיקה.
מיסטיקה קשורה הרבה להורמונים.

אבל הורמונים זה לא מיסטיקה.. הורמונים זה כימיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה...

בואו נעשה תרגיל ונחפש השוואת מיסטיקה והורמונים..
סליחה על גסות הרוח 379023
הורמונים זה לא מיסטיקה, ''ההסברים'' שנתת כן. השינוי ההורמונלי שעוברת אשה שיולדת (או מפילה) גבוה יותר ומהיר יותר מזה שעובר נער מתבגר. זה מה שגורם לדיכאון, אצל הרבה מניקות ואצל הרבה שאינן מניקות.
סליחה על גסות הרוח 379026
לא מיסטיקה כלל.

סיכום תמציתי לגבי דיכאון אחרי לידה: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=454

"גורמי סיכון מוכחים להתפתחות דיכאון לאחר לידה הם תורשה של הפרעות פסיכיאטריות ואפיזודה של דיכאון בעבר. כאמור, דכדוך לאחר לידה גם הוא גורם סיכון להתפתחות דיכאון לאחר לידה.בעבר חשבו שגורמים הורמונלים הם הגורם העיקרי להתפתחות דיכאון לאחר לידה. כיום מתרבים המחקרים המדגימים דווקא את חשיבות הגורמים הפסיכוסוציאלים בהתפתחות ההפרעה. התייחסות לגורמים אלה בתקופת ההריון ולאחר הלידה יכולה להוריד את הסיכון להתפתחותה".

במלים פשוטות - בשנים האחרונות קישרו את התפתחות דא"ל לנטייה להפריד אם ותינוק מיד לאחר הלידה. במצב כזה, הגוף לא "נשטף" כפי שראוי לו, בהורמונים שלאחר לידה (המיוצרים במהלך הנקה וגם במהלך סתם מגע פיזי עם התינוק או אפילו האזנה לקול התינוק), ומפרש את המצב כאילו "אין תינוק" (=מוות? אבל? בלבול, בכל אופן). וכמובן, מצב של תשישות וחוסר שינה כרוני כמו שמתקיים בד"כ אחרי לידה, משפיע מן הסתם על הפרשת הורמונים הדרושים לפעילות תקינה.
על פי המאמר שקישרתי אליו, היום נוטים לקשר את התפתחות דא"ל גם לגורמים סביבתיים כמו תמיכת המשפחה הגרעינית/המורחבת ביולדת, התנאים שעומדים לרשותה במהלך משכב הלידה וכולי. ולפעמים, לפחות כשמדובר בדכדוך אחרי לידה (ולא בדיכאון פסיכיאטרי ממש), האשם הוא בחוסר פשוט של חומרים תזונתיים כמו B-12 או ברזל.
סליחה על גסות הרוח 379030
תגובה 379027. חוץ מזה, למה את ולא אתה? נור איתן זה שם של בחורה?
סליחה על גסות הרוח 379032
יסלח לי מר נור, אני פשוט רגילה לענות לאלמוניות ממין נקבה.
סליחה על גסות הרוח 379153
זה בסדר גמור.. :)

העיקר הוא תוכן ההודעה!
סליחה על גסות הרוח 379043
אני תמיד הנחתי שבנוסף לכל הגורמים הלא-גופניים (עצם ההלם בכך שעשית בן אדם קטן ואת אחראית לו מעכשיו מספיק בשביל להפיל כל אחת לקרשים, ואם נוסיף לכך את התשישות המטורפת שנובעת מטיפול בתינוק בן יומו, אז דיינו...), הרי עם כל ההורמונים שפורצים במחול מחניים במהלך ההריון, ועוד יותר עם סיומו בלידה, סביר מאד שמשהו ישתבש קצת במינונים...

אבל אין לזלזל בהשפעה הסביבתית. לשמחתי הרבה (טפו טפו חמסה חמסה) לא לקיתי בדיכאון אחרי הלידה, אבל בהחלט היו לי כמה וכמה התקפות נמרצות של דכדוך-אחר-לידה. הם החלו להופיע בתום חופשת הלידה בת השלושה שבועות שלקח אבי התינוק כדי להיות איתנו, ומה שהיה עוזר היתה הזעקה של אמא שלי(*), שהיתה לוקחת את התינוק בידים ושולחת אותי לחדר אחר "לא להיות אמא".

(*) "אמא, הקופאית בסופר חושבת שאני אמא רעה!"
"לא היא לא, וגם אם כן מה אכפת לך?"
"בהההההההההה!!!!!!!!"
סליחה על גסות הרוח 379027
רגע, אני קוראת שוב וכנראה פספסתי משהו. את מדברת על הפרדה מהתינוק כגורם אפשרי לדא"ל (ואני מסכימה). למה אם כך זה לא קשור להורמוני לידה והריון? בד"כ אותם הורמונים פעילים בלידה, בהריון ובפוסט-פארטום (אוקסיטוצין, פרולקטין, אדרנלין).
סליחה על גסות הרוח 379156
אני "אתה", ולא "את" : תגובה 379030

אני אמרתי שלמיטב ידיעתי גם הורמוני הריון ולידה יש במינונים שונים שלהם השפעה על דיכאונות שונים, או שהם הופכים לגורמים משחררים של הורמונים נוגדים שגורמים אולי לדיכאון, וכו'...

אני אמרתי שהם כן קשורים להורמונים הנ"ל, וכנראה (בטוח) שיש עוד הרבה גורמים לדיכאון, כמו שאמרו עוד הרבה...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים