בתשובה לדב אנשלוביץ, 18/04/00 22:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה רואה, זה מה שקורה כשעובדים לא בצורה מסודרת (צדקו הגרמנים האלה הא?) בקשר לטיעון המשיחי. הדבר מזכיר לי מאמר שכתב ח"כ אריאל שרון בעיתון הארץ- מאמר "לא לציבור" כיוון שמי שקורא אתו אומר לעצמו "אריאל שרון כתב את זה? לא יכול להיות, כנראה שלא הבנתי". במאמר מנתח מר שרון את יכולת התגובה של ישראל בנשק גרעיני (אם יש לנו נשק שכזה) במקרה של מלחמה. אם המצרים פולשים לישראל וכובשים את רצועת עזה ודרום הנגב האם על ישראל להפעיל נשק גרעיני? בוודאי שזו תגובה מוגזמת. ואם נכבשה מג'דל (הידועה גם בשם אשקלון) האם אז על ישראל להפעיל נשק גרעיני? האם זו סכנה קיומית ללא שזהו הפתרון היחידי לה ? ואם הגיעו המצרים לשערי תל אביב וירושלים האם אז יש כלל טעם להפעיל נשק גרעיני מלבד מתוך תכלית של "תמות נפשי עם פלישתים?" המסקנה שאליה מגיע מר שרון היא שנשג גרעיני הינו נשק לא לשימוש - שאריאל שרון יגיד דבר כזה? בטח לא קראתי נכון (אתה מוזמן לפשפש בארכיון הארץ ולמצוא את המאמר המקורי) מר שרון מפעיל גם הוא את טיעון האינדוקצייה שאתה משתמש בו כדי לנפח את דרישותיו של אסד. לסיכום, הטיעון שהנך מעלה הוא אכן טיעון היפותטי בלבד ואינו נוגע לעניין כיוון שאסד לא דורש את חיפה, נתניה, כפר יהושוע ומלכישוע - זה לא מה שעומד על הפרק! מנהיגי חזית הסרוב ופלשתינאים אחרים דורשים לחזור לחיפה ולמג'דל וליפו מתוך הבנה ברורה שלא יקבלו זאת (אחרת אינם אנשים מעשיים) ולכן ניתן להסיק שמי שמבקש לחזור ליפו ולחיפה מעוניין להנציח את המצב הקיים ולתמוך בקו פוליטי מסויים. לגבי נכונותי להסכים למבצע "ימית 2" שכזה אזי: ראשית - אף אחד לא מתייעץ איתי - אני בסך הכל סטודנט ולא פוליטיקאי (אבל נהנה לחקור פוליטיקה). שנית, ישנם אנשים שמוכנים לרדת מרצונם מהגולן. שוב קצת פילפל - בשנת 1994 כאשר התנהל משא ומתן עקיף עם הסורים. שלח יצחק רבין ז"ל את שמעון שבס לרמת הגולן. מר שבס כינס את מנהיגי היישובים (שרובם אנשי "תנועת העבודה") וביקש מהם להתנגד לנסיגה - לצאת לרחובות ולהפגין, וזאת כאמצעי לחץ מול הסורים - "אצלי בבית יש הפגנות, אתם צריכים לוותר קצת - אני דמוקרטיה ואאבד את השילטון" (במסגרת הדו-שייחים ההיפותטיים שאני מספק מעת לעת) אולם, ראשי הישובים הסכימו לירידה מהגולן תמורת שלום וזה די תקע את המשא ומתן מצידו של רבין שידע שהוא נמצא בעמדה לא נוחה מול אסד, אולם אז נחלצו לעזרתו אנשי "זו ארצנו" ומסע "העם עם הגולן" (אני חייב לכתוב את הגרסה שלי פעם אחת - "העם על אדולן" הנה, כתבתי, יופי?) דבר שלישי הוא כפי שטענתי בתגובתי הצמודה, אף אחד לא קבע שהולכים להוריד ישובים. השאלה עדיין פתוחה לדיון - ראה מסמך וושינגטון. הרשה לי להתנבא ללא הוכחה ומבלי להקרא שוטה ולומר שאם ההסכם יחתם בין ברק לאסד אזי ההסכם יהיה שונה לגמרי מכל הסכם שראינו עד כה ובמסגרתו ישארו חלק מהישובים ברמה - כנראה תחת ריבונות סורית אך עדיין עם זיקה לישראל. בזאת אני מקווה שעניתי על טיעון ימית. לעניין הטעם והריח, אין קשר בין החרמון ושלגיו לבין בעלותנו עליו. האם הסכם נוסח מצריים המאפשר לך לטייל ברמת הגולן ללא ויזה אלא רק עם דרכון (כמו סיני) היה מספק את כמיהתך ללבן (אני עדיין תחת השפעת מה שכתבתי, מצטער...) ולכן, נימוקייך נחמדים, אך חסרי כל משמעות אופרטיבית כיוון שיש ביכולתי להביא נסיבות (או יותר נכון תוצאות) שיעמדו בדרישה האידאולוגית שהצבת, כל זאת ללא ריבונות ישראלית ברמת הגולן. ולכן, הטיעון ה"משיחי" לכאורה (שכעת אכנה אותו בשם קצת פחות טעון: "טיעון הזכות לשהות בגולן") הוא טיעון אידאולוגי שיכול להוביל לפוליטיקות הפוכות - אי-ויתור על הגולן וגם ויתור על הגולן. ולכן, הוא חסר ערך מהבחינה שהוא סיבה לדבר ולהיפוכו ולכן קיום הדבר או קיום היפוכו אינו תלוי בטיעון. שוב סליחה על הלוגיקה המוגזמת ולילה טוב, ערן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה ההיפותטית שהעלתי (שאתה קורא לה אנידוקציה, אך איני רואה את הקשר) לא באה לשכנע מישהו שאסד רוצה משהו. הוא בא לבחון את לבו של כל אחד מאתנו בלי קשר לאסד. היא בודאי לעניין, כשהעניין הוא מה שרציתי להבהיר ואולי לא הצלחתי, ולא משהו אחר. מה שרציתי לומר הוא שאצל כל אחד מאתנו קיים איזה שהוא מחיר לשלום, והוא בדרך הטבע שונה מאחד לאחד. רציתי להראות שהשלום אינו משהו ששוה לשלם עבורו מחיר אין סופי, ובעצם אין שום דבר ששוה לשלם בשבילו מחיר אין סופי. כל אחד והמחיר שלו. אני חושב שהגולן הוא מחיר גבוה מדי. אתה חושב שלא, אבל גם לך יש איזה שהוא מחיר סופי. זה כל מה שרציתי להגיד. מה זה משנה מה אסד רוצה ? (זה שאנו לא יודעים מה הוא רוצה ואולי גם הוא לא יודע זה סיפור לגמרי אחר.) אשר לכך שאידיאולוגיות יכולות להביא לתוצאות הפוכות. זה בודאי נכון ואינו סותר את מה שאמרתי. כל שאמרתי שמדובר כאן במניעים ונימוקים שנובעים מחינוך, מהלב, מהצורה שבה עוצב כל אחד מאתנו, ושאין טעם להתווכח עליהם כי על טעם וריח אין להתווכח. את האידיאולוגיה שלי אדגים בכך שאהבתי מאד את סיני, הרבתי לטייל שם במיוחד בסיני הדרומית ההררית, אבל מאז השלום עם מצריים רגלי לא דרכה שם. כי לא די לי בכך שהנופים יפים , רציתי גם שיהיו שלנו, וההסכם קרע בתוכי משהו. אבל כמובן לא כל אחד חייב להרגיש כמוני. מוסכם עלי שלאוכלוסיית המדינה מגוון דעות, וקובע הרוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |