 |
ובכן, אני מסכימה מאוד עם מה שכתבת בתגובתך. כולל ענין סבך הטרמינולוגיה הפוסט מודרניסטית. יתכן והיה עלי להפוך את רשימתי לקריאה יותר. אך אם בסבך אמיתי חשקה נפשו של מאן דהו, הוא/היא מופנים לכתביו של אילן גור זאב, שבלתי חדירים לכל קריאה שלי- ולעומתם, מילותיו שלי מחוירות ומתפצחות כגרעינים על שולחן יום שישי בצהרים. ובאשר לענין. מטרתי לא הייתה ולא כוונה כלפי מרצים גרועים למינהם, שביקורת עליהם היא פשוט מיותרת שכן היא לא מובילה לשום מקום. הכיוון שאליו כן ניסיתי לרמוז הוא המערכת כולה המכוונת היום ברובה מתוך וכלפי שיח מסוים אחד, ושוב,כל הכללה בערבון מוגבל. כיתות גדולות, צפופות, וידע המוכנס מתחילתו במטרה להקיאו על דפים עם סמל האוניברסיטה בראשם, היו תמיד וישארו תמיד אחד מן הנגעים החולים של כל מוסד אקדמי. אך צורת חשיבה המתיימרת להיות מדעית-אובייקטיבית ובכך זורקת החוצה נרטיבים שלא מעניינה היא מטרה נפלאה. וכדי להבהיר ולהדגים : הנרטיב ההומו-לסבי, הנרטיב המזרחי-יהודי בארץ, הנרטיב הערבי-פלסטיני הנרטיב -הדתי בחלק מן המקומות, הנרטיב המיסטי, וכהנה וכהנה. זוהי המגמה נגדה יאצתי. הסיבה להיותה מטרה פרקטית לתקיפה היא העובדה שבמקומות אחרים בעולם היא הותקפה ומותקפת כל העת. כתבי עת בסדר גודל עולמי שינו מזמן את העדפותיהם באשר לקבלה לדפוס. אוניברסיטאות אמריקאיות מאפשרות תואר בלימודי מגדר, היסטוריה של השחורים בארה"ב, תיאורית הקוויריות (queer theory) וכך הלאה ולהלאה. הגיע הזמן בו האקדמיה לא תקבל על עצמה את הגדרת 'זמן החירום' (שעדיין, למי שלא יודע, נמצא כהגדרת המצב הכללי של המדינה ובכך מאפשר מעצרים מנהלים ושאר חולות רעות) ותתחיל להריח את ריח הלחם של האקדמיה החדשה. בעודינו מצטיינים כמעצמת הייטק בזעיר אנפין, אנו מפגרים בכל הקשור לתחומי הרוח והחברה בהשוואה לקורה בעולם הרחב שמסביבינו. יש אפילו דברים שניתן לאמץ מארץ המקדונלד. ישר כוח.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש