בתשובה לצחי ברזיק, 18/04/00 2:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל כל ניסיתי לנגן את השיר המדובר רק לאחר שנה וחצי של נגינה, אך אין ברצוני להגן על יכולות הנגינה המועטות שלי, אלא לומר מס' דברים. בראשית, אני מודה לאל שהתפתח דיון לא רע בכלל סביב דמותו של קורט קוביין. בהחלט מגיע לו.בנוגע לכתיבת המילים של שירי נירוונה, קריסט הנו אידיוט ששבור גיטרות על גבו ואחר כך מובהל לבתי חולים ודייב הנו כותב מוכשר מינוס. קורט כתב את רוב שירי נירוונה וחלק לא מבוטל מהם- לא תחת השפעת סמים. לקורט אין אף שיר שמדבר על שנאת נשים, אלא על שנאת מצ'ואים ושיר אחד שתוקף את הפמיניזם. כמו כן, לדעתי אין ממש בלא מעט שירי נירוונה שכן הם ''שירה מטופשת, כמו שקורט קרא להם, פשוט קטעי שירים שהוא כתב וחיבר(כך רוב השירים באלבומם האחרון). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אילן יקירי, אם היית מנסה יום אחד במקום להקשיב לדיסק של נירוונה להסתכל בNOTES ובמי שכתב את השירים היית מגלה שדייב וקריסט היו שותפים בכתיבת חלק לא מבוטל מהשירים,וחלק מהשירים הללו היו בעלי המשמעות הגדולה ביותר מבין שירי נירוונה כמו SAPPY לדוגמא. וחוץ מזה, קורט כתב שיר אחד מפורש על שנאת מצ'ואים, השיר VERY APE השיר IN BLOOM לא נחשב מכיון שאולי הוא מדבר על מאצ'ו אבל הוא מתייחס באופן כללי לכל האנשים שמנסים "להתחבר" למוזיקה של נירוונה אבל לא מבינים את המשמעות שלה. ובנוסף, לנירוונה כן יש שיר אחד על שנאת נשים,השיר HAIRSPRAY QUEEN, שעוד בתקופה שקורט היה חי נמתחה עליו ביקורת עקב פרסום השיר בניגוד למה שהוא אומר שהוא מייצג,בשיר הוא מציג את הנשים כאויבות והוא אף מודה על כך בדיסק הראיון שלו. ללא ספר הטענה שלך אילן שאין ממש בחלק משירי נירוונה היא נכונה אך לא מדובר במקרים רבים אלה במקרים בודדים בלבד, כאשר קורט קוביין ראה כי הוא לא מצליח לכתוב שירים ראויים יותר הוא פשוט החל לבצע COVERSשל מגוון להקות מהביטלס ועד לוואזלינס. אלבומם האמיתי האחרון של הלהקה, IN UTERO הוא ללא ספק ההפך הגמור ממה שטענת, המשמעויות של השירים באלבום הם ברורות וחזקות פי כמה מNEVERMIND וBLEACH. כיצד ניתן לקרוא לאלבום המכיל שירי שנאה לקורטני , שירי אהבה לפרנסס, שירים נגד האפליה או שירי דיכאון כמו PENNYROYAL TEA אלבום חסר משמעות?!?!?! אילן יקירי אני מציע שתחזק מעט את הידע שלך בנושא נירוונה לפני שאתה מגיע למסקנות מטופשות ואז תחזור לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, זה באמת נחמד לראות עוד מישהו שמתעניין במידה כזו עד שהוא מקשיב לדיסק הראיון עם נירוונה. זה באמת משהו. ולעובדות: א- דייב וקריסט השתתפו באופן מצומצם ביותר בכתיבת שירי נירוונה. אפילו קורט טען שלא היה לו נעים לקחת תמלוגים גדולים בהרבה משהשאר רק כי הוא כתב 97% מהשירים. ב- הנוגע לתקיפתו של קורט את המצ'ואים, ציינתי שישנו שיר אחד שעושה זאת בדיוק ושיר אחד שתוקף את הפמיניזם- "מר שפם". חוץ מזה, קורט לא ממש היה ב"עניינים". הוא טען במס הזדמנויות כי שירים מסוימים מדברים על אהבה, בעוד שברור לכל איש שפוי כי הם מדברים על משהו שונה לגמרי. ג- קורט מעולם לא הפסיק לכתוב שירים ראויים. נירוונה הייתה אמורה להוציא אלבום חדש בעל קו אקוסטי בהפקת אר.אי.אם. כל מי ששמע חלק מהסקיצות הסכים כי זה הולך להיות אחד מהאלבומים הטובים בכל הזמנים. ד- אכן בחלק משירי נירוונה אין ממש משמעות, אלא חלקי שירים מחוברים. האחוז הגבוה ביותר של רירים אלו מתנקז לאלבום האחרון. לא מדובר באלבום חסר משמעות, זהו עדיין אחת מיצירות המופת של כל הזמנים. עניינה של נירוונה הוא לא במילות השירים אלא במוזיקה(למרות שקורט כתב מילים מצוינות במקרים רבים). אין טעם לעלבונות, אני פשוט שמח שעוד מישהו אוהב את נירוונה באופן דומה לי. זה הכל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |