 |
|
 |
||
|
||||
 |
יגאל גלאי, עורך "פנאי פלוס" לשעבר, על פרסום הצילומים המביכים של קנצלרית גרמניה ב'הסאן': "העיתונות, להצדקתה המסחרית, אומרת: 'שמע, זה מה שהציבור רוצה'. ספק אם הפרשנות הזו נכונה. העובדות הן שהעיתונות נעשית יותר ויותר צהובה, ויחד עם זאת מספר הקוראים הולך ויורד. "העיתונות זה מכבר משתוללת בפרשנות הרחבה שהיא מעניקה למושג המכובד של 'זכות הציבור לדעת', והנה עכשיו חושבים שהזכות מגיעה גם לישבנה של הקנצלרית, שכל חטאה בהיותה קנצלרית. כשמדובר על מנהיגה פוליטית, זה לא עובד. "אנשים אוהבים רכילות, אבל לא את המרכל. כשעיתון נושא אופי רכילותי, הוא נפגע במספר קוראיו. בעבר עוד קראו למדורים מדורי חברה, היום זה נקרא בפשטות רכילות, הורידו את האיצטלה. "העיתונות עוד לא הבינה שההשתוללות שלה היא לרעתה". הבהרה: המקור של הראיון עם יגאל גלאי פורסם ביום שישי ב"גלובס" (כמצוין בלינק), אך מאחר והגישה אליו היא בתשלום בלבד (גם לרשומים ואפילו למנויים על העיתון), הלינק למעלה המוביל לקריאת הדברים באתר "אומדיה" (שרכש את פרסום הריאיון) - נגיש לכל דורש ולכן נעשה בו שימוש. מה גם שאין לינק ישיר למאמרים המתפרסמים באתר של "גלובס": http://www.globes.co.il/serve/ |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אפשר לקשר ישירות למאמרים באתר של גלובס, http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did... (אבל כל שאר מה שאמרת נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התועיל/י בטובך ללמדני לעשות זאת אל נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כנס לאתר של גלובס http://www.globes.co.il/serve/ 2. כנס למאמר שמעניין אותך. 3. לחץ על הכפתור הימני של העכבר. למשתמשי FF 4. עבור ל this frame 5. בחר את show only this frame 6. העתק את הכתובת. למשתמשי IE 4. בחר את properties 5. לחץ עם הכפתור הימני על השדה ליד זה בו כתוב Address 6. בחר את Select All 7. לחץ עם הכפתור הימני על השדה ליד זה בו כתוב Address 8. בחר את Copy 9. סגור את החלון Properties |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש עוד סיבה סמוייה לטענה ''הציבור אוהב מציצנות ורכילות''. פרשת זו היא מדגים מצויין. עם כל האקסצנטריות שניתן ליחס לציבור הבריטי, קשה לשער שהעניין בישבן הקנצלרי חורג משוליים זעירים. העניין כאן הוא הסנסציה והרצון להיות מעודכן ב''על מה מדברים כולם''. את הנושא קובעים העיתונאים. אנשים רבים אוהבים גנים ופארקים. זה לא בהכרח הופך את מקצוע הגננות למשאת נפש. אפשר לשער שרבים מן העוסקים בכך, מלכתחילה, מתעניינים בתחום. צריך לשער כי המתעניינים במציצנות וברכילות הם קודם כל העיתונאים עצמם, והם זורקים את האשמה על ציבור הקוראים הרחב כדי להרחיק את העדות מעצמם ובשרם. הרייטינג עולה בכל מהומה, בין אם עסקינן בחשיפת שחיתות או בחשיפת ישבן. מי שקובע מה תהיה הסנסציה הבאה הם יותר העיתונאים מאשר הקוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות אוויל שהיה רדום כבר 150 שנה כדי לחשוב שמה שעשה הסאן במקרה הזה חורג באופן משמעותי מהנוהג הרגיל שלו. העיתונות לא הופכת ליותר צהובה, אלא הסאן ממשיך לנהוג כמנהגו מאז ועד עולם. ההבדל היחידי הוא שעכשיו יש יותר ראשי מדינות שהן נשים. אני לא חושב שמישהו מהסאן דיבר אי פעם על מושגים נכבדים כמו "זכות הציבור לדעת". הסאן עוסק במוצהר ב"מה שישעשע את הציבור". למעשה, הם אפילו לא כל כך מקפידים על כל הסיפור של... נו, איך קוראים לזה... עובדות. מה שמעניין או משעשע מודפס. והעובדה היא שהעיתונות הזו הרבה יותר פופולרית מאשר העיתונות הרצינית יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, הבעיה היא לא עם מה שנוהג לעשות ה"סאן" הבריטי, כי אם החיקוי העלוב של תחתית המדרגות שלו בידי העיתונות הישראלית הנפוצה, זו שהולכת והופכת ליותר צהובה מגיליון לגיליון. ואם יורשה לי, הייתי מציע לך לקרוא את הריאיון המלא עם מר גלאי לפני שאתה מגיב. ואין לך מושג כמה שזה מקומם הדו-פרצופיות הזאת שלך: מחד, אתה מגנה בתוקף את התופעה הזאת במאמרך בדיון 2340 ומאידך, אתה מצדד בה כאן בתגובתך למעלה. או שאולי כבר יש שני דובי קננגיסר בעולם, האחד באוסטרליה/קנדה והשני בישראל, ואנוכי לא שמעתי ולא ידעתי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לקית לפתע באי הבנת הנקרא? דובי "מצדד" בתופעה? איפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפט האחרון, בהקשר לקונטקסט של דבריו. אינני מתכוון עכשיו שנתווכח למה התכוון המשורר. שדובי יבוא ויגלה לנו מהי עמדתו והאם היא השתנתה בצוק העתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשורת הישראלית ביומה הצהוב ביותר לא הייתה מצליחה לגרד את המעמקים הנשגבים שהסאן מצליח להגיע אליהם כל שני וחמישי. אם אתה חושב שהתקשורת הישראלית, שהדבר הקרוב ביותר שיש לה לצהובון זה ''מעריב'' ו''ידיעות'', דומה במשהו ל''סאן'', כל שזה מוכיח הוא שאין לך מושג מהו הסאן ואיך הוא מתקיים כבר שנים רבות. ובעיקר לא ברור לי איך המאמר שלי בגנות הציניות של התקשורת קשור בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, נדמה לי שהמורשת הישראלית הצהובה עוצבה בידי ''העולם הזה'' ולא בידי מקבילות זרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איפה דובי "מצדד בתופעה" בתגובתו כאן. הוא פשוט מתאר את המצב הקיים, לטוב ולרע. דיון 2340 הוא עניין שונה, משום שהוא עוסק בעיתונות מיינסטרים האמורה להיות רצינית ואמינה, עיתונות ממחלקה אחרת לחלוטין מזו של ה"סאן", ובעיקר בטיפולה של העיתונות הזו בתופעות של שחיתות שלטונית. כעקרון, אין הרבה טעם להתייחס אל העתונות כ"עתונות", באופן מכליל, מבלי לקחת בחשבון את סוגיה השונים, קהלי היעד וכו'. גם אין טעם להביא כמה אנקדוטות שאינן מלמדות הרבה (ציפי לבני), כ"עדות" כביכול, לתזה של מר גלאי כי העיתונות כולה הופכת לכעין "סאן" אחד גדול, וכי דבר זה יפגע בה ובתפוצתה. את התזה הזאת יכול ממילא להגות, בימים אלה, כל זאטוט בן חמש הרואה את העיתונים התלויים על יד הפיצוציות בדרכו אל הגן ובחזרה. זה די ברור כי ראיון מסוג זה קשור באינטרסים הדדיים, ב"שמור-לי-ואשמור-לך" ואולי גם בחיסולי חשבונות משותפים וכיו"ב. לו רצו עורכי גלובס לעשות עבודה טובה ואמינה - היו מראיינים גם מספר אישויות מן העולם האקדמי שתחום התמחותן הוא העתונות לשלוחותיה והמגמות האחרונות המסתמנות בה, ולא היו מסתפקים בראיון עם אדם הבא מעצמו מן השטח הנ"ל, הרווי יצרים, יריבויות ומלחמות-עולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |